ראוונסבריק
 | |
| מחנה ראוונסבריק, מבט על צריפי המגורים במלחמת העולם השנייה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | גרמניה |
| מחוז | חבל טמפלין שבמדינת ברנדנבורג |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | דצמבר 1938 עד אפריל 1939 |
| תאריך שחרור | 30 באפריל 1945 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| השתייכות האסירים | בני אומות רבות, בהם: יהודים, צוענים ורוסים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 25,000 עד 40,000 בני אדם |
| שימור היסטורי | חלקי |
מפת השואה: אזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה. ניתן לעבור לערך המורחב של כל מקום - על ידי הקשה על המקום במפה
מחנה ראוונסבריק (גרמנית: Ravensbrück) היה בתקופת הרייך השלישי מחנה ריכוז בחבל טמפלין שבמדינת ברנדנבורג בגרמניה, בקרבת העיירה פירסטנברג על נהר האפל (אנ'), כמאה קילומטר מצפון לברלין. הוא נחשב למחנה הריכוז (שמאוחר יותר אף הפך למחנה השמדה) לנשים הגדול ביותר בגרמניה.
לפי הערכה בריטית ראשונית משנת 1946, נספו במחנה כ-91,000 נשים, אלא שהערכה זו התבררה כגבוהה מדי. לפי מחקרים חדשים יותר, שגם הם נתונים במחלוקת, מדובר ב-25,000 עד 40,000 קורבנות במחנה. מספר זה אינו כולל את אסירי צעדות המוות.[דרוש מקור]
היסטוריה
בין השנים 1939 ו-1945 הוחזקו במחנה ראוונסבריק בסך הכול כ-132,000 נשים וילדים, 20,000 גברים ו-1,000 נערות (במחנה אוקרמרק), מארבעים אומות שונות. סגל המחנה מנה כ-1,000 אנשי אס אס ו-550 סוהרות. לפי ההערכות, נספו במחנה כ-40,000 אסירים. בספר הזיכרון שראה אור במלאת 60 שנה לשחרור המחנה, נמנו שמותם של 13,161 נשים, גברים וילדים אסירים במחנה[דרוש מקור].
בשנים 1938–1939
מחנה ראוונסבריק הוקם בכפר באותו השם בקרבת אגם שוודט (Schwedtsee) בין דצמבר 1938 לאפריל 1939 לפי פקודתו של מפקד האס אס היינריך הימלר, על ידי האסירים במחנה הריכוז זקסנהאוזן, בתור מחנה לנשים בלבד. ב-18 במאי 1939 הועברו כמעט 900 אסירות ממחנה הריכוז ליכטנבורג למחנה החדש, והיה עליהן להמשיך בבניית המחנה ובבניית המגורים לסגל המחנה, אנשי האס אס. כבר בסוף יוני 1939 הועברו כ-440 צועניות עם ילדיהן מחבל בורגנלנד באוסטריה למחנה ראוונסבריק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התווספו אליהן נשים מפולין הכבושה, ואחר כך מארצות נוספות שנכבשו על ידי הצבא הנאצי.
בשנים 1940–1941
בינואר 1940 ביקר הימלר במחנה והנהיג עונש של מלקות לאסירות המחנה. כחלק מהמאמץ הכלכלי של המלחמה הוקם ביוני 1940 בשטח המחנה מפעל בשם "חברה לטקסטיל ולעיבוד עור בע"מ", על ידי האס אס.
בדצמבר 1940 כבר הוחזקו במחנה 4,200 אסירות, ששוכנו ב-16 צריפים. עד אפריל 1941 התווספו עוד כ-3,500 אסירות. באותו החודש נשלחו 1,000 נשים לאושוויץ לבניית מחנה ההשמדה שם. משום שבמחנה ראוונסבריק לא היו אז עדיין תאי גזים, נשלחו באפריל 1942 מעל 1,600 אסירות, כמחציתן יהודיות לעיר ברנבורג והומתו שם בגז.
כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת סימנס החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. בין השאר הועבדו האסירות בבניית חלקי טילי V-2 בשביל חברת סימנס.
