פילגש
פִּילֶגֶשׁ היא אישה המיוחדת לזוגיות ארוכת טווח שאינה כוללת קשר נישואין או את ההתחייבויות הממוניות המקובלות במסגרת נישואין. מוסד הפילגשות היה קיים לכל אורך ההיסטוריה ומוזכר אף בתנ"ך.
הפילגש נמצאת במעמד נחות לעומת הגבר, מעמד של חובות ללא זכויות. למרות זאת נשים הסכימו לשמש כפילגשים מסיבות שונות, בעיקר כאשר מעמדן החברתי היה נמוך בהרבה מזה של בן הזוג, ובמיוחד כאשר בן הזוג היה מלך או עשיר מופלג. במקרה כזה, הקשר עמו הביא להן תועלת רבה יותר מהנזק שנגרם להן עקב הוויתור על הזכויות שבנישואין.
אף שהצאצאים של קשר זה היו "לא חוקיים", היו מקרים שבהם הכירו אבות בילדי הפילגש כיורשיהם החוקיים.
נשים כפילגשים
לכל אורך ההיסטוריה שימשו נשים בתפקיד פילגשים של מלכים, וכן אצילים רבים, אולם לא רק למעמד האצולה היו פילגשים - כל מי שיכול היה להרשות לעצמו את הדבר, מבלי קשר למעמדו החברתי, יכול היה להחזיק פילגש.
בחצרי בתי המלוכה של אירופה ובעיקר בחצר ארמון ורסאי וארמון וייטהול במאות ה-17 וה-18 היו לפילגשים השפעה רבה על המלכים ועל ההחלטות של המלכים. הפילגשים של לואי ה-15 מלך צרפת, ושל צ'ארלס השני מלך אנגליה, בזכות השפעתן הרבה על המלך, השפיעו על מדיניות החוץ והפנים של המדינה באופן גלוי. בצרפת מעמד הפילגש המלכותית היה מעמד רשמי למחצה, ואישה שלא נשאה בתואר אצולה לא יכלה להיות במעמד זה.
גברים במעמד פילגש
כשם שגברים שהיו שליטי מדינות החזיקו נשים פילגשים, כך גם נשים ששלטו במדינות, או נשות ממעמד אצולה שהיו בעלות ממון משלהן, התייחדו עם גברים ללא זכויות אישות. יקטרינה הגדולה שבקשה לשמור לעצמה את הכוח השלטוני, וחששה שנישואין יגרמו לפגיעה בכוח זה, העדיפה ייחוד גבר על נישואים. גם המלכה אליזבת הראשונה וכן המלכה ויקטוריה, מספר שנים לאחר התאלמנותה, התייחדו עם גברים בתחליף לנישואים. בתקופה הוויקטוריאנית מספר רב של בנות מעמד האצולה שממונן היה בידיהן התייחדו עם גברים ממעמד נמוך יותר, על אף שהדבר נחשב בזוי מבחינה מוסרית.
פילגשים ביהדות
ערך מורחב – מעמד האישה ביהדות
לפי חז"ל, משמעות המילה היא נוטריקון של "פלג אשה" - חצי אישה, או מלשון פלגס שמשמעו חצוי[1]. המקורות היהודיים הקדומים אינם מזכירים מקרים של פילגשים גברים[2].
יש אומרים שמשמעותו של השם בתנ"ך היא שפחה, שכן הפילגש היתה סוג של אמה שייועדה לאדונה[3].
בתנ"ך
- ערך מורחב – פילגש בגבעה
בתנ"ך מסופר על אנשים רבים, ביניהם אבות האומה והמלכים, שלקחו פילגשים: אברהם אבינו, לקח את קטורה כפילגש, לאחר פטירת שרה אשתו. לנחור אחי אברהם הייתה פילגש ששמה ראומה. ליעקב אבינו היו שתי פילגשים - בלהה וזלפה, שלבניהן היה מעמד שווה כשל שאר השבטים. לאליפז בן עשו הייתה פילגש בשם תמנע. גם לגדעון בן יואש ולדוד המלך היו פילגשים. לשלמה המלך היו 700 נשים ו-300 פילגשים.
