מיכל
| אב | שאול המלך |
|---|---|
| בן זוג | דוד המלך |
| בתנ"ך | ספר שמואל ו-ספר דברי הימים א', פרק ט"ו, פסוק כ"ט |
מִיכַל היא אישיות מהתנ"ך, אשתו הראשונה של דוד המלך ובתו הצעירה של שאול המלך, מאשתו אחינועם בת אחימעץ.
בתנ"ך
סיפורה של מיכל מופיע בספר שמואל[1] ומוזכר בפסוק אחד בספר דברי הימים[2].
לאחר שהרג דוד את גליית, התעוררה כלפיו הערצה מכל העם כולל משפחתו של שאול המלך. הנשים שיצאו לקראת שאול המנצח, פיארו יותר את דוד: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו" [3]. שאול התקנא בהצלחתו[4] וחשש מערעור מעמדו כמלך, ולכן הציע לו להתחתן עם בתו הגדולה מרב בתנאי שילחם את מלחמותיו של שאול. כוונתו הייתה כי דוד יהרג על ידי הפלשתים. דוד ענה ”מי אנכי...כי אהיה חתן למלך”[א]. בינתיים ניתנה מירב לעדריאל המחולתי[ב]. מיכל אחותה הצעירה אהבה את דוד, ושאול שלח את עבדיו להציע לדוד נישואים עם מיכל. דוד סירב בטענה שהוא ”רש ונקלה” ואין לו כסף למוהר הראוי לבת מלך[ג]. שאול שלח להודיעו שאינו דורש מוהר אלא הבאת מאה ערלות פלשתים כשירות מלחמתי למען המלך. מטרתו היתה לגרום לדוד ליפול במלחמה המסוכנת מול הפלשתים[ד]. אך דוד הפתיע וטרם המועד שנקבע הלך והרג בפלשתים מאתיים איש, הביא לשאול את ערלותיהם וקיבל את מיכל לאשה.
כשראה שאול שלא מת דוד במלחמת פלישתים ניסה להרגו בעצמו, ושלח להציב משמר על פתח ביתו בלילה כדי להרגו בבוקר. מיכל גילתה את הדבר לדוד, מילטה אותו דרך חלון הבית והניחה במיטתו בובה בדמותו. לשאלת שליחי שאול ענתה כי דוד חולה. כשגילה שאול את התרמית, תירצה מיכל את מעשיה כי דוד כביכול הכריח אותה לכך באיימו על חייה.
כשברח דוד מפני שאול ניתנה מיכל אישתו לפלטי בן ליש מגלים. כשאבנר בן נר עזב את איש בושת ועבר לתמוך בדוד, התנה דוד את שיתוף הפעולה ביניהם בהשבת מיכל.
בעת העלאת הארון לעיר דוד, יצא דוד מגדרו בריקוד ושמחה לפני הארון[ה]. מיכל השקיפה עליו מבעד לחלון ובזה לו על שנהג שלא כראוי למלך לעיני כל. כששב לביתו הטיחה בו דרך לעג ”מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים”. חז"ל אמרו שהוכיחה אותו שבבית שאול אביה הקפידו על צניעותם ומעולם לא התגלה חלק מגופם. דוד השיב לה שראוי לו להקל את כבודו לפני ה' אשר בחר בו כמלך[ו], וכי בחירתו על פני בית שאול מוכיחה את עדיפות הנהגתו[10]. עונשה של מיכל על דבריה היה שלא היה לה בן עד יום מותה[11].
בחז"ל
נישואיה
חז"ל עמדו על הקושי כיצד נשא דוד שתי אחיות בחייהן. דעה אחת בחז"ל סוברת שדוד נשא את מיכל לאחר מות מירב (לפי ההלכה נישואין לאחות אשתו מותרים לאחר מות אשתו), ולפי דעה אחרת קידושי מירב היו בטעות, כלומר קידושין שאינם תופסים. חז"ל הסבירו שדוד קידשה בעד העושר שהתחייב שאול למי שיכה את גלית אך המקדש במלווה אין הקידושין חלים[12].
בנוסף עומדים חז"ל על התמיהה כיצד נתן שאול את מיכל אשת דוד לאחר. לדעות מסוימות בגמרא, גם על קידושי מיכל לדוד ערער שאול שהם קידושי טעות. לפי הסבר אחר דואג האדומי שכנע את שאול שדוד חייב מיתה כמורד במלכות ונחשב כמת, ולכן יש להתיר את נישואיו[13].
תמיהה הלכתית נוספת שמתעוררת היא כיצד היתה מותרת מיכל לחזור לדוד, הרי לפי ההלכה אשת איש שנבעלה לאחר אסורה לחזור לבעלה. חז"ל אומרים כי פלטי מכונה בתנ"ך גם פלטיאל[14] על שם שפלט אותו ה' מעבירה ולא בא על מיכל[ז]. חז"ל מהללים אותו מאד על גבורתו זו[12]. הסבר אחר כותב הרשב"א שמיכל היתה מותרת לדוד משום שהיתה אנוסה בציווי שאול[15].
חז"ל[12] מספרים כי מרב מתה ומיכל גידלה את ילדיה. בכך מוסברת התמיהה הבולטת בסיפור בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח' בו מתוארים "חמשת בני מיכל בת שאול, אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחלתי" שנמסרו לידי הגבעונים והוצאו להורג. לאמירה זו קושי כפול: מרב ניתנה לעדריאל ולא מיכל, ועל מיכל נאמר: "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" (ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק כ"ג). מפסוקים אלו, בין היתר, לומדת הגמרא[12] כי ”כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו”, ולכן ילדיה של מרב, שגודלו על ידי מיכל, נקראו על שמה.
