תפילין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תפילין של ראש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תפילין
(מקורות עיקריים)
תפילין של ראש (מימין) ושל יד (משמאל)
תפילין של ראש (מימין) ושל יד (משמאל)
מקרא ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט' ופסוק ט"ז, ספר דברים, פרק ו', פסוק ח', ופרק י"א, פסוק י"ח.
משנה משנה, מסכת מנחות, פרק ד', משנה א'
תלמוד בבלי מסכת מנחות, דף ל"ד עמוד א' עד דף ל"ז, עמוד ב'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרקים א'-ד'
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים כ"ה-מ"ה
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה י"ב, עשה י"ג
ספר החינוך, מצווה תכ"א, מצווה תכ"ב
מקורות נוספים מסכתות קטנות מסכת תפלין.
תיק לתפילין

תפילין הן תשמיש קדושה הכולל מעטפת עור קשיחה העשויה מעור בהמה טהורה שבתוכה קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש מצוות הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג, ונשים פטורות מהמצווה. מצוות הנחת תפילין חלה בעיקרה במשך כל היום, אך כיום נהוג[1] להניחן בעיקר במהלך תפילת שחרית, ולעיתים בתפילת מנחה בימי צום.

התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש". ההלכה קובעת שהמניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, בניגוד למצוות אחרות, אליהן מחנכים ילדים מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים העיקריים של טקס בר המצווה. חריגים מכך הם בני תימן וכן בני קהילת אדרת אליהו המחנכים את בניהם מגיל 9-10 להנחת תפילין אחר שיודעים לשמור עצמם.[2]

מקור השם

השם תפילין מקורו בלשון חז"ל. המילה הנזכרת במקרא בהקשר של מצוות תפילין היא "טֹטָפֹת" (טוֹטָפוֹת), כמתואר בפסוק "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך".

חז"ל פירשו שהיא מורכבת משתי מילים, "טט" ו"פת", שכל אחת מהן מייצגת את הספרה 2 בשפה זרה, ומכאן המקור לארבע הפרשיות[3]תרגום אונקלוס ובתרגום המיוחס ליונתן היא מתורגמת כ"תפילין".

בפשיטתא מהמאה החמישית המילה מתורגמת כ"זיכרון" ו"רושם"; בוולגטה מהמאה הרביעית והחמישית המילה מתוארת כ"תלוי למזכרת" ו"נע אנה ואנה"; פרשנים רבים הציעו להקביל את המילה למילה "טטפת" שבמשנה, שפירושה תכשיט (מסכת שבת, פרק ו', משנה ה').[4] לדברי ד"ר חגי משגב, התכשיט שמעל מצחם של פרעוני מצרים היה נקרא במצרית עתיקה טוטפת[5].

השם "תפילין" מתועד לראשונה בתקופת המשנה, ואף מקורו[6] ומשמעותו אינם חד משמעיים. מקובל שהמילה תְּפִלִּין היא צורת ריבוי מן המילה תְּפִלָּה. אך בטקסט ארמי מן המושבה היהודית שהתקיימה ביב שבמצרים מופיע כבר הביטוי "תפלה זי כסף"[7] ונראה שהכוונה היא לקמיע, ואף באוגרית נמצא טקסט שתוארך למאה ה-14 לפנה"ס לכל המאוחר, ושם נאמר ״ראשה תפלי תלי בן ענה״, שנתפרש: (על) ראשו תפילין תלוי בין עיניו. לכן משערים החוקרים שהמילה תפילין שימשה במקורה ככינוי לקמיע.[8]

טעמי המצווה

בספר החינוך (מצווה תכא-תכב), מבאר את טעם המצווה ועניין ארבע פרשיות אלו בפרט:

לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו הא-ל תמנענו לפי כחה מן החטא, וכו', ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש, וציוונו להעמיד שומרים גבורים סביב לה, והם שנצטוינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו ומזוזה בפתחינו והתפילין בידינו ובראשינו. והעניין בארבע פרשיות אלו יותר מבשאר פרשיותיה של תורה, לפי שיש באלו קבלת עול מלכות שמים ואחדות השם יתברך ועניין יציאת מצרים, שהוא מכריח אמונת חידוש העולם והשגחת הא-ל בתחתונים, ואלו הן יסודות דת יהודית, ולכן נצטוינו להניח יסודות אלו כל היום בין עינינו ועל לוח לבנו, כי שני אלה האיברים אמרו חכמי הטבע שהם משכן השכל ובהניחנו עליהם דברים אלה לזיכרון נתחזק בהם ונוסיף זכר בדרכי השם יתברך ונזכה לחיי עד.

הרמב"ן בפירושו על התורה כתב דברים דומים בביאור מצווה זו.

מבנה התפילין

בתים עשויים מעור בהמה דקה. תיאור מעמד "חריצים שוקעים עד המעברתא"
בית תפילין של ראש בשלבי ההכנה

התפילין כוללות שתי יחידות: תפילין (או תפִלה) של יד ותפילין (או תפִלה) של ראש, ומהן משתלשלות רצועות עור שבעזרתן ניתן להניחן על היד ועל הראש, בהתאמה. כל אחת מהן מורכבת משלושה חלקים עיקריים:

הפרשיות

ארבע פרשיות כתובות על קלף בדיו סת"ם מוכנסות לתוך כל "קציצה". ארבע פרשיות אלו נבחרו מכיוון שבכל אחת מהן מוזכר כי צריך לקשור או לשים משהו, שחז"ל פירשו שמדובר בתפילין. ביחידת 'תפילין של יד' רשומות כל 4 הפרשיות על קלף אחד, ואילו ביחידת 'תפילין של ראש' רשומה כל פרשיה על קלף נפרד. ובאין אפשרות אחרת ניתן להשתמש אף בתפילין של ראש בפרשיות על קלף אחד וכן בתפילין של יד בפרשיות על 4 קלפים.

