מתי רובנובה
מָתִי רוּבֶּנוֹבָה (בבולגרית: Мати Рубенова; 5 ביולי 1925, סופיה, ממלכת בולגריה – ספטמבר 1944, סופיה, ממלכת בולגריה) הייתה פרטיזנית יהודיה ופעילה קומוניסטית אשר נרצחה על ידי המשטרה הבולגרית והפכה לאחד הסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה. כונתה "סבטלה" בפי חבריה למחתרת. מתוארת כ"גיבורת תנועת ההתנגדות בימבול[1]". על שמה רחובות בערים סופיה וימבול.
ילדות ונעורים
נולדה בסופיה שבבולגריה ביולי 1925 למואיז רובנוב ושרה לבית אבישי. בגיל צעיר החלה להשתתף בפעילויות של תנועת הנוער הקומוניסטית בבולגריה, ובלטה כמדריכה ופעילה. הייתה אחראית על גיוס של צעירים לתנועה. פעילות התנועה בשנים שלפני המלחמה כללה הפצת הרעיונות הקומוניסטיים, דבר שהיה בלתי חוקי. על כן נערכו הפגישות במסווה של פעילויות לנוער. לפני המלחמה למדה בגימנסיה של סופיה, שלאחר מותה נקראה על שמה לתקופת מה[2].
מלחמת העולם השנייה וגירוש יהודי סופיה
בראשית 1941 הורע מצבם של יהודי בולגריה. ב-23 בינואר פורסם החוק להגנת האומה וב-1 במרץ חתם ראש הממשלה בוגדאן פילוב בווינה על ההסכם התלת-צדדי ובמסגרתו הצטרפה בולגריה למדינות הציר. בו ביום נכנס הוורמאכט לבולגריה ובולגריה נסגרה להגירת יהודים. בהמשך, בראשית מרץ 1943 נכשלו השלטונות הבולגרים בניסיונם לגרש אל מחנה ההשמדה טרבלינקה לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" בשל מאבק שניהלו מספר פוליטיקאים וראשי הכנסייה בבולגריה. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה[3].
במהלך גירוש יהודי סופיה, הועברה רובנובה עם הוריה, סבה ואחיה הצעיר לעיר ימבול, שנמצאת בדרום מזרח בולגריה, מרחק של 262 קילומטרים מביתם בסופיה. בימבול המשיכה בפעילותה הקומוניסטית, שכעת כללה התנגדות לשלטון הפרו-פאשיסטי בבולגריה ולזיקתו לנאציזם. היא הייתה היחידה במשפחתה שהחזיקה בדעות קומוניסטיות, ומשפחתה ניסתה להניא אותה מהפעילות המחתרתית מחשש שתיפגע. ואכן, מכיוון שהייתה פעילה בולטת ורכזת המחתרת באזור ימבול, המשטרה הבולגרית ראתה בה יעד. היא נעצרה מספר פעמים, אך בחקירותיה לא מסרה מידע על חבריה, ושוחררה פעם אחר פעם[4]. גם משפחתה סבלה כתוצאה מפעילותה המחתרתית. ב-1944 נשלחו אמה, אביה, סבה ואחיה אל מחנה קאייליקה שליד העיר הבולגרית פלבן, כעונש על פעילותה בתנועה הקומוניסטית ובשרפה שפרצה במחנה נספה סבה[5].
הצטרפות לפרטיזנים
במאי 1944 הצטרפה ל'מוות לפשיזם', קבוצת פרטיזנים בולגרית שלחמה בנשק בשלטון הבולגרי. הנתונים לגבי מספרם של הפרטיזנים בבולגריה אינם חד-משמעיים. מקורות אחדים מדברים על כ-2500 איש ואישה[6], בעוד מחקרים אחרים מעריכים שמדובר במספרים גדולים בהרבה. כך או כך, נראה כי ביחס לחלקם הכללי באוכלוסייה פרטיזנים רבים היו יהודים: כ-250 לוחמים, שמתוכם נהרגו למעלה מ-130[7]. באותם ימים מוסדות שלטון בעיר הבירה סופיה הופצצו על ידי בעלות הברית. במקביל, ברית המועצות, אף על פי שהשתייכה לבעלות הברית, לא ניתקה קשר עם בולגריה במשך כל המלחמה ולחצה עליה לנתק את הקשרים עם גרמניה[8].
לחימתה ומותה
פעילותם של הפרטיזנים בהרי הבלקן כללה הברחת נשק, ומלחמה בנשק באנשי המשטרה הבולגרית. באחד הקרבות ביערות הבלקן בין הפרטיזנים לאנשי המשטרה, נפצעה רובנובה ברגלה, ופונתה על ידי לוחם אחר מן הגדוד לכפר הסמוך סטרלדג'ה. היא טופלה שם במשך חודש, כשמשתפי פעולה מחביאים אותה בביתם. היא החלימה והייתה אמורה לחזור ליערות ולהילחם, אולם אז הוסגר מקום מחבואה לשלטונות, ככל הנראה על ידי אחד מבני הכפר.
