בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
 | |
| בית יתומים | |
|---|---|
| השתייכות | יהודי |
| תקופת הפעילות | 1912–1942 (כ־30 שנה) |
| מייסדים | יאנוש קורצ'אק |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | יאנוש קורצ'אק |
| מנהלת | סטפניה וילצ'ינסקה |
| מיקום | |
| מיקום | וורשה |
| מדינה |
 פולין |
בית היתומים היהודי בהנהלת יאנוש קורצ'אק פעל בוורשה משנת 1912 ועד אוגוסט 1942. שותפתו העיקרית של קורצ'אק בניהול המקום הייתה סטפניה וילצ'ינסקה (1899 - 16 באוגוסט 1942). בית היתומים עבר בין בניינים שונים מספר פעמים, עד לסגירתו, כאשר נלקחו הילדים וסגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. בית היתומים היווה ניסיון ראשוני, מוצלח וממושך בחינוך דמוקרטי בעולם.
הקמת בית היתומים
ביקוריו של קורצ'אק בבתי-יתומים אחרים הם שדרבנו אותו להקים את בית יתומים משלו. בתי-היתומים האחרים הזכירו לו בתי סוהר; יחסם של המורים לילדים היה משפיל ושתלטני, הילדים היו נתונים בהרגשה מתמדת של פחד, ולא היה כל שיתוף פעולה בינם לבין המורים. קורצ'אק הבחין כי החברה מתחלקת לשני חלקים - מבוגרים וילדים - כשהאחרונים הם תמיד הצד החלש.
קורצ'אק שאף לשנות כל זאת, ולבסס את בית היתומים שלו על הבנה הדדית בין המבוגרים לילדים ועל כבוד והערכה לילדים. הוא נעזר רבות בסטפניה וילצ'ינסקה, והיא סייעה בידו להוציא לפועל את תוכניותיו.
בשנת 1912 החל לנהל עם סטפניה וילצ'ינסקה את בית היתומים, שנבנה לפי תוכניותיו ברחוב קרוכמלאנה 92 בוורשה.
מבנה בית היתומים
הבית הלבן ברחוב קרוכמלאנה היה מגרש גדול מוקף חומה אשר לצד שערו עומד שוער. מעבר לחומה הייתה חצר גדולה ושקטה ולפנים היה בנין לבן, רב חלונות בעל 3 קומות, מרתף ומעל הקומה ה-3 היה בית קטן מרובע שקבוע בו חלון גדול קמרוני שבו התגורר קורצ'אק.
הבניין הגדול נועד ל-130 ילדים, ובקרבתו היו ארבעה בתים קטנים מבודלים שנקראו "בתי המתבודד", ונועדו לילדים שלא היו מסוגלים או יכולים לחיות בחברה או לאלה שהחברה עִייפה אותם והם היו מעוניינים בבדידות. חלק מבתי המתבודד היו ריקים וחלקם מרוהטים עם ספרים וצעצועים.
מעבר לדלת הבניין הגדול היה מסדרון שיש מרווח ומדרגות שיש שהובילו לכיוונים שונים: למטה – למרתף, למעלה – לתוך הבית. עלייה במדרגות השיש הרחבות הובילה לאולם גדול, מהעבר האחד של האולם הייתה חצר גדולה ומהעבר השני הייתה דלת, שהובילה למשרד שבו קורצ'אק היה מקבל הורים וילדים לשיחה.
האולם הריק היה ארוך מאד כמעט כמידת אורכו של כל הבית ונתחלק לשני חלקים: בחציו האחד שולחנות ומסביבם כיסאות – החלק לאכילה, ובחציו השני לא היו רהיטים והוא שימש כאזור משחקים כשמזג האוויר לא איפשר לשחק בחצר.ברוב האולם התקרה הייתה גבוהה בשיעור שתי קומות, אך מצידה האחד הייתה (מרפסת) שהנמיכה את התקרה בקומה אחת והייתה משווה לאולם מראה של תיאטרון.
על הקירות נתלו הודעות שונות בהן הודיעו הילדים לחבריהם על פעילויות, ושיתפו את הילדים בסקרים ובהצעות שונות. בקיר השמאלי של האולם היה ארון גדול המחולק למגירות, כל מגירה הייתה שייכת לחניך אחר ושם הוא הניח את חפציו האישיים.