הקלף מגולגל מהסוף להתחלה ונעטף בשערות של בהמה טהורה, לכתחילה משתמשים בשערות זנב עגל כדי לכפר על חטא העגל. לאחר מכן הוא נעטף שוב בקלף ואחר כך שוב בשערות לרוחב ואז הוא מוכנס לתוך התפילין. לאחר מכן לוקחים גיד של בהמה טהורה, דופקים עליו עד שהוא מתפורר להרבה חוטים, שבעזרתם תופרים את התפילין. יש חיוב על פי ההלכה לסגור את התפילין על ידי תפירה, ונחלקו הפוסקים האם ניתן להוסיף דבק.

הפרשיות הן:

  1. "קדש לי כל בכור" – ספר שמות, פרק י"ג, פסוקים א'-י'. בה נכתב: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר ... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ... שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה' ... וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה."
  2. "והיה כי יביאך" – ספר שמות, פרק י"ג, פסוקים י"א-ט"ז. בה נכתב: "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר רֶחֶם לַה' ... וַיְהִי כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם."
  3. "שמע ישראל" – ספר דברים, פרק ו', פסוקים ד'-ט'. בה נכתב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ."
  4. "והיה אם שמֹע" – ספר דברים, פרק י"א, פסוקים י"ג-כ"א. בה נכתב: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם ... וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. ..."

בית התפילין

בית התפילין היא קופסה עשויה עור בהמה טהורה. נוהגים שה'בית' צבוע בשחור (בניגוד לרצועות שחייבות להיות שחורות מבחוץ), ולהיות מרובע לגמרי באופן מדויק. גודלם של בתי תפילין המצויים כיום נע בין 2–4 ס"מ, אולם קיימים גם בתי תפילין קטנים יותר. לפי ההלכה יש ליצור מעור ה'תפילין של ראש' על ה'קציצה' שתי אותיות שי"ן מובלטות, כאשר בצד ימין של המניח מובלטת אות שי"ן בעלת שלושה ראשים (שין רגילה), ואילו בצד שמאלו מובלטת שין בעלת ארבעה ראשים.

את בתי התפילין ניתן להכין מעור בהמה גסה (כגון שור או פרה), שמעובדים בלחץ רב ונחשבים ליציבים, או בתים העשויים מעור בהמה דקה (כגון כבש או עז), הקלים יותר לעיבוד אולם אינם נשמרים היטב בצורתם לאורך שנים והם גם אטומים פחות. בעבר רווח השימוש בעור בהמה דקה, אך במאת השנים האחרונות, בעקבות פיתוחיו של הסופר נתנאל תפילינסקי, חדר השימוש בעור בהמה גסה. גם כיום התפילין הזולות יותר עשויות בדרך כלל מעור בהמה דקה. ישנם בתים מעור בהמה דקה העשויים מפיסת עור אחת וישנם אחרים שעשויים מפיסות שונות המודבקות זו לזו. בתים מעור בהמה גסה עשויים תמיד מעור אחד.

בניגוד לבשר שנאכל רק לאחר שחיטה כשרה, תפילין כשרות גם אם הם עשויים מנבלה, כלומר חיה טהורה שמתה מוות טבעי או ממחלה/פציעה (שולחן ערוך אורח חיים לב, יב).

בתפילין של ראש ישנם ארבעה בתים, שנעשו מעור אחד, יש להקפיד על כך שארבעת הבתים יהיו חלוקים עד לתיתורא, בתים אלו נקראים "פרודות", אולם גם בתים שהם "רוב פרודות" כשרים.[9] יש המהדרים לרכוש תפילין שארבעת הבתים לא דובקו ביניהם ("פרוד ונראה").

על פי ההלכה בעת התפירה יש להעביר חוט בין בית לבית,[10] כיום ברוב הבתים חוט זה מועבר בין הבתים בשלב הייצור, כך שחוט זה אינו נראה רק מבפנים כאשר פותחים את התפילין.

ישנם בתים בהם חוט התפירה ניכר גם מבחוץ והעברתו נעשית בעת סגירת התפילין על ידי חריץ שהוכן לכך בעת הייצור ("תפילין מכוונות").

בשנים האחרונות הומצאו עקב שכלולים טכנולוגיים בקוי היצור "תפילין חרוצות" אשר בן ישנה הפרדה מלאה בין בית לבית עם חלל אוויר של עד כמה עשיריות המילימטר. מאחר שתפילין אלה לא היו בנמצא בזמנים עברו ישנה מחלוקת בלתי מבוטלת לגבי כשרות תפילין כאלה ועל כל פנים אינן נפוצות.

ריבוע בתי התפילין הנעשים מבהמה גסה, נעשה בעזרת מכונת כרסום חשמלית ש"משייפת" ומכרסמת את העור סביב הבית, בתים אלו נקראים "ריבוע מכונה", ישנם המהדרים שלא להשתמש בעזרת כלי חשמלי לעשיית הריבוע, לכך ישנה כרסומת המונעת על ידי סיבוב הרגלים (מעין אופניים) בתים אלו נחשבים מהודרים יותר ונקראים "ריבוע רגל". ישנם המהדרים יותר ואת הריבוע עושים על ידי פעולה ידנית ללא כלי עזר תפילין אלו נקראים "ריבוע יד".