פרשת פילגש בגבעה הוא כינויו של אחד הסיפורים בספר שופטים. במוקד הסיפור איש מבני שבט לוי נקלע עם פילגשו לגבעה, עיר של בני שבט בנימין. אנשי העיר דרשו להוציא את האיש החוצה במטרה להתעלל בו. המארח התחנן לפניהם שלא יעשו זאת לאורחו, ויעץ שבמקום זאת, הוא יוציא אליהם את בתו הבתולה ואת פילגשו של האורח. על אף סירובו של ההמון, הוציא האורח את פילגשו בכוח החוצה, שם התעללו בה בני העיר כל אותו הלילה. לפנות בוקר שילחו אותה, והיא נפלה מתעלפת על פתח הבית. כאשר קם האיש בבוקר, פתח את דלתות הבית לצאת לדרכו וראה את פילגשו מוטלת על הסף. כשראה שאינה מגיבה (ככל הנראה מתה כבר), לקח אותה לביתו. שם ביתר את גופתה לשנים עשר נתחים, ושילחם לכל חלקי הארץ. בעקבות האירוע פרצה מלחמת אחים שבמסגרתה כמעט וחוסל שבט בנימין בידי שאר השבטים.
בתלמוד ובהלכה
- ערך מורחב – פילגש (הלכה)
לעומת האזכורים הרבים בתנ"ך, במשנה ובתלמוד לא מדובר על פילגשים כלל (פרט לפרשנות של פסוקים מהתנ"ך העוסקים בפילגשים), אין דיון רב בסוגיות הלכתיות הנוגעות לפילגשים (כגון: מה מעמדה, ומה תוקפו של הקשר), וגם אין סיפורים על תנאים ואמוראים שלקחו לעצמם פילגשים. הדבר נחשב כבלתי לגיטימי לאדם במעמד רגיל. במדרש מובא משל על מלך ההולך אצל פילגשו בהחבא[4], וניתן להסיק ממנו שהדבר נחשב כדבר של קלון שיש להסתירו[5]. בתקופות מאוחרות יותר מוסד הפילגשות התחדש ביהדות ארצות המזרח, ובעקבות כך הדיון ההלכתי והמוסרי על הפילגשים[6]. במקומות ידועים אף אסרו על כך בחרם[7].
סוגיה במסכת סנהדרין[8] העוסקת בחיי דוד המלך, מגדירה את ההבדל בין נשים לפילגשים, לפיה הגדרת פילגש היא אשה ללא קידושין. אולם לדברי רבי מאיר בירושלמי פילגש היא אשה בקידושין גמורים אך ללא כתובה. הדבר תואם לדעה הסוברת שחיוב אישות מן התורה כולל חיוב כתובה, או לחילופין הכוונה בעיקר לחיובי האישות האחרים שאר כסות ועונה. שיטה זו עולה גם מדברי הירושלמי במקום אחר, שהפילגש נאסרת על קרובי האיש. דעה זו הביא רש"י על התורה בשם הבבלי[9], ונראה שכך היתה גירסתו שם[10].
לדעת הרמב"ם אסור מהתורה לקחת פילגש משום איסור קדשה[11], מלבד למלך או לאדונה של אמה העברייה אחר ייעוד, שהייחוד אליו כולל יחסי אדנות[12].
לעומתו סוברים רוב הפוסקים האחרים[13] שפילגש מותרת לכל אדם מעיקר דין התורה. הרמב"ן מבאר שמעמדה של פילגש הוא כמעמד של פנויה, ולכן לא נדרש גט להתיר את הקשר, אך היא מיוחדת לאיש מסוים, ובכך אין הדבר נחשב כביאת זנות. לדעת היעב"ץ היא אף אסורה לאחר במשך כל זמן היחוד, משום איסור זנות[14].
אכן, גם המתירים הורו שיש לאסור את הדבר בתורת סייג לפריצות[15] וכן מחשש לאי שמירת הטהרה [16] וכך היא למעשה הסכמת פוסקי ההלכה[17]. מנגד דעת הרב יעקב עמדין (המאה ה-18) שהיה מן ראוי להתיר פילגש, ואף הציע להנהיג לקיחת פילגשים כתחליף לנישואים מטעמים שונים[18], אם יסכימו עמו עוד רבנים[19]. בנוסף דעתו של הרב אליהו אברז'ל להתיר פילגש במקרה עגינות של גבר שלא קיים מצוות פרייה ורבייה[20].
