מגדל בבל
מִגְדַּל בָּבֶל, או מעשה דור הפַּלָּגָה (יש שהוגים דור הַפְלָגָה), הוא מגדל אותו בנו כלל בני האדם 340 שנה לאחר המבול, בשנת 1996 לבריאת העולם.
שפתה של כל האנושות בתקופת קדם זו היתה לשון הקודש[1], ויחד הם החליטו למרוד בה' ולבנות עיר בארץ שנער[2], עם מגדל שראשו יגיע לשמים. הקב"ה החליט לבטל את עצתם ובלבל את שפתם כך שלא יבינו איש את שפת חברו, ובעקבות ריבוי השפות בני האדם החלו להתפזר על פני העולם. על שם בלבול השפות נקראה העיר בבל (מלשון בלילה).
מאורע זה מסופר בפרשת נח[3], והוא מסביר את המגוון הלשוני של כלל האנושות ואת פיזורה הגאוגרפי על פני כדור הארץ.
הסיפור
סיפור זה הוא הסיפור האחרון שהתורה מספרת על צורת התהוות האנושות לאחר המבול, לאחר הסיפור הזה התורה מונה את עשרת הדורות מנח ועד אברהם, ומתחילה לספר על ההיסטוריה של עם ישראל.
הפסוקים עוסקים בבני נח שניצלו מהמבול והחלו להתרבות על פני כדור הארץ. בעקבות היותם "עַם אֶחָד" ודוברי שפה אחת - לשון הקודש[4], החליטו להתקבץ יחד מכל ארצותיהם ולחפש עיר בה יוכלו לחיות כולם יחד, לאחר שמצאו בקעה בארץ שנער (מדרום מזרח מסופוטמיה) התחילו לבנות את העיר. התורה מתארת את צורת הבניה, מחמת החוסר באבני בניין במקום דל זה, צורת הבנייה הייתה במקום באבני בניין ובטיט (חֹמֶר), על ידי שימוש בלבנים שצירפו והידקו זו לזו באספלט (חֵמָר).
בעת בנייתם את העיר החליטו למרוד באלקים ולבנות מגדל גבוה שראשו יגיע לשמים. בעקבות כך ה' בלבל את השפות שלהם, ובעקבות כך החלו בני האדם להתפזר על פני כדור הארץ. בנוסף מספרת התורה כי שמה של העיר היא בבל על שם בלילת (בלל) השפות.
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ
מטרת בניית המגדל וסופו
מטרת הבנייה
מטרת בניית המגדל וחטא הבונים לא התבארו במפורש בתורה, וחז"ל והמפרשים סיפקו כמה הסברים:
- במדרש רבה[5] ביארו כי מטרת המגדל היתה בכדי להתגונן בזמן שיבא מבול. בדומה לכך מפרש רש"י כי בני האדם בנו את המגדל כדי להתגונן מפני אירועים קשים, מכיון שהם תלו את המבול בכך שאחת ל-1656 שנים (מניין השנים מבריאת העולם ועד למבול) השמים נופלים.
- בילקוט שמעוני מפורש כי מטרת הבנייה היתה בכדי לשים פסל בראש המגדל, ולשים חרב בידו, ויראה כאילו הוא מנהל מלחמה עם אלוקים. בדומה לכך מבואר בתלמוד בבלי[6].
- הרד"ק כותב שרצו להימנע מלהתפזר על פני כל הארץ, ובזה חטאו בכך שביטלו את מטרת יצירת האדם כנאמר ביצירת האדם ”וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”. האבן עזרא מוסיף הסבר לחטאם כי כשאמרו לעצמם ”וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם” גילו את מטרתם הפסולה בכך שרוצים לקנות שם חשוב לעצמם.
- הרמב"ן מבאר את חטאם בדרך הקבלה ”אבל היודע פירוש שם יבין כוונתם... כי היו קוצצים בנטיעות”[7].
העונש על בניית המגדל
בתורה מסופר כי דור הפלגה נענשו בכך ששפותיהם התבלבלו ובני האדם התפזרו על פני כל הארץ, אך במדרשים ובמפרשים מובאים עונשים נוספים:
- בלבול שפותיהם, והיווצרות שבעים לשונות[8].
- האוקיינוס עלה על גדותיו והציף שלושים משפחות מבני האדם[9].
