רבי יוסף אבן כספי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רבי יוסף אבן כספי
לידה 1279
פטירה אחרי 1340
זרם אריסטוטליאניזם (אנ')
תחומי עניין תאולוגיה, מטאפיזיקה, לוגיקה, בלשנות
הושפע מ רמב"ם, אריסטו

רבי[1] יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (ארל 1280- מיורקה 1345)[2] היה מפרשני המקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש וספרד.

כבר בחייו עורר עליו כספי פולמוס בעקבות דעותיו הלא מקובלות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו. כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו, פרשנותו הפשטנית למקרא והגותו הפילוסופית של כספי, שונים מההשקפה היהודית המקובלת, ועבודותיו הורחקו מהקאנון המסורתי.

קורות חייו

כספי נולד בסביבות 1280 בעיר ארל (Arles) שבחבל פרובאנס, צרפת.  

משפחתו הייתה מל'ארג'נטייר, ועל שם עיר זו (שנודעה במכרות הכסף שלה עוד מתקופת הכיבוש הרומאי) נקרא 'כספי', כמשמעות שמה באוקסיטנית.

כספי ערך מסעות רבים במהלך חייו, וביקר בין השאר באראגון, ולנסיה, קטלוניה ומיורקה. הדבר התאפשר לו עקב היותו אמיד[3].  לפי עדותו, ביקר כמו כן במצרים, שם ביקש ללמוד תורה מפי בני הרמב"ם, הדמות הפילוסופית המוערצת עליו, אך נכזב משמצאם "צדיקים אך לא מלומדים", כדבריו[4]. כספי ביקש גם לנסוע לארצות המגרב (המדינות המערביות בצפון אפריקה), ובפרט לפאס שבמרוקו, משום ששמע שבמקום זה יושבים חכמים גדולים. הוא התיישב לבסוף במיורקה, שם נפטר בשנת 1340 .

ר"י כספי סיפר כי הסיבה לנדודיו הייתה ביקוש חכמה מפי חכמי הארצות השונות, אך ישנם חוקרים המשערים כי סיבות נוספות עמדו מאחוריהם: יחסיו הבעייתיים עם אשתו והצורך שלו לבקר את ילדיו בפרפניאן, שבפרובאנס ובוולנסיה שבספרד, נטיותיו האליטיסטיות שהצריכוהו להתנתק מן החברה היהודית שבאזור מגוריו המקורי, ואולי אף רדיפות הדת הנוצריות, שישנן עדויות שסבל מהן. עם זאת, כספי עצמו לעג לעוזבים את ביתם על שום פגעים רעים שקרו להם במקומם (בפירושו למשלי, עמ' 98).


תקופת חייו של רבי יוסף אבן כספי על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

היחס אליו והשפעתו

עקב כמה מהתבטאויותיו בספריו הקים עליו פולמוס כבר בחייו, כאשר האשימו אותו בחוסר עקביות ובכפירה[3]. ונגד ספרו 'ספר הסוד' יצא החכם רבי קלונימוס בן קלונימוס.  

גם לאחר מותו יצאו נגדו ר' יצחק אברבנאל[5] והרשב"ץ[6] על כך שבפירושו למורה הנבוכים כתב כי העולם הוא קדמון כדברי אריסטו ונגד המסורת היהודית וחכמי ישראל[7], גם הפילוסופים שביניהם. ואף כנגד דברי הרמב"ם עצמו, שמכנה את הסבור כך כמי שפרש מעם ישראל[8]. האברבנאל מכנה אותו "רשע" ו"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה". ובמקום אחר[9] כותב עליו ועל הנרבוני שהם מ"הכת הארורה".  

החסיד יעב"ץ[10] מכנה את כספי "סכל" ומכלילו ב"תלמידי הרשעים", וכותב שהיה ריק אף מדיני איסור והיתר[11].

גם בני ימינו תקפו אותו בחריפות[12]. כך רבי נפתלי יעקב הכהן[13] כתב, שכבר שם האברבנאל את כספי ככופר ואפיקורס. רבי שלמה פישר כותב על ספרו של כספי: ”הוא ספר מתועב, מלא מינות וליצנות של ניבול פה על האבות הקדושים ומשה רבינו ע"ה, ולעג נסתר על התורה. ואיסור גדול להחזיקו בין ספרי הקודש”[14][15].