חלקי הבתים

בית התפילין מורכב משלושה חלקים:

בית תפילין של ראש בשלבי ההכנה, ניתן לראות את הקפלים שנוצרו בתיתורא
  • "קציצה" - החלק המרובע העליון של הבית שבתוכו מונחות הפרשיות. ב'תפילין של יד' מכניסים קלף אחד, ולכן בתוך ה"קציצה" יש חלל אחד. ב'תפילין של ראש' מכניסים ארבעה קלפים שונים, ולכן הבית עשוי מארבעה בתים קטנים מוצמדים זה לזה. קיימת מחלוקת האם מותר להדביק את הבתים זה לזה או שעליהם להיות מוצמדים בלחץ בלבד על ידי הדבקת קפלי התיתורא (ראה להלן), בתפילין המצויות היום ישנן שלש רמות, א' ללא דבק בכלל בין הבתים, תפילין אלו נקראים 'פרודות'. ב' עם דבק בשליש התחתון של הבית שהרוב פתוח וסומכים על הסברא שרובו ככולו. ג' שברוב גובה ה'קציצה' יש דבק בין הבתים, וסומכים על הדעות שדבק אינו חיבור, וגם אם כן יש דעות שמספיק הבדל מועט בין הבתים.
  • "תיתורא" – החלק שמתחת לבית ובולט סביבו. כאשר התיתורא פתוחה, מבחינים בשני חלקים:
  1. תיתורא עליונה: החלק העליון של התיתורא הבולט מסביב לבית, חלק זה של התיתורא עשוי כפלים כפלים, מכיוון שהעור במקורו גדול, ומתיחת העור להוציא ממנו ארבעה בתים, יוצרת בבסיסו יותרת עור, כשמצמידים את ארבעת הבתים ליצור מהם יחד ריבוע אחד, מתכווץ העור בבסיס בכפליים. בסוף הכנת הבית לפני צביעתו שמים דבק בין הכפלים, ומצמידים אותם בכוח על ידי מלחציים מיוחדים, מה שנותן יציבות לכל הבית. במאה ה-21 פותחו טכניקות שונות לייצור תפילין של ראש ללא כפלים בתיתורא.
  2. תיתורא תחתונה: החלק התחתון של התיתורא. גודלו כגודל התיתורא העליונה והוא מכסה את פתח הבית וסוגר אותו. במקורות נקראת רק התיתורא התחתונה בשם "תיתורא".
עובי התיתורא: כדי שהתיתורא תהיה עבה וחזקה מדביקים על התיתורא העליונה חתיכת עור רבועה חתוכה במרכזה בצורת ריבוע. את החתיכה הריבועית מוסיפים כאשר עור התיתורא אינו עבה דיו, אך בבתים, שעור התיתורא שלהם עבה וחזק, אין מוסיפים את חתיכת העור הריבועית. בתים אלה נקראים "מקשה", כי הם נעשים מחתיכת עור אחת בלי שום תוספת.
  • "מעברתא" – החלק הבולט מריבוע התיתורא לאחור, ולאורכו עוברת תעלה חלולה שדרכה עוברת רצועת התפילין, לכן נקרא חלק זה "מעברתא". בשני צידי המעברתא יש חתכים בצורת רבע עיגול, כדי שתהיה לתיתורא צורת ריבוע. במעברתא של-יד בצד ימין למעלה יש חתך גדול יותר כדי שהקשר של-יד יהיה צמוד לבית עצמו.

השין בתפילין

השין מייצגת את האות הראשונה משם ש-ד-י. בדפנות הבתים של ראש יש שני סוגי "שין":

  1. "שין" של שלושה ראשים בולטת בדופן הימנית של הבית של ראש (מצד המניח).
  2. "שין" של ארבעה ראשים בולטת בדופן השמאלית של הבית של ראש (מצד המניח).

בצורת ה"שין" של ראש יש מספר מנהגים, חלקם לפי סוגי הכתב:

שי"ן שוקעת כדעת הרב יוסף קאפח והרב רצון ערוסי בתפילין של ראש
  1. כתב בית יוסף – מנהג האשכנזים.
  2. כתב האר"י – מנהג חלק מהספרדים והחסידים.
  3. כתב ספרדי – מנהג חלק מהספרדים והתימנים.
  4. כתב האדמו"ר הזקן – ניסיון של תלמידי המגיד ממזריטש לייצר כתב לפי קבלת האר"י העומד בתנאי ההלכה.
  5. "שי"ן שוקעת" - לדעת הרב יוסף קאפח והרב רצון ערוסי, על פי שרידי מנהג שנשאר ביהדות תימן ועל פי הראשונים, לאות שי"ן שבתפילין אין בסיס/מושב, אלא יתדות השי"ן יוצאות ישר מחיבור התיתורא לקציצה.[11]

שער עגל

מעט משיער העגל שבו כורכים את הפרשיות של ראש - צריך להיראות מחוץ לבתי תפילין של ראש, על התיתורא. לשם כך כורכים סביב פרשת "והיה אם שמע" שיער ארוך יותר, ואת קצותיו משחילים החוצה דרך חור הנמצא בין הבית השלישי לבית הרביעי מימין. בתפילין דרבינו תם החור נמצא באמצע, בשל מיקומה השונה של פרשת "והיה אם שמוע".

