תל אל פול
 | |
| שלד המבנה המרכזי של ארמון חוסיין בתל אל פול | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 840 מטר |
| מיקום | הרי יהודה, ירושלים, ישראל |
| רכס הרים | הרי ירושלים |
| קואורדינטות | 31°49′23.376″N 35°13′51.7836″E / 31.82316000°N 35.231051000°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   תל אל פול | |
תֵּל אֶל פוּל הוא שמו של תל בצפון ירושלים, בין השכונות פסגת זאב, שועפאט ובית חנינא. התל הוא גן ארכאולוגי פתוח.[1] האתר מזוהה כעיר המקראית גבעה שהייתה העיר הראשית של שבט בנימין וידועה במקרא גם בשמות "גבעת בנימין", "גבעת שאול" ו"גבעת האלוקים".
תיאור האתר
ערך מורחב – פסגת זאב
תל אל פול מתנשא לגובה 840 מטר מעל גובה פני הים והוא אחת הפסגות הגבוהות בהרי ירושלים. התל ממוקם צמוד לשכונת פסגת זאב, סמוך לצומת הכניסה המרכזי לשכונה, בסמוך לרחוב יקותיאל אדם. מצומת זה עולה שביל עפר אל הפסגה עליה ניצב שלד של בניין שנועד להיות ארמון (ראו להלן). למרות העובדה שמדובר בשלד מבנה שאיננו משתלב בנוף, הרי שברבות השנים הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהגבעה ונקודת ציון בולטת בזכות עצמו. מהבניין ניתן לצפות בנוף מסביב: שכונות רבות בירושלים, הגבעה הסמוכה נבי סמואל, שדה התעופה עטרות, רמאללה, גוש עציון, ובימים עם ראות טובה אף עבר הירדן המזרחי, עמאן בירת ירדן וים המלח מצד אחד ומצד שני את מישור החוף.
מצב ההשתמרות של השרידים הארכאולוגיים בתל איננו טוב, והלכה למעשה הם נעלמו מהעין.
התל גבוה ונראה היטב ממספר רב של מקומות בצפון ירושלים. על התל נמצאת בריכת אגירה למי שתייה המשרתת את תושבי פסגת זאב.
רקע היסטורי מקראי
תקופת השופטים
פילגש בגבעה
- ערך מורחב – פילגש בגבעה
בספר שופטים פרקים יט' עד כא' מסופרת פרשת "פילגש בגבעה": לעיר "גבעה" הגיעו איש משבט לוי, נערו ופילגשו והתארחו בבית של אדם משבט אפרים. בלילה דרשו אנשי העיר מן המארח להוציא אליהם את האיש: ”הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ” (ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק כ"ב). פילגשו של האורח הוּצְאה אל אנשי העיר והם התעללו בה ורצחו אותה.
אירועים אלו גררו אולטימטום מצד שאר שבטי ישראל ומלחמה שבמהלכה נהרגו תושבי העיר ועל שבט בנימין איימה כליה.
תחת שלטון פלשתים
הפלשתים היו עם שישב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען החל מסוף האלף השני לפנה"ס. אזור מגוריהם נקרא פלשת בהקשרים מאוחרים יותר. מוצאם של הפלשתים שנוי במחלוקת במחקר, אך ממצאים ארכאולוגים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות המיקנית.
ספר שופטים איננו מרחיב כיצד עברה העיר מידי שבט בנימין לידי הפלשתים אך ברור כי זמן מה לאחר פרשת פילגש בגבעה הפכה העיר גבעה למרכז השלטון הצבאי הפלישתי בארץ בנימין. חיל מצב פלישתי ונציב פלישתי ישבו בה.
