אנטון יוגוב
 | |
| לידה |
28 באוגוסט 1904 פוליקסטרו, מקדוניה היוונית האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 1991 (בגיל 86) סופיה, בולגריה |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של בולגריה |
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית הבולגרית |
|
| |
אנטון טאנב יוגוב (בבולגרית: Антон Танев Югов; 28 באוגוסט 1904, פוליקסטרו, האימפריה העות'מאנית – 6 ביולי 1991, סופיה, בולגריה) היה פוליטיקאי בולגרי, מנהיג המפלגה הקומוניסטית, אשר כיהן במספר תפקידי שר וכראש ממשלת בולגריה.
ראשית הקריירה הפוליטית
יוגוב נולד במקדוניה היוונית למשפחה בולגרית לאומנית שבניה נמנו עם הארגון המקדוני המהפכני, אשר שם לו למטרה לספח את מקדוניה לנסיכות הבולגרית בכל האמצעים הנדרשים. לאחר מלחמת העולם הראשונה היגרה משפחתו לפלובדיב ובה סיים בית ספר תיכון. ב-1921 הצטרף לארגון הנוער של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית וב-1928 הפך לחבר המפלגה מן המניין. בין 1933 ל-1934 כיהן כמזכיר המועצה העליונה של הארגון המקדוני המהפכני. בין 1934 ל-1936 למד במוסקבה וכששב לבולגריה נבחר למועצה המרכזית של ארגוני העובדים בבולגריה. בספטמבר 1941 נעצר ונכלא למשך מספר חודשים בעוון פעילות חתרנית. לאחר שחרורו הצטרף לכוחות הפרטיזנים שנלחמו בשלטון הבולגרי ובצבא הגרמני. ב-1942 נדון למוות שלא בפניו.
כהונת ראש הממשלה
ב-9 בספטמבר 1944 כבש הצבא האדום את סופיה וברחבי הממלכה התחוללה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית. קימון גאורגייב התמנה לראש הממשלה ויוגוב, כנציג המפלגה הקומוניסטית שהייתה שותפה בחזית המולדת, מונה לשר הפנים. יוגוב ניצל את שליטת משרדו על גופי המשטרה השונים ובעיקר משטרת ביטחון הפנים, כדי לחזק את אחיזתה של המפלגה הקומוניסטית במדינה, אם באמצעות העמדה לדין של יריבים פוליטיים או בחיסולם. בהמשך כיהן כסגן ראש הממשלה. ב-1956, לאחר שוולקו צ'רבנקוב אולץ להתפטר, מונה לראש הממשלה. ממשלו של יוגוב פעל לביצוע רפורמות כלכליות ומתן חופש מסחר מוגבל. תקופת כהונתו הייתה רוויית מאבקי כוח מול טודור ז'יבקוב ששאף להגמוניה מוחלטת במפלגה הקומוניסטית. ב-1962 נאלץ להתפטר מכהונת ראש הממשלה.
אחריתו
ב-1964 סולק מהמועצה העליונה של המפלגה הקומוניסטית. יוגוב מתח ביקורת נוקבת על מדיניותו של טודור ז'יבקוב וב-1972 סולק גם מהמפלגה. ב-1989, באחרית ימי השלטון הקומוניסטי בבולגריה, עוטר בעיטור "גיבור הרפובליקה העממית הבולגרית" ובינואר 1990 הושבה לו חברותו במפלגה. יוגוב הלך לעולמו ב-1991 בסופיה והוא בן 87 שנים. בתו של יוגוב נשואה לבנו של הסופר הרוסי מיכאיל שולוחוב.
יוגוב והקהילה היהודית
מתום מלחמת העולם השנייה עד לגל העלייה ההמוני למדינת ישראל, התחולל מאבק על השליטה בקהילה היהודית בין הקומוניסטים לציונים. הקומוניסטים שהתחזקו לאחר המלחמה ושאבו את כוחם ממפלגת האם הבולגרית, נקטו צעדים כוחניים כדי להגביל את פעילות התנועות הציוניות השונות[1].
בשלהי ספטמבר 1944 הותרה רשמית העלייה לישראל, אך בלחץ הקומוניסטים היהודים היא נאסרה מספר ימים מאוחר יותר, על ידי המשטרה הבולגרית שהייתה כפופה לשר הפנים יוגוב. הסוכנות היהודית פנתה לראשי הממשל והיתרי העלייה חודשו למספר ימים, בוטלו שוב וחוזר חלילה. באמצע נובמבר ביקשו נציגי הסוכנות להיפגש עם יוגוב, אך הוא סירב לקבלם. בהמשך הודיע יוגוב כי אין לו התנגדות עקרונית לעלייה לישראל, אך יש להתחשב בכל הגורמים המייצגים את יהדות בולגריה. מאוחר יותר, הודיע משרד הפנים כי הוא מתיר באופן מוגבל עלייה לישראל בתנאי שהעולים יחתמו על הצהרה שהם מוותרים על רכושם. בשלהי נובמבר פנו שוב נציגי הסוכנות היהודית וטענו שהגבלת העלייה, תוך ויתור על רכוש העולים, אינה חוקית ואף תגרום נזק לתדמיתה של בולגריה בעולם. הפנייה לא נענתה[2].
ב-1 בדצמבר 1944 הגיע דוד בן-גוריון לביקור בבולגריה. ב-2 בדצמבר נפגש בן-גוריון עם יוגוב ודן עמו בסוגיית ההגבלות על העלייה לארץ ישראל, חידוש פעילות ההסתדרות הציונית בבולגריה והשבת הרכוש שהופקע מיהודי הממלכה. יוגוב הבטיח להשיב לבן-גוריון ולאחר שלושה ימים הועברה תשובתו ובה צוין שהממשלה הבולגרית מתירה לחדש את פעילות ההסתדרות הציונית בבולגריה. בסוגיית השבת הרכוש והעלייה מסר כי הנושא באחריותו של שר החוץ פטקו סטאינוב. בהמשך נפגש בן-גוריון גם עם סטאינוב וגאורגי דימיטרוב ודן עמם בסוגיות אלו[3].
הערות שוליים
.svg){kind=small}
.svg)
| הקודם: וולקו צ'רבנקוב |
ראש ממשלת הרפובליקה העממית הבולגרית 18 באפריל 1956 - 27 בנובמבר 1962 |
הבא: טודור ז'יבקוב |