דין זה הוא הלכה למשה מסיני, אך אם שכח להוציא את השערות לתיתורא, התפילין כשרות, אך ככל שניתן - חובה לתקן זאת[12]. בזוהר ניתנה משמעות קבלית לשערות אלו לתת מעט אחיזה לכוחות שליליים בתפילין. לפי הזוהר שיעור אורך השערות היוצאות הוא פחות משעורה[13].

רצועת עור

רצועות העור מתחלקות לסוגים שונים, שההבדל ביניהן הוא בסוג העור ממנו הן עשויות וסוג העיבוד שלו. על פי ההלכה, רצועות העור חייבות להיות שחורות מבחוץ[14] לצד השיער (רצועות עור עליון), אולם קיימות גם רצועות שהושחרו מהצד הפנימי (רצועות עור תחתון "שפאלט") שכשרותן נתונה במחלוקת.[15] בנוסף, לפי חלק מהשיטות ישנה החמרה להשחיר את הרצועה משני צדדיה.[16]

מידות הרצועה:

סדר עשיית הקשר של ראש בצורת מרובע
  • רוחבה צריך להיות בשיעור של אורך שעורה לפחות[17] (כ־9 מ"מ).
  • אורכה בתפילין של ראש הוא כדי "שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט".[18]
  • אורכה בתפילין של יד אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור.

מידות האורך האלה אינן מעכבות למעשה ולכן אם אינו מוצא אחרות יכול להניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור הנצרך.[19]

קשירה

ערך מורחב – קשר של תפילין

על פי ההלכה יש לקשור את התפילין, בין של יד ובין של ראש. הקשירה בתפילין של ראש אינה מוזכרת בתורה אך היא הלכה למשה מסיני.

  • דל"ת של תפילין הקשר בתפילין של ראש נעשה בצורת האות דל"ת, ויש בו שלושה מנהגים מקובלים: המנהג הנפוץ כיום הוא קשר בצורת האות דל"ת רגילה, והוא נפוץ בקרב כל העדות, מנהג בני תימן וגרמניה העתיק וכן נוהגים מרבית החסידים הוא קשר מרובע, ומנהג חסידות צאנז הוא של קשר גדול בצורת האות "ם" שאמור לייצג את האות ד' פעמיים.[20]
  • יוד של תפילין הקשר בתפילין של יד נעשה כעין האות יו"ד. ישנה מחלוקת בין רש"י והרמב"ם באופן הקשירה, לכן יש הנוהגים לקשור כדעת שניהם.

סדר הפרשיות

ערך מורחב – סדר הפרשיות בתפילין

קיימות ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין; בטרמינולוגיה ההלכתית השיטות השונות זכו לכינויים: שיטת רש"י; שיטת רבנו תם; שיטת הראב"ד; ושיטת השימושא רבא (חיבור בהלכות תפילין המיוחס לתלמיד של אחד הגאונים).

דעת רש"י

על פי שיטת רש"י (והרמב"ם והרבה ראשונים) יש לסדר את הפרשיות בסדר זה: "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע", כשבתפילין של ראש מתחילים מצד ימין של מי שמסתכל על ראשו של בעל התפילין (שמאל המניח).

דעת השימושא רבא

ערך מורחב – תפילין דשימושא רבא

לשיטת השימושא רבא, בתפילין של ראש, הסדר הוא כשל רש"י אלא שמתחילים מצד ימין של מי שמניח את התפילין, אולם יש המבארים את דבריו באופן שאין מחלוקת בינו ובין שיטת רש"י.[21]

דעת רבנו תם

ערך מורחב – תפילין דרבנו תם

בשיטת רבנו תם יש לסדר את הפרשיות בסדר זה: "קדש", "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ו"שמע", כשבתפילין של ראש מתחילים מצד ימין של מי שמסתכל על ראשו של בעל התפילין.

דעת הראב"ד

שיטת הראב"ד, סדר הפרשיות בתפילין של ראש כדעת רבינו תם, אך לדעתו מתחילים מצד ימין של מניח את התפילין.

תפילין של רש"י ושל רבנו תם

הסדר של רש"י הוא הסדר הנפוץ ביותר, ואחריו – של רבנו תם.

בשולחן ערוך נפסק שיש להניח תפילין של רש"י כיוון שכך הוא מנהג העולם, אולם ירא שמים צריך להניח גם תפילין של רבנו תם מחמת הספק. כיום, רוב החסידים מניחים תפילין דרבנו תם בנוסף לתפילין דרש"י לאחר החתונה, אם כי בחסידויות חב"ד, ברסלב וקומרנא מקובל להניח תפילין של רבנו תם מיד עם הבר מצווה.

קדושת התפילין

תיק תפילין מקטיפה

התפילין נחשבות לכתבי קודש בגלל הפרשיות שנמצאות בתוכן. "כל כתבי הקודש -- מצילין אותן מפני הדליקה, ... מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, אף על פי שיש בתוכן מעות..." (משנה, שבת, ט"ז א'), ולכן נוהגים בהם בקדושה ובכבוד. על פי ההלכה בעת עטיית התפילין אין להיכנס לחדרי רחצה או שירותים ואין להניחם בגוף שאינו נקי, לרבות כאשר יש חשש הפחה בהם.[22]

התפילין בהיסטוריה היהודית

מקור מצוות התפילין מופיע במקרא בפסוקים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עינך" (המופיע בצורות שונות ארבע פעמים בתורה[23]), אך עם זאת - אין במקרא פרטים לגבי אופן קיום המצווה, או אזכור על אנשים שקיימו את המצווה.[24] אם כן, פרטי ההלכות הקובעות את צורת התפילין, הוא במסורת שעברה לאורך הדורות בלא שינוי מאז מתן תורה.[25] מחקרים שונים עוסקים באופי התפילין שנהגו בתקופות שונות, על פי ממצאים ארכאולוגיים ולפי העולה מאזכור התפילין בטקסטים עתיקים.