במקרא מוזכר כי למיכל ”לא היה... ולד עד יום מותה”, זאת כעונש על שזילזלה בשמחתו של דוד במהלך העלאת הארון לעיר דוד. בתלמוד[16][17] מובאות דעות כי היו לה בנים לפני המעשה, או שביום מותה נולד לה בן. שמו של בנה הוא יתרעם[ח].
אישיותה
במסכת מגילה[18]נאמר שהיתה אחת מארבעת הנשים היפות בעולם, יחד עם רחב, יעל, ואביגיל[ט].
במסכת עירובין[19] נכתב כי מיכל הניחה תפילין (לפי גירסת רבינו חננאל היתה מניחה בלילה[20]), למרות המנהג הרווח אצל הנשים שלא להניחם[י]. ישנה מחלוקת בחז"ל אם חכמים מיחו בה על כך או לא[י"א].
שמה
ערך מורחב – עגלה (אישיות מהתנ"ך)
בספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ה' מוזכרת אחת מנשות דוד בשם עגלה. חז"ל מזהים אותה עם מיכל, ונאמרו מספר טעמים לכינוי זה:
- בגמרא[21] נכתב כי כונתה כך שהייתה חביבה על דוד כעגלה.
- בתלמוד ירושלמי נכתב כי בשעת לידתה את בנה יתרעם "געתה כעגלה ומתה"[22].
- במדרש תהילים[23] נאמר שבדומה לעגלה שאינה מקבלת עול על צווארה, כך מיכל לא קבלה עול מאביה אלא קינטרה אותו.
קישורים חיצוניים
- יונתן הלוי, מיכל בת שאול, אשת דוד: כל מה שרציתם לדעת על מיכל, באתר Hidabroot, כ"ד טבת התש"פ
ביאורים
- ^ המלבי"ם כתב שתשובתו היתה בדרך נימוס והכנעה אך אינה סירוב[5]. יש שהוסיפו שכוונתו היתה לומר שמוכן הוא לעשות כל דבר בכדי לזכות בבת המלך[6].
- ^ יש שפירשו כי מירב התקדשה מרצונה לעדריאל שלא בידיעת שאול (מלבי"ם ומצודות דוד). חז"ל והמפרשים חלוקים בשאלה האם דוד קידש את מרב קודם לכן, וממילא האם נישואיה לעדריאל היו בעבירה (המחלוקת במסכת סנהדרין מובאת בהרחבה בפסקה "בחז"ל"), וראו גם רלב"ג שסובר כי לא קידשה
- ^ רד"ק, מלבי"ם ומצודת דוד הסבירו שדוד סירב בתחילה להנשא למיכל בחשבו ששאול מהתל בו, כי היה סבור ששאול נתן את מירב לעדריאל בכוונה. יש שהסבירו שהסבירו שדוד לא הסכים עקב ענוותנותו (רלב"ג)
- ^ המלבי"ם מסביר שלפי הדעה שמירב התקדשה לדוד כדין - רצה שאול שדוד יענש על נישואיו בעבירה עם מיכל [7]
- ^ בעודו חוגר אפוד ככהן ולא בלבוש מלכות[8]
- ^ בספרי ההלכה הובא הלימוד מהנהגתו של דוד שאין לאדם לכבד עצמו ולהמנע משמחה של מצוה והמיקל בכבודו עבור השמחה הרי זה משובח [9]
- ^ בתוספות, מסכת שבת, דף י"ג עמוד ב', ד"ה מטה דנו כיצד נזהר מאיסור יחוד
- ^ המופיע בתנ"ך כשמו של בנה של עגלה, שלדעת חז"ל היא מיכל וכמפורט להלן בפסקה "שמה".
- ^ הגמרא מוסיפה שיופייה עורר רושם בראייתה, ואילו הנשים האחרות בהזכרת שמן או בקולן (רש"י), ויש שפירשו שהיתה נאה במראה או בקומה והאחרות בקול או בדברים אחרים (תוספות חכמי אנגליה, מנורת המאור הוספות דברים שמנו חכמים במנין)
- ^ בתלמוד בבלי מוזכרת בכינוי "מיכל בת כושי", אחד מכינוייו של שאול, כנראה על שם מנהגה החריג בדומה לכושי המשונה בעורו, ראו משבצות זהב שמואל ב ו, כ
- ^ בגמרא שם נכתב שלא מיחו בה, אך בתוספות שם (דיבור המתחיל מיכל) הובאה דעה מפסיקתא שמיחו בה.
הערות שוליים
- ^ מוזכרת לראשונה בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק מ"ט, ועיקר סיפורה מופיע בפרק י"ח, פסוק י"ז-פסוק כ"ח, פרק י"ט, פסוק י"א-פסוק י"ז, פרק כ"ה, פסוק מ"ד, ובספר שמואל ב', פרק ג', פסוק י"ג-פסוק ט"ז, פרק ו', פסוק ט"ז-פסוק כ"ג, פרק כ"א, פסוק ח'
- ^ פרק ט"ו, פסוק כ"ט
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג עמוד ב'
- ^ מלבי"ם, שמואל א יח, יח
- ^ מצודת דוד על ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק י"ח
- ^ מלבי"ם, שמואל א יח, כא
- ^ מלבי"ם, שמואל ב ו, יד
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח' שער הציון תרסט, י.
- ^ במדבר רבה, פרשה ד', פסקה כ'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ו'
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט עמוד ב'
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ב, פסקה א'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ט"ו
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א אלף קפט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ד'
- ^ דף ט"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף צ"ו עמוד א' תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק י', הלכה א'
- ^ רבינו חננאל, מסכת עירובין, דף צ"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ד'
- ^ פרק נ"ט.