לגניצה

לגניצה
Legnica
	בית הכנסת בלגניצה
מדינה	פולין
פרובינציה	שלזיה תחתית
תאריך ייסוד	1264
שטח	56.29 קמ"ר
גובה	113 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במטרופולין	1,428,600 (2006)
‑ צפיפות	1874 נפש לקמ"ר (2006)
אזור זמן	UTC +1
	http://www.legnica.um.gov.pl
	(למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי לגניצה

לגניצה (ליגניצה; בכתיב פולני: Legnica (מידע • עזרה); בגרמנית: ליגניץ, Liegnitz) היא עיר בדרום-מערב פולין. לפי מפקד התושבים של שנת 2006 חיו בה 105,485 תושבים. שמה ניתן לה בשנת 1946 לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

לגניצה שוכנת על חורבותיה של לוגידונום, שהייתה בגבול בין הקלטים לשבטים גרמאניים. לאחר שהשבטים הגרמאניים עזבו התיישבו באזור שבטים סלאבים. החל משנת 1004 נקראה העיר ליגניצה (היא נקראת כך גם היום בשפה המדוברת על ידי הפולנים). ההתיישבות במקום מתוארכת החל מהמאה השביעית.

העיר ידועה בזכות קרב לגניצה בשנת 1241 במהלך הפלישה המונגולית לאירופה.

בתחילת המאה ה-14 הייתה לגניצה בירת דוכסות לגניצה, הייתה אחת הערים החשובות במרכז אירופה וחיו בה 16,000 תושבים. בשנים שלאחר מכן צמחה העיר וגדלה במהירות בזכות הזהב שנמצא בקרבת מקום.

במהלך ההיסטוריה נכבשה העיר על ידי האימפריה הרומית ופרוסיה. בשנת 1871, במסגרת איחוד גרמניה, הוכללה לגניצה באימפריה הגרמנית. בספטמבר 1890, התקיימה בעיר פגישת פסגה בין וילהלם השני, קיסר גרמניה ופרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה^[1].

בפברואר 1945 נכבשה העיר על ידי הצבא האדום^[2]. לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרה לשטח הפולני, כאשר נהר נייסה מהווה את הגבול בין פולין לגרמניה. בין השנים 1945 ל-1947 גורשה האוכלוסייה הגרמנית מן העיר לתחומי גרמניה ולעיר הגיעו יהודים רבים להתיישב בדירות הריקות של הגרמנים^[3].

במהלך המלחמה הקרה שכנה בעיר מפקדת הכוחות ברית המועצות בפולין. החל משנת 1945 הייתה מחולקת לשכונות של פולנים ושכונות של סובייטים, לאחר שהסובייטים גירשו את האזרחים הפולנים משכונות שחשקו בהם. במהלך כל התקופה ההיא שרר מתח גדול בין שתי האוכלוסיות בעיר אך כמעט ולא היו מקרי אלימות, וזאת בגלל המשטר הסובייטי המחמיר. בשנת 1946 חיו בעיר 16,700 פולנים, 12,800 גרמנים ו-60,000 רוסים. היחידה האחרונה של הצבא הסובייטי עזבה בשנת 1993 אך עד היום ישנה אוכלוסייה רוסית גדולה בעיר (למרות שכיום היא מיעוט בעיר).

במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 תעשיית נחושת וניקל היוו מקור חשוב לכלכלת העיר. עם השנים נחלשה תעשיית הניקל, אך הנחושת עדיין מהווה חלק חשוב מכלכלת העיר.

יהדות לגניצה

החוקרים סבורים שיהודים ישבו במקום כבר בסוף המאה ה-13. באיגרת הדוכס משנת 1345 הותר לעירונים לעשות שימוש במצבות של יהודים לצורכי בנייה. באותה העת עמד בית-כנסת על תלו. בהשפעת הסתה אנטישמית גורשו ב-1453 כל תושבי הרחוב היהודי.

במאה ה-16 הותר ליהודים מעטים להתיישב בעיר והוטלו עליהם הגבלות קשות.

בעת חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 עבר האזור לשליטת פרוסיה.

באמצע המאה ה-19 ישבו בעיר קצת יותר מ-250 יהודים, ובסוף המאה עלה מספרם ל־970 (יותר מ-%2.5 מכלל האוכלוסייה).

ב-1932 החזיקה הקהילה בית-ספר, ספרייה ומושב-זקנים (מ-1928).

תקופת הנאצים והמלחמה

ב"ליל הבדולח" (אור ליום 10 בנובמבר 1938) הועלה בית-הכנסת באש והמגרש שעליו עמד נעשה למגרש-חניה. במאי 1939 נותרו בעיר 188 יהודים, ומספרם הלך וירד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939)

בימי המלחמה, בסוף יולי 1941 שולחו ו-41 יהודים מליגניצה למחנה טרזיינשטאדט על אדמת צ'כוסלובקיה.

אחרי מלחמת העולם השנייה

עם סיום המלחמה נאספו בעיר, במסגרת תנועת השומר הצעיר, ניצולי מלחמה שהקימו את גרעין נתיב הגאולה. כשעלו ארצה הם הצטרפו ביחד עם חברים נוספים כהשלמה לקיבוץ אילון^[4]^[5].

אחרי המלחמה שבה ליגניצה לגבולות פולין. יהודים מעטים חזרו לעיר והתיישבו בה. בסוף שנות השישים ישבו בליגניצה רק כמה יהודים.

המאה ה-21

בשנת 1993 הוקמה הקהילה היהודית בעיר על בסיס הקהילה שהייתה בעבר והיא אחראית על כל המחוז. היא חברה באיגוד הקהילות היהודיות בפולין (כולל בתוכו 8 קהילות). בשנת 2016 היו חברים בה 40 יהודים ובראש הקהילה עמד אז יענקל קולביץ (Jankiel Kulawiec). הקהילה נהנית מסיוע של הג'וינט.

ברשות הקהילה בית תפילה שבו מתקיימות תפילות בימי שבת ובחגים. כן ברשותה מטבח ומסעדה בשרית, שמנפיקים כמה עשרות ארוחות ביום.

הקהילה גם מטפלת בבית הקברות היהודי הישן ברחוב ורוצלבסקה (Wroclawska 104).