בשנת תשס"ו 2006 צבי זוהר פרסם מאמר באקדמות שבו הוא הציע לחדש את מוסד הפילגשות כפתרון לזוגות דתיים שרוצים לחיות יחד אך לא רוצים להתחתן.[21] לאורך המאמר הוא מציג את קושיים של אותם דתיים שחשים צורך בזוגיות אך לא די בוגרים או פוחדים מהמחויבות מכדי להתחתן. צבי מפרט לאורך המאמר מקורות הלכתיים מסוימים המתירים לשאת פילגשים ודעות שהפילגש איננה דורשת קידושין. מאמר זה גרר אחריו שלושה מאמרי תגובה, של הרב יהודה הנקין, הרב שמואל אריאל ותגובה משותפת של מיכל טיקוצ'ינסקי ורחלי שפרכר-פרנקל. במאמרי התגובה הציגו דעות הלכתיות רבות שמראות שהפילגש אסורה בימינו, או שהאופן שבו מיישמים את הלכות אלו אינה מתאימה למסגרת של זוגיות זמנית. כמו כן עוררו שפתרון זה מעודד פריצות, ופוגע בעיקר בנשים. זוהר כתב מאמר תגובה נוסף שבו הוא הכחיש חלק מהאשמות, ציין שהוא לא בא לפסוק אלא לקרוא כיוון והאשים את המגיבים שהם אלו שמושפעים מהוגים של תקופת הנאורות בנוגע לתפיסת הזוגיות[22].
פילגשים כיום
במהלך המאה ה-20 פחת מספר הפילגשים. עם עלייתן של התנועות לשוויון מעמד האישה, ועליה בכוחן החברתי של הנשים ובהשכלתן. שתי מגמות אלה הביאו למצב בו מעמד "פילגש" כמעמד חברתי מקובל הפך להיות מוקצה. גורם נוסף שהביא לפיחות בקשרים מסוג זה היה הפיחות שחל במעמד הנישואין. בניגוד לשנים עברו, בהן גירושים נחשבו לבלתי מקובלים (ובנצרות הקתולית אף אסורים), והקשר עם הפילגש היה חלופה נוחה יותר, כיום הגירושים הפכו למקובלים יותר ונישואים פיקטיביים והחזקת פילגש לבלתי מקובלת.
לקריאה נוספת
- אליקים אלינסון, "נישואין שלא כדת משה וישראל", הוצאת דביר, 1975
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פילגש |
 טקסט בוויקיטקסט: ביאור:פילגש |
- הרב הלל בן שלמה, איסור פילגש - מאמר באתר התורה והמקדש
- הרב יצחק זר, דיין בבית הדין הרבני תל אביב, פסק הלכה בעניין פילגש בזמן הזה, באתר דעת.
הערות שוליים
- ^ ים של שלמה יבמות פרק ב סימן יא
- ^ ראו רד"ק על ספר יחזקאל, פרק כ"ג, פסוק כ'.
- ^ אבן עזרא בראשית פרק כ"ה פסוק א, ראב"ד הלכות אישות פרק ד הלכה א
- ^ בראשית רבה, פרשה נ"ב, פסקה ה'
- ^ ביאור הגר"א אבן העזר סימן כ"ו ס"ק ד
- ^ שמחה אסף, באהלי יעקב - פרקים מחיי התרבות של היהודים בימי הביניים עמוד 159
- ^ שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רמ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד א'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'
- ^ ביאור הגר"א אבן העזר סימן כ"ו ס"ק ז
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק א', הלכה ד'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה ד'
- ^ הראב"ד בהשגות על משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק א', הלכה ד', תשובת הרמב"ן לרבינו יונה, תשובות המיוחסות לרמב"ן סימן רפ"ד, שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רמב, שו"ת הרא"ש כלל ל"ב סימן ט"ו, ים של שלמה יבמות פרק ב סימן יא
- ^ שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב סימן ט"ו
- ^ רדב"ז חלק ד סימן רכ"ה
- ^ תשובות המיוחסות לרמב"ן סימן רפ"ד, שו"ת הרא"ש כלל ל"ב סימן ט"ו. דעת הרב משה לימא בספרו חלקת מחוקק סימן כו ס"ק א שאף לדעת המתירים, ישנו איסור מדרבנן, קל וחומר מדין יחוד.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף א'
- ^ מהם: מצוות פריה ורבייה, הרחקה מאיסורי זנות וניאוף.
- ^ שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב, סימן טו
- ^ שו"ת דברות אליהו חלק ח' סימן צ"ג
- ^ צבי זוהר, זוגיות על־פי ההלכה ללא חופה וקידושין, באתר אקדמות י"ז, שבט תשס"ו
- ^ אקדמות, חלק י"ז, שבט תשס"ו
24911376פילגש