תקופת המלוכה
שאול המלך
שאול בן קיש בן שבט בנימין נמשח למלך על ישראל על ידי שמואל הנביא בעודו במהלך מסע לחיפוש אתונות. שמואל מנבא לשאול על שלושה אירועים שיתרחשו בדרכו חזרה. ”אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים.” (ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה')
יהונתן בן שאול הורג את נציב פלשתים היושב בעיר גבע, ובונה בעיר בסיס צבאי לעימות המתפתח: ”וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים.” (ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק ג')
בקרב מכמש ניצח שאול את צבאות הפלשתים ומבסס את שלטונו, בעיקר באזור ההרים. עם עליית שאול לכס המלוכה הפכה גבעה - עיר הולדתו של שאול - למרכז שלטון. בתקופה זו החלה העיר להיקרא גם "גבעת שאול" על שם המלך שקבע בה את מושבו.
הגבעה היא גם המקום אליו נסוג שאול לאחר מפגשו האחרון והקודר עם שמואל הנביא לאחר המלחמה בעמלק:
”וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל: וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל” (ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים ל"ד-ל"ה)
גבעה היא גם מקום מגוריו של אחד מגיבורי דוד, אחיעזר בן השמעה הגבעתי.
ירידה מגדולה
עם מות שאול ועליית דוד לכס המלוכה יורד מעמדה של גבעה והיא מאבדת את הבכורה לעיר דוד.
גבעת שאול נזכרת במסע סנחריב מלך אשור לירושלים: ”עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה” (ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ט)
אזור ארץ בנימין, הביצורים והעיר כולה נהרסו עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים במאה השישית לפני הספירה.
בתקופת בית שני
בשלהי ימי בית שני היה במקום כפר מיושב ביהודים, הכפר נשא עדיין את השם המקראי "גבעת שאול". בסמוך לכפר היה עמק שנקרא "עמק הקוצים". במקום זה הקים טיטוס את מחנהו במהלך הכנעת המרד הגדול, טרם בואו על ירושלים.[2]
בתקופה המודרנית
מלחמת ששת הימים
תל אל פול היה חלק ממערך הביצורים של הלגיון הירדני שהקיף את ירושלים. חשיבותו האסטרטגית של התל לא דעכה במהלך ההיסטוריה ומיקומו על הדרך בין ירושלים לצפון ארץ ישראל בכלל והשומרון בפרט הכתיבו הקמת ביצורים על הגבעה.
לפני המלחמה, במהלך 1966 החל חוסיין, מלך ירדן בבניית ארמון קיץ על פסגת התל. ארמון שתוכנן לשמש כמבנה נופש ואירוח. מהארמון היו אורחי המלך יכולים להשקיף על צפון ירושלים, העיר העתיקה[3] ולכיוון מערב על הרי ירושלים אזור השפלה וביום בהיר גם לראות את מישור החוף.
מלחמת ששת הימים קטעה את בניית הארמון והצבא הירדני מיקם כוחות בין המבנים הלא גמורים וכן נחפרו תעלות קשר ונבנו בונקרים. מוצב זה עמד בין גוש הביצורים גבעת המבתר- הגבעה הצרפתית- גבעת התחמושת לבין המוצב הירדני על נבי סמואל.
בתקופת ההמתנה חנו כוחות חטיבת המילואים הממוכנת חטיבת הראל בפיקודו של אלוף משנה אורי בן ארי באזור יער חולדה ויער בן שמן. החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מסוג שרמן M-50 וגדוד 95 שנועד לעתודה תוגבר בפלוגת טנקים מסוג צנטוריון משימות החטיבה היו לפרוץ את גזרת מעלה החמישה- מוצא מכוון אחד ואת גזרת נבי סמואל ותל אל פול, על מנת לאגף את ירושלים מצפון ולסכל כל התקפת נגד של כוחות שריון ועתודה ירדניים מלעלות על ירושלים.
עם פרוץ הקרבות ביום 5 ביוני 1967 שונתה תוכנית הפעולה והחטיבה עלתה כאחד אל צפון ירושלים במטרה לחבור לכוחות במובלעת הר הצופים.
