שמש בגבעון דום
שמש בגבעון דום הוא שמו של אירוע מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המקרה מופיע בפרק י' בספר יהושע. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן"[1]. על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.
על פי דברי חז"ל ורוב המפרשים, פירוש הפסוק הוא כמשמעו, שאכן עצר יהושע את כל מערכת השמים מהילוכה. אך יש מן המפרשים שפירשו את הפסוקים המתארים את הנס, באופן שונה.
הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר[2].
המאורע
רקע
המאורע התרחש במהלך כיבוש הארץ על ידי יהושע. על פי המסופר בספר יהושע, פרק י', מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון כרתו ברית (אשר נקראה : "ברית הדרום") נגד גבעון, בת בריתה של ישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת גבעון, הביסו את צבאות הדרום והרגו את מלכיהם. הנס קרה במהלך המרדף אחר הצבאות הנסוגים, כשיהושע גרם לשמש לעמוד במקומה[3], כדי לאפשר לעם ישראל למקסם את הניצחון במערכה, ולהמשיך במרדף אחר האמורים.
תיאור הנס
לקראת הערב, התפלל יהושע שהשמש והירח יעצרו, זאת בכדי שהם יוכלו להמשיך במרדף אחר צבאות הדרום, לאור היום, דבר שהתרחש מיד. הנס מתואר במקרא כך:
אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' ... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:
.
פרשנות
חז"ל[4] ביארו את הנס כפשט המקראות: השמש עצרה את מהלכה בפקודת יהושע. כמו כן ביארו חז"ל, כי השמש עמדה פעמיים באותו יום, בחצות ("בחצי השמים"), ובשקיעה ("ולא אץ לבוא" - לשקוע), אך נחלקו כמה זמן עמדה בכל פעם.
דעת ר' יהושע בן לוי היא שהשמש עמדה 6 שעות בחצות, ועוד 6 שעות בזמן השקיעה. ר' אלעזר סובר שהשמש עמדה 12 שעות בחצות ו-12 שעות בשקיעה, ולדעת ר' שמואל בר נחמני היא עמדה 12 שעות בחצות ו-24 שעות בשקיעה. לפי גרסה נוספת שם, דעת ר' יהושע היא שעמדה 12 ו-12, דעת ר' אלעזר שעמדה 12 בחצות ו-24 בשקיעה, ולפי ר' שמואל עמדה 24 ו-24.
בפרקי דר' אלעזר, פרק נ"ב, מובא שהשמש וכן שאר הכוכבים עמדו 36 שעות כדי למנוע את חילול השבת מהלוחמים, וייתכן שדעתו כדעת ר' שמואל (בגרסה הראשונה).
על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע[5], מקום קבורתו של יהושע, תמנת חרס[6], נקרא כך משום שעל קברו הועמדה תמונת שמש ("חרס" הוא שמש)[7].
בספרות הראשונים
רוב מפרשי המקרא הראשונים, פירשו גם הם כמו שמשמע בדברי חז"ל, שהשמש והירח אכן נעצרו מתנועתם לגמרי. אך יש מן המפרשים שלא קיבלו את משמעות הפסוקים כפשוטם. אחת השאלות בה התקשו הפרשנים היא, כיצד ייתכן שעל ידי יהושע נעשה נס גדול יותר מהמופתים שעשה משה, שהרי על משה נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"[8]. לדעת הרלב"ג[9], כוונת הפסוקים היא שהספיקו לעשות מלחמה שעל פי הטבע היתה צריכה להיעשות בזמן רב, ועל ידי זה נראה היה כי השמש נעמדה במקומה. יש להדגיש, כי לדעת הרלב"ג גם חז"ל הבינו שהנס היה בהצלחת מלחמת ישראל ולא בעצירת הגרמים השמימיים[10].
