טוסיה אלטמן
טוסיה טאובה (טובה יונה) אלטמן (24 באוגוסט 1918, ליפנו, פולין - מאי 1943), הייתה חברה בהנהגה המרכזית של "השומר הצעיר" בפולין, לוחמת במרד גטו ורשה בתקופת השואה ומסמליו של נופליו.
ילדות ונעורים
נולדה ב-24 באוגוסט 1918 בעיירה ליפנו שבפולין, בת לאנקה (מניה) ילידת וילנה ולגוסטב, שען במקצועו, בן למשפחת חסידים, אחות ליז'יק. למדה בגימנסיה יהודית בעיר הסמוכה ולוצלאווק, בה חוזקו דעותיה הציוניות בהתאם לחינוך שקיבלה בביתה[1]. בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ובשנת 1934 קיבלה את הקבוצה הראשונה של בנות בהדרכתה[2]. בקיץ 1938 הצטרפה לקיבוץ ההכשרה בצ'נסטוכובה, אך עוד באותו הקיץ נקראה על ידי ההנהגה הראשית להדריך במושבת קיץ במזרח פולין. בסתיו 1938 הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית בוורשה. תפקידה היה תכנון וריכוז הפעילות החינוכית[3].
פעילותה בתחילת מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה יחד עם חברים נוספים מהנהגת "השומר הצעיר" לאזור הכיבוש הסובייטי בווילנה. בווילנה, לצד חברים בכירים אחרים ב"שומר הצעיר", ביניהם מרדכי אנילביץ'[4], לקחה חלק בכל פעילויות ההנהגה הראשית, בארגון ובעזרה לחברי התנועה שהגיעו תשושים מפולין ועסקה גם בגיבוש המסגרות החברתיות והכלכליות שנוצרו בחיי התרבות. בסוף שנת 1939, בשל הידיעות על חניכי התנועה שנשארו ללא הנהגה בפולין, הוחלט כי תחזור לשטחי הכיבוש. מלבד ניסיונה בהדרכה, ההחלטה לבחור בה נבעה מכך שהייתה ידועה במסירותה ובכישרונה לקשור קשרים עם אנשים ולעורר את חברי וחברות התנועה ברחבי הגנרלגוברנמן לפעולה[5].
כקשרית בארגון היהודי הלוחם
בדצמבר 1939, לאחר שגברה על הקשיים במעברי הגבולות ולאחר מפגש בוולוצלאבק עם משפחתה, חזרה לוורשה כדי להמשיך בפעילות התנועה. בשנת 1941 יצאה לביאליסטוק, לברנוביץ', לקרקוב, לווילנה וללבוב. הייתה הראשונה מקרב חבריה שחזרה מווילנה לוורשה. ב-18 בדצמבר קיבלו חבריה בווילנה גלוית דואר ששלחה, בה דיווחה למרדכי אנילביץ' כי "משפחתנו נמצאת במצב קשה במצב יותר גרוע משתיארת לעצמך"[6]. דאגתה למשפחתה שהייתה כלואה בגטו ורשה הטרידה אותה ובמהלך שליחותה לטארנוב שלחה חבילות מזון גם לחבריה בתנועה וגם למשפחתה[7].
בסוף ינואר 1941 חזרה לוורשה עם מידע על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. באחד ממכתביה כתבה: "ישראל גווע לעיניי, ואני פוכרת ידיים ואיני יכולה לעזור לו. הניסית פעם להטיח ראש בכותל? יש לי רק תשוקה אחת, להודיע לעולם כי ישראל כה חולה..."[8]. ב-7 באפריל 1942 כתבה את מכתבה האחרון, שהיה מיועד לאדם רנד, חבר התנועה. במכתב ביטאה את תחושת חוסר האונים מול ההרס והמוות להם הייתה עדה[9].
ההיסטוריון פרופסור ישראל גוטמן, ניצול השואה, כתב עליה:
לעתים קרובות מאוד הייתה מופיעה טוסיה. עלה בידה לשמור על חיוכה ועיניה הגדולות הישירו מבטן באמונה רבה. ימים מעטים הייתה מבלה בגטו, אך על הרוב הייתה רואה דברים שאנו לא שמנו לב להם. היו בה עדינות ועומק רוחני שנשכח לעתים קרובות כל כך אצל רבות מחברותינו. שבועות וחודשים של מסעות, העבודה המייגעת המורטת עצבים, המגע המתמיד עם זרים, הסכנה שליוותה אותה כצל - כל אלה לא שינו את טבעה. הייתה מתיישבת מוקפת אנשים ומספרת על תנועת המלחמה בפולש המתעוררת במדינה, על אנשים, על מאורעות, ורק לעתים רחוקות על עצמה[10].
לוחמת במרד גטו ורשה
ב-28 ביולי 1942, עם הקמת הארגון היהודי הלוחם, נשלחה יחד עם פרומקה פלוטניצקה, אריה וילנר ולאה פרלשטיין לצד הארי של ורשה להמשיך בתפקידה כקשרית במחתרת[11]. בחירתה לשליחות בצד הארי ליצירת קשרים עם המחתרות הפולניות הייתה טבעית: היא הייתה דמות מרכזית ב"השומר הצעיר", דוברת פולנית רהוטה, חברותית ומנוסה בחיים שמחוץ לחומות, בדרכי הקיום וההישרדות בצד הארי. במסגרת פעילות זו הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים לשורות הפרטיזנים מהגטו, עזרה לפליטים להתחבא, העבירה כספים והעבירה חברים לוורשה[12].
ב-1943 חזרה לגטו עם טמה שניידרמן. נלכדה והובלה לגירוש, אך הצליחה לברוח בעזרת שוטר יהודי שהכיר אותה[13]. לחמה במרד גטו ורשה שפרץ באפריל עם ההנהגה הראשית שנמצאה בבונקר ברחוב מילא 18. העבירה ידיעות, הערכות מצב ותביעות נשק[14]. מדי פעם יצאה מבונקר המפקדה, חמושה באקדח וברימונים, למשימות חילוץ שונות[15].
ב-8 במאי 1943 התגלה הבונקר. למרות שנפצעה ברגלה ובראשה הצליחה להימלט דרך תעלות הביוב והסתתרה בבית החרושת לצלולואיד יחד עם לוחמים יהודים נוספים. ב-24 במאי 1943 פרצה שריפה בבית החרושת. אלטמן, שנכוותה בשרפה, ברחה יחד חברה בשם שפרה, אך שתיהן נלכדו על ידי המשטרה הפולנית ונמסרו לידי הגסטאפו[16]. היא מתה מפצעיה, ככל הנראה ב-26 במאי 1943, והיא בת 25[17].
הנצחה
כשנודע בארץ ישראל על מותה כתב נתן אלתרמן את השיר "נערה עבריה", שפורסם ב"טור השביעי" בעיתון "דבר" ב-4 ביוני 1943.[18] השיר הוא הספד על טוסיה אלטמן וצביה לובטקין, שלפי הידיעות נהרגו במהלך מרד גטו ורשה. זמן קצר אחר כך התברר שהידיעות שהתקבלו לא היו מדויקות או לא נכונות. טוסיה אלטמן לא נהרגה במהלך המרד אלא אחרי שנתפסה על ידי הגרמנים[19] וצביה לובטקין נשארה בחיים. בשיר תיאר אלתרמן נערה עבריה בשמלה צחורה שאחזה בנשק אבל לא נטשה את תפקידיה בבית[20].
בדצמבר 1945 הקימו פליטים יהודים במחנה העקורים לנדסברג שבגרמניה את "קיבוץ לוחמי הגטאות על שם טוסיה אלטמן"[21].
ב-1949 הקימו ניצולים מתנועת "השומר הצעיר" בפולין את הגרעין על שם טוסיה אלטמן. חברי וחברות הגרעין נמנו עם מייסדי קיבוץ גזית[22].
על שמה "קן השומרים", ברחובות, הקן העירוני הוותיק ביותר של תנועת השומר הצעיר.
האנדרטה יד לילדי הגולה שבקיבוץ משמר העמק הוקמה בהשראת מכתבה האחרון של טוסיה אלטמן לקרוביה בארץ. משפט מן המכתב מונצח באנדרטה: "ישראל אובד לעיני. אני פורשת כפי וקצרה ידי מהושיע. הושיעו!".
לקריאה נוספת
- זיוה שלו, טוסיה: טוסיה אלטמן - מההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" להנהגת הארגון היהודי הלוחם, הוצאת מורשת, 1992.
- טוסיה אלטמן באלבום גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה (עורך: דני דור), בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 114-116.
- שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
קישורים חיצוניים
- טוסיה אלטמן (1918-1943), באתר מוזיאון יד מרדכי.
- נשים לוחמות, באתר "סנונית" .
- טוסיה אלטמן באתר מורשת, של בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ'.
- טוסיה אלטמן ברשימת הלוחמים באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות.
- טוסיה אלטמן באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
הערות שוליים
- ^ זיוה שלו, טוסיה, תל אביב: מורשת, 1992, עמ' 21.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 25-28.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 34-36.
- ^ דני דור (עורך), גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 115.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 54-56.
- ^ דני דור (עורך), גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 115.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 89.
- ^ גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, עמ' 115.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 141.
- ^ ישראל גוטמן, בתוך: דרור לי וישראל רוזנצווייג (עורכים), ספר השומר הצעיר א, מרחביה: ספרית פועלים, 1959, עמ' 552.
- ^ מלחמת היהודים בגיטאות, משמר, 22 באוקטובר 1944ייסוד הארגון היהודי הלוחם, אתר יד ושם.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 152-167.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 170-171.
- ^ שלו, טוסיה, עמ'180.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 186.
- ^ גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, עמ' 115-116.
- ^ שלו, טוסיה, עמ' 187-196.
- ^ נתן א., נערה עבריה, דבר, 4 ביוני 1943
- ^ מרדכי נאור, "המשורר והשואה", הטור השמיני: מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 107-108.
- ^ שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 22, 42.
- ^ אבינועם יעקב פת לחיות בלנדסברג, לחלום על דגניה, בשביל הזיכרון 4, נובמבר 2000.
- ^ קיבוץ גזית באתר תנועת העבודה הישראלית.
26505240טוסיה אלטמן