מאידך, דמויות הקרובות אליו בדעותיהם כרבי שמואל אבן צרצה, רבי יוחנן אלימנו וכן משה נרבוני והאפודי שיבחוהו.

ספריו

כספי חיבר חיבורים רבים, בתחומי פרשנות המקרא, הפילוסופיה והבלשנות, ושמו של כל אחד מהם כולל את המילה 'כסף' בהטיותיה. את חיבוריו החל לכתוב בגיל 17[16], ובגיל 30 החל לעסוק בפילוסופיה ובלוגיקה. את רשימת ספריו כינס בחיבור מיוחד, בשם 'קבוצת כסף'.

כתבי היד התגלגלו שש מאות שנה במקומות שונים, ויצאו לאור לראשונה בדפוס בשנת ה'תרס"ג, בפרשבורג על ידי יצחק הלוי לאסט בשם "עשרה כלי כסף", מתוך כתב יד מינכן, פריז ואקספרד[17]. יצוין שבשם הגדולים[18] מעיד שראה הרבה מחיבוריו של כספי ב"ביבליאוטיקה של פריז".  בראש הספר מובאים מכתבי ברכה למו"ל יצחק לאסט, מרבנים בני דורו וכן מעמיתיו החוקרים. במכתבו של רבי שלמה הכהן מהלברשטאדט למו"ל, הוא כותב כי אף כי לא כל דבריו של כספי הם כסף נבחר, בכל זאת יש בהם דברים טובים ומועילים. ברוח זו כותב לו הרב חיים בראדי, כי אם אמנם יש בדברי כספי כמדקרות חרב וכגחלי רתמים, כן יש בהם פנינים יקרים ורוב דבריו נכוחים. אף המו"ל[19], מבהיר את מטרת ההדפסה, כדי שיקח הקורא את הטוב מדברי כספי וישליך את הרע.    חלק מהספר קבוצת כסף כבר ראה אור בשנת תר"ו בלייפציג על ידי יצחק אייזיק בן יעקב כחלק מקונטרס בשם "דברים עתיקים", שם מובאים דברים קצרים של כספי. בשנת 1985 הוציא לאור בנימין זאב פאשעלעס במסגרת הספר "מכתבי שפת קודש" - 21 פרקי מוסר מתורתו של כספי.

נראה שהסיבה להתאחרות הדפסת כתביו, וחוסר פרסומם - היא השקפתו ופירושיו השנויים במחלוקת[20]; גם כיום מובעת התנגדות[14] לכך שפירושיו פורסמו. ישנם עוד כמה גורמים משוערים למצב זה: ייתכן שמאבקו עם הסביבה היהודית שבה חי מנעה את פרסומו[דרוש מקור]; ויש שהצביעו על דמותו של בן-זמנו, הרלב"ג, כזה שהאפיל על תורתו שלו. רלב"ג היה פילוסוף, פרשן מקרא ומדען שהתקבל על יהודים ועל לא-יהודים כאחד, רבות בזכות פריסת הפילוסופיה השיטתית והמקיפה בחיבורו "מלחמות השם", במקביל לפרשנות הפשטנית שלו על המקרא[דרוש מקור]. יש הטוענים שכספי, לעומתו, לא התקבל משום שהיה במובן מסוים פרשן בין הפילוסופים ופילוסוף בין הפרשנים, וכך לא התאפשר לו למצוא מנוחה אף באחת מן הקבוצות האמורות[21].

פרשנות

על אף היותו פילוסוף בעל שיעור קומה, הרי שר"י כספי הגדיר עצמו בראש ובראשונה כפרשן. חיבוריו הפרשניים מצטיינים בפשטנותם, והוא מרבה לרמוז בהם לעקרונות פילוסופיים ופרשניים שלפיהם ניתן לדעתו לפרש פסוקים רבים נוספים. פרשנות המקרא שלו היא פילוסופית-בלשנית בעיקרה, ולדבריו הוא צעד רבות בעקבות "המורה הגדול", "המאיר לעולם כולו", כלשונו, הלוא הוא הרמב"ם, ובפרט בעקבות מורה הנבוכים, שבו עסק הרמב"ם רבות בפרשנות מקרא פילוסופית.  