באפריל 1941 נוסף לו מחנה קטן לכ-350 גברים. עד יוני 1942 הוקם והופעל בקרבת מקום גם "מחנה המגן לנוער" אוקרמרק, שבו שהו כ-400 נערות וצעירות.
בשנים 1942–1944
לאחר שהמשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין הורה להפוך את המחנה ל"נקי מיהודים", הועברו כ-600 אסירות יהודיות ב-6 באוקטובר 1942 למחנה ההשמדה אושוויץ. בדצמבר אותה שנה הגיע מספר האסירות ל-10,800, ומפברואר 1943 הושמדו במחנה גם שבויות מלחמה מן הצבא האדום.
בסתיו 1943 הוקם קרמטוריום במחנה ואפרם של המתים פוזר באגם הסמוך. עד אז, גופות של אסירות שמתו נשלחו לשריפה בקרמטוריום של העיירה הסמוכה.
מספר האסירות במחנה הלך וגדל עם קליטתן של אסירות מבתי כלא שפונו בצרפת וממחנות ריכוז שפונו עם התקדמות הצבא האדום במזרח, או שנכבשו על ידו (כך למשל ממחנה מיידאנק). באפריל 1944 חלק מהאסירות הפוליטיות הועברו למחנה חדש שהוקם בהלמברכטס. בספטמבר 1944 היה המחנה גדוש באסירים ולצריפים (באראקים) נוספו אוהלים בשטח המחנה. רבים מדייריהם לא שרדו את החורף, באוקטובר הגיעו מספר טרנספורטים של נשים יהודיות מהונגריה ונשים, בעיקר יהודיות, ממחנות שהיו ממזרח לנהר האודר. לאחר מרד ורשה נקלטו במחנה עוד כ-12,000 נשים וילדים פולנים ויהודים, עקב הצפיפות הרבה והקטנת מנות המזון התפרצו במחנה במקביל מגיפות של דיזנטריה ושל טיפוס הבהרות שקטלו אלפי אסירות. אלפי אסירות נשלחו לעבוד במחנות-חוץ (לראוונסבריק היו עשרות מחנות-משנה (אנ') שהוקמו בכל רחבי גרמניה ופולין), ורבות מהן נשלחו להשמדה באושוויץ-בירקנאו.
בסוף 1944 נבנו בראוונסבריק תאי גזים וכיכר הוצאה להורג, והמחנה הפך למחנה השמדה, שבו הושמדו בידי האס אס עד סוף המלחמה עד 6,000 אסירים.
בין אסירות המחנה היו אסירות מפורסמות אחדות, כמו למשל ארבע חברות מנהלת המבצעים המיוחדים, תא מודיעין בריטי מיוחד, וכן הנסיכה הצרפתית בת ה-25, אן דה באופרמון-קורטנאי (Anne de Bauffremont-Courtenay).
בשנת 1945
עם התקרבות הצבא האדום בראשית שנת 1945, החליט האס אס להשמיד כמה שיותר מאסירי המחנה, כדי למנוע מהם להעיד מאוחר יותר על שקרה במחנה. עד לשחרור המחנה נרצחו עשרות אלפי נשים וילדים.
באמצע ינואר 1945 הכיל המחנה, ביחד עם מחנות החוץ שלו, כ-46,100 אסירות ויותר מ-7,800 אסירים, ואליהם נוספו בתחילת פברואר כ-11,000 אסירים נוספים ממחנות שפונו על ידי הגרמנים. מחנה הנוער אוקרמרק פונה מיושביו, ותחת זאת שוכנו בו נשים שלא היו כשירות לעבודה, שאלפים מהן נרצחו בתוך שבועות.
במרץ 1945 קיבל הצלב האדום רשות להעביר חבילות מזון למחנה[1]. בתקופה שבין 5 באפריל ל-26 באפריל 1945, לאחר השתדלות של נורברט מזור, הצליח הצלב האדום הבינלאומי ביחד עם הצלב האדום השוודי בהנהלת פולקה ברנדוט לפנות כ-7,500 נשים מהמחנה לשווייץ ולשוודיה[2].
