אמונת השם
| מקרא | שמות, כ', ב' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה א' ספר החינוך, מצווה כ"ה |
| מקורות נוספים |
תורת חובות הלבבות האמונות והדעות, מאמר א', פרק ב' |
אמונת השם או אמונה במציאות השם היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות התורה, לפיה יש לידע ולהאמין בה'. מצווה זו היא מאבני היסוד של היהדות, והיא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם.
רקע
כשהמקרא וחז"ל משתמשים במילה אמונה לציון הקשר בין האדם לאל, אין הכוונה לאמונה אלא לביטחון שבאדם לאלוהיו – ואין כלל מדובר באמונה בעצם קיומו של האל, אשר לכאורה היא ברורה מאליה. חשוב לזכור כי שורשו של המושג 'אמונה' הוא א-מ-נ; והוא משמש במשמעות של מתן אמון[1] או של אמינות[2] ויציבות.[3] גם הביטוי אָמֵן משמש להבעת אמון באמינותה של האמירה אליה מתייחס הדובר.
גם אצל חז"ל המילה מקבלת משמעות דומה. למשל: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א': "בשעה שמכניסין אדם לדין (של מעלה), אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?". הווה אומר, מצופה שהאדם יתנהג כהלכה, ויקיים כיאות חיובים דתיים ומוסריים. לפיכך לכאורה קיים גבול התנהגות האדם כלפי האל וכלפי הבריות, שכן אותה המילה משמשת לשני האובייקטים האלו.
רק בימי הביניים, אני עדים לקיום דיון על קיומו של האל. ההוגים היהודים הרציונליסטים מימי הביניים ואילך הגדירו אמונה לאור המסורת הפילוסופית ממקורותיה היווניים, כקבלת דבר מה כנכון.
המקור בתורה ובהלכה
בתורה נאמר: ”אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”,[4] ועל סמך פסוק זה פוסק הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה:
יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא. וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו... המצוי הזה, הוא אלוק העולם, אדון כל הארץ... וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"
את ספרו חותם הרמב"ם ביסוד זה מעין הפתיחה, כשאיפתם המרכזית של עם ישראל וכל באי העולם בימות המשיח:
ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים
מצוה זו נזכרה בתורה פעמים רבות כגון: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"[5], כלומר דעו והאמינו שאני ה' שהוצאתי אתכם מארץ מצרים ועשו מצוותי[6].
לדעת הרמב"ן, יש גם מצוות לא תעשה בדבר, שנאמר ”הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ” (דברים ח, יא), שלא נשכח עיקר האלקות ונכפור או נסתפק בו[7].
מגדרי המצוה
- להאמין שיש אלו-ה אחד שיצר את כל הנבראים, ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשו ושהיה ושיהיה לעדי עד[8].
- קיום כל הנבראים תלוי בו ולא הוא בהם, ולכן מציאותו היא אבסולוטית ומוכרחת ולא אפשרית כמו הברואים, שנאמר: "וה' אלוקים אמת"[9].
- שהוא שלם בכל השלמות והיכולת ואין בנו כח ושכל להשיג גדלו וטובו, ולכן יש לשלול ממנו כל חסרון, והיוצא מזה לדעת שאינו גוף ואינו כח בגוף[10].
- שהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה, שנאמר: "אשר הוצאתיך מארץ מצרים"[11].
על פי ספר החינוך[12] גדר המצוה הוא לקבוע את האמונה בלב ובתודעה, ולדעת שאין אפשרות אחרת מעקרונותיה. המצווה מחייבת פעולות המחזקות את האמונה והימנעות מעיסוקים הפוגעים בה.
אין למצוה זמן מוגדר, ובכל רגע פנוי צריך להיות במחשבה זו[13].
ישנה מחלוקת בין ההוגים היהודיים, האם האמונה צריכה להיות מבוססת על מחקר ובירור שכלי, או להיות "אמונה תמימה" - נתינת אמון במסורת הדורות, ובלי להעמיק יתר על המידה בחקירת העניין, הבולט שבין המחזיקים בגישה האחרונה הוא רבי נחמן מברסלב.
האמונה כאחת מתרי"ג המצוות
הרמב"ם,[14] הרמב"ן,[15] רבי יהודה הלוי,[16] ספר החינוך[17] ועוד, רואים באמונה אחת מתרי"ג המצוות. זאת על פי מאמר הגמרא: ”תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני... אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.” (מכות דף כד עמוד א.)
