שמש בגבעון דום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפסל "שמש בגבעון דום", יצירתו של שמואל בר-אבן, ירושלים

שמש בגבעון דום הוא שמו של סיפור מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המקרה מופיע בפרק י' בספר יהושע. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן"[1]. על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.

על פי דברי חז"ל ורוב המפרשים, פירוש הפסוק הוא כמשמעו, שאכן עצר יהושע את כל מערכת השמים מהילוכה. אך יש מן המפרשים שפירשו את הפסוקים המתארים את הנס, באופן שונה.

הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר[2].

הסיפור המקראי

רקע

הסיפור התרחש במהלך כיבוש הארץ על ידי יהושע. על פי המסופר בספר יהושע, פרק י', מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון כרתו ברית (אשר נקראה : "ברית הדרום") נגד גבעון, בת בריתה של ישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת גבעון, הביסו את צבאות הדרום והרגו את מלכיהם. הנס קרה במהלך המרדף אחר הצבאות הנסוגים, כשיהושע גרם לשמש לעמוד במקומה[3], כדי לאפשר לעם ישראל למקסם את הניצחון במערכה, ולהמשיך במרדף אחר האמורים.

תיאור הנס

לקראת הערב, מתפלל יהושע שהשמש והירח יעצרו, זאת בכדי שהם יוכלו להמשיך במרדף אחר צבאות הדרום, לאור היום, דבר שהתרחש מיד. הנס מתואר במקרא כך:

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' ... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:

.

פרשנות

חז"ל[4] ביארו את הנס כפשט המקראות: השמש עצרה את מהלכה בפקודת יהושע. כמו כן ביארו חז"ל, כי השמש עמדה פעמיים באותו יום, בחצות ("בחצי השמים"), ובשקיעה ("ולא אץ לבוא" - לשקוע), אך נחלקו כמה זמן עמדה בכל פעם.

דעת ר' יהושע בן לוי היא שהשמש עמדה 6 שעות בחצות, ועוד 6 שעות בזמן השקיעה. ר' אלעזר סובר שהשמש עמדה 12 שעות בחצות ו-12 שעות בשקיעה, ולדעת ר' שמואל בר נחמני היא עמדה 12 שעות בחצות ו-24 שעות בשקיעה. לפי גרסה נוספת שם, דעת ר' יהושע היא שעמדה 12 ו-12, דעת ר' אלעזר שעמדה 12 בחצות ו-24 בשקיעה, ולפי ר' שמואל עמדה 24 ו-24.

בפרקי דר' אלעזר, פרק נ"ב, מובא שהשמש וכן שאר הכוכבים עמדו 36 שעות כדי למנוע את חילול השבת מהלוחמים, וייתכן שדעתו כדעת ר' שמואל (בגרסה הראשונה).

על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע[5], מקום קבורתו של יהושע, תמנת חרס[6], נקרא כך משום שעל קברו הועמדה תמונת שמש ("חרס" הוא שמש)[7].

בספרות הראשונים

רוב מפרשי המקרא הראשונים, פירשו גם הם כמו שמשמע בדברי חז"ל, שהשמש והירח אכן נעצרו מתנועתם לגמרי. אך יש מן המפרשים שלא קיבלו את משמעות הפסוקים כפשוטם. אחת השאלות בה התקשו הפרשנים היא, כיצד ייתכן שעל ידי יהושע נעשה נס גדול יותר מהמופתים שעשה משה, שהרי על משה נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"[8]. לדעת הרלב"ג[9], כוונת הפסוקים היא שהספיקו לעשות מלחמה שעל פי הטבע היתה צריכה להיעשות בזמן רב, ועל ידי זה נראה היה כי השמש נעמדה במקומה. יש להדגיש, כי לדעת הרלב"ג גם חז"ל הבינו שהנס היה בהצלחת מלחמת ישראל ולא בעצירת הגרמים השמימיים[10].

גם רבי חסדאי קרשקש התקשה לקבל את הנס כפשוטו. לפי הרב קרשקש השמש לא נעצרה, אלא הואטה לזמן קצר[11]. ראייתו לפירושו היא המילים: "ולא אץ", מהן נשמע שהשמש הואטה אך לא נעצרה כליל. רבי חסדאי מסביר כי קיצור הנס ומיעוט המרגישים בו הם הסיבה ללשון המרומזת והנסתרת שבה נכתב סיפור המעשה[12]. רבים מן המפרשים האחרונים, כדוגמת רבינו יצחק אברבנאל[13] תוקפים דעות אלו, ומסבירים כי הדברים הם כמשמעם, שאכן נעצרה השמש מהילוכה. האברבנאל דוחה את השאלה על גדולת יהושע לעומת משה מעיקרה: לדעתו נביא עושה ניסים לפי צורך השעה, ואין הניסים מהווים הוכחה לגדולת הנביא שעשאם. משה הוא הנביא הגדול ביותר מכל הנביאים, לא מפני גודל הניסים שעשה, אלא מפני קרבתו המיוחדת לה' יותר מכל הנביאים: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים"[14]. עוד מזכיר אברבנאל שהשאלה בין כה אינה קשה, מאחר שלפי חז"ל גם משה עצר את השמש מהילוכה[15].

דעת הרמב"ם

נחלקו הדעות בהבנת דעת הרמב"ם, שהתקשה אף הוא בהבנת הנס. לשון הרמב"ם:[16]

"ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם...ואמנם אמרתי לך השעות...כאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם"

היו שטענו כי דעת הרמב"ם כדעת הרלב"ג[17]. אחרים הוכיחו ממילותיו "עמידת אור השמש" כי לדעתו היה נס מקומי בשדה הקרב כאשר "האיר להם גשם מאיר שעות ידועות"[18] – כלומר, אמנם השמש לא נעצרה, אך הנס לא היה רק פסיכולוגי, אלא אור אחר האיר להם בציווי יהושע[19]. לעומתם רבי יצחק עראמה[20] דוחה פירושים אלו ברמב"ם, ולשיטתו הרמב"ם התכוון לעמידת השמש כפשוטה, אך צמצם את זמן עמידתה כך שהנס האריך את היום "כגדול שבימי הקיץ"[21][22].

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • יהודה איזנברג, שמש בגבעון דום, בתוך: יהודה איזנברג, לפני היות מלך - עיונים בספר יהושע, באתר "דעת"

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ב.
  2. ^ "דרך ארץ: שמש בגבעון דום, וטיול בעמק איילון". ynet. 2010-12-23. נבדק ב-2016-10-31.
  3. ^ לפי רוב הפרשנים, כוונת הנביא היא שכל הגרמים השמימיים נעמדו אף הם במקביל, שלא לפגוע בסדר היקום.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה עמוד א'
  5. ^ רש"י על יהושע כד, פסוק ל.
  6. ^ ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.
  7. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62.
  8. ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'
  9. ^ בפירושו ליהושע.
  10. ^ מלחמות ה', מאמר ו, חלק ב, פרק 12.
  11. ^ "ואולי שלא נשתהה חצי שעה".
  12. ^ אור ה', מאמר ב, כלל ד, פרק ג.
  13. ^ מפעלות אלוקים, מאמר י, פרק ט. וראה עוד מה שכתב בעניין זה המהר"ל בגבורות השם, הקדמה שניה.
  14. ^ ספר דברים,שם.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ' עמוד א'
  16. ^ מורה נבוכים, חלק שני, פרק לה, תרגום אבן תיבון.
  17. ^ ראו פירוש האפודי על מורה נבוכים, שם. וכן באברבנאל, מפעלות אלוקים, מאמר י, תחילת פרק ט.
  18. ^ פירוש הנרבוני על הרמב"ם, שם, מהדורת גולדנטאל, עמוד מב, ב.
  19. ^ אברבנאל על מורה נבוכים,שם.
  20. ^ "עקידת יצחק", שער 13, מהדורת פרעססבורג, עמוד צז, ב.
  21. ^ וכן בפירוש רבי אשר קרשקש על מורה נבוכים, שם.
  22. ^ הוכחה לדבריו ניתן להביא מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות, ה, ו: "ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד זמן פלוני בדבר יהושע אליו".


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0