עליית גומולקה
עליית גוֹמוּלְקָה, שנערכה בין השנים 1956–1960, הייתה העלייה החוקית הראשונה מפולין הקומוניסטית למדינת ישראל, לאחר השואה. 35,000 יהודים קיבלו היתר לצאת מפולין, בתנאי שיגיעו למדינת ישראל בלבד, בהסדר חשאי שהוסתר ממדינות ערב, וההנהגה בישראל ייחסה לו חשיבות רבה. עמדת דוד בן-גוריון הייתה ש"בשבילנו זו היא לא רק יהדות פולין, אלא גם סיכוי ליהדות רוסיה".[1]
רקע
בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה היו כשלושה מיליון יהודים, רובם נרצחו בשואה. לאחר המלחמה נותרו כ־240,000 בלבד, חלקם יהודים שנמלטו לברית המועצות בזמן המלחמה וחזרו לפולין. רוב ניצולי השואה היהודים בפולין שוכנו בצפיפות במחנות עקורים, שהיו אמורים להגן עליהם מפני הרדיפות והאנטישמיות שהמשיכו להתקיים ברחוב הפולני.
בשנים 1945–1946 התרחשה "הבריחה" של חלק מיהודי פולין, שהתקיימה באופן לא חוקי.
עליית גומולקה
בשנת 1956 עלה ולדיסלב גומולקה (Gomułka) הרפורמיסט להנהגת המפלגה הקומוניסטית. גומולקה הותיר את המבנה הקומוניסטי במשק הפולני, ואת התלות הפוליטית בברית המועצות, אולם השכיל להעניק לאזרחים שורת רפורמות. יחסית למדינות אחרות באירופה המזרחית הייתה פולין מדינה מתקדמת מבחינת חירויות הפרט. כך הוחזרו על ידי גומולקה שיעורי הדת בבתי הספר הציבוריים. התלמידים היהודים היו פטורים מחובת נוכחות בשיעורים אלה, אבל הסיטואציה הגבירה את האנטישמיות הקתולית המסורתית.
ממשל גומולקה התיר ליהודי פולין לעזוב את המדינה, בתנאי שיעלו לישראל. האנטישמיות המתעוררת וההיתר לעזוב את המדינה גרמו ליהודים רבים לממש זכות זו. כתנאי נוסף לעזיבתם את פולין דרש ממשלו של גומולקה מהיהודים לחתום על מסמך המבטל את האזרחות הפולנית שלהם ושל ילדיהם הקטינים. הם קיבלו מהשלטונות מסמך מעבר (שנקרא בפי העולים "התעודה הכחולה") שלא הייתה דרכון אלא תעודת מעבר זמנית שאפשרה לאותם יהודים (שוויתרו זה מכבר על אזרחותם הפולנית) להזדהות במעברי הגבול. מרבית היהודים עברו בדרך למדינת ישראל דרך איטליה (בעיקר גנואה) ודרך אוסטריה (בעיקר וינה). כך עלו לישראל כ־35 אלף יהודים. רבים מהם התערו היטב בחברה הישראלית, ומספרם של אנשי התרבות הישראלים שהגיעו ארצה בעלייה זו גדול ביותר.
במסגרת הסכם שנחתם בשנת 1956 בין פולין לבין ברית המועצות שבו לגבולותיה של פולין מאות אלפי פולנים. במסגרת זו של מבצע "השיבה למולדת" (Re-patriation) חזרו לפולין גם עשרות אלפי יהודים, אשר נמלטו מאימת הנאצים לשטחי ברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה ונותרו בה גם לאחר שנסתיימה. רבים מיהודים אלה עלו אף הם לישראל במסגרת עליית גומולקה.
רוב היהודים הנותרים בפולין היגרו למערב ב-1968, כאשר גומולקה הטיל על היהודים את האחריות לתסיסה פוליטית נגד המשטר, והתחיל רדיפות נגדם. הם הורשו לצאת לישראל, אבל רבים העדיפו יעדים אחרים, בעיקר סקנדינביה. בשנות האלפיים החזירה ממשלת פולין את הזכות לאזרחות של עולי גומולקה ומהגרי 68 ורבים ניצלו הזמנה זו להם ולצאצאיהם.
גיור
מאות מהעולים בעליית גומולקה היו נשואים לנשים לא יהודיות ועל כן גם צאצאיהם לא היו יהודים על פי ההלכה. הרב שלמה גורן הקים בצה"ל בית דין לגיור, בראשות הרב דוד כהנא, הרב של חיל האוויר, שגייר עשרות מעולים אלו[2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
אביבה לורי, גם לנו זה לא היה קל, באתר הארץ, 2 במרץ 2013- יציאת מצרים מפולין באתר הסוכנות היהודית
- אבי פיקאר, מדיניות העלייה והקליטה של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, בלוג באתר הארכיון הציוני, דצמבר 2021
הערות שוליים
- ^ חלוצים נשכחים: העולים ממזרח אירופה, עמ' 133
- ^ לוי יצחק הירושלמי, גיור בדרום אמריקה הוא אסון לאומי, מעריב, 17 בספטמבר 1972; המשך
33235753עליית גומולקה