מרב בת שאול
מֵרַב (או מירב) בַּת שָׁאוּל היא אישיות מהתנ"ך, בתם הבכירה של שאול המלך ואחינעם בת אחימעץ.
בכירותה
ברשימת בני שאול בספר שמואל[1] היא מופיעה לאחר שלושת אחיה, יהונתן, ישוי ומלכישוע, אך לפני שמה מצוין שהיא הבכירה. ציון הבכירות נועד לציין שהיא הגדולה מבין שתי הבנות (מרב ומיכל).
דוד וגלית
שאול המלך הבטיח את בתו למי שיביס את גלית במלחמה[2] דוד הצליח, ושאול הציע לו את מרב לאישה. הנשים שיצאו לקראת שאול המנצח, פיארו יותר את דוד: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו" (ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק ז'). העדפת דוד על פני שאול הכעיסה את שאול ועוררה את קנאתו. כיון שמלכתחילה לא הציע שאול למנצח את בתו הבכירה[3], התנה שאול את נתינת מירב לדוד בתנאי נוסף, הצטרפות דוד לצבאו הלוחם בפלישתים. בהוסיפו תנאי זה התכוון שאול שימות דוד במלחמה.
כשהגיע מועד ביצוע השידוך לדוד, ניתנה מרב במקומו לעדריאל המחולתי, בנו של ברזילי הגלעדי. לפי דעת המצודות[4], מירב התקדשה לעדריאל ביוזמתה, שלא מדעת אביה.
מרב ומיכל
חז"ל[5] מספרים כי מרב מתה ומיכל גידלה את ילדיה. בכך מוסברת התמיהה הבולטת בסיפור בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח' בו מתוארים "חמשת בני מיכל בת שאול, אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחלתי" שנמסרו לידי הגבעונים והוצאו להורג. לאמירה זו קושי כפול: מרב ניתנה לעדריאל ולא מיכל, ועל מיכל נאמר: "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" (ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק כ"ג). מפסוקים אלו, בין היתר, לומדת הגמרא[6] כי ”כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו”, ולכן ילדיה של מרב, שגודלו על ידי מיכל, נקראו על שמה.
ישנה מחלוקת בתלמוד[6] האם בפועל הייתה מרב אשתו של דוד. לפי רבי יוסי נשא דוד את מרב ולאחר מותה את מיכל. (לפי ההלכה לאחר מות אשתו הרי הוא מותר באחותה). לפי רבי יהושע בן קרחה דוד אכן קידש את מרב, אך היו אלו קידושי טעות, דהיינו קידושין שאינן תופסים, (משום "מקדש במלוה") ולכן נשא דוד את אחותה מיכל בחייה.
הערות שוליים
