המבול
הַמַּבּוּל הוא מאורע הנזכר בספר בראשית, כאשר ה' הביא בשנת אלף ותרנ"ו לבריאת העולם מבול כעונש לבני האדם על פשעיהם, ומחה אותם מעל פני האדמה, מלבד נח ובניו. המעשה נזכר באריכות בפרשת נח. ה' הורה לנח, הצדיק היחיד בדור, לבנות תיבה, כדי למלט בה את משפחתו ומבחר מהחיות שעל פני הארץ. מקור השם מבול שניתן לשיטפון המים הזה, יכול להיות גזור מהמילים בליה, בלבול, או הובלה (של מים ממקום גבוה לנמוך)[1]. לסיפור המבול יש מקבילות רבות גם בספרי העמים, והוא מעסיק הרבה ארכאולוגים והיסטוריונים.
הסיבה למבול - חטא "בני האלקים"
התורה מספרת, בסוף תיאורם של הדורות שלאחר אדם הראשון, פרשה של לקיחת "בני האלקים" את "בנות האדם":
"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".
לא ברור מהו בדיוק אותו עוון, מיהם "בני האלקים" ומיהן "בנות האדם". היו שפירשו את המונח בני האלקים כמלאכים, והיו שפירשו את המונח בני האלקים כבני השליטים, המעמד הגבוה ('אלקים' על פי פירוש זה, יכול להתפרש לעיתים גם כשליט בשר ודם, פירוש שמקובל בעוד כמה מקומות בתורה) אשר חוטפים בזרוע נשים מבנות פשוטי העם[2].
תגובת ה' היא קשה:
"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'".
בחז"ל מבואר בהרחבה מה היו הסיבות שהביאו לעונש חמור כל כך
בניית התיבה
ערך מורחב – תיבת נח
נח, שהיה "צדיק תמים בדורותיו", הצטווה על ידי ה' לבנות תיבה גדולה, אשר בעזרתה יינצל הוא ומשפחתו מפני המבול שנגזר כעונש על בני דורו החוטאים, ויציל גם את מיני בעלי החיים, על ידי לקיחת מבחר מעולם החי.
אורכה של התיבה היה כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה היה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים (גובה בניין בעל 5 קומות). להמחשה, ניתן לומר שגודלה של התיבה, שהיוותה לפי המסופר גן חיות צף ומעבדה ביולוגית ענקית, היה כשל נושאת מטוסים קטנה. לתיבה היו 3 קומות - "תחתיים שניים ושלישים". הקומה העליונה הייתה למגורי נח ומשפחתו ואחסון האוכל, האמצעית למגורי בעלי החיים והתחתונה לאחסון הפסולת.
התיבה הייתה משוחה בזפת מבפנים ומבחוץ כדי למנוע חדירת מים אליה, וגגה היה משופע. עם זאת, היו שהבינו שהתיבה כולה הייתה משופעת, בצורה של מעין מקבילית משולשת, כדי להשיג יציבות במי המבול, בניית התיבה ארכה 120 שנה, הזמן נועד להמחיש לחוטאים את רצינותה של הגזירה, כדי שיחזרו בתשובה ולא יבוא עליהם העונש.
אל התיבה נצטווה להביא זוג יחיד מכל מין של חיות ועופות טמאים ושבעה זוגות של מינים ועופות טהורים, כדי שמהם יתחדש העולם שלאחר המבול. הרמב"ן כתב כי אינסטינקט הישרדותי של החיות שהרגישו במבול הקרב ובא, הוא שקיבצן אל התיבה[3]. רש"י כתב שנח ידע להבדיל בין מיני החיות הטמאות והטהורות, כי למד תורה, מעשה התיבה כרוך היה בנסים גדולים, כמו למשל שהתיבה יכלה להכיל את המספר העצום של כל המינים החיים בכדור הארץ, כמו כן נצטווה נוח לקחת "מכל מאכל אשר יֵאכל" כדי להאכיל את החיות.
בתום מאה ועשרים השנים, המתין ה' עוד שבעה ימים נוספים, כדי שיכלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, שהקדים להיפטר מן העולם כדי שלא יראה את המבול. בשנת שש מאות לחיי נוח, החל המבול לרדת על הארץ.