בדומה לכמה ראשונים, ר"י כספי לא ראה את עצמו מחויב לדברי חז"ל בפרשנות הכתובים. כך, לעומת הדברים המובאים אצל חז"ל בנוגע לחטא דוד ובת שבע ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", כתב כספי (שמואל ב' יא, ו): ”אף על פי שאין זה מכוונת ספרינו... אין ספק אצלי שדוד חטא, כי לא נוכל להכחיש הכתוב... אבל אומר כלל אחד: כי שבח גדול ותפארת עצום יש לשלם כי ייוחס לו עוון או עוונות יחידים...”[דרושה הבהרה]

בפירושיו מתייחס כספי לעקרונות כתיבת ספרי הקודש, כך למשל בפירושו לשמואל א' (ז, ב) כתב: "וירבו הימים ויהיו עשרים שנה - זה הבאור הוא חסד מכותב הספר, ולא יעשו זה החסד תמיד כותבי הספרים". כן הוא משתמש לא מעט בחוקי הלוגיקה השונים בפרשנותו, ומפנה פעמים רבות מאוד לחיבוריו הפילוסופיים העצמאיים.

לעיתים משלב כספי הערות מוסריות מחודדות בתוך דבריו. כך, כאשר מתוארת עליית הפרות שנשאו את ארון הברית משדה פלשתים היישר אל בית שמש בלא לסור ימין ושמאל, ובהתייחס למכה הגדולה שספגו לאחר מכן אנשי בית שמש על שלא נהגו כבוד בארון ה', העיר ר"י כספי בסרקזם (שמואל א' ו, יב):

"וישרנה הפרות - מי יתן וחכמו נכבדי אנשי בית שמש כמו אלה הפרות".

פילוסופיה

כספי היה פילוסוף מקורי בעל דעות אריסטוטליות קיצוניות, ובניגוד לעולם היהודי שבימיו. הוא העיד על עצמו (אגרות יש"ר ח"ב כ"ז): "ברוך היודע צפון לבי, כי אני חושד רעיוני תמיד, וכל שכן במה שאניח חלוף החכמים המפורסמים". מו"ל ספריו יצחק לאסט מתאר את כספי כבעל דעות ומשתנות, מה שמותיר בסימן שאלה האם הגיגיו כולם נשארו כמסקנה[22].

כספי עסק לא מעט בלוגיקה, וביקר את קודמיו על שלעיתים פירשו באופן מוטעה את הכתובים משום שהתעלמו מכללי הלוגיקה. הוא אף כתב חיבור שלם (צרור הכסף), העוסק רבות בלוגיקה. ביחס לבלשנות, כתב כספי כאריסטו שהשפות כולן הן הסכמיות ולא א-לוהיות, אך עם זאת החזיק את השפה העברית כגבוהה ביותר במדרג השפות, ושלא כהשקפה היהודית המקובלת שלשון הקודש היא שפת הקב"ה. לשיטתו, כל מילה בעברית היא ייחודית; אין מילים נרדפות או הומונימים. כתמיכה בתאוריה זו חיבר מעין מילון שורשים עברי, בשם "שרשות כסף", ובו ביאר את המשמעות של כל שורש, על שלל המילים הנגזרות ממנו.

עם זאת, כספי לפרקים משתלח באריסטו, ומכנה אותו "הנתעב", "הנבל" ו"הגונב דברים מאיתנו"[23].