- חלק מהאנשים ברחו להרים וה' סגר עליהם את הדרך עד שנבלעו באדמה[10].
- אחרי שהתקבצו כל בני העולם למקום אחד, לאחר שהתפזרו לא חזרו למקומות הראשוניים שלהם והפצו בכל העולם[11].
- חלק מבני האדם נהפכו לקופים, שדים ורוחות[12].
- אין לבני דור הפלגה חלק בעולם הבא[12].
- בעקבות שלא הכירו איש את שפת חברו כשהיה אחד מבקש חפץ מסויים והשני הביא לו משהו אחר, היה משליך עליו את אותו חפץ והיה נהרג מזה[13].
הגמרא בסנהדרין[14] כותבת כי דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, והגמרא מסבירה מדוע:
'דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא'. מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו. מחכו עלה במערבא, אם כן ליבנו אחד בטורא. אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה [בה']. זו שאומרת 'נעלה ונשב שם' - הפיצם ה', וזו שאומרת 'נעלה ונעשה מלחמה' - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת 'נעלה ונעבוד עבודה זרה' - "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". תניא, רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו.
חורבן המגדל
בתלמוד[12] מבואר שבנוסף לעונש שקבלו בני דור הפלגה, שליש מהמגדל נבלע באדמה, שליש נשרף ושליש נשאר קיים. בנוסף אויר המקום גורם לשכחה לרואה אותו[15] או לשוהה במקומו[16], ולכן המקום ההוא מוגדר כ"סימן רע לתורה".
מאפייני המגדל
המגדל נבנה עם גרמי מדרגות בצידיו ממזרח וממערב, כדי שבנייתו תהיה מהירה: מצד מזרח היו עולים להביא את הלבנים לבוני המגדל, ומצד מערב היו יורדים בכדי לקחת לבנים נוספים[17].
גובה המגדל היה גבוה מאד; המדרש מתאר שגם אחרי שנשאר ממנו שליש, אדם העומד בראשו רואה את העצי דקל שלפניו בגודל של ארבה[18], וכן אם אדם ילך על יד מקום המגדל הוא יכול ללכת דרך של שלשה ימים תחת הצל של מבנה המגדל הנותר[19].
את המגדל סיימו לבנות[20], אך את העיר דעת המדרש רבה כי לא סיימו לבנות.
תיארוך
בתורה לא נכתב תאריך מסוים אודות זמן אירוע זה, אך ישנם כמה מקורות עליהם הסתמכו המפרשים.
תאריך תחילת הבניה כתוב במדרש[21] כי זה היה שנתיים לאחר המבול הוי אומר בשנת 1658 לבריאת העולם שנת לידתו של ארפכשד.
והתורה מספרת כי פלג נקרא כך ”כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ”[22]. ובמדרש רבה כתוב כי נקרא כך על שם שביום מיתתו נפלגה הארץ[23][24]. פלג מת בשנת 1996 לבריאת העולם, הרי לנו כי בלבול השפות נעשה בשנת 1996 לבריאת העולם, 340 שנה לאחר המבול, לפי כל זה בניית המגדל והעיר היו 338 שנים.
מדרש השם "בבל"
ערך מורחב – בבל
בסוף הסיפור כותבת התורה כי שם העיר היא בבל מלשון בלל, וזה על שם בלילת לשונותיהם של בוני המגדל:
עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ
.