המבול
_-_Shade_and_Darkness_-_the_Evening_of_the_Deluge_-_N00531_-_National_Gallery.jpg)
המבול התרחש בשנת אלף תרנ"ו לבריאת העולם, ונמשך שנה ו-11 יום. בתורה כתוב שהמבול החל בשבעה עשר לחודש השני, כאשר קיימת מחלוקת תנאים האם זהו החודש השני למניין ישראל (אייר) או למניין המלכים (מרחשוון)[4], והדעה הרווחת היא זו האחרונה. על פי דעה זו החל המבול ביום י"ז במרחשון, ואז החל לרדת גשם זלעפות שנמשך 40 יום. לאחר מכן המשיכו המים להתרבות דרך מעיינות תהום במשך 150 יום. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בתלמוד הבבלי:
בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים.
מתוך המחלוקת גם ניתן להסיק אודות הקשר שבין המבול לבין קבוצת הכוכבים כימה, הפילאדות.
נחשולי המים כיסו את כל הארץ, ואף את פסגות ההרים הגבוהים[5]. כעבור 150 יום בראש חודש סיון נעצרה התרבות המים, והם החלו לפחות אט אט. בי"ז בסיוון נחה התיבה על הר אררט כשעדיין לפי רש"י הייתה שקועה 11 אמה במים (כ-5.5 מטר), כך שעדיין לא נראה דבר בעולם מלבד המים. בא' באב נראו ראשי ההרים[6].
בי' באלול שילח נח את העורב, לבדוק האם כבר יבשה הארץ. העורב סירב להרחיק ולא סר מחלון התיבה. כעבור שבעה ימים שילח נח את היונה, וזו שבה כלעומת שיצאה. נח הסיק שעדיין מים על הארץ והמשיך להמתין. כעבור שבעה ימים נוספים שילח את היונה בשנית, וזו שבה עם עלה מעץ הזית. נח הבין מכך שהעצים כבר נראים לעין, אבל הארץ עדיין לא נראתה. כעבור שבעה ימים נוספים שלח נח את היונה בשלישית, וזו לא שבה אליו יותר, דבר שמביא את נח להבנה כי פני האדמה כבר נגלו. יונה עם עלה של זית הפכה להיות סמל אוניברסלי לשלום, על פי סיפור היונה של נח, מכיוון שהיא מבשרת ששלום בא לעולם, ואפשר לצאת מהתיבה.
לאחר המבול
- ערך מורחב – קשת בענן
ב-27 בחודש השני ציווה אלקים על נח לצאת מן התיבה ולהוציא עמו את משפחתו ואת החיות, וכך אכן עשה נח.
כאשר יצא מהתיבה, בנה נח מזבח לה' והקריב לו מן הבהמות והעופות הטהורים אשר היו בתיבה. ה' אומר בלבו שלא יוסיף עוד "לקלל את האדמה", "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ספר בראשית, פרק ח', פסוק כ"א), ושעונות השנה יתנהלו כסדרן ללא הפרעה נוספת:
"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".
לאחר מכן בירך ה' את נוח ואת בניו והטיל עליהם את מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כן כרת אתם ברית, ש"לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ". הסימן לברית היא הקשת הנראית בענן:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ".
יש מפרשים שפירשו שהקשת בענן לא הופיעה עד לאחר המבול, והסבירו את השינוי שגרם להופעתה בכך שאור השמש התחזק באותו זמן וכך נוצרה הקשת לראשונה. אחרים מסבירים שהעננים הם אלו שהפכו לדלילים יותר מאז המבול. (הסברים אלו אינם תואמים את ההסבר המדעי לתופעה)
כמה מן המפרשים ניסו לתת הסבר מדוע הסימן הוא דווקא בקשת[7]. באופן פשוט הקשת נראית בשעה שיש גשם, והדבר נועד לאותת לאדם שלא יפחד מהגשם, כי אלקים זוכר להפסיקו בזמן ולא להביא מבול[דרוש מקור]. יש שטענו שדווקא הקשת היא האות בשל צורתה שהיא מופנית כלפי השמים ולא כלפי הארץ, בהבטחה ששוב לא ירו ממנה חיצי מוות[8], או משום שהקשת מופיעה ללא מיתר וללא חיצים[9]. (היו שטענו הסמל הוא בצבעים, שכולם מרכיבים את הצבע הלבן וכך לכל האנשים יש מקום וביחד הם מרכיבים את צלם האדם[דרוש מקור]. והיו שטענו שריבוי הצבעים רומז דווקא לעולם החי ולצבעוניות שקיימת בו בניגוד לבני האדם שם השוני בגוונים הוא מזערי, לומר שלא יבוא שוב מבול בשל הזכות של בעלי החיים ולא האדם[דרוש מקור].)