גם רבי חסדאי קרשקש התקשה לקבל את הנס כפשוטו. לפי הרב קרשקש השמש לא נעצרה, אלא הואטה לזמן קצר[11]. ראייתו לפירושו היא המילים: "ולא אץ", מהן נשמע שהשמש הואטה אך לא נעצרה כליל. רבי חסדאי מסביר כי קיצור הנס ומיעוט המרגישים בו הם הסיבה ללשון המרומזת והנסתרת שבה נכתב סיפור המעשה[12]. רבים מן המפרשים האחרונים, כדוגמת רבינו יצחק אברבנאל[13] תוקפים דעות אלו, ומסבירים כי הדברים הם כמשמעם, שאכן נעצרה השמש מהילוכה. האברבנאל דוחה את השאלה על גדולת יהושע לעומת משה מעיקרה: לדעתו נביא עושה ניסים לפי צורך השעה, ואין הניסים מהווים הוכחה לגדולת הנביא שעשאם. משה הוא הנביא הגדול ביותר מכל הנביאים, לא מפני גודל הניסים שעשה, אלא מפני קרבתו המיוחדת לה' יותר מכל הנביאים: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים"[14]. עוד מזכיר אברבנאל שהשאלה בין כה אינה קשה, מאחר שלפי חז"ל גם משה עצר את השמש מהילוכה[15].
דעת הרמב"ם
נחלקו הדעות בהבנת דעת הרמב"ם, שהתקשה אף הוא בהבנת הנס. לשון הרמב"ם:[16]
"ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם...ואמנם אמרתי לך השעות...כאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם"
היו שטענו כי דעת הרמב"ם כדעת הרלב"ג[17]. אחרים הוכיחו ממילותיו "עמידת אור השמש" כי לדעתו היה נס מקומי בשדה הקרב כאשר "האיר להם גשם מאיר שעות ידועות"[18] – כלומר, אמנם השמש לא נעצרה, אך הנס לא היה רק פסיכולוגי, אלא אור אחר האיר להם בציווי יהושע[19]. לעומתם רבי יצחק עראמה[20] דוחה פירושים אלו ברמב"ם, ולשיטתו הרמב"ם התכוון לעמידת השמש כפשוטה, אך צמצם את זמן עמידתה כך שהנס האריך את היום "כגדול שבימי הקיץ"[21][22].
התנגדות למהפכה הקופרניקאית על רקע הפסוק
בעקבות פרסום ספרו של ניקולאוס קופרניקוס "על תנועת גרמי השמים" בשנת 1543 החלה המהפכה הקופרניקאית בקרב מלומדי האסטרונומיה. עיקרה של מהפכה זו הוא השינוי בתפיסת תנועת גרמי השמיים מתפיסה גאוצנטרית, שלפיה כדור הארץ נמצא במרכזו של היקום ואותו מקיפים הכוכבים, השמש והירח פעם ביום בערך, לתפיסה הליוצנטרית, לפיה כדור הארץ סובב סביב צירו במשך יממה (דבר הגורם לחילופי יום ולילה) וגם מקיף במהלך שנה את השמש, שנחה במרכז מערכת השמש.
עד פרסום ספרו של קופרניקוס הגישה הרווחת באסטרונומיה המערבית הייתה המודל הגאוצנטרי שהיתה מקובלת בקרב עמים רבים ושהתבססה במערב מימי יוון העתיקה. המהפכה הקופרניקאית חוללה טלטלה תרבותית עצומה באירופה, והובילה, יחד עם גורמים נוספים, לערעור כוחה של הכנסייה הקתולית בשל התנגדותה לשינוי התפיסתי. ובמובן רחב יותר הדבר גרם לערעור האמונה בטקסטים דתיים, או בהגות פילוסופית בכלל ככלי להבנה וחקר היקום, והדגש במחקר מדעי עבר לשיטות כמו ביצוע תצפיות, מדידות מדוייקות, וניסויים.