מאידך, מוני המצוות שקדמו לרמב"ם, רס"ג ובעל "הלכות גדולות", לא מנו אותה במנין המצוות. ובאר הרמב"ן את דעתם, שהמצוות הן הגזירות שגזר עלינו ה' לעשות או לחדול מלעשות, אך האמונה בה' היא היסוד והשורש והקדמה למצוות, ואינה מכלל החשבון. לדעתם הדיבר "אנכי ה'" נאמר כהודעת דבר אמת ולא כציווי[18], או שאין "אנכי" מכלל הדיברות אלא הקדמה להם[19]. לשיטה זו הסכימו רבי חסדאי קרשקש[20] ורבי יצחק אברבנאל[21].
הרמב"ן אף מוכיח מדברי חז"ל ש"אנכי ה'" הוא קבלת מלכות שמים שקדמה לעול מצוות:
משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור להם גזרות, אמר להם לאו, כשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזרות, שאם מלכותי אינם מקבלים גזרותי היאך מקיימים, כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אני הוא שקבלתם עליכם מלכותי כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי
— מכילתא שמות ו
.
יש מי שביאר בדעת הבה"ג, שגם הוא מודה שדיבור "אנכי" הוא מצוה, ובאה להורות על חובת אמונת היחוד, אלא שסתם הכתוב כיצד לקיים המצוה, ונתפרש בפרשת שמע ישראל שהיא חובה לקרות שמע פעמיים ביום, לפיכך לא מנה הבה"ג בזה אלא מצוה אחת[22].
רבי חסדאי קרשקש רואה סתירה מובנית בכך שהאמונה תהיה אחת המצוות. לדבריו כל מצווה תלויה בגורם המצווה, ואם כן מוכרח שתהיה אמונה באלוקים כמי שצווה את המצווה. אם נגדיר את מצוות האמונה כאחת המצוות, הרי האמונה קדמה לה, ואם מקור האמונה הזו הוא במצווה להאמין, הרי גם לה קדמה אמונה, ומהלך זה יחזור על עצמו בדומה ללולאה אינסופית.[23]
על טענה זו משיב האבן האזל[24] שהמצוה היא "אנכי ה' אלוקיך", להאמין שהקב"ה הוא אלוקי העולם ולא מסר עולמו להנהגה אחרת כטעות עובדי עבודה זרה.
בדומה לכך כתב הרש"ר הירש[25] כי מצות האמונה בה' אינה רק להאמין במציאות ה' אלא לקבלו כאלו-ה ולהשתעבד לרצונו.
יש הסוברים שאף איסור על עבודה זרה נכלל במצוה זו כמו שאמרו: "איזוהי מצוה שנאמרה תחלה זו עבודה זרה"[26] והוא דיבור אנכי ולא יהיה לך[27] וזהו לאו הבא מכלל עשה[28].
המחלוקת על דרכי ביסוס האמונה
גם אופי האמונה הנדרשת שנוי במחלוקת: לדעת הרבה ראשונים ואחרונים, קיום המצוה כראוי הוא להשכיל ולהתבונן ולבסס הידיעה בלב בנוסף על האמונה המקובלת, בראיות לוגיות או בהתבוננות בטבע המעיד על יוצרו[29].
לדעת אחרים[30] האמונה התמימה מתוך השענות על מסורת האומה בלי הרהור ופקפוק, היא המובחרת.
מדת הבטחון בה'
על פי הפרשנות פירושה של המילה "אמונה" היא משורש אמון ובטחון, שפירושה לסמוך על הבורא, ולהאמין שכל מעשיו הם אך ורק על מנת להיטיב לברואיו. לפיכך האמונה בו כוללת כמה חלקים:
- הידיעה שהוא נמצא, ואין אלו-ה בלתו, היה הוה ויהיה.
- הידיעה שדבר גדול ודבר קטן אינו נעשה מעצמו אלא בהשגחתו.
- הידיעה שכל רצונו להיטיב.
- הידיעה שבחר בעם ישראל להיות הם תכלית הבריאה ולהיטיב להם באחריתם.
כלל הידיעות הללו הם הנקראים "אמונה" ואם יחסר אחד מהם הרי זה חיסרון באמונה כולה.
לפי ההבנה הזאת זהו פירושו של הפסוק "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך וכו'" שנאמר בתחילת מתן התורה, דע שאני אחד, שאני בעל הכוחות כולם, ושאני הוצאתיך כדי להיטיב לך.
