כביש 481
שגיאות פרמטריות בתבנית:דרך
פרמטרים [ ערים ראשיות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ אגרה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
 | |
| קטע הכביש החוצה את בני ברק, מבט למזרח | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כינוי | "ציר ז'בוטינסקי" |
| סיווג | כביש ארצי |
| ציר | כביש רוחב |
| אורך | 8 קילומטרים |
| מיקום | |
| נקודת התחלה | צומת עלית, רמת גן |
| נקודת סיום | צומת סגולה |
 | |
כביש 481 החופף במידה רבה את ציר ז'בוטינסקי (גם: דרך ז'בוטינסקי או רחוב ז'בוטינסקי) הוא ציר תנועה מרכזי בגוש דן המתחיל בצומת עלית ברמת גן, דרך בני ברק ומסתיים בצומת סגולה בפתח תקווה, שם הוא נפגש עם כביש 40. הציר נקרא על שם זאב ז'בוטינסקי, ואורכו שמונה קילומטרים. ישנם צירי תנועה ורחובות רבים במדינת ישראל על שמו של ז'בוטינסקי, אך "ציר ז'בוטינסקי" מתייחס לרוב לציר זה. ראשוני רמת גן כינו את הכביש בכינוי "הכביש השחור"[1], בשל היותו סלול ויוצא דופן במארג דרכי העפר בסביבה דאז.
מהלך ומאפיינים
הציר עובר בתחום הערים רמת גן, בני-ברק, ופתח תקווה, ומשיק בקצהו המערבי לגבולה של תל אביב-יפו ליד תחנת הרכבת תל אביב מרכז ומשמש כאחת הכניסות אל העיר. בתוך העיר תל אביב-יפו ממשיך הציר בשם דרך בגין (בעבר "דרך פתח תקווה"), ולאחר מכן כדרך יפו-תל אביב (או בקיצור "דרך יפו"), "רחוב אילת" ורחוב רזיאל, והוא מסתיים בכיכר השעון ביפו.
הציר מתחיל ממחלף ארלוזורוב, מיד משם הוא מהווה את גבולו הדרומי של אזור התעשייה של רמת גן עליו הוקם לימים מתחם הבורסה. כאשר באמצע המתחם נמצא צומת עלית על שם מפעל עלית שהיה ממוקם בז'בוטינסקי פינת ארלוזורוב ברמת גן, ובשל היותו בנוי בסגנון הבינלאומי הוכרז לשימור. בצד הצפון מזרחי של הצומת נמצא גם מגדל שער העיר אשר היה המגדל הגבוה בישראל במשך 16 שנים. לאחר מתחם הבורסה, הרחוב מהווה את הגבול הדרומי של שכונת תל בנימין, עד אשר הוא מגיע למפגש עם רחוב ביאליק. בצומת זאת נמצאים קולנוע רמה וקניון ביאליק, ולכן הוא נקרא גם "צומת רמה". הציר מהווה בהמשך את הגבול המפריד בין מרכז רמת גן אשר נמצא מדרום לבין שכונות הגפן ונחלת גנים מצפון, בסוף החלק של הציר ברמת גן נמצאים כיכר גרונר, ומתחם משטרת רמת גן אשר הוקם על מצודת טגראט מימי המנדט הבריטי. בשל מרכזיותו קיימים לאורך הציר ברמת גן מספר גורדי שחקים המיועדים למגורים.
המפגש של הציר עם רחוב בן-גוריון (לשעבר רחוב מודיעין) מהווה את סיומו של הציר ברמת גן, ותחילתו בבני ברק. בדומה לרמת גן, בקצהו המערבי נמצא אזור התעשייה של בני ברק עליו נבנה מתחם BBC. הוא מפריד בין שכונות פרדס כץ ותל גיבורים המאופיינות עם אוכלוסיות לא חרדיות גדולות יחסית, לבין מרכז בני ברק הכלל חרדי. למרות שגרות משני צידיו של הציר אוכלוסיות שומרות שבת, ולמרות מיקומם של צירים חלופיים כמו דרך אם המושבות, בשל מרכזיותו, הציר פתוח בשבתות ובמועדי ישראל לתנועת כלי רכב, אך התנועה בהן דלילה למדי בימים אלו. הן ברמת גן והן בבני ברק נמצאות גבעות תלולות מדרום לציר אשר הציר עוקף אותן מצפון כמו גבעת רוקח וגבעת סוקולוב.
עם הגעת הציר למחלף גהה, הוא מסיים את דרכו בבני ברק, ונכנס לשטח השיפוט של פתח תקווה. בפתח תקווה הציר מהווה את הגבול בין אזור התעשייה קריית אריה הנמצא מצפון, ובין אזור התעשייה רמת סיב הנמצא מדרום לו. אשר בשניהם ישנו שילוב של בנייני משרדים מצד אחד, ומוסכים ובעלי מלאכה מצד שני. לאחר כשני קילומטרים, הציר מגיע למיקום מרכזי בו נמצאים בית החולים בילינסון, והקניון הגדול. ולאחר מכן מפריד בין שכונת נווה גן שהוקמה בשנות התשעים לבין רמת ורבר הוותיקה יותר הקיימת משנות השישים. הוא ממשיך למרכז פתח תקווה. עד לסיומו ברחוב רוטשילד בפתח תקווה.
הציר הוא דרך עירונית לכל אורכו, והוא גדוש בצמתים מרומזרים. לכן נחשב לציר תנועה איטי יחסית. למעט בפתח תקווה לאורכו של הציר ישנם שילובים של מגורים, משרדים ומסחר, התורמים לתנועת הולכי רגל על הציר. הציר הוא עורק חשוב לתחבורה ציבורית: פועלים בו מספר רב של קווי אוטובוס וכמעט לאורך כל הציר (למעט קטע קצר בקצהו המזרחי בפתח תקווה) יעבור הקו האדום של הרכבת הקלה. בפתח תקווה התוואי יהיה עילי, ובבני ברק ורמת גן התוואי יעבור מתחת לקרקע, עם 4 תחנות בפתח תקווה, 2 תחנות בבני ברק ו-2 תחנות ברמת גן. לאורך הציר מתועדות רמות גבוהות של רעש וזיהום אוויר שיוצרת התנועה הכבדה.
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | זאב ז'בוטינסקי |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| ערים ראשיות | פתח תקווה, בני ברק, רמת גן |
גשר השבת
ערך מורחב – גשר השבת
בצומת הרחובות ז'בוטינסקי החלוצים בבני ברק בנתה עיריית בני ברק גשר פרסום המשמש גם לקירוי קטע קצר מהרחוב, שמוגדר כרשות הרבים לפי חלק מהשיטות, על מנת לאפשר לטלטל בשבתות לעוברים בין שכונות פרדס כץ וקריית הרצוג לבני ברק, הנוהגים שלא לטלטל ברחוב ז'בוטינסקי.
מספור
בשלוש הערים בהן עובר הציר מתנהל מספור מבנים בלתי תלוי, ולכן לאורכו שלוש מערכות מספרים עירוניות. מספור המבנים בפתח תקווה מתחיל בכיכר השוק ועולה לכיוון מערב. בקטע זה הבניינים האי זוגיים נמצאים בצידו הדרומי של הציר. בבני ברק וברמת גן עולים המספרים לכיוון מזרח והמבנים האי זוגיים נמצאים בצידו הצפוני של הכביש.
אתרים לאורך הציר (ממערב למזרח)
- מחלף ארלוזורוב
- מגדל אמות אטריום
- בורסת היהלומים הישראלית
- צומת עלית
- מגדל משה אביב
- מגדל מנורה מבטחים
- מגדל עלית (עתידי)
- מגדלי התאומים
- קולנוע רמה
- קניון ביאליק
- שדרות הילד
- כיכר גרונר
- משטרת רמת גן
- מכון מור
- מגדל הכשרת היישוב
- מחלף גהה
- הקניון הגדול
- בית החולים בילינסון
היסטוריה
לתוואי הכביש היסטוריה בת יותר מ-100 שנים - דרך יפו-שכם שקישרה בין יפו למושבה פתח תקווה והלאה לשכם, עוד במאה ה-19. בסמוך לציר זה התפתחו בראשית המאה ה-20 תל אביב, רמת גן ובני ברק.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה הדרך משובשת ביותר. כך תוארה הדרך בדבר באוגוסט 1925[2]:
- "הידעתם את הדרך מפתח תקווה לתל אביב יפו? יותר נכון: ההרגשתם על עצמותיכם אותו רסוק איברים שנידון בו הנוסע? על פי האמת אין כאן דרך בלתי אם שרידי כביש טורקי, בורות, שוחות וחולות שבעבור עליהם אוטו הוא קופץ ומקפיץ את הנוסעים למעלה מעשרה טפחים. לאנשים חולים או לאשה מעוברת יש בנסיעה זו גם כדי סכנת נפשות. ובבוא ימות הגשמים, אין דרך זו ניתנת לשימוש כלל וכלל. ... בימים ההם עוברת כל התנועה אל בין החולות, דרך ארוכה, כבדה ויקרה."
מושל המחוז רונלד סטורס אמר שאין חלוץ עצמות טוב מנסיעה בדרך יפו - פתח תקווה[2], ואלפרד מונד הגדיר את הנסיעה בדרך זו סכנת נפשות[3]. החל מראשית שנות ה-20 הפצירו תושבי פתח תקווה בשלטונות לסלול את הכביש[4], אך הסלילה התעכבה והיו שראו בכך סימן ליחס העוין של שלטונות המנדט ליישוב העברי[2]. ספירת תנועה בשנת 1926 מצאה שבדרך פתח תקווה בפנייה לרמת גן עברו ביום הספירה 490 מכוניות ועגלות, המקום החמישי מבחינת עומס תנועה בכל הארץ[5].
בשנת 1926 החליטה הממשלה הבריטית לסלול כביש למג'דל יאבא שיצא מיפו מזרחה, דרך סלמה (יפו), כפר עאנה, יהודייה ומשם צפונה דרך וילהלמה למג'דל יאבא[6], אולם לאור מחאות תושבי היישובים היהודיים בסופו של דבר הוחלט לסלול את הנתיב הישן מפתח תקווה ליפו ובינואר 1927 נמסרה עבודת הסלילה לסולל בונה אשר ביצעה את הסלילה בו זמנית מבני ברק מערבה ומזרחה[7]. סלילת הכביש הסתיימה ביוני 1928 ומשך הנסיעה ירד מכשעה לכ-13 דקות[8].
הכביש היה אחד מהכבישים הראשונים שנסללו בארץ ישראל, כקטע ראשון בכביש מתל אביב לחיפה[9]. הכביש גם היה בין הכבישים עם מספר הרכבים הגדול ביותר בכל ארץ ישראל, יחד עם כביש יפו-ירושלים[10]. בתחילת 1936 הותחל בהרחבת הכביש[11].
באמצע שנות השישים בעקבות העלאת עצמות ז'בוטינסקי, הבאה כחלק ממגמה של הכרה בפועלו של ז'בוטינסקי, לארץ שונה שמה של ציר זה מדרך פתח תקווה לדרך זאב ז'בוטינסקי.
כבר בשנות ה-60 הוצבו בו רמזורים לכל אורכו, למעט בתחומי בני ברק. רמזור ראשון בתחומי בני ברק הופעל זמן רב לאחר שהותקן, לאחר שסוכם שבימי שבת וחג הוא יפעל בצהוב מהבהב[12]. דרישות להתקנת רמזורים בצמתים נוספים עלו במשך השנים, אך העניין לא טופל[13]. התקנת רמזורים בשאר הצמתים התעכבה עוד כמה שנים בגלל דרישתה של עיריית בני ברק שהרמזורים לא יפעלו בשבת. בסוף שנת 1970 הסירה עירית בני ברק את דרישתה והוחלט על הצבת רמזורים בארבע כניסות לעיר[14]. אולם החלטה על הצבת רמזור בהצטלבות עם רחוב סוקולוב נתקבלה רק באוגוסט 1973[15], לאחר הפגנה סוערת של תושבי פרדס כץ בצומת[16]. הפגנות בדרישה להתקנת רמזורים התקיימו גם ב-1974[17].
בכביש ז'בוטינסקי בפתח תקווה הוקם בשנת 2009 נתיב תחבורה ציבורית, בו היו אוטובוסים באים משני הכיוונים ללא הפרדה באמצע, מה שהביא רבים להתבלבל ולחצות באדום בלי להסתכל לשני הכיוונים. נתיב זה נסגר בשנת 2014, לאחר שגבה את חייהם של 21 וזכה לכינוי "ציר המוות".[18] בנובמבר 2015 החלו עבודות לטובת הקמת נתיב לרכבת הקלה ובמסגרתן הוטלו מגבלות על תנועת רכב פרטי.[19]
קישורים חיצוניים
- נסיעה מצולמת בכביש 481 בקטע החופף את ציר ז'בוטינסקי לכל אורכו, כיוון הנסיעה ממערב למזרח.
- מיכאל יעקובסון: בונבוניירה אדריכלית נחשפת מחדש ברחוב הסואן והמזוהם של גוש דן, 24 באוגוסט 2020, xnet
- מישה דנילוב ונופר רמר: כיצד ציר ז'בוטינסקי מתפקד כמרחב ציבורי לאורכו? חוות דעת תכנונית. מתוך אורבנולוגיה. 17 במרץ 2021.
נעמה ריבה ותומר אפלבאום, העבר, ההווה והעתיד של דרך ז'בוטינסקי, באתר הארץ, 30 במאי 2021- ליאת לוי, "הרחוב הזה הוא כמו בית קברות. הכל סגור מסביב. מה שהיה כאן לא יחזור", באתר הארץ, 8 באוקטובר 2021
הערות שוליים
- ^ מרדכי נאור, ביאליק ברמת־גן, בית אברהם קריניצי, מוזיאון וארכיון לתולדות רמת גן, 2006, עמוד 4
- ^ 2.0 2.1 2.2 עובדה מאליפה, דבר, 6 באוגוסט 1925
- ^ סיר אלפרד מונד בפתח תקווה, דבר, 1 בפברואר 1928
- ^ בן עמ"י, המושל ר. סטורס בפתח תקווה, דואר היום, 5 בדצמבר 1922
מזכירנו הראשי בפתח תקווה, דואר היום, 28 ביוני 1923 - ^ היתוקן עכשו כביש פתח תקוה?, דבר, 4 ביוני 1926
- ^ מה מעכב את סלילת כביש יפו - פ"ת?, דבר, 11 ביוני 1926
- ^ כביש פתח תקווה לסולל בונה, דבר, 24 בינואר 1927
- ^ מרדכי סלמון, מימי העבר של פתח תקוה, דואר היום, 11 ביוני 1928
- ^ נחנך הכביש תל אביב - חיפה, דבר, 1 באוקטובר 1937
- ^ פוליטיקת הדרכים של ממשלת א"י, דבר, 16 באוגוסט 1933
- ^ התחבורה בארץ ב-1935 ומצב עובדי ההובלה, דבר, 24 במרץ 1936
- ^ ברוך מאירי, שאלת ההפעלה בשבת עיכבה הרמזור של בני ברק, מעריב, 5 במרץ 1967
- ^ א. יהושע, רמזור בצומת מסוכן, מעריב, 17 במאי 1967
אהרן ברוידא, סכנת נפשות בכביש ראשי, מעריב, 29 באוקטובר 1970
קציר דמים בכבישי בני ברק, דבר, 18 ביולי 1972 - ^ יוצבו רמזורים בכביש ז'בוטינסקי, מעריב, 10 בנובמבר 1970
- ^ הובטחה הצבת רמזור בצומת פרדס כץ, דבר, 22 באוגוסט 1973
- ^ פצועים ועצורים בהפגנה אלימה בפרדס כץ, דבר, 21 באוגוסט 1973
תמונה, דבר, 22 באוגוסט 1973 - ^ הפגנת פנתרים בפרדס כץ, דבר, 16 ביולי 1974
- ^ רענן בן צור, הגיע הזמן: נסגר "ציר המוות" בפתח תקווה, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014
- ^ ליאור גוטמן, הרכבת הקלה נכנסת לעומק רמת גן: מיום חמישי יחלו העבודות על תחנת ביאליק, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2015
_landing_at_London_Heathrow_Airport.jpg)
33217636כביש 481