הגות ותאולוגיה

ר"י כספי תפס את הקב"ה בדומה לתפיסה הפילוסופית בת זמננו, אם כי הוא הקצין אותה מעט יותר: הא-ל הוא המצוי ההכרחי, המניע-ובלתי-מונע, והידע היודע את עצמו. לגישתו, קיימת סימטריה: הא-ל הוא הידיעה והידיעה היא הא-ל; דבר זה מאפשר תפיסה אימננטית של הא-ל השורה בעולם, על ידי ידיעת הא-ל (שהיא למעשה הוא עצמו). כך נקרא משה "איש האלוקים", משום שהא-ל לא מש מדעתו לרגע. בקבלתו המוחלטת את התאוריה האריסטוטלית אודות אחדות "היודע, הידוע והדעה" בא-ל, הוא אף מרחיק לכת ומוכן להודות שעיקרון זה מאפשר פרשנות מסוימת של השילוש ה"קדוש" בנצרות, כתאוריה שאינה רחוקה מזו הפילוסופית (גביע הכסף, עמ' 27), כשלפי פרשנות מסוימת זו הנצרות אינה עבודה זרה.

בניגוד לעמדה המקובלת ביהדות, כספי תמך בעמדה האריסטוטלית לפיה לא אפשרית בריאה "יש מאין", ואף טען שהרמב"ם עצמו החזיק בדעה זו של קדמות העולם. הרמב"ם עצמו שולל באגרת תחיית המתים: ”ומאמין הקדמות אינו מעדת משה ואברהם עליהם השלום, כמו שבארנו במורה הנבוכים”. ביאורו לפרשת הבריאה בספר בראשית נכתב ברוח זו. דבריו אלו, עוררו נגדו כמה מהוגי הדעות הבולטים ביהדות.   גם את הנסים פירש כספי בדרך רציונליסטית, ולשיטתו אין הם אלא תופעות טבע נדירות. לתפיסה זו יש שורש מסוים כבר בדברי הרמב"ם, שהצביע על דברי חז"ל על הנסים ככאלה שנבראו "בערב שבת בין השמשות" (של ששת ימי הבריאה) - דהיינו, אין הם אלא טבע נדיר ביותר. אך כספי הרחיק לכת יותר; לשיטתו, נביא או אדם גדול אחר יכול לחולל נסים בכוח ידיעותיו בלבד. משה, הגדול שביודעים, יכול היה לחולל את עשר מכות מצרים מכוח ידיעתו את גרמי השמיים ואת ארבעת היסודות. תפיסה זו נוגדת, שוב, את התפיסה היהודית המקובלת את הנס כמבוצע על ידי כוח א-לוהי על-טבעי.

לשיטת כספי, אדם בעל נפש נבואית גדול יותר מזה בעל נפש פילוסופית (בכך הוא מסכים עם הפילוסוף המוסלמי אלבתליוסי, ומזכיר באופן מפתיע את תורתו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי), אך בניגוד לתפיסה המקובלת של הנבואה הרואה בנבואה חזיון א-לוהי, לשיטתו אין בנבואה דבר על-טבעי: הנביא יודע את העתידות בכוח תפיסתו את הגורמים להן בהווה.

בהתאם לפרשנותו הרציונליסטית כלפי ידיעת הקב"ה והנביא, פותר כספי בדרכו את שאלת הידיעה והבחירה - אם ה' יודע הכול, כיצד מתאפשרת בחירה חופשית? לשיטתו של כספי אין קושי: ידיעתם את העתידות אינה ידיעה מוחלטת אלא דומה רק לידיעת אדם עם יכולת הערכה טובה של העתיד על סמך הנתונים הקיימים בהווה. ברור, לשיטתו, שהכרת האופי של אדם מסוים ומתוך כך ידיעת דרך התנהגותו בעתיד אינה סותרת את הבחירה החופשית, שכן אין זו ידיעה לשעבר, אלא ידיעה מתוך הנתונים הקיימים בהווה. אמנם, לגישה זו אין ידיעת הא-ל מוחלטת, שהרי ידיעה כזו יכולה להתקיים רק בהינתן דטרמיניזם מוחלט - שכמובן סותר את עקרון הבחירה החופשית.

כספי מבאר את "הקשיית לבו" של פרעה על ידי הא-ל על ידי התובנה הפילוסופית כי למעשה, לגבי כל מעשיו של האדם (כולל חטאיו), הא-ל הוא "המניע הראשון". גישה זו היא מרחיקת-לכת אל מעבר לפתרונו של הרמב"ם לשאלה כיצד יכול האדם לעשות כרצונו אם אין דבר שנעשה שלא ברצון הא-ל. לשיטת הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה ה, ד), הבחירה החופשית עצמה היא טבע שנוצר ברצון הא-ל; ואילו לפי אבן כספי, כל מעשה מתייחס למעשה ישירות אל האלוקים (מצרף לכסף, עמ' 152-153).

