ספר העתים
ספר העתים הוא ספר הלכה שנכתב במאה ה-12 על ידי רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני.
הספר עוסק בהלכות התלויות בזמן, אך רובו של הספר אבד ונשתייר ממנו רק השער השני שבו מופיעים הלכות שבת ועירובין (גם הוא לא בשלמות).
הספר היה מצוי רק בכתבי יד במשך כ-800 שנה, והודפס לראשונה בשנת תרס"ג עם פירוש "עתים לבינה" מאת הרב יעקב שור.
בשנת תש"ח התפרסמו בכתב העת סיני (ט"ז) שני קטעים נוספים מתוך הספר.
הרב שלום אלבעק המהדיר של ספר האשכול, טוען בהקדמתו שספר האשכול וספר האורה הינם ליקוט וקיצור של ספר העתים.
תולדות הספר
ספר העיתים היה ככל הנראה חיבור גדול על כל התלמוד בדרך פירוש ופסק, וכפי שכותב הרב חיד"א בשם הגדולים (מערכת גדולים אות י, כב):
רבינו הרב הנשיא ר' יהודה אלברצלוני חיבר חבור גדול ונכבד בכל התלמוד דרך פירוש ופסק ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים שם חשך לאור ומעקשים למישור והוא הרב המחבר ספר העתים. כלשון הזה כתוב בס' קדמון כ"י ישן נושן[1].
הספר היה מצוי אצל הראשונים, ורבים מהם הזכירו אותו והביאו הלכות בשמו (גם מאותם חלקים שאבדו ולא הגיעו לידינו).
דוגמאות:
- תוספות מסכת ברכות דף יז עמוד א ד"ה 'תרי זימני': וראיתי בספר העתים שחבר הרב רבי יהודה בר ברזילי ששמע שהיה עמוד של אש יורד מן השמים עליהם בכלה דאלול ובכלה דאדר.
- המאור הקטן מסכת פסחים דף ה עמוד א: ומה שכתב בספר העתים ובפסוקות לרבינו שלמה שהלכה כר"י אין אנו למדים מהם וכן פסקו הגאונים ז"ל כמו שכתבתי.
- הר"ן על הרי"ף מסכת סוכה דף ב עמוד ב: וכן נראה ממה שכתב הרב אלברצילוני ז"ל בספר העתים ובשם גאון שאין צורת פתח מועיל להשלים שיעור דופן בשתי דפנות הסוכה.
- רא"ש מסכת שבת פרק ב סימן א': ובספר העתים הביא מתשובת הגאונים וששאלתם אם מותר לכרוך שעוה על הפתילה של פשתן ולהדליק בה בשבת. כך ראינו דאסור לעשות כן.
- ספר כפתור ופרח פרק ה: ולפי מה שהתבאר מסתברא דלדעת בעל ספר העתים ז"ל שהוא הרב אל ברצילוני דהוא הדין אם הגוי חולב לעשות גבינה מאותו חלב לא למוכרו כמות שהוא.
בעל ספר העיטור, כשמזכיר סתם 'כתב הרב המחבר', כוונתו לספר העיתים[2].
בתקופת האחרונים פחתו הציטוטים ממנו, מפני שלא היה מצוי אלא בכתבי יד בודדים. רק לאחרונה אחר שהודפס בשנת תרס"ג, חזרו הפוסקים לצטטו.
מבנה הספר
אף שספר העיתים הינו ספר הלכה, הוא כתוב על סדר הגמרא, וליתר דיוק על סדר הרי"ף, שממנו העתיק ועליו כתב את פירושו. לפעמים מעתיק גם את פירוש רבנו חננאל, וגם חולק עליהם.
ספר העתים מביא מובאות רבות מפסקי הגאונים - שאילתות, הלכות פסוקות, הלכות גדולות, הלכתא גבוורתא ועוד. בהרבה מקומות ספר העיתים הוא המקור היחיד שיש בידינו לדברי הגאונים.
הערות שוליים
- ^ כוונתו לספר 'שערי ציון' לרבי יצחק בן יעקב די לאטיש (עמוד 40). החיד"א עצמו לא ראה את הספר בשלמותו.
- ^ שו"ת תשב"ץ ח"א סימן ט"ו.
קישורים חיצוניים