בספרים חיצוניים ובמחקר המודרני
סקירה
כפי שהבחין לראשונה משה דוד קאסוטו, הסיפור עשיר במיוחד במאפיינים מצלוליים חוזרים.[25] מאפיין בולט החוזר לאורך הסיפור הוא שילוב העיצורים ב, ל, נ הבאים ביחד, לעיתים בכמה מילים סמוכות. חזרה זו משתלבת עם משחק הצלילים המודגש שבמדרש השם בבל=בלל בסוף הסיפור. כמו כן, לכל אורך הסיפור חוזרים העיצורים ל, שׁ, שׂ. מאפיינים בולטים נוספים:
- פרונומסיה (מילים סמוכות הנגזרות מאותו שורש): נלבנה לבנים... ונשרפה לשרפה
- לשון נופל על לשון: הלבנה לאבן, והחֵמר... לחֹמר, פן... פני, בנו בני, שֵׁם/שָׁם
- חזרה על מילים דומות: אחת... אחדים, אחד... אחת; כל הארץ x 5, שפה (כולל נטיות) x 5, שֵׁם/שָׁם 7 x
אורי אלטר מציין כי ריבוי משחקי הצלילים והחזרות משרה תחושה של טשטוש הגבולות וההבדלים בין המילים, החיוניים לתפקודה של הלשון כאמצעי תקשורת. מאפיין סגנוני זה מתאים לסיפור העוסק בבלילת הלשונות.[26]
מבחינת מבנהו, הסיפור מורכב משתי פסקאות דומות בגודלן, המקבילות זו לזו בצורתן ומנוגדות בתוכנן. הפסקה הראשונה (פסוקים א-ד) עוסקת במעשה בני האדם, והשנייה (ה-ט) – במעשה האלקים. בין שתי הפסקאות יש הקבלה:
| פסקה א | פסקה ב |
|---|---|
| שפה אחת ודברים אחדים | עם אחד ושפה אחת לכלם |
| הבה (+צורת עתיד מוארך) | הבה (+צורת עתיד מוארך) |
| נבנה | ויחדלו לבנת |
| נעשה לנו שם | שמה בבל |
| פן נפוץ על פני כל הארץ | הפיצם ה' על פני כל הארץ |
הקבלה צורנית זו מחדדת את יסוד המידה כנגד מידה שבו.
בנוסף, משה דוד קאסוטו קיבל את זיהוי הזיגוראת הבבלי é-temen-an-ki כמגדל שעמד בבסיס יצירת הסיפור. הבבלים האמינו שהזיגוראת הוא מעשה ידי האלילים, וכינוהו, כאמור: "בית יסוד שמים וארץ". על כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם". קאסוטו מציע הסבר נוסף למעשה, לפיו חטאם של אנשי דור הפלגה היה גאווה והתפארות בכח החומרי. ולתורה יש מסר כפול לעניין: הראשון כי הגאווה וההתפארות נחשבות לעוון בעיני האלקים; והשני כי עצת ה' לעולם תעמוד, וכל תוכנית שעלתה במחשבתו מתגשמת בהכרח. עצם בניית המגדל הייתה מעין מלחמה נגד ה', והוא הפך את המצב וגרם למלחמה בין בוני המגדל ובכך לעג להם.[27].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פרשנויות וביאורים על סיפור מגדל בבל באתר 929 - תנ"ך ביחד
- הבה נבנה לנו עיר, מאת אברהם וולפזון, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
- אלחנן סמט, ושח גבהות אדם, אתר דעת
- ניסן אררט, מעשה דור הפלגה כדרמה סאטירית, באתר מקראנט. פורסם בבית מקרא לט (תשנ"ד) עמ' 224–231
- מגדל בבל, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקרת המקרא, ד"ר יעל אברהמי
- מגדל בבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סיפור מגדל בבל, באתר על התורה
מגדל בבל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ילקוט מעם לועז י"א ח'
- ^ שבדרום מזרח מסופוטמיה
- ^ ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים א'-ט'
- ^ הרש"ר הירש על ספר בראשית, פרק י"א, פסוק א' סובר כי דיברו שפה אחת בניבים שונים.
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט עמוד א' שקבוצה אחת מבין הבונים תכננה לעבוד עבודה זרה בראש המגדל, וקבוצה אחרת ביקשה להילחם בה'
- ^ לביאור דבריו רבי מאיר פאפריש, תורה אור, באתר היברובוקס
- ^ תרגום יהונתן בן עוזיאל
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה י'
- ^ ילקוט מעם לועז
- ^ בראשית רבה, יפה תאר
- ^ 12.0 12.1 12.2 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ט עמוד א'
- ^ רש"י, ספר הישר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט עמוד א'
- ^ רש"י סנהדרין ק"ט, א', ד"ה אויר
- ^ חידושי אגדות למהרש"א חולין ק"ט ע"א
- ^ בראשית רבה
- ^ ספר הישר
- ^ ילקוט מעם לועז
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ח'
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ט'
- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ה
- ^ ומכאן מוכח שעבר היה נביא
- ^ ועיין ברש"י שמכריח את החשבון לכך
- ^ קאסוטו תשי"ג, עמ' 159–160
- ^ Alter 1996, p. 47
- ^ קאסוטו תשי"ג, עמ' 154 והלאה