בספרות ובאמנות
- ריה"ל, הבא מבול, השיר וניתוחו
- מתי כספי, נח, שירונט
- חוה אלברשטיין, אחרי המבול, שירונט
- חוה אלברשטיין, פרידה מתיבת נח, שירונט
בשפה העברית
בשפה העברית העכשווית "מבול" ניתן לשטף גשם חזק. ביטוי נוסף הוא "אחרַי המבול" (בצרפתית: Après moi le déluge) המיוחס למאדאם דה פומפדור המביע חוסר אכפתיות מוחלט לעתיד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ויליאם ריאן ו-וולטר פיטמן, המבול של נוח: התגליות המדעיות החדשות על מאורע ששינה את ההיסטוריה (תל אביב: אפקים מדע; הוצאת עם עובד, 2007)
- אברהם קורמן, הבריאה והמבול, בהוצאת משפחת המחבר
- הרב ישראל דנדרוביץ, עולם כמנהגו נוהג בדור המבול, בתוך: קובץ קול התורה, גיליון עב, תשרי תשע"ב, עמודים: תלח - תמא.
- Reflections on the Mesopotamian Flood מאמר של שמואל נח קרמר באתר Penn Museum של אוניברסיטת פנסילבניה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מבול |
| ערך מילוני בוויקימילון: אחרי המבול |
- התגית המבול באתר רציו
- המחקר בים השחור וראיות למבול של נח, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
- אבי ורשבסקי, המבול במזרח הקדום, המבול וה-abūbū, באתר "מקראנט"
- הגיע הזמן להחזיר עטרת סיפור המבול בתורה - ליושנה, יצחק רפפורט, אתר דעת; מעלה השגות כרונולוגיות, בלשניות ותוכניות, כנגד ייחוס בסיס סיפור המבול ל"עלילות גילגמש".
- אלי אשד, על המבול בים השחור
- יעקב שביט, אלה תולדות נח והמבול: פרשת הבריאה בשנייה, אתר מקראנט
- פרופ' משה קוה, המבול והמדע, אתר אוניברסיטת בר-אילן
- שמואל אפרים ליונשטם, המבול, אתר מקראנט
- המבול, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אליהו גליל, חטאו של הקנגורו ושני היקומים המקבילים: עיון בסיפור המבול, בלוגין שאובין
גיא דרשן, נֹח לא לבד: גרסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2014
הערות שוליים
- ^ רש"י, ספר בראשית, פרק ו', פסוק י"ז
- ^ שני הפירושים מופיעים, לדוגמה, ברש"י על פסוק זה.
- ^ רמב"ן, ספר בראשית, פרק ו', פסוק כ'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח עמוד ב'
- ^ כך עולה מפשט הכתובים:
אך בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ג עמוד ב') מובא שרבי יוחנן גרס שבארץ ישראל לא היה מבול....וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם...וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ ... וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
- ^ הסדר הכרונולוגי של הדברים הם על פי רש"י, לפי הרמב"ן סדר הדברים שונה
- ^ ראו 20 טעמים בספר קשת יהונתן, שמעון יוחאי יפרח, אשדוד, תש"ע, עמ' סה-עב.
- ^ רמב"ן בראשית ט, יב; רבנו בחיי בראשית ט, יג; תפארת יהונתן (לרבי יהונתן אייבשיץ) בראשית ט, יב; רש"ר הירש בראשית ט, טו.
- ^ רמב"ן בראשית ט, יב; רבנו בחיי בראשית ט, יג; חזקוני בראשית ט, יג.
- ^ .The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet, Biblical Archaeology Review, 2014
- ^ עלילות גלגמש באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
- ^ The Flood: Mesopotamian Archaeological Evidence וולי
- ^ William B.F. Ryan et al. CATASTROPHIC FLOODING OF THEBLACK SEA, Annu. Rev. Earth Planet. Sci. 2003. 31:525–54
- ^ עפרי אילני, גם המבול של נוח נגרם בשל המסת קרחונים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
- ^ "האם המבול הוא אירוע היסטורי?", שאלות ותשובות באתר האינטרנט של הרב שרקי
- ^ Kristan-Tollmann, E. and Tollmann, A. (1994), "The youngest big impact on Earth deduced from geological and historical evidence." Terra Nova, 6: 209–217. doi: 10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x