אצבע הגליל
אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרח ישראל.
אזור אצבע הגליל כולל את עמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי של הגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפון גבול ישראל-לבנון, במזרח רמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני בין קיבוץ מלכיה במערב לגונן במזרח.
אצבע הגליל היא שלוחה של הגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת 1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישובים מטולה, תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע יבשה הפולשת לתחום לבנון.
היסטוריה
עם תחילתה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, החלה הקמת יישובים בגליל ובין השאר, באצבע הגליל. במקום הוקמו מטולה, כפר גלעדי ותל חי. מאורעות תל חי סימלו יותר מכל את מאבקם של היהודים בערבים על ארץ ישראל במהלך מאורעות תר"פ. בעקבות המאורעות נערכו דיונים בין בריטניה לצרפת, ובסופם נכלל השטח בתחום המנדט הבריטי כחלק מקביעתו הסופית של הגבול בשנת 1924, בשונה מהסכם סייקס–פיקו משנת 1916, שלפיו נועד להיכלל בתחום המנדט הצרפתי.
בשנות ה-30 וה-40, הוקמו באזור קיבוצים ומושבים על מנת ליצור ריכוז התיישבות שיבטיח את השליטה בו, והאזור אכן נכלל בשטח המדינה היהודית בתוכנית החלוקה.
במהלך מלחמת העצמאות, לאחר כיבוש צפת, ב-10 במאי 1948, הפעיל הפלמ"ח "תעמולת לחש" - שמועה שהופצה בקרב הכפריים הערבים ולפיה כוח רב של יהודים עומד לפשוט על העמק ולבער את הכפרים הערביים. תעמולה זו צלחה, וחלק ניכר מהכפריים נמלט מאימת הצבא[1].
לאחר קום המדינה הוקמו מספר יישובים נוספים, בהם העיר קריית שמונה. עד כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים ספג האזור פגיעות קשות מצד סוריה. בשנים שלאחר מכן הוא נפגע לא אחת מכיוון לבנון, הן בחדירות מחבלים והן בהתקפות קטיושות ומרגמות.
מאז הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000, וביתר שאת לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, החל ארגון חזבאללה להעלות דרישות טריטוריאליות לאזור תוך שימוש בשמות הכפרים הערביים שהיו בסביבה, חלק מ"שבעת הכפרים"[2].
דמוגרפיה
ההתיישבות היהודית המתחדשת בצפון הגליל העליון שראשיתה בסוף המאה ה-19, ולימים נודעה בשם "אצבע הגליל", התעבתה במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית,הסכם סייקס–פיקו ייעד את אצבע הגליל להיות תחת השפעה צרפתית. בפועל, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו מהאזור בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו לממלכה הערבית של סוריה ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה. לאור זאת האזור הפך לשטח הפקר ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול – הסכם ניוקומב-פולה מ-1924 והוא התוואי המוכר כיום כגבול הבינלאומי בין ישראל, סוריה ולבנון.
באצבע הגליל חיים כ־50,000 אלף תושבים[דרוש מקור] בצורות יישוב שונות: עיר, קיבוץ, מושב ומושבה. הבעיות שהתושבים מתמודדים איתן הן בעיות המאפיינות פריפריה גאוגרפית.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אצבע הגליל |
רועי צ'יקי ארד, הצעירים שבוחרים לעזוב את המרכז לטובת מגורים בין מטולה לראש פינה, באתר הארץ, 3 ביולי 2019
הערות שוליים
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949
- ^ רועי נחמיאס, חיזבאללה רוצה כפרים שבשטח ישראל, באתר ynet, 4 בנובמבר 2008
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן |  |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי | |
| הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח | |
| מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • הרי בנימין • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
| שאר עבר הירדן | הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום | |
| הנגב | הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת | |
35409200אצבע הגליל