כיכר השעון
שגיאות פרמטריות בתבנית:דרך
פרמטרים [ רחובות מסתעפים, תאריך הקמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| מראה בכיכר, שנת 2013 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | מגדל השעון השוכן בה |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| ערים ראשיות | תל אביב-יפו |
| רובע | 7 |
| שכונה | יפו העתיקה |
| אתרים | מגדל השעון (יפו), בית הסראייה (יפו), בית הבלאדייה (יפו), שער ירושלים (יפו), שער השליטים, תחנת המשטרה ביפו, השוק היווני |
| קואורדינטות | 32°3′17.95″N 34°45′22.47″E / 32.0549861°N 34.7562417°E |
כיכר השעון היא כיכר מרכזית ביפו, צפון מזרחית ליפו העתיקה. הכיכר נמצאת בקצה הצפוני של רחוב יפת ובקצהו הדרום-מערבי של רחוב רזיאל, שהיה בעבר חלק מן הדרך הראשית מיפו לפתח תקווה ולשכם ובצידה הצפון-מזרחי של יפו העתיקה ובין היתר שמשה גם בתור נקודת מוצא אל 3 דרכים ראשיות שיצאו ממנה אל כל הארץ.
היסטוריה
הכיכר קיבלה את שמה בשל מגדל השעון שבמרכזה, שנבנה לרגל מלאת 25 שנים לשלטון הסולטאן הטורקי עבדול חמיד השני, אבן הפינה הונחה בשנת 1900 והבנייה הושלמה בשנת 1906 על השטח שבו עברה הדרך שהקיפה את חומות יפו וכל השטח של החומה עצמה. הכיכר והשעון נבנו יחד עם עשרות מגדלי שעונים נוספים ברחבי האימפריה העות'מאנית, אשר כללו מגדלים נוספים גם בארץ ישראל, בין השאר בירושלים, עכו וחיפה - כולם נבנו לרגל חצי היובל לשלטון הסולטאן. את השעון ביפו, יחד עם מגדלי שעון בערים נוספות בישראל, בנה יוסף ביי מויאל, סוחר יהודי עשיר מיוצאי מרוקו. השעון נבנה במקור כמגדל בן שתי קומות בעלות פינות מעוגלות. בשנת 1911 נוספה קומה נוספת לשעון, קומה בעלת פינות רבועות. השעון הועתק לקומה העליונה, ולוח נחושת ירקרק נותר במקום בו נמצא בעבר השעון בקומה השנייה. שם הרחוב שהוקם בתחילה היה בשם: רחוב אסכנדר עוואד (אלכסנדר הווארד) ולאחר קום המדינה שונה שמו אל רחוב רזיאל. הכיכר שימשה כמרכז חשוב במאה ה-19 וסביבה התקיימו בנייני העירייה ומשרדי השלטון.
מסביב לכיכר ובאזורה נבנו בית הממשל הטורקי (א-סראיה אל-ג'דידה) שהיה קרוי: הסראיה. בצמוד אליו שכן בניין עיריית יפו ה-2 שהיה קרוי: הבלאדיה עד שעבר אל בניין עיריית יפו בכיכר עיריית יפו בכתובת שדרות ירושלים מספר 45. מימול בניין הממשלה בצידה השני של הכיכר שכנו תחנת המשטרה ובית המעצר הטורקי שהיה קרוי: הקישלה, שבה צולם בשנת 1971 הסרט "השוטר אזולאי" בכיכובו של שייקה אופיר ועל ידה "שער השליטים" שהוביל אל מסגד מחמודיה ומבנים נוספים. מגדל השעון עצמו מצופה באבן כורכר וכולל שלוש קומות, ובראשו שני שעונים. חלקה המערבי של הכיכר עובר על השטח בו שכנה בעבר החומה של יפו העתיקה.
לאחר הקמת מדינת ישראל
לאחר הקמת המדינה הוחלט לקרוא לרחוב בכיכר שהיה בשם: רחוב עוואד וגם אל הרחוב הסמוך שהיה בשם: רחוב בוסטורוס על שם: "דוד רזיאל" שהיה מפקד האצ"ל ולזכרו הוצב שלט הנצחה בסמוך אל הכיכר.
במהלך שנות ה-60 נעשה שיפוץ ראשון של מגדל השעון והוספת ברזלים מעוצבים על גבי הדלתות והחלונות וצביעתם. מסביב למגדל השעון הוקמו מדרכות והוקמה תאורה. בשנת 2001 לאחר הזנחה ארוכת-שנים של הכיכר החל השיפוץ השני של מגדל השעון בשיפוץ כללי ויסודי והוספה תאורה לילית יחד עם שיפוץ "בית הבאלדיה" הסמוך במטרה להופכו אל: מרכז תרבות ללימודי טורקיה ו-"שגרירות טורקיה בישראל" ובשנים 2005-2006 שופצה הכיכר ותשתיותיה והחלו בשימור ושחזור המבנים סביבה. עבודות השיפוץ והשימור כללו שיפוץ כל החזיתות המקיפות את הכיכר, פיתוח השטח שסביבה והסדרת תנועת כלי הרכב שסביבה על ידי מעגל תנועה. בשנת 2004 הונפק בול של רשות הדואר הנושא איור ותמונה של כיכר השעון. כיום משמשת הכיכר כאתר תיירות, מסעדנות ומלונאות ומעבר ראשי לשוק הפשפשים הנמצא ממזרח לה ולנמל יפו שממערב לה. בשנת 2017 שופץ מתחם השוק היווני שנמצא בצידה המזרחי של הכיכר.
תוואי הרחובות
הכיכר שמשה גם בתור מרכז תחבורתי חשוב ממנה יצאו כמה דרכים חשובות: בקצה הצפוני של הכיכר יצאו 2 דרכים צפונה: "הדרך ההיסטורית יפו-שכם לכיוון צפון-מזרח דרך רחוב נג'יב בוסטורוס (כיום רחוב רזיאל) ומשם המשיכה דרך רחוב דרך שכם שנקרא בתחילה נתיב הגמלים ולאחר מכן שונה שמו דרך עלי מוסתקים ( כיום רחוב אילת) אחר כך המשיכה אל דרך יפו, ומשם אל דרך פתח תקווה ועוד דרך נוספת צפונה לאורך "מישור חוף הצפוני" דרך שכונת "מנשייה" ששכנה על חוף הים. בקצה הדרומי של הכיכר יצאו 2 דרכים דרומה: דרך אחת יצאה מ-"שער ירושלים" בתוך החומה של העיר העתיקה אל "הדרך ההיסטורית יפו-ירושלים" לכיוון דרום-מזרח דרך רחוב עולי ציון (כיום האזור שבו נמצא שוק הפישפשים). משם חצתה הדרך את כיכר עיריית יפו בפינת שדרות ירושלים אל דרך בן-צבי (כביש 44) ועוד דרך נוספת דרומה לאורך "מישור חוף הדרומי" בתור מה שהיה קרוי אז בשם: דרך עזה שהובילה אל העיר עזה ולאחר מכן נקראה בשם: רחוב אל-עג'מי (על שם שכונת עג'מי ששכנה על תוואי הדרך) ולאחר מכן שונה שמו אל רחוב יפת לאחר קום המדינה. מתחת למבנים בכיכר עוברים: מעברים מקורים להולכי רגל המובילים אל הרחובות בצדדים.
צומת דרכים מרכזית
הכיכר שימשה בתחילה לפני הקמת מגדל השעון בתור כיכר הכינוסים והנאומים של שליט יפו שמשרדו גם כן שכן בכיכר ולאחר מכן כל אזור הכיכר שימש בתור נקודת המוצא אל 4 דרכים ראשיות שיצאו אל שאר חלקי הארץ צפונה או דרומה. בצמוד אל מגדל השעון חנו כירכרות שמהם יצאו אל הדרכים הראשיות. מתחת למבני הציבור בכיכר הוקמו "מעברים מקורים עבור הולכי רגל" שמהם יצאו אל הרחובות סביב הכיכר.
כיכר יוסי כרמל (הסוכנות היהודית)
ערך מורחב – כיכר הסוכנות היהודית
בקצה הצפוני של כיכר השעון נמצאת כיכר נוספת שנקראת: כיכר יוסי כרמל במפגש הרחובות: רחוב דוד רזיאל, רחוב נחום גולדמן, רחוב מרזוק ועזר, רחוב רציף העלייה השנייה. בשנת 2012 במהלך שיפוץ רחוב רזיאל והפיכתו למדרחוב הוקם: "מעגל תנועה" והוחלף שמה הקודם של כיכר שנקראה קודם לכן בשם: כיכר הסוכנות היהודית .
גלריה
כיכר השעון, 2017
המגדל, הכיכר והסראייה בסמוך אל "כיכר יוסי כרמל"
כיכר השעון בראשית המאה העשרים
תיבת דואר מתקופת המנדט הבריטי בכיכר
כיכר השעון בשנת 1929 לערך
כיכר השעון מבט מלמעלה
מבנים בכיכר
תחנת המשטרה ובית המעצר הטורקי (הקישלה)
בניין הממשלה הטורקית (הסראיה)
שער השליטים המוביל אל מסגד מחמודיה
.JPG)
.jpg)
פנורמה
ראו גם
- חומות יפו
- מגדל השעון (יפו)
- בית הסראייה (יפו)
- תחנת המשטרה ביפו
- הדרך ההיסטורית יפו-שכם
- הדרך ההיסטורית יפו-ירושלים
לקריאה נוספת
- יעקב ינון, "סביב כיכר השעון- לסייר ביפו עם יד בן צבי"
- יהודה לבנוני, "למי צלצלו השעונים?"
קישורים חיצוניים
- אמיתי גזית, הפטריארכיה היוונית מכרה גם את מתחם השעון ביפו, באתר כלכליסט, 18 ביולי 2017
 
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס ה"קדוש" (5) מנזר ניקולאס ה"קדוש" (6) מסגד הים |