גדוד 95, בפיקודו של סא"ל צבי דהב, שהיה אמור להיות בעתודה קיבל את משימתו החדשה: להגיע לבית חנינא. כשהוא נלחם לאורך כל הדרך פרץ הגדוד דרך עמק הארזים. בלילה הגיע הגדוד לנבי סמואל. בשעה 3:30 החל לנוע לכיוון בית חנינא תוך חילופי אש כבדים עם כוחות שריון ירדניים שהתמקמו על הפסגות באזור.
בתל אל פול הסתתרו טנקים ירדנים בין המבנים. במשך זמן מה התנהל קרב שריון בשריון בטווחים של 1,000 מטר. 3 טנקים ירדנים נפגעו לבסוף והיתר נסוגו מזרחה והתל נכבש. תיאור הקרב מופיע בספרו של עוזי נרקיס, שהיה אלוף הפיקוד בעת המלחמה:[4]
תל אל-פול נכבש. בניגוד לתחזיות, כמעט שלא הייתה התנגדות על התל. מתוך בית, למרגלותיו, נפתחה אש על הטנקים המסתערים, אולם שני פגזים מכוונים היטב שיתקוה. הכוח שטף ועבר לדרכו. בעקבות הטנקים דהרו גם הזחל"מים של פלוגה ט'. המ"פ, עוזי רוזן, תפס עם אנשיו את שלדו של ארמון חוסיין. רק שתי מחלקות היו עמו עתה, כי השלישית "נתקעה" אי-שם ליד נבי סמואל. המבנה הגדול היה ריק מאדם. המ"פ, ארכיטקט צעיר, הביט סביבו והתפעל: 'הייתי רוצה לבלות כאן זמן מה', אמר למפקדו, אהרון, שהגיע מיד אחריו. "יש כאן כמה רעיונות ארכיטקטוניים מעניינים..." 'עוזי, אין זמן!' השיב אהרון. אני מבטיח לך סיור בארמון, אבל אחרי המלחמה...
חפירות ארכאולוגיות
ממצאים עיקריים
בתל נערכו מספר חפירות ארכאולוגיות אך הוא לא נחפר באופן יסודי אלא במקטעים שאפשרו הרכבת תמונה כללית על ההיסטוריה של העיר וביצוריה והרכבת כרונולוגיה של ההתיישבות על התל בימי קדם. חפירה ראשונה נערכה בשנת 1923 על ידי הארכאולוג ויליאם אולבריט. בחפירה נתגלו ממצאים מתקופת ההתנחלות, תקופת השופטים וימי מלכות שאול, מלכי יהודה ותקופת בית שני.
ממצא עיקרי הייתה גם פינת מבנה, שעל פי שיחזור חלקי (ושנוי במחלוקת) הוא חלק ממצודה מתקופת המלוכה. חוקרים שונים מתנגדים לדעתו של אולברייט בדבר שיחזור המצודה ובעיקר לסברתו כי המצודה הייתה מבוצרת על ידי חומת סוגרים.
במהלך החפירות נחשפו מספר יישובים על התל כדלקמן:
- יישוב מראשית המאה ה-12 לפנה"ס, שנחרב בראשית המאה ה-11 לפנה"ס (תקופת הברזל בארץ ישראל). יישוב זה זוהה עם העיר 'גבעה' שנהרסה בעקבות פרשת 'פילגש בגבעה'.
- יישוב מאמצע המאה ה-11 לפנה"ס, שזוהה עם עירו המקראית של שאול. שרידי המצודה שנחשפו הם המייצגים של יישוב זה, וייתכן שהם שייכים למצודה הפלשתית שנכבשה במלחמת מִכְמָשׁ.
- מבנים מן המאה ה-9 לפנה"ס מתקופת ממלכת יהודה. בין המבנים שנחשפו: מגדל תצפית וחומה חיצונית. יש המתארכים את הריסת המצודה - לימי מסע סנחריב.
- יישוב מימי בית שני שנהרס בידי הרומאים עם חורבן המקדש במהלך הריסתה השיטתית של יהודה בשנת 70 לספירה.
מהתקופה הרומית והביזנטית נתגלו ממצאים דלים ביותר.