עם התקרבות חזית הלחימה אל המחנה במהלך חודש אפריל, התחיל האס אס בפינויו ב-27 בחודש, ואסירי המחנה יצאו למה שנודע כצעדת המוות. מאחור נותרו רק החולים ביותר: כאלפיים נשים, 300 גברים וכן חלק מסגל המחנה.
ב-30 באפריל הגיעו כוחות הצבא האדום לעיר פירסטנברג ושחררו גם את אסירי המחנה שנותרו בו. האסירים שהיו בעיצומה של צעדת המוות שוחררו בידי הצבא האדום עד 3 במאי 1945. רבים מבין האסירים נפטרו לאחר השיחרור.
תנאי החיים במחנה
תנאי החיים במחנה היו קשים מנשוא. אלפי אסירות נורו למוות, נחנקו, הומתו בגז, נקברו בחיים או הועבדו בפרך עד מוות. כל אסירי המחנה, ובכללם ילדים קטנים, אולצו לעבוד בעבודות קשות, שגרמו לא אחת למוות.
לכתחילה יועד המחנה לנשים גרמניות, מתנגדות המשטר. אולם במשך הזמן צורפו אסירות אחרות. לאסירות שנקלטו במחנה ניתן מספר סדרתי ועל מדי האסירות נתפר משולש צבעוני, שצבעו סימל את סוג האסירה והאות שהופיעה בו את הלאום שלה. אסירות יהודיות במחנה נשאו טלאי צהוב. אסירות פליליות ענדו משולש ירוק, מתנגדות משטר ושבויות מלחמה סובייטיות ענדו משולש אדום, עדות ה' ונוצריות אחרות ענדו משולש סגול. נשים שהואשמו ב"התנהגות א-סוציאלית" וצועניות - סומלו במשולש שחור.
בשטח המחנה הוקם מעין אזור תעשייה, שבו עבדו האסירות בעבודות שנחשבו אופייניות לנשים. מחנה ראוונסבריק השתרע בשנת 1945 על שטח של כ-1,700 דונם והיו לו עד 70 מחנות חוץ ברחבי הרייך ובאזורי הכיבוש, שבהם אולצו אסירות המחנה לעבוד בתעשיית הנשק.
ניסויים רפואיים בבני אדם
ראוונסבריק נודע כאחד המחנות שבהם רופאים גרמניים למשל הרטה אוברהויזר, פריץ פישר (רופא) ועוד ביצעו ניסויים אכזריים בבני אדם[3]. ב-1 באוגוסט 1942 התחילו רופאי אס אס בניסויים רפואיים באסירות בריאות במחנה. חלק מהאסירות מתו כתוצאה מניסויים שבוצעו בגופן[4]. הניסויים כללו פציעת אסירים והשתלות רקמות וכן בדיקת אפשרויות שונות לעיקור המוני של אסירים[5].
קרוליין פרידיי הייתה אחת הנשים שעזרו בשיקום האסירות ששרדו לאחר מלחמת העולם השנייה.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר המלחמה לא דובר רבות על מחנה ראוונסבריק, שנחשב אז לאחד המחנות הקטנים.
חברי כוח המשמר של האס אס, סוהרות המחנה ואסירים שהיו חלק מהנהלת המחנה (קאפוים) נתפסו אחרי תום המלחמה בידי בעלות הברית והועמדו לדין במשפטי ראוונסבריק שנערכו בהמבורג בשנים 1946–1948. בתחילת פברואר 1947 נדונו 11 נאשמים למוות[6]. שמונה מהם נתלו בתחילת מאי 1947[7]. באוקטובר 1948 נדונה למוות בפראג אחת משומרות המחנה[8]. בינואר 1951 נדון אחד מפושעי המחנה למוות בדרזדן[9]. בעקבות המרד המזרח-גרמני ביוני 1953, הוצאה להורג אחת מנשות האס אס במחנה שהשתתפה במרד[10].