אנשי הכנסייה הפרוטסטנטית היו הראשונים לתקוף את התיאוריה ההליוצנטרית. ארבע שנים לפני פרסום ספרו של קופרניקוס, מרטין לותר העיר הערות מזלזלות על הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס, לפי פרטי התיאוריה, שכבר היו ידועים. התנגדותו של לותר התבססה על הפסוק בתנ"ך, "שמש בגבעון דום", כלומר מי שנע היא השמש ולא כדור הארץ. פיליפ מלנכטון, שותפו של לותר, הציע ששליטי ארצות יאסרו פרסומים כאלה, הנגועים בקלות ראש.[23]דמויות נוספות מעולם הרפורמציה פסלו את תורתו של קופרניקוס על הסף. בהמשך גם הכנסיה הקתולית התנגדה בחריפות למודל והכניסה את ספריו של גלילאו, שתמכו במודל, לרשימת הספרים האסורים.
רבים מחכמי היהדות בעת החדשה התנגדו לתפיסה ההליוצנטרית החל מהמאה ה-17 ועד המאה ה-20, בשל חוסר התאמתה עם פסוקי המקרא ומדרשי חז"ל. הפסוק העיקרי שהוזכר בהקשר זה היה שמש בגבעון דום בספר יהושע, ובנוסף גם "והארץ לעולם עומדת" (קהלת, א', ד'). רבנים שונים בעת החדשה תלו את התנגדותם בפסוק זה, ביניהם חכם דוד ניטו, והרב פנחס הורביץ, מחבר ספר הברית שהשפיע על רבים אחריו.[24]
התייחסות מודרנית
ניתן לפרש את הנאמר במקרא במספר דרכים, שכל אחת מהן מעלה שאלות פיזיקליות ותאולוגיות.
עצירת הירח והשמש במקומם
פרשנות אחת היא כי אכן השמש סובבת את כדור הארץ, וה' עצר את השמש במסלולה וכן את הירח וכך העניק לבני ישראל עוד אור יום. פרשנות זו שהייתה מקובלת בעבר מתנגשת עם מספר תצפיות וחוקים פיזיקליים. המודל ההליוצנטרי שאושש מאז הווצרו במאות תצפיות, מסביר כי כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת מקיפים את השמש ולא להפך. המחשבה שהשמש מקיפה את כדור הארץ, ובדרך זו נוצרים היום והלילה, אף שהייתה מקובלת מאד בתקופה העתיקה, אינה נכונה, והיא נובעת מאשליה הנגרמת עקב סיבוב כדור הארץ סביב צירו. מכאן, כופרים כמו שפינוזה טענו כי ההסבר הפשוט ביותר הוא שיהושע עצמו וכן הכותב של ספר יהושע לא הכירו את המודל הזה.
בהנחה והשמש והירח היו מקיפים את השמש, עצירתם היתה כרוכה במספר בעיות פיסיקליות - אחת היא הכוח העצום הנדרש כדי לעצור את שני גרמי השמיים. בגלל כוח המשיכה, מרגע עצירת הירח במסלולו הוא היה נמשך אל כדור הארץ ומתקרב אליו וכך משנה את מסלולו. עצירת השמש ואז החזרתה (למסלול דמיוני חדש) סביב כדור הארץ היתה צריכה להעשות בכוח אדיר. דברים שכמובן לא נבצר מה' לעשותם.