טעם המצווה
מצווה זו היא היסוד הבסיסי ביותר ביהדות, כי האמונה נותנת תוקף לכל שאר המצוות. אמרו חז"ל:
בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה"
— מכות דף כד עמוד א.
על פי היהדות, האמונה היא היסוד הבסיסי ביותר לעשיית הטוב ולהימנעות מרע שכן אמונה באלקים משמעותה אמונה בחוקותיו כפי שנמסרו בתורה כגון האיסור לשקר, האיסור לרכל (להלן רכילות), האיסור לדבר לשון הרע, האיסור לגזול, האיסור לגרום צער לזולת באמצעות הדיבור.
בבני נח
הגויים, אף שאסור להם לעבוד עבודה זרה, יש מן האחרונים שחידש שלא נצטוו להאמין בהשם[31]. אחרונים אחרים חלקו על דבריו[32].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "אמונת השם", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב אביגדור אמיתי, אמונה טהורה - במה אנו מחויבים להאמין? במה מותר להאמין? במה אסור להאמין? במה לא נכון להאמין?
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ו': ”והאמין בה' ויחשבה לו צדקה”
ספר שמות, פרק י"ד, פסוק ל"א: ”ויאמינו בה' ובמשה עבדו”
ספר תהלים, פרק ע"ח, פסוק כ"ב: ”כי לא האמינו, באלוהים; ולא בטחו, בישועתו” - ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ד': ”הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט; אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא”
ספר תהלים, פרק ל"ג, פסוק ד': ”כי ישר דבר ה', וכל מעשהו באמונה”
שם, פרק צ"ו, פסוק י"ג: ”לפני ה' כי בא, כי בא לשפט הארץ; ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו” (והשוו לתהלים, צ"ח, ט'). - ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק כ': ”כי דור תהפוכות המה, בנים לא-אמון בם.”
ספר ישעיהו, פרק ל"ג, פסוק ו': ”והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חכמת ודעת”. - ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק ב'
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק מ"א
- ^ השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות עשה א
- ^ השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, הוספות הלאוין א. במגילת אסתר ביאר שיטת הרמב"ם, שהוא ציווי כולל כל התורה ואינו נמנה במניין המצוות.
- ^ ביאור הלכה סימן א בשם ספר החינוך
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ג'
- ^ ספר החינוך מצוה כה
- ^ ביאור הלכה סימן א בשם ספר החינוך
- ^ מצוה כה
- ^ שם
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ו'
- ^ בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה ראשונה
- ^ ספר הכוזרי, מאמר א סי' פט
- ^ מצוות עשה כ"ה
- ^ שתי המצוות שנשמעו מפי הגבורה הן בלא יהיה לך שכולל איסור עבודה זרה ואיסור עשית פסל.
- ^ ברית משה על הסמ"ג, עשה א אות ג. ראו שם שנחלקו חכמים במדרש ובירושלמי בשאלה זו, אם אנכי מכלל עשרת הדיברות.
- ^ אור השם, הצעה
- ^ פי' אברבנאל על התורה, שמות כ א
- ^ פירוש רבי ירוחם פישל פרלא על ספר המצוות לרס"ג, מצוה ג-ד ד"ה ולכן נראה לי; וכעין זה בחידושי מהרד"ם על ספר המצוות.
- ^ ראו אור השם, מהדורת הרב שלמה פישר, הקדמה, עמוד י, באתר אוצר החכמה
- ^ הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א
- ^ דברים יא, כח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ח' עמוד א'
- ^ רש"י שם
- ^ לב שמח מצוה א
- ^ מורה נבוכים חלק א סימן נ, חובת הלבבות שער היחוד פרק ג, שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נה, של"ה עשרה מאמרות מאמר ראשון, שומר אמונים ויכוח לג, מהרש"ל בביאור לסמ"ג מצוה ב' מהרש"א חולין נז,ב, שו"ת פנים מאירות חלק א סימן לט
- ^ הכוזרי מאמר ה אות א וכא, ריא"ז סנהדרין פרק יא, משנת חכמים לרבי משה חגיז אות תצג, מגדל עוז להיעב"ץ אלון מורה, אוצר הטוב.
- ^ רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ, סדר משנה הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ו
- ^ אמרי דוד וכתר מצוות מצוה כה, דברי ירמיהו הלכות יסודי התורה שם
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
אמונה באלוהים (יהדות)36157756Q12404028