בסך הכל 16 נאשמים נדונו למוות בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בראוונסבריק.
בשנים 1946–1948 התנהלו בהמבורג משפטי ראוונסבריק, שנוהלו בידי בעלות הברית: בריטניה וצרפת. משפט נוסף שעסק בראוונסבריק התנהל במזרח גרמניה בשנת 1966, בעיר רוסטוק. עניין מחודש במחנה צץ לאחר משפט מיידנק בדיסלדורף בשנת 1976. סוהרת האס אס הרמינה בראונשטיינר, שהתגלתה בידי צייד הנאצים שמעון ויזנטל, עוררה עניין רב בציבור.
חלקים משטח המחנה וממגורי אנשי האס אס היו בשימוש הצבא הסובייטי, ואחר כך הרוסי, עד לנסיגתו משטח גרמניה בשנת 1993. שטח המחנה נוקה על ידי הצבא הסובייטי ועל ידי שלטונות מזרח גרמניה ופונו ממנו כל העדויות והחפצים שהשאירו האסירים, פרט למספר מבנים, בהם המבנים ששימשו למגורי אנשי האס אס. עם יציאת הכוחות הרוסיים ממתחם המחנה הוכשרו חלקים נוספים של המחנה להצבת אנדרטאות.
הנצחה באתר
בחלק ממתחם המחנה חנכו מוסדות הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) את האנדרטה הלאומית ראוונסבריק בשנת 1959[11].
בשטח מחנה הריכוז פועל כיום מרכז הנצחה. עם פינוים של שטחים שונים במחנה בידי כוחות הצבא האדום שישבו בו עד 1993, התרחבה פעולת ההנצחה במחנה. במגורי הסוהרות לשעבר פועלים כיום אכסניה לנוער ומרכז מבקרים. התערוכה העיקרית על תולדות המחנה נמצאת במה שהייתה מפקדת האס אס במחנה.
ב-16–17 באפריל 2005 התקיים בשטח המחנה טקס לציון שישים שנה לשחרורו. בין המוזמנים היו כ-600 מניצולי המחנה מכל רחבי העולם, בעיקר ממזרח אירופה, והשתתפו בו שרים מממשלת גרמניה וכן ראש ממשלת מדינת ברנדנבורג, מתיאס פלאצק.
גלריית תמונות
-
המשרפה מבחוץ -
תנורי המשרפה -
שטח מחנה הנשים לשעבר -
צריפים בשטח מחנה הנשים -
קיר האומות וקבר אחים של 300 מאסירות המחנה -
מפקדת האס אס במחנה -
בניין מגורים של סגל האס אס
ראו גם
- מחנה הריכוז מלכוב מחנה משנה של ראוונסבריק.
לקריאה נוספת
- יהודית בובר אגסי, האסירות היהודיות של רוונסבריק: מי הן היו?, ירושלים: מאגנס, 2011.
- רושל נ. סיידל, הנשים היהודיות במחנה הריכוז רוונסבריק, תרגם מאנגלית אברי פישר, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והוצאה לאור יד ושם,2007.
- מרתה הול קלי, בנות הלילך, מאנגלית: שאול לוין, זמורה ביתן 2020
- Margarete Buber-Neumann: Als Gefangene bei Stalin und Hitler
- Freya Klier Die Kaninchen von Ravensbrück. Medizinische Versuche an Frauen in der NS-Zeit. München, 1994
- Florence Hervé "Wir fühlten uns frei" Deutsche und französische Frauen im Widerstand Essen: Klartext, 1997 (Ausführl. Literaturangaben, insbes. über die vielen Französinnen in R.)
