ארל וורן

ארל וורן

ארל וורן (באנגלית: Earl Warren;‏ 19 במרץ 1891 - 9 ביולי 1974) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי. היה מושל קליפורניה, ומועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית, אך ידוע בעיקר כאחד מגדולי נשיאי בית המשפט העליון הפדרלי. בכהונתו זו תרם רבות לקידום זכויות האזרח בארצות הברית.

חייו

וורן נולד בלוס אנג'לס כבנו של מתיאס וורן, מהגר נורווגי. אימו הייתה מהגרת משוודיה. אביו עבד בחברת הרכבות סאותרן פסיפיק עד שפוטר עקב השתתפות בשביתה. וורן למד מדעי המדינה באוניברסיטת ברקלי, ושם רכש גם את השכלתו המשפטית. לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ארצות הברית ושירת כקצין. לאחר המלחמה הצטרף לשירות הציבורי. ב-1925 התמנה לתובע מחוזי של מחוז אלאמידה (הכולל את הערים אוקלנד וברקלי) ורכש מוניטין כמי שמטפל בפושעים ביד קשה. ב-1939 התמנה לתובע הכללי של קליפורניה. ב-1942 זכה במשרת מושל המדינה מטעם הרפובליקנים. ב-1946 השיג הישג מיוחד במינו, שהתאפשר עקב חוקי הפריימריז יוצאי הדופן של קליפורניה באותה תקופה. הוא רשם את עצמו לבחירות המקדימות של המפלגות הגדולות של המדינה וזכה בכולן – כך שבהתמודדותו בבחירות הכלליות לא היו לו מתחרים, והוא נבחר לכהן כמושל תקופה שנייה. ב-1950 נבחר בשלישית והיה האדם היחיד אי פעם שנבחר לשלוש תקופות כהונה רצופות כמושל קליפורניה.

כמושל סייע לבסס את השגשוג הכלכלי שהאריך בקליפורניה עוד שני עשורים אחריו, הוא גם ביסס את מערכת החינוך הגבוה במדינה. וורן תמך בכליאת היפנים בארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. היחס שלו כלפי מעורבותו בכליאה שנוי במחלוקת, ולפי הביוגרף שלו, ג'ים ניוטון, ייתכן שהחלק בזיכרונותיו בו הוא כתב על האירועים עבר שכתוב אשר הדגיש את הסתייגויותיו והתחרטויותיו.

בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948 חבר למועמד לנשיאות תומאס דיואי, והתמודד על משרת סגן הנשיא, אך הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן ניצח ברוב גדול.

ב-1953 מינה אותו הנשיא דווייט אייזנהאואר לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית. מינוי זה, שבמסגרתו הפך אדם שמעולם לא שימש כשופט לראש השופטים במדינה, היה כנראה תוצאה של דיל פוליטי שבמסגרתו פעל וורן להצלחת הנשיא בקליפורניה. לאייזנהאואר, שהיה סבור שהמינוי מחזק את הקו השמרני בבית המשפט, ציפתה הפתעה. עד פרישתו ב-1969, עמד וורן מאחורי שורה של פסיקות מהפכניות. בערוב ימיו צוטט אייזנהאואר כמי שאומר כי מינוי וורן הייתה "השטות הגדולה ביותר שעשיתי בימי נשיאותי".

ב-1954, זמן קצר מאד לאחר מינויו של וורן, ובעקבותיה, החליט בית המשפט פה אחד כי הפרדה בין גזעים בבתי ספר אינה חוקתית. קביעה זאת, פסק דין בראון נגד מועצת החינוך, הייתה לאבן דרך במשפט החוקתי באמריקה, ובתנועה לשוויון בארצות הברית. ההחלטה המהפכנית נכתבה על ידי וורן, ששיכנע את חבריו השופטים לתמוך בה.

החלטות דרמטיות נוספות של בית המשפט בראשות וורן מנעו את הנוהג שלפיו למחוזות בחירה גדולים של שחורים ניתן נציג אחד בלבד בבית הנבחרים, וחייבו את השוטרים להצהיר בפני העצור על זכויותיו על ידי הקראת אזהרת מירנדה (פסק דין מירנדה נגד אריזונה). השינויים שהוביל וורן לא זכו להסכמה לאומית רחבה. במדינות הדרום נפוצו מדבקות שקראו להדחתו, ופוליטיקאים שמרנים דיברו בגנותו בחריפות. עם זאת, ההיסטוריה שפטה את וורן בצורה שונה לחלוטין והוא נחשב השופט החשוב והמשפיע ביותר בארצות הברית במאה ה-20.^{[דרוש מקור]}

ארל וורן עמד בראש ועדת וורן שהסיקה כי מאחורי ההתנקשות בנשיא ג'ון קנדי עמד אך ורק אדם אחד, לי הארווי אוסוואלד. קביעה זו שנויה במחלוקת, אך לא הוכח שיש בטענות שכנגד דבר מה ממשי המבדיל אותן מתאוריות הקשר הרגילות הנפוצות בציבור אחרי כל התנקשות פוליטית.

באביב 1969 פרש וורן מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון.

לאחר מותו הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית ועל שמו נקרא קולג' באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארל וורן בוויקישיתוף

23030283ארל וורן