עצירת סיבוב כדור הארץ
לאחר קבלת המודל ההליוצנטרי חלק מהפרשנים טענו כי ה' עצר את סיבוב כדור הארץ עצמו, כך שנראה שהשמש והירח עצרו בשמיים. גם דבר זה מעורר בעיות מדעיות. כדור הארץ מסתובב במהירות של מאות קמ"ש סביב צירו, עצירה פתאומית של סיבוב כדור הארץ וכן החזרת הסיבוב הייתה צריכה לגרום לגלי צונאמי ענקיים שהיו מחריבים את רוב בני האדם, החיות והצמחים על פני האדמה. מכאן שעצירה כזו היתה צריכה גם לבוא עם כוח מסתורי שימנע מהמים לגלוש לכיוון היבשה.[25] עצירה פתאומית מדי היתה גם גורמת לפגיעה אנושה בצמחים, בעלי חיים, בני אדם ומבנים עקב התאוצה הגבוהה. [1]
פרוש מחדש של הכתוב בתנ"ך לאור המהפכה הקופרניקאית
לאור התבססות המהפכה הקופרניקאית, פרשנים יהודים רבים קיבלו את התפיסה החדשה ופירשו מחדש את הפסוק, וטענו שדיברה תורה בלשון בני אדם, ואין לפרש את עמידת השמש לפי הפשט. על רבנים אלו נמנו בין היתר הרב משה קוניץ, הרב שמשון רפאל הירש, הרב אריה ליב ליפקין, הרב אליהו מאיר פייבלזון הרב חיים קנייבסקי, ועוד.[24]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יהודה איזנברג, שמש בגבעון דום, בתוך: יהודה איזנברג, לפני היות מלך - עיונים בספר יהושע, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ב.
- ^ "דרך ארץ: שמש בגבעון דום, וטיול בעמק איילון". ynet. 2010-12-23. נבדק ב-2016-10-31.
- ^ לפי רוב הפרשנים, כוונת הנביא היא שכל הגרמים השמימיים נעמדו אף הם במקביל, שלא לפגוע בסדר היקום.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה עמוד א'
- ^ רש"י על יהושע כד, פסוק ל.
- ^ ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62.
- ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'
- ^ בפירושו ליהושע.
- ^ מלחמות ה', מאמר ו, חלק ב, פרק 12.
- ^ "ואולי שלא נשתהה חצי שעה".
- ^ אור ה', מאמר ב, כלל ד, פרק ג.
- ^ מפעלות אלוקים, מאמר י, פרק ט. וראה עוד מה שכתב בעניין זה המהר"ל בגבורות השם, הקדמה שניה.
- ^ ספר דברים,שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ' עמוד א'
- ^ מורה נבוכים, חלק שני, פרק לה, תרגום אבן תיבון.
- ^ ראו פירוש האפודי על מורה נבוכים, שם. וכן באברבנאל, מפעלות אלוקים, מאמר י, תחילת פרק ט.
- ^ פירוש הנרבוני על הרמב"ם, שם, מהדורת גולדנטאל, עמוד מב, ב.
- ^ אברבנאל על מורה נבוכים,שם.
- ^ "עקידת יצחק", שער 13, מהדורת פרעססבורג, עמוד צז, ב.
- ^ וכן בפירוש רבי אשר קרשקש על מורה נבוכים, שם.
- ^ הוכחה לדבריו ניתן להביא מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות, ה, ו: "ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד זמן פלוני בדבר יהושע אליו".
- ^ Czesław Miłosz, The History of Polish Literature, שניה, Berkeley: University of California Press, 1969, מסת"ב 0-520-04477-0
- ^ 24.0 24.1 אליעזר בראדט, "יחסה של הספרות היהודית לקופרניקוס במשך הדורות" חקירה 13 (2012), עמ' ה–מח.
- ^ דניאל בלס, שמש בגבעון דום- הרי השמש איננה זזה , אתר הדברות
| ספר יהושע | ||
|---|---|---|
| הכניסה לארץ | מעבר הירדן • שליחת המרגלים ליריחו • ברית המילה בגלגל • מעמד הר גריזים והר עיבל • מפגש יהושע עם המלאך • תקנות יהושע בן נון | |
| כיבוש הארץ | מלחמת יריחו • מלחמות העי • מעל עכן וענישתו • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון | |
| חלוקת הארץ לשבטים | נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט | |
| סיום ספר יהושע | מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם | |
| דמויות בספר יהושע | יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה • אדני בזק | |
35604760שמש בגבעון דום