- Limbächer, K. (u.a.) (Hg): Das Mädchenkonzentrationslager Uckermark. Beiträge zur Geschichte und Gegenwart 2. Auflage. Münster, 2005 מסת"ב 3-89771-204-0
- Jacobeit, S./Philipp, G. (u.a.) (Hg) Forschungsschwerpunkt Ravensbrück: Beiträge zur Geschichte des Frauenkonzentrationslagers Ravensbrück. Berlin, 1997 מסת"ב 3894682485
- Mohr, A./Prégardier, E. (Hg.). 2002. Gesang aus dem Feuerofen. Frauen-KZ Ravensbrück 1939-1945. Annweiler
- Schäfer, S. 2002. Zum Selbstverständnis von Frauen im Konzentrationslager. Das Lager Ravensbrück.. Berlin. (Dissertation als PDF-Datei)
- Strebel, B. 1998. Ravensbrück – das zentrale Frauenkonzentrationslager. In: Herbert, U./Orth, K./Dieckmann, Ch. (Hg.): Die nationalsozialistischen Konzentrationslager. Entwicklung und Struktur. Bd. I, S. 215-258. Göttingen
- Strebel, B. 2003. Das KZ Ravensbrück - Geschichte eines Lagerkomplexes.. Paderborn. מסת"ב 3-506-70123-1
- Walz, L. 2005. Und dann kommst du dahin an einem schönen Sommertag. Die Frauen von Ravensbrück. München. מסת"ב 3-88897-388-0
- Anke Krüger:Bibliographie zur Geschichte des Frauenkonzentrationslagers Ravensbrück מסת"ב 3-8334-0623-2
- Gedenkbuch für die Opfer des Konzentrationslagers Ravensbrück 1939–1945. Herausgegeben von der Mahn- und Gedenkstätte Ravensbrück. Wissenschaftliche Leitung: Bärbel Schindler-Saefkow unter Mitarbeit von Monika Schnell
- Isa Vermehren: Reise durch den letzten Akt. Ravensbrück, Buchenwald, Dachau: eine Frau berichtet. מסת"ב 3-499-24007-6
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ראוונסבריק |
- הערך ראוונסבריק בתוך האנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- אסירות מחנה הנשים רוונסבריק, באתר יד ושם
גיל דוד, האסירות שפיתחו צופן מבריק כדי לספר לעולם על הניסויים שנערכו בהן, באתר הארץ, 7 במאי 2019- Offizielle Homepage (Stiftung Brandenburgische Gedenkstätten)
- Dr.-Hildegard-Hansche-Stiftung (begründet von einer Ravensbrücker Gefangenen)
- Die Gaskammer in Ravensbrück
- Informationen zum Männerlager Ravensbrück und zu den Männern mit dem Rosa Winkel
- Dossier der Bundeszentrale für politische Bildung zum KZ Ravensbrück
- ראוונסבריק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מזון ורפואות משויץ ליהודים כלואים בגרמניה, המשקיף, 25 במרץ 1945
- ^ 1500 נשים יהודיות שוחררו ממחנה הסגר, המשקיף, 11 במאי 1945
נשים יהודיות ניצולות שהגיעו לשוודיה, הצופה, 14 במאי 1945 - ^ ראבנסברוק אתמול - בוכנוואלד היום, הצופה, 12 ביולי 1945
היום יוצא פסק דין על רופאים פושעים, קול העם, 20 באוגוסט 1947 - ^ ראו משפט הרופאים בגרמניה.
- ^ קארל בראן, עבר והווה בחיי רופאים מרצחים, קול העם, 18 באוגוסט 1961; המשך
- ^ סיגהאן מיינס, חיות טרף מראוונסברוק נידונו למוות בתלייה, משמר, 4 בפברואר 1947
- ^ נתלו 8 תלייני רבנסברוק, המשקיף, 5 במאי 1947
- ^ פושעות מלחמה באו על ענשן, על המשמר, 10 באוקטובר 1948
- ^ הרוצח מראוונסברוק ונויאנגמה נדון למיתה, חרות, 11 בינואר 1951
- ^ 17 גרמנים הוצאו להורג, שערים, 24 ביוני 1953
מנהיגת אס אס במטה הפרובוקטורים, קול העם, 13 ביולי 1953 - ^ גילוי מצבה לקדושי ראוונסברוק, למרחב, 13 בספטמבר 1959
ראוונסבריק32512062Q159483