אזור הגבעה זרוע בממצאים המצביעים על אופיו החקלאי של האזור, אסמים חצובים בסלע וחוד עשוי ברזל של מחרשה, שהוא מכלי הברזל הקדומים ביותר שנתגלו בארץ.
חפירות נוספות
הבניה הרבה באזור הגבעה ובניית שכונת פסגת זאב בשיפוליה הצריכו מספר חפירות וסקרי הצלה.[5] החפירות נערכו בעיקר לאורך העשור האחרון של המאה ה-20 והעשור הראשון של המאה ה-21.
מהחפירות שנערכו במדרון הדרומי של התל עולה שאזור זה היה מחוץ לתחום היישוב בתקופות הרומית והביזנטית, והפעילות שנערכה באזור כללה בעיקר קבורה ותעשייה. לעומת זאת מחפירה במורד הצפוני של התל עולה שבימי הבית השני התפרש היישוב גם על המדרון הצפוני.[6]
בשנים 1997 ו-1998 נערכו בשולי האתר לדרום ולמערב מספר חפירות בשטח נרחב. החפירות נערכו לטובת סלילת כביש 1 בקטע הצפוני שלו לעבר שכונת נווה יעקב. בחפירות שנוהלו על ידי ד"ר יובל ברוך מטעם רשות העתיקות נחשף בית קברות גדול מהתקופה הרומית, ובנוסף עוד מספר מערות קבורה ביזנטיות שבהן נמצאו עשרות נרות חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית. גילוי הקברים הביא לגל של הפגנות אלימות מטעם ארגונים חרדיים קיצוניים, ובעטיין הופסקו החפירות באתר ותוכנית הכביש שונתה. לצד בית הקברות הרומי נחשף קולומבריום גדול, שתוכניתו כוללת מספר אולמות ובו נמצא מטמון מטבעות מימיו של נירון קיסר. ממצא זה, בנוסף לממצאים אחרים באתר מעידים על יישוב יהודי בתל אל פול שהתקיים כאן עד לתקופת החורבן.
בחודשים מאי ואוגוסט 2002 תועדו שתי מערות קבורה במדרונות המזרחי והמערבי של תל אל-פול שנתגלו במהלך עבודות פיתוח, ובהם ממצאים דלים ככל הנראה מהתקופה הביזנטית. הממצאים במערות כוללים ברובם שברי נרות מהתקופות הביזנטית והערבית ונראה ששימשו כמערות קבורה לאורך זמן.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם מרקוס, הרי ירושלים, רשות שמורות הטבע, 1993.
- זאב וילנאי, ירושלים העיר העתיקה וסביבתה (כרך ב') הוצאת אחיעבר.
קישורים חיצוניים
- רשימת הדו"חות באתר חדשות ארכיאולוגיות
- יובל ברוך, ירושלים, תל אל-פול, חדשות ארכיאולוגיות, גיליון 111, תש"ס, 2000, עמ' 85-82, באתר JSTOR
הערות שוליים
- ^ נספח ארכיאולוגי לתוכנית המתאר של ירושלים סקר של רשות העתיקות אתר מספר 10
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ה, פרק ב, סעיף א, פסקה 51.
- ^ את העיר העיתיקה לכאורה מבחינה טופוגרפית לא ניתן לראות מהארמון עצמו רק בסמוך לו באמצע שיפוע ההר לכיוון מערב, [וגם שם רק חלק מהעיר העתיקה ולא את הר הבית], וזאת מכיון שבכיוון העיר העתיקה ישנה את הגבעה הצרפתית בגובה של 800-810 מ' שמסתירה.
- ^ עוזי נרקיס, אחת ירושלים,עמ' 206
- ^ חדשות ארכאולוגיות 110 עמודים 77-76, חדשות ארכאולוגיות 111 עמודים 85-83
- ^ ירושלים, תל אל-פול, דוח סופי, רינה אבנר חדשות ארכאולוגיות 120 11/2/2008
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תל אל פול |