נציבויות שלמה
נציבויות שלמה הן 12 נפות להן חולקה ארץ ישראל בתקופת שלמה המלך. החלוקה הייתה מנהלית, לצרכי גביית מס. כל נציבות העלתה מס לשלמה חודש בשנה.
רקע
בספר מלכים א', פרק ד' מופיעה רשימה של 12 נציבויות אותם הקים שלמה לצרכי גביית מיסים. המס שנגבה מהנציבויות תועל לכלכלת ביתו והוצאות ארמונו של המלך, והושת בשל שינוי ההתנהלות המלכותית אותו ערך שלמה, במסגרתו עלו משמעותית הוצאות מאכלו, משתהו, אורחיו וסוסיו[1]. בכדי שנטל ההוצאות לא יכביד על בני הממלכה חילק שלמה את ההוצאות בין שתים עשרה נציבויות, כשעל כל אחת היה לפרנס את חצר המלוכה חודש אחד בשנה[2]. על כל נציבות מונה נציב, ועל כל הנציבים[3] מונה אחראי בשם עזריהו בן נתן[4]. הנציבויות חולקו שלא בהתאם לנחלות השבטים אלא לפי איכות הקרקע באיזור וטיב משאביה[5].
החוקרים חלוקים בשאלה האם החלוקה למחוזות נעשתה כבר בימי דוד המלך, ושלמה חידש רק את הטלת המס והעמדת הנציבים על פי החלוקה המנהלית של אביו, או ששלמה עצמו חילק מינהלית את המחוזות[6].
מנגנון גביית המס המתואר התברר כמוצלח, ומתואר במקרא כך:”וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל-הַקָּרֵב אֶל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ-שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר” (מלכים א', ה', ז'). גם העם היה מרוצה מחלוקת הנטל בצורה זו[7].
בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ב הובאה דעה כי ממונה נפרד מונה כדי לכלכל את המלך בחודש העיבור. לא ברור מהיכן נגבה המס בחודש זה.
סיבת החלוקה
הסיבה לחלוקת המס בין הנחלות היתה כלכלית בעיקרה, ובכדי להקל על העם את נטל המס. אך ישנן דעות כי בבסיס החלוקה עמדה גם סיבה רוחנית, והיא כדי לחלק את הזכות בכלכלת המלך בין בני ישראל. לשיטות אלו סיבת החלוקה לשנים עשר החודשים היא כיון שמלכות בית דוד נמשלה לירח[8], וכמו הירח גם היא מסובבת כל שנה את שנים עשר חלקי גלגל המזלות[9].
רשימת הנציבויות
- הנציבות הראשונה: הר אפרים. שם הנציב: בן חור.
- הנציבות השנייה: מָקַץ[10] שעלבים, בית שמש ואילון בית חנן[11]. יש הסוברים כי העיר נקראה איילון, ו"בית חנן" הייתה עיר מגוריו של הנציב[12]. שם הנציב: בן דקר.
- הנציבות השלישית: ארובות, שֹוֹכֹה וארץ חפר. שם הנציב: בן חסד.
- הנציבות הרביעית: נפת דאר. שם הנציב: בן אבינדב, בעלה של טָפַת, בת המלך. על שמה קרוי הישוב בת שלמה שבנפת דור ההיסטורית.
- הנציבות החמישית: תענך, מגידו, בית שאן, צרתן, אבל מחולה ויקמעם. שם הנציב: בענא בן אחילוד.
- הנציבות השישית: רמות גלעד, חוות יאיר וחבל ארגוב. הנציבות כללה את החלק הצפוני של עבר הירדן[13]. שם הנציב: בן גבר.
- הנציבות השביעית: מחניים. שם הנציב: אחינדב בן עִדֹּא.
- הנציבות השמינית: נחלת שבט נפתלי. שם הנציב: אחימעץ, בעלה של בשמת, בת המלך.
- הנציבות התשיעית: נחלת שבט אשר, ובעלות. בזהותה של בעלות, המוזכרת בתנ"ך כעיר אותה בנה שלמה עצמו[14], ביאר רד"ק[15] שהיא עיר בנחלת שבט יהודה[16]. יש המזהים אותה עם בעלבכ שבלבנון[17]. אחרים זיהו אותה כעיר בנחלת אשר שלא מוזכרת בתנ"ך עד כה[18]. שם הנציב: בענא בן חושי.