במשנה[26] אין התייחסות מפורשת למבנה התפילין רק שאין לעשותם עגולים או מצופים זהב. ישנה התייחסות למנהגי הנחת תפילין מהתקופה על ידי כתות שונות, שנהגו להניחם שלא על פי ההלכה: "העושה תפילתו עגולה – סכנה ואין בה מצווה. נתנה על מצחו או על פס ידו – הרי זו דרך המינות. ציפה זהב ונתנה על בית אונקלי שלו – הרי זו דרך החיצונים". המשנה מזכירה שיש ארבעה חלקים הנקראים קציצה במקורות תנאים אחרים יש התייחסות לחיוב שיהיו ארבע טוטפות.[27]

התפילין במקורות הבית השני

האזכור המוקדם ביותר שנמצא לקיום מצוות התפילין הוא מימי הבית השני בחיבור שנקרא איגרת אריסטיאס,[28] שם הוזכרה המצווה ביחד עם מצוות הציצית, ועם מצוות המזוזה[29]: "ואף ציווה בדברים ברורים לכתוב את האות סביב היד".[30] החוקרים מתארכים את כתיבת האיגרת למחצית המאה ה-2 לפנה"ס, אף על פי שהיא מתארת מציאות של למעלה ממאה שנה קודם לכן (שהתרחשה במצרים התלמיית).

פילון שחי במצרים מזכיר כמטאפורה לקיום מעשי של מצוות התורה "את הלכות הצדק התורה אומרת אדם חייב לשים על לבבו ולקשור לאות על ידו והן מטלטלות מול עיניו" (פילון על החוקים לפרטיהם עמ' 137–139)

בארץ ישראל יש תיאור של התפילין בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים": "חייבים הם גם לכתוב על דלתותיהם את הטובות הגדולות ביותר, שהיטיב א-להים עמהם, ועל כל אחד להראותן על זרועו. כל מה שעלול לסמן את כוחו של א-להים וחיבתו אליהם חייבים הם לכתוב ולשאת על הראש ועל הזרוע, כדי שיהא חסדו של א-להים אליהם גלוי לבריות מכל צד".[31] כמו כן, נמצאו תפילין במערות קומראן שככל הנראה שייכים לכת האיסיים שישבה במקום. במקומות אחרים במדבר יהודה נמצאו תפילין מתקופת מרד בר כוכבא, אך ישנם חוקרים שמייחסים את התפילין שנמצאו שם לקנאים מימי המרד הגדול.

תפילין קדומות

תפילין ממערות קומראן

קציצת תפילין שנמצאה בקומראן
יריעה מתפילין שנמצאו בקומראן, ביריעה פרשת "קדש לי כל בכור" ופרשיות נוספות

מספרן של יריעות התפילין שנמצאו במערות קומראן,[32] הוא כשלושים יריעות שונות. רובם לא נמצא בתוך בתי התפילין. התפילין שנמצאו אינן באתר עצמו אלא במערות הסמוכות אליו. בקומראן נמצאו פרשיות נוספות על ארבע הפרשיות המסורתיות. התפילין שנמצאו עם פרשיות מורחבות הם בעלי אורתוגרפיה המקובלת בקומראן בלבד ולמעשה אלו תפילין כיתתיות.[33]

מהממצאים עולה כי יש מספר קבוע של פרשיות נוספות בתפילין מקומראן, וכי לפרשיות אלו גבולות מוגדרים פרשיות אלו צמודות לפרשיות ה'קלסיות', לפניהן, כך שלמעשה מדובר בגרסה מורחבת של פרשיות התפילין. המחלוקת היא בהגדרת הגבולות של 'הדברים האלה' האם רק הפרשיות הקלאסיות או מורחב יותר. רובן של תפילין אלה כוללות צירופים שונים של פרשיות, בהם שירת "האזינו" ועשרת הדברות, וגם פסוקים נוספים לפרשיות. כמו כן נמצאו ארבע תפילין שכללו רק קטעים שלא נכללו בדברי חז"ל[34]

יוצאים מן הכלל הם התפילין ממערה 8 בקומראן (8Q 3), המכילות את ארבע הפרשיות בלבד, תפילין אלו הן עם אורתוגרפיה מסורתית. סדר שתי הפרשיות הראשונות ("קדש", "והיה כי יביאך") אינו דומה לשיטות המסורתיות, ידין זיהה בטעות כמתאים לשיטת ר"ת ולמעשה דומה לשיטת הראב"ד. שתי הפרשיות האחרונות ("והיה אם שמוע", "שמע") כתובות במקביל, טור מול טור.