בראשית ספטמבר 1944, הקיפו אנשי המשטרה הבולגרית את הבית ופקדו עליה לצאת, אולם היא נשארה סרבה. אחרי משא ומתן שלא צלח, פרצה המשטרה פנימה וירתה לכל עבר. אחד השוהים בבית, אותו לוחם שפינה אותה משדה הקרב בעת פציעתה למקום מסתור זה, נהרג במקום. רובנובה ספגה כדורים רבים בבטנה ונלקחה על ידי השוטרים שירו בה לבניין המועצה המקומית של הכפר, שם מתה. ישנה אי בהירות לגבי תאריך מותה: רוב המקורות מציינים את ה-5 בספטמבר[9], מעט מהמקורות מציינים את ה-7 בספטמבר[10]. ב-9 בספטמבר, מספר ימים לאחר מותה, התחוללה בבולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לגיבוי הצבא האדום אשר כוחותיו כבשו את סופיה באותו היום. הממשל הפרו-מלוכני הודח, היהודים אשר גורשו הורשו לחזור לבתיהם ובהמשך, עברה בולגריה להילחם לצד בעלות הברית.
"נחמתנו היחידה היא העובדה שנפלת בקרב למען העמים המדוכאים, בתקווה לעתיד טוב יותר[11]", כתבו בני המשפחה במודעת אבל לזכרה. ההיסטוריון מיכאל בר-זוהר מתאר את רובנובה כאחת מאותם "גברים ונשים צעירים שהפכו לגיבורי אגדה[12]".
הנצחה
לאחר ההפיכה בבולגריה וחילופי השלטון הוקם בית דין מיוחד ורבים מחברי מנגנון השלטון הקודם הורשעו והוצאו להורג ובכללם ראש הממשלה בוגדאן פילוב ושר הפנים פטר גברובסקי. מתי רובנובה ובני משפחתה הוכרו כגיבורים. על שמה נקראו רחובות בימבול ובסופיה, וגן ילדים בכפר סטרלדג'ה בו הוסתרה ונרצחה. הגימנסיה שבה למדה בסופיה נקראה על שמה למשך תקופה מסוימת.
לקריאה נוספת
- "אחותי הגיבורה מתי רובנובה", ידיעות יד ושם 39, ירושלים, 1968.
- יוסף בן, משפט אייכמן ויהדות בולגריה, תל אביב: הוצאת המכון לתרבות וחקר השואה ע"ש א. פרדו, תשכ"ב.
- מיכאל בר זהר, הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, אור יהודה: הוצאת הד-ארצי, 1999.
- יהודים שנפלו במלחמה האנטי-פשיסטית בבולגריה, סופיה: הוצאת הקונסול הלאומי הבולגרי, 1958.
- יומנו של רוברט רובנוב, ארכיון יד ושם.
- שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עליה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2004.
קישורים חיצוניים
- מתי רובנובה, באתר יד ושם
- מתי רובנובה, באתר בית לוחמי הגטאות
- מתי רובנובה, באתר הפרטיזנים
- בולגריה: פרטיזנים ולוחמי מחתרות, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- עמוד הפייסבוק של גן הילדים ע"ש מתי רובנובה
- שרון גבע, "בבולגריה מכירים אותה, עכשיו תורנו- מתי רובנובה כמקרה מבחן", בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה, 3 בספטמבר 2014
- עופר אדרת, גוגל, הגיע הזמן שתכיר את מקימת "טיפת חלב", באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015
הערות שוליים
- ^ מתי רובנובה, באתר יד ושם
- ^ יהודים שנפלו במלחמה האנטי-פשיסטית בבולגריה, הוצאת הקונסול הלאומי הבולגרי, סופיה 1958.
- ^ ספרו של מיכאל בר-זוהר, "הרכבות יצאו ריקות", מתאר בהרחבה את קורותיהם של הצלת יהודי בולגריה ומתייחס למחלוקות ההיסטוריות הקיימות סביב הנושא.
- ^ יומנו של רוברט רובנוב, ארכיון יד ושם.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, 1969, עמודים 209-211.
- ^ יוסף בן, משפט אייכמן ויהדות בולגריה, תל אביב: הוצאת המכון לתרבות וחקר השואה ע"ש א. פרדו, תשכ"ב.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, אור יהודה: הוצאת הד-ארצי, 1999.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עליה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, אוניברסיטת תל אביב, 2004.
- ^ מודעת אבל מטעם משפחה רובנובה, סופיה, ארכיון יד ושם, יומנו של רוברט רובנוב, ארכיון יד ושם.
- ^ יהודים שנפלו במלחמה האנטי-פשיסטית בבולגריה, הוצאת הקונסול הלאומי הבולגרי, סופיה, 1958.
- ^ מודעת אבל מטעם משפחה רובנוב, סופיה, ארכיון יד ושם.
- ^ בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות.
29078307מתי רובנובה