- הנציבות העשירית: נחלת שבט יששכר. שם הנציב: יהושפט בן פרוח.
- הנציבות האחת עשרה: נחלת שבט בנימין. שם הנציב: שמעי בן אלא.
- הנציבות השתים עשרה: הגלעד. הנציבות כללה את החלק הדרומי של עבר הירדן[13]. שם הנציב: גבר בן אורי.
הנציב הנוסף
בסוף רשימת הנציבויות מופיע משפט סתום ”גֶּבֶר בֶּן-אֻרִי, בְּאֶרֶץ גִּלְעָד--אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וּנְצִיב אֶחָד, אֲשֶׁר בָּאָרֶץ” (פרק ד', פסוק י"ט). במהות תפקידו של הנציב הנוסף ישנן כמה שיטות:
בחז"ל[19] מובאות מחלוקות אם הנציב הזה העלה מס בחודש העיבור, או שהוא הנציב הראשי, עזריהו בן נתן.
אברבנאל פירש את המשפט כי חוץ משנים עשר הנציבים, בכל פעם שביקר המלך בחבל ארץ מסוים, מונה מטעם המקום נציב שהיה אחראי על מחירי המזון באותו המקום.
רבי יהוסף שוורץ[18] פירש שהנציב היה הממונה על נחלת שבט יהודה, שהיא לא נכללה[20] בחלוקה לנציבויות[21]. היא מכונה "הארץ" כיון שהיא ארצו של המלך. שמואל ייבין העלה השערה כי נציב יהודה הוא שהעלה את המס בחודש העיבור, מה שמהווה יחס מיסים מקל לשבט יהודה[6].
לקריאה נוספת
- אדם זרטל, ארובות, חפר, והנציבות השלישית של שלמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1984.
- תבואות הארץ, לרבי יהוסף שוורץ, פרק ד’ חלק ’נציבי שלמה’.
הערות שוליים
- ^ לרשימה מלאה של ההוצאות ראו ספר מלכים א', פרק ה'
- ^ מקור לכך שזוהי סיבת הטלת המס, ראו מלב"ים לתחילת פרק ד, ואברבנאל שם, ומצודות דוד ומלבים לספר מלכים א', פרק י"ב
- ^ בספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י' מכונים נִּצָּבִים
- ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוק ה'
- ^ רד"ק על ספר מלכים א', פרק ד', פסוק ח'
- ^ 6.0 6.1 אנציקלופדיה מקראית חלק ה' טור 913
- ^ ראו מלבי"ם למלכים א סוף פרק ד'
- ^ ראו רש"י לתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט עמוד א' דיבור המתחיל רבי אומר, וכן נפסק ברמ"א אורח חיים סימן תכ"ו סעיף ב'
- ^ ראו באר משה למלכים א ד, ומעין זה כתב בעקידת יצחק שער לא ובאברבנאל כאן
- ^ יהודה אליצור סבור כי מקץ שכנה באזור בקעת אונו (בין ירקון ואילון, הוצאת אוניברביטת בר אילן, עמ' 47-48)
- ^ אלברכט אלט זיהה את "איילון בית חנן" עם איילון, בהתאם לנוסח תרגום השבעים ולערים המוזכרות עמה ברשימה של ערי הנציבות השנייה של שלמה, ראו בנימין מזר, אַיָּלוֹן, אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 265-266
- ^ דעת מקרא ל ספר מלכים, עמ' ע"א
- ^ 13.0 13.1 אוצר ארץ ישראל, ישראל אריאל, הוצאת מכון המקדש תשס"ט, עמודים 27-28
- ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוק י"ח
- ^ לפסוק טז
- ^ מוזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק כ"ד
- ^ אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"ח, עמודים 234-235
- ^ 18.0 18.1 תבואות הארץ, ר' יהוסף שוורץ, פרק ד' חלק 'נציבי שלמה'
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ב עמוד א' ובתוספתא, מסכת בבא בתרא, פרק ב', הלכה י'
- ^ לשיטתו, שהובאה קודם, בזיהוי העיר "בעלות"
- ^ ראו גם אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"ח, עמוד 234