גם כתיב הפרשיות שונה מנוסח המסורה. למעשה, רק מיעוטן של התפילין מקומראן כתובות לפי שיטת הכתיב של נוסח המסורה.[35]

תפילין ממערות מדבר יהודה

התפילין שהתגלו בנחל צאלים נמצאו בתוך בור בקרבת פתח המערה (ממצא סותר את הצעתו של חנן אשל שהתפילין למערה זו הובאו על ידי פרס.[36][37] סביר שהגיעו בימי מרד בר כוכבא, אך ייתכן שהובאו כבר בימי המרד הגדול. מסקנה זו בנויה על אנליזה פלאוגרפית של הכתב על יריעות התפילין שנתגלו במערה 34, שפרסמה ירדני (2017) ומסקנתה היא שהכתב הוא מהמחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה.[38]

בית התפילין שנמצאו יותר קרובות למלבן מאשר לריבוע וצבען חום. ודומה לסוג המצוי אצל רוב בתי התפילין ממדבר יהודה, שבהם רק שורה אחת של תפרים מפרידה בין כל אחד מארבעת התאים בכך הוא דומה להלכה התנאית (במדרש הלכה בספרי (דברים לה) נאמר: "כיס אחד של ארבע טוטפות" מדרש הלכה זה מצטרף למדרשי הלכה פולמוסיים שיצאו נגד נוהגים מקובלים בזמן בית שני[39]) שבית התפילין יהיה עשוי ״כיס אחד״ ולא מופרד לארבעה תאים נפרדים (בתי התפילין שנמצאו במדבר יהודה הם משני סוגים שונים. סוג אחד בו הפרדת התאים נעשית על ידי חתכים ותפרים סביב לכל תא ובין סוג שני בו הפרדה מבצעת על יד תפרים בלבד.[40])

תפילין נוספות שנמצאו מחוץ לקומראן, במערות מסתור בנחל צאלים במדבר יהודה (במערת המגילות) מתקופת מרד בר כוכבא, כללו שתי רצועות קלף המכילות קטעים של שתיים מפרשיות תפילין בנוסח זהה לנוסח המסורה למעט שינוי אחד, בו נכתב "תאכלו" במקום נוסח המסורה "תאכל".

התפילין בתקופת חז"ל

חז"ל התייחסו בחומרה לאי-הנחת תפילין, ובתלמוד נאמר: "איזהו עם הארץ? ... כל שאינו מניח תפילין",[41] וכן: "מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והייתה קומעת לו תפילין על ידו; נשאת לעם הארץ והייתה קושרת לו קשרי מוכס (קשר המשמש להוכחת תשלום המס) על ידו",[42] ובחומרה רבה יותר נאמר: "פושעי ישראל בגופן, מאי ניהו (מי הם)? אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין"(גולגולת שאינה מניחה תפילין).[43]

בשלהי תקופת בית שני נהגו להלך עם התפילין כל היום, וכמעט לכל מקום. כך למשל נהגו רבן יוחנן בן זכאי, אלישע בעל כנפיים ורבי עקיבא, ונראה כי שימוש זה רווח בין החכמים. כמו כן היו שנהגו להלך עם תפילין גם בשעות הלילה, וכך נהג רבי אליעזר בן הורקנוס. התלמוד מספר כי לוחמיו של בר כוכבא בביתר, יצאו למלחמה כאשר היו עטורים בתפילין.[44]

התפילין במאות השנים האחרונות ועד לעת החדשה

ממחקר שערך פרופ' זהר עמר על תפילין של העדות השונות ובייחוד אצל יהודי תימן[45] עולה שישנם מספר הבדלים בין התפילין הקדומות לבין אלה המיוצרות כיום.

  • העור שממנו עשויים בתי התפילין עשוי בהמה דקה (כבש או עז) ובתימן היה שכיח השימוש בעור השליל (עובר בקר).
  • הגודל הממוצע של בתי התפילין והתיתורות הוא יחסית קטן כאשר הגודל הממוצע של הקציצות הוא כ-20 מ"מ ושל התיתורות הוא כ-30 מ"מ.
  • גודל התפילין של יד ושל ראש אינו אחיד. בדרך כלל שיעור של ראש גדול יותר בשל הצורך להכניס ארבע פרשיות עם מחיצות ביניהן.
  • גובה הקציצות לרוב אינו זהה לאורך ולרוחב שלהן.
  • צורת וגודל בתי היד - לעיתים בית היד גבוה וצר באופן יחסי, לעיתים בעל מתאר מעוגל. המתאר המעוגל נבע לעיתים מהתכווצות עור הבית הדק וקבלת צורת הקלף המגולגל בתוכו ונראה שלעיתים הבתים יוצרו כך לכתחילה.
  • ריבועי בתי הראש אינם מדויקים כמו בימינו.
  • רצועות התפילין קצרות. רוחבן נע בין 10–18 מ"מ לערך. נראה שנחתכו ביד, שכן לא תמיד רוחבן היה אחיד באופן מדויק לכל אורכן.
  • צורת הגבול החוצץ בין הפרשיות- בבתי התפילין של ראש ישנם שלושה חריצים עמוקים וברורים בעור החיפוי החיצוני המציינים את הגבול החוצץ בין הפרשיות, אבל בתוך הבתים לרוב לא הייתה הפרדה ברורה..3 לעיתים, רק חלקית.
  • לצורת השי"ן של בתי הראש זרועות התחברו לבסיס רחב הנושק לתיתורא והוא אינו מסתיים בחוד הנוצר רווח. יצירתה נעשית על ידי קימוט והבלטת האות ולא בדפוס.
  • סדר כתיבת הפרשיות היא בשיטת רש"י, אך ללא תגים (בניגוד לרמב"ם) ומספר השורות של הפרשיות, בין של ראש ובין של יד- אינו קבוע. בבתי התפילין הקטנות הפרשיות כתובות בכתב זעיר, עדות למיומנות של כתיבה שכיום אינה שכיחה כבעבר.
  • כריכת הפרשיות - פרשיות התפילין היו כרוכות בקלף וקשורות בשיער בהמה. לא נהגו להוציא את השיער מחוץ לבית הראש.