מאפיין נוסף בהגותו, היא ראיית השכלתו האישית של האדם כעליונה. על האדם לארגן את חייו, כולל צבירת הנכסים וארגון הבית, האישה והילדים, כך שיאפשרו כמה שיותר לימוד ורכישת ידע על ידי האדם עצמו. גישה זו, הרואה באדם ה"יודע" את העיקר ואת כל השאר טפלים לו, מזכירה את הגותו של הרמב"ם[דרוש מקור] על האדם השלם הבודד[דרושה הבהרה], ש"בשבילו נברא העולם". השלכה מעניינת של ההסתכלות האליטיסטית המדוברת, המבדילה בין המון העם לבין יחידי הסגולה, היא חוסר ההבדל בין בעלי החיים לבני האדם, אם אין מדברים על אותם יחידים. כך ניכרת בחיבוריו והתנגדות מסוימת לקרבנות.

רשימת חיבוריו

הרשימה לקוחה מ"אוצר ישראל" (אייזנשטיין), בשינויים, וייתכנו בה אי-דיוקים.

  1. פירוש על ספר הרקמה לר' יונה אבן ג'נאח;
  2. פירושים על פירוש ראב"ע על התורה. אחד מפירושיו נקרא "פרשת כסף" (כ"י פאריס 184); הוהדר על ידי דוד בן זזון וחיים קרייסל בתוך: חמשה קדמוני מפרשי רבי אברהם אבן עזרא, באר-שבע, תשעז;
  3. תרומת כסף, על פירוש ר' שלמה אבן גבירול לספר המידות וספר ההנהגה לאפלטון (כ"י פארמא 442);
  4. צוואת כספי (כנ"ל);
  5. מתת כסף על נביאים וכתובים;
  6. מצרף לכסף על התנ"ך;
  7. כפרת כסף, ביאור פירושיו על התורה שאינם מסכימים עם ראב"ע ורמב"ם;
  8. כסף סיגים, שו"ת על סתירות-לכאורה בתנ"ך;
  9. צרור הכסף, או קיצור הגיון, על חכמת הלוגיקה (כ"י פאריס 986);
  10. רתוקות כסף או פרקי יוסף, על הדקדוק (Cat. Angel. No. 21);
  11. שלחן כסף, על הנביאים והנסים;
  12. טירת כסף או ספר הסוד, על סתרי התורה (כ"י וותיקן 36, 46);
  13. אדני כסף חלק שני לספר הסוד, פרשנות על נביאים וכתובים; פורסם על ידי א"ה לאסט בשנים 1911-1912, והולך ומתפרסם במהדורת מקראות גדולות הכתר
  14. מזרקי כסף באור על מעשה בראשית והיצירה;
  15. מזמרות כסף על ספר תהילים (כ"י מינכן 265);
  16. מנורת כסף, פירוש על מעשה מרכבה (כ"י בודליי 1631);
  17. חגורת כסף, פירוש על ספר עזרא ודברי הימים (שם 362);
  18. כפות כסף, פירוש על רות ואיכה (כ"י מינכן 265). את פירוש איכה פרסם יש"ר בספרו "אגרות ישר" ח"ב איגרת כ"ו;
  19. גלילי כסף, פירוש על מגילת אסתר (כ"י פאריס 1092);
  20. חצוצרות כסף, פירוש על שיר השירים, משלי וקהלת (כ"י בודליי 362, 1349);
  21. קערת כסף, על רוחניות התורה והישארות הנפש, ועל תורת הגמול ביהדות;
  22. עמודי כסף,
  23. משכיות כסף - שני פירושים למורה נבוכים, יצאו לאור על ידי שלמה וורבלונר (פפד"מ 1846);
  24. גביע כסף או יורה דעה, הוספות לפירוש בדרך הסוד על תנ"ך (כ"י מינכען סי' 267);
  25. שרשות כסף או ספר השרשים, בשני חלקים (כ"י פאריס סי' 1244). ר' יצחק אברבנאל מזכירו בפירושיו. דוגמאות ממנו הדפיס דוקעס בעיתון "אוריינט" לשנת 1848 ובאוצר נחמד ח"ב. הספר עוסק בבלשנות, משווה בין שורשים ומצביע על קשר ביניהם;
  26. תם הכסף על חורבן בית ראשון ובית שני, על נביאות ירמיה וביאת המשיח;
  27. מיטות כסף על שמונה נביאים;
  28. קבוצת כסף, רשימה של חיבוריו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גם בקרב מבקריו הוזכר לפעמים כספי בתואר "רבי".
  2. ^ Kahan. M. Joseph Kaspi - from Arles to Majorca. Iberia Judaica VIII [2016]. pp. 181-192. https://www.academia.edu/22766219/Kahan_M_JOSEPH_IBN_KASPI_-FROM_ARLES_TO_MAJORCA_._2016_Iberia_Judaica_VIII._pp._181-192.
  3. ^ 3.0 3.1 נחמה ליבוביץ, גיליונות נחמה, ערך יוסף כספי.
  4. ^ בהקדמה שכתב לספרו עמודי כסף
  5. ^ בראשית והדעת הד'. יהושע פרק י', העיון השני; מורה נבוכים פל"ו ופמ"ב.
  6. ^ שו"ת התשב"ץ ח"ג תשובה נג. "תאלמנה שפתי שקר" וכו'.
  7. ^ ראה לדוגמה לרמב"ן בתחילת פרשת בראשית: ”שאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל”.
  8. ^ הרמב"ם באגרת תחיית המתים: ”ומאמין הקדמות אינו מעדת משה ואברהם עליהם השלום, כמו שבארנו במורה הנבוכים”. וראה עוד ערך הרמב"ם פרק "קדמות העולם".
  9. ^ ספר מפעלות אלקים, דף י"ב ע"א.
  10. ^ אור החיים סי' ט.
  11. ^ ראה משנה כסף חלק ב על הפסוק "וגונב איש" (שמות כא, טז) - כי באמת יש רשות לאב למכור את בנו וכו'. וכבר כתב כספי בפתיחתו (פרק ז): "אין בידי לפרש המאמרים התלויים במצוות... אם אעשה כן אשנה מטבע שטבעו חכמי התלמוד..."
  12. ^ ראה גם תור הזהב והשמד (הלפרין) עמ' 56, שהחשיבוהו לכופר. וכן בעמודי העבודה (לאנדסוהוטה) עמ' 88 שחשבו את כספי למין ואפיקורס. כמו כן הרוב הגדול של ספריו לא הוכנס באוצר החכמה מהדורת בני תורה.
  13. ^ אוצר הגדולים אלופי יעקב ערך רבי יצחק דון אברבנאל.
  14. ^ 14.0 14.1 רבי שלמה פישר, אל תשכן באהליך עולה, צפונות ג, תשמט, עמ' סט
  15. ^ ראו גם למו"ל יצחק לאסט בהקדמה למשנת כסף חלק שני, שתקף את כספי על דברי ליצנות על האבות הקדושים.
  16. ^ גיליונות נחמה, מאת נחמה ליבוביץ, ערך יוסף אבן כספי.
  17. ^ הקדמת המו"ל שם.
  18. ^ מערכת ספרים אות ג [ט] גביע הכסף.
  19. ^ הקדמה למשנת כסף חלק שני.
  20. ^ ראו אצל אביגיל ראק, פרשנות המקרא של ר' יוסף אבן כספי - דרכי הפרשנות ומהדורה מדעית מבוארת של מצרף לכסף, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז, עמ' 125.
  21. ^ Kasher, Hannah and Moshe Kahan, "Joseph Kaspi", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Spring 2019 Edition), חנה  כשר ומשה קהן, "יוסף כספי", האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד
  22. ^ הקדמה למשנה כסף חלק ב.
  23. ^ ליקוט המו"ל לאסט בפתח הספר "עשרה כלי כסף", בתגובה לד"ר א. ברלינר.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33005195יוסף אבן כספי