דלתות הובילו מהאולם אל חדרים צדדיים שהיו מרוהטים ככיתות בית הספר: החדרים שימשו כבית כנסת, ללימוד יידיש ועברית, להכנת שיעורים, למקום פגישה של חוגים שונים, לדיונים של בית המשפט, לקריאת העיתון השבועי של בית היתומים ועוד.
היו בבית היתומים שני חדרי מיטות אחד לבנים ואחד לבנות. בחדר לבנים היו 50 מיטות ובחדר לבנות היו 56 מיטות. ליד כל מיטה היה מונח כיסא עליו היה מניח החניך את בגדיו. היו חדרי רחצה נפרדים לבנים ולבנות. וכאמור, בית היתומים מילא אחר כל צורכיהם של הילדים.
תהליך קבלת ילד לבית היתומים
לפני שנכנס ילד לתקופת הניסיון בבית היתומים היה עליו להיות בן מעל לשבע שנים וללא כל פיגור שכלי או מחלה.
תקופת הניסיון: כל חבר חדש היה מקבל אפוטרופוס מבין התלמידים הוותיקים שהיה יועצו, מדריכו ומגנו של החבר החדש לפרק זמן של שלושה חודשים. האפוטרופוס היה מסביר לחבר החדש את סדרי המקום ומסייע לו להכיר את כל הנהלים והתקנות, ומראה לו כיצד להתנהג לפי המקובל.
לאחר כחודש מהגעת הטירון (חניך חדש) נערך על אודותיו משאל בקרב כל ילדי בית היתומים ובו כל ילד התבקש להצביע ולהגדיר את יחסו לטירון, בשלוש אפשרויות הצבעה:
- פלוס – משמעו "אהוד עלי"
- מינוס – משמעו "שנוא אבל עדיין איני מכיר אותו"
- אפס – "אני אדיש כלפיו"
טירון שקיבל הרבה מינוסים היה מוגדר כ"טירון חשוד" ולמשפחתו הייתה מגיעה הודעה שנשקפת לו סכנה של הוצאה מהמוסד.
לאחר שנה להימצאות הטירון בבית היתומים נערך עליו משאל נוסף בקרב החניכים ובו הם נתבקשו לתת לטירון את דרגת אזרחותו בבית היתומים:
- מכביד - ניתן היה להוציא מהמוסד אם לא חל שיפור בהתנהגותו.
- אדיש - חניכי המוסד אדישים אליו והצטרפותו למוסד עודנה בסימן שאלה.
- תושב - קיבל אזרחות מלאה זמנית למקרה שיוחלט אחרת וכן פתק שעודד אותו להמשיך ולשפר את דרכיו ולהפוך ל"נדרש", כלומר, לאזרח מלא.
- נדרש - קיבל אזרחות מלאה.
בגיל 14 שולחו הילדים מבית היתומים, על הביקורות שהוטחו בו בנושא ענה קורצא'ק כי יש רשימת המתנה ארוכה של יתומים ויש לאפשר גם להם לשהות חלק מילדותם בבית היתומים.
אורח החיים בבית היתומים
בבית היתומים של קורצ'אק גדלו ילדים יתומים ובני עניים עזובים. מבני בית היתומים היו מלאי אוויר ואור, והחיים בהם היו מאורגנים במסגרת שהניחה מקום רב לשוויון ולחופש. כל ילדי בית היתומים לבשו תלבושת אחידה על מנת לא לקפח את אלו שמשפחותיהם לא שלחו להם בגדים. בילדים שהתקבלו לבית היתומים היה קורצ'אק מטפל בעצמו, מספר את שערותיהם, גוזז את ציפורניהם ובודק את מצבם הגופני, שכן קורצ'אק היה הספר והרופא של בית היתומים. בין הילדים שררה אחווה קבוצתית וקורצ'אק עשה כמיטב יכולתו למנוע התדרדרותם לפשע ולכנופיות. במבנה חברת הילדים של קורצ'אק היו יסודות של משפחה מרובת נפשות שסייעה לחינוכם של הילדים. יאנוש וסטפה היוו את דמות האב והאם של הילדים.
קורצ'אק דאג לכך שקשריו של הילד עם משפחתו הטבעית, הורה שנותר בחיים או כל קרוב אחר, לא ינותקו, ואחת לשבוע, ביום השבת היו החניכים מבקרים אצל משפחותיהם ללא הגבלה. לאלו שלא נותרו להם קרובים היה קורצ'אק דואג במיוחד - לוקח אותם לגן החיות, לקולנוע ולהצגות שונות.
כל חניכי בית היתומים למדו בבתי ספר שנמצאו בקרבת מקום. יאנוש קורצ'אק היה עוקב אחר הכנת שיעורי הבית של חניכיו שלמדו בבתי ספר בעיר וסייע להם רבות: בין התלמידים שפיגרו בקריאה או שהתקשו בה היה עורך תחרויות קריאה וכך דרבן את הילדים ליתר מאמץ.
פעמיים בשנה הוזמנו המשפחות לישיבות עם המחנכים, בישיבות היה מודיע המוסד למשפחות על עבירות חמורות של הילדים, הן חתמו על תעודת בית הספר והוזמנו להצגות שנערכו במוסד.
בחדר האוכל בזמן הארוחה ישבה ליד כל שולחן קבוצה מעורבת של ילדים, בנים ובנות בני גילאים שונים ולהם מדריך. גם קורצ'אק וסטפה ישבו לאכול עם הילדים.
הקפדה מיוחדת נהג קורצ'אק בניקיונם האישי של חניכיו ובחינוך לניקיון. הוא עודד ניקיון על ידי מתן פרסים ועל ידי הנעה לשמירה על הניקיון, כך הילדים שהקפידו על ניקיונם קיבלו בגדים יפים, אלו שניקיונם הניח את הדעת קיבלו בגדים כביסים. אלו אשר ניקיונם לקה בחסר קיבלו את הבגדים הלא יפים שאף אחד לא רצה.
כדי להקנות לילדים הרגשת ביטחון דלק האור כל הלילה בחדרי השירותים וגם אחד המחנכים ישן בחדרי השינה של היתומים.
קורצ'אק דאג לילדים דלי המשקל בדיאטות מיוחדות והיה משדל אותם לאכול יותר על ידי משחקים ותחרויות.
קורצ'אק היה קשוב לתלונות הילדים והשתדל לטפל בכל התלונות שהופנו כלפיו ולא אמר לחניכיו שלא יפה להתלונן על אנשים בפניהם, כפי שנהגו רוב המחנכים. קורצ'אק הנהיג הסדר במוסדותיו והוא קיום קשר בכתב עם תלמידים, הייתה תיבת דואר מיוחדת בה היו הילדים משלשלים אליה את מכתביהם, בהם היו מביעים את משאלותיהם, לבטיהם, ספקותיהם, בעיותיהם וחששותיהם. על חלק מהמכתבים היה קורצ'אק עונה במהלך שיחה אישית או דרך מכתב.
בבית היתומים הוקדש מקום נרחב למשחקים, פעילויות, טיולים ותרגילים ספורטיביים, קורצ'אק עצמו היה משתתף במשחקי הילדים ואף לא נמנע מלעשות עימהם מעשי קונדס או תעלולים פרועים.
בבית היתומים של קורצ'אק לא נודעה ההרגשה של משטר מכביד ודיכוי רוחני מצד המחנכים. קורצ'אק ביקש לשחרר את יתומיו מכבלי השעבוד, להעניק להם עד כמה שאפשר שלטון עצמי ולפתח את עולמם העצמי.
לחברת הילדים היו מוסדות שלטון משלה, בכללם:
- בית דין – בו שפטו ילדים ונשפטו ילדים שביצעו עברות. בבית הדין כולם היו שווים, אפילו קורצ'אק עצמו נשפט במסגרתו מספר פעמים ואף הורשע וקיבל עונש. העונשים בבית הדין היו מתאימים למסגרת בית היתומים: תורנויות נוספות, עזרה בגינה, בניקיון ובשטיפת הכלים'.
- פרלמנט – מוסד השלטון הבכיר ביותר.
- ועדת חקיקה – בה נקבעו תקנות וחוקים.
- ועדת ספורט – ריכזה את אירועי הספורט.
- ועדה לארגון העבודה וחלוקתה – דאגה לכל ענייני העבודה בבית היתומים.
- ועדת עיתון – אשר דאגה להוציא את עיתון בית היתומים אחת לשבוע.
- ועדה לקביעת דרגות אזרחות – בה נקבעה דרגת האזרחות של כל חניך.
חיי היום יום בבית היתומים היו מאורגנים בצורה קפדנית על ידי תורנים ומפקחים.
פעילויות חברתיות
על מנת להפיג את החד-גווניות של בית היתומים דאג קורצ'אק להכניס הזדמנויות רבות ככל האפשר לשמחה, להתפרקות ולעליזות. קורצ'אק שידל לחגיגיות מרובה בימי חג ומועד וניסה להרבות במועדים על ידי קביעתם של ימים מיוחדים המוקדשים לנושאים שונים שנתנו הזדמנות להעלאת מצב הרוח, כגון: "יום שלא כדאי לקום בו" (היום הקצר ביותר בשנה) ו"יום השלג הראשוןד. ימים אלו היו ימי התעוררות כללית, משחק ומעשי קונדס בהם גם קורצ'אק השתתף.
כמו כן היו גם פינות עיון ופינות למשחק, הייתה תזמורת ועיתון שבועי ומדי פעם יצאו להצגות.
קורצ'אק ראה בעיתון הילדים ("מאלי פשגלונד") מכשיר חינוכי רב חשיבות שנכתב ונערך על ידי נערים וילדים והיה מיועד עבורם. העיתון היה מרכז לפעילות חברתית, לעבודה משותפת ולבירור רעיוני חברתי. העיתון היה כלי ביטוי ליחיד, פורקן למחשבותיו ולרגשותיו ואמצעי להתלבטותם של אותם פרטים הנבוכים ומסתגרים בשיחה ובוויכוח בעל פה. כל ילד שכתב לעיתון קיבל שכר סמלי על כתיבתו, "שכר סופרים".
בית היתומים בתקופת מלחמת העולם השנייה
כשהועבר בית היתומים לגטו ורשה, בשלהי 1940, יאנוש קורצ'אק היה בן 64, מצבו הבריאותי לא היה טוב. בית היתומים היה במבנה בית ספר רגיל בתוך תחומי הגטו. בית היתומים פעל במתכונת רגילה ועל אף הצפיפות הרבה שבה היו נתונים הילדים (כ-250 ילד) נשמרו חיי התרבות, הועלו הצגות והספרייה המשיכה לפעול. בבית היתומים היה סדר וניקיון, לא פרצו בו המגפות שהשתוללו אז ברחובות הגטו.
הבעיה בגטו הייתה השגת אוכל לילדים הרעבים. קורצ'אק עשה מאמצים רבים להציל את ילדיו מרעב וממוות לשם כך נפגש עם כל מנהיגי הגטו, גם אלו שהיו שנואים על כולם, צעק, תבע ואיים.
סופו של בית היתומים
_.jpg)
סופם של הילדים היהודים ושל סגל העובדים בבית היתומים היה לעלות לרכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה באוגוסט 1942. הגרמנים הציעו ליאנוש קורצ'אק חנינה ואפשרו לו להישאר בגטו, אבל קורצ'אק דחה הזדמנות זו והעדיף להישאר עם ילדיו ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק העדיף להסתיר מהילדים את המקום אליו מועדות פניהם, ויש האומרים כי זהו השקר היחיד אשר סיפר קורצ'אק לילדיו. הילדים צעדו בטור בגאווה ממבנה בית היתומים האחרון שברחוב שיינה (Sienna) בדרום הגטו הקטן בורשה, אל האומשלגפלץ שבצפון הגטו הגדול, ומשם למחנה המוות טרבלינקה, כאשר קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה הובילו בראש זקוף ובגאון בעודו מחזיק בדגל בית היתומים הירוק. דגל זה שרד את המחנה, וניתן לראותו בבית קורצ'אק כיום.
קישורים חיצוניים
|
עיינו גם בפורטל
פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.
|
- יעקב צוק, במחיצתם של יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה, באתר "דעת"
- טל רויטמן מאיר, גורל אחד: היתום של קורצ'אק, והיתומים של המדינה, באתר ynet, 12 ביולי 2013
- יצחק בלפר, "אני עדיין זוכר את הידיים של קורצ'אק", באתר הידברות, 14 בינואר 2016
22471689בית היתומים של יאנוש קורצ'אק