רק במאות השנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים בייצור התפילין באירופה, שיותר מאוחר השפיעו על ייצור התפילין בשאר קהילות ישראל. בתימן מתחילים לראות שיפורים בייצור התפילין בראשית המאה העשרים. בסוף המאה ה-19 החלו להשתמש בעור בהמה גסה אך הדבר לא היה שכיח. שינוי משמעותי היה ביובל השנים האחרון עם השימוש באמצעי מתיחה (Press) חזקים שאפשרו שימוש בקלף עבה של בהמה גסה, ששיפר את חוזקן ועמידותם לאורך זמן של התפילין.

אין בחומרות של היום כדי להטיל דופי בתפילין של אבותינו, שכן הללו התבססו במקרים רבים על שיטות פסיקה הלכתיות שונות מהמקובל בימינו, ועל יכולות ואמצעי ייצור שונים לחלוטין.

מצוות הנחת תפילין

ערך מורחב – הנחת תפילין
הרב משה שטרנבוך מעוטר בתפילין
סג"ם עשהאל לובוצקי בתמונה שצולמה ללא ידיעתו במהלך מלחמת לבנון השנייה על ידי יואב למר עבור סוכנות הידיעות הצרפתית, ולימים נבחרה לעטר את עטיפת ספרו, "מן המדבר והלבנון"

מצוות הנחת תפילין היא מצווה הנוהגת מדי יום, למעט ימים מיוחדים. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג. בעבר רווח הנוהג להניח תפילין במשך כל היום, ויש הנוהגים כך גם כיום, אך הרוב נוהגים להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית, ולעיתים בתפילת מנחה בימי צום. ישנם בקרב הציבור החסידי המניחים תפילין דרבנו תם בתפילת מנחה.

הציווי בתורה אומר: ”וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ” (שמות, י"ג, ט'). וכן בפרשת ואתחנן: ”וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים, ו', ח'). חז"ל פירשו זאת בתורה שבעל פה, שהציווי הוא על הנחת ה"תפילין", שצורתן ופרטיהן ידועים לנו כ"הלכה למשה מסיני". כלומר: איננה כלולה במקרא, אבל צוותה בהר סיני כפירוש המקרא ועברה במסורת תורה שבעל פה. וכפי שכתב הרמב"ם:

"תפילין על קלף, ומזוזה על דוכסוסטוס, וספר תורה על הגויל, הלכה למשה מסיני. שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא דתפילין, הלכה למשה מסיני. נכרכות בשערן, ונתפרות בגידין, הלכה למשה מסיני"

הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות.
"תפידנית" – תיק-תפילין מודרני קשיח ואטום למים

אחסון תפילין

לשם טלטול התפילין ולשמירתן נהוג לאחסנן בתיק מיוחד למטרה זו. בדרך כלל עשוי תיק זה מבד (ובפרט קטיפה), אך נהוג גם לאחסן ב"תפידנית" שעשויה כצינור פלסטיק שסגור בקצה אחד שבתוכו מונחים התפילין בתוך בתי התפילין. לעיתים קרובות רקום על תיק התפילין זיהוי בעל התיק. בקהילות מסוימות נהגו שלקראת החתונה הגבר מקבל ממשפחת הכלה תיק רקום בשמו או בראשי התיבות של שמו לתפילין, שאותו רקמה האישה.

על פי ההלכה, צריך להניח קודם תפילין של יד, ורק לאחר מכן תפילין של ראש (משום ש"מעלין בקודש ואין מורידין", וקדושת תפילין של ראש גדולה משל יד). כלל נוסף בהלכה הוא ש"אין מעבירין על המצוות", שאם הזדמנו לאדם שתי מצוות הוא צריך לקיים קודם את המצווה הראשונה שהזדמנה לפניו. ע"פ כלל זה אם אדם מוציא מתיק התפילין את תפילין של ראש לפני תפילין של יד, הוא לכאורה היה צריך לקיים את המצווה שהזדמנה לו ראשונה ולהניח קודם את של ראש (כדי לא להעביר על המצוות), וזאת בניגוד לכלל ש"מעלין בקודש ואין מורידין". כדי להימנע ממצב כזה, נהוג לסדר את התפילין בתוך התיק שלהן בצורה שתפילין של יד יהיו זמינים לפני תפילין של ראש[46].

מסיבה זו כאשר משתמשים ב"תפידנית", מכניסים אליה קודם את תפילין של ראש ורק לאחריהם את תפילין של יד, כך שיש גישה רק אל תפילין של יד. לדעת השולחן ערוך[47] אין חשש בכך, אך לדעת המגן אברהם, והמשנה ברורה, יש להימנע מהנחת תפילין של יד על גבי תפילין של ראש שקדושתם גדולה יותר. לכן יש פוסקים שמורים לשאת את התפידנית במצב מאוזן, ובכך אין פגיעה בתפילין של ראש[48][49].

הגנה נפוצה שקיימת על מנת לשמור על שלמות בתי התפילין ואי הישחקותם, היא כיסוי קשיח מיוחד מקרטון או מפלסטיק, שבתי התפילין (של יד ושל ראש) מוכנסים לתוכו בזה אחר זה.[50]

סמליות התפילין

התפילין, ובעיקר תפילין של ראש[51] סמלו גאווה יהודית, עוד בתקופת הרומאים, כפי שמשתמע מסיפורו של אלישע בעל כנפיים, אשר נרדף על הנחתן והתפילין הפכו בידיו לכנפי יונה – סמל עם ישראל. בספרות היהודית מימי הביניים יש כמה סיפורים על זכות התפילין אשר הצילה חיים. בשואה מפורסמת תמונת השפלת אולקוץ' בה נראה רבי משה הגרמן, אחד מרבני העיירה, כשהתפילין לראשו מבוקעים בעת השפלתם של הקהילה היהודית בעיר בידי חיילים גרמנים.

באנדרטת מגילת האש לאחר מלחמת ששת הימים, הפסל נתן רפופורט בחר להציג את הרב גורן עטור תפילין של יד (על ידו הימנית דווקא).[52]

תמונת חייל על טנק המניח תפילין צולמה במלחמת יום הכיפורים והפכה לאחת מהתמונות המוכרות ממלחמה זו. תמונות חיילים מתפללים עטורי תפילין הפכו נפוצות גם במלחמות שלאחר מכן.[53]

חינוך קטן לתפילין

ערך מורחב – חינוך קטן לתפילין

בקרב ארצות הספרדים נהגו לחנך קטן למצוות תפילין, עוד לפני גיל שלוש עשרה, ע"פ הגמרות ורוב הראשונים,[54] אצל האשכנזים המנהג הוא חודש אחד לפני גיל שלוש עשרה או יותר.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יגאל ידין, תפילין־של־ראש מקומראן (XQ Phy 1–4), בהוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1969
  • אביעד עברון, "נזר א-לוהיו על ראשו: בעקבי מחלוקת אבן עזרא ורשב"ם בפירוש פסוקי התפילין", בתוך: ח' כהן וא' עברון (עורכים), גישת התמורות: שיטה חדשה בפרשנות התורה, ירושלים תשע"ט, עמ' 205–219

Yehudah Cohn,, Society of Biblical Lit, 2008, מסת"ב 1930675569


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למעט יחידים, וקהילות זילברמן בירושלים ותורת החיים ביד בנימין.
  2. ^ הרב יצחק רצאבי בשלחן ערוך המקוצר סימן ט' סעיף י"ד, הרב שלמה קורח, עריכת שולחן סימן ל"ז הערה ג'. ומקור דין זה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ז, סעיף ג'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ד עמוד ב'
  4. ^ Yehudah Cohn, Tangled Up in Text: Tefillin and the Ancient World, Society of Biblical Lit, 2008, מסת"ב 1930675569, 9781930675568, pp. 117-118; דרור ינון ישי רוזן־צבי, תכשיטים גבריים, כתב עת ראשית, ב, עמ' 67
  5. ^ חגי משגב, הכרת תרבות מצרים ותרומתה לפרשנות התורה בכינוס מטמוני ארץ תשע"ח.
  6. ^ פרשנים רבים ניסו לבאר את המילה תפילין, ראה באתר 'טעמו וראו' שריכז את פירושיהם.
  7. ^ ב' פורטן וע' ירדני, אוסף תעודות ארמיות ממצרים העתיקה, ג: סיפורת, חשבונות, רשימות, ירושלים 1993, עמי 260 (טקסט C3.28:106)
  8. ^ ראו משה וינפלד, פירושה של קריאת שמע המקראית, בתוך: עשרת הדברות וקריאת שמע, עמודים 139-140
  9. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף מ'.
  10. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף נ"א
  11. ^ הרב רצון ערוסי, צורת שי"ן של התפילין, באתר נצח ישראל
  12. ^ רבי שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ד' סימן א'.
  13. ^ ערוך השולחן, סימן לב, סעיף פג.
  14. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ג, סעיף ג'
  15. ^ משנה ברורה, סימן ל"ג, סעיף קטן כ'
  16. ^ ראו שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן ט"ז, התשובה באתר היברובוקס.
  17. ^ שולחן ערוך סימן כז, סעיף יא.
  18. ^ שולחן ערוך סימן כז שם.
  19. ^ שו"ע סימן כז סעיף יא
  20. ^ צורת הקשר עומדת בפולמוס גדול. בין החוברות שיצאו בעניין זה: "תפארת חיים" הרב חיים שרגא פייבל פרנק, "קשר של קיימא" הרב שלום ברנדר, "קשר תפילין" הרב אלעזר בריזל, "פרי אליעזר" הרב אליעזר פולק. הרב מיכאל חימי "קשר של תפילין".
  21. ^ תוספות מסכת מנחות לד ב
  22. ^ קיצור שולחן ערוך, הלכות תפילין, סעיף כ"ד
  23. ^ דברים, ו', ח'. דברים, י"א, י"ח. וכן בספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט' וספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט"ז
  24. ^ אמנם, יש מפרשים את הפסוק: "וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל-זְרֹעוֹ" (שמואל ב', א', י') כמדבר על תפילין (תרגום יונתן :"ואצעדה אשר על זרועו - וטוטפתא דעל דרעיה"), אך נראה שפירוש זה אינו הכרחי, ויכול להיות שמדובר על תכשיטים שהיו בזרועו ועל ראשו של שאול, וכן משמע בספר במדבר שמדובר בתכשיט: "אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז" (במדבר, ל"א, נ'). אולם, עדיין פירוש זה לא מתבטל כליל, שכן ישנם סימנים הן מחז"ל (מסכת שבת, פרק ו', משנה ה'), והן מפרשנים פשטניים אחרים (רשב"ם) שמשמעותה הפשטנית של "טטפות" הוא "תכשיט". ולכן, יכול להיות שהפסוק שבשמואל מציין את התפילין בכינויו המקראי-פשטני, אך באמת כוונתו לתפילין ההלכתיות. בכל אופן, אין אפשרות להכריע בעניין, והוכחה מכרעת אין לנו.
  25. ^ הרמב"ן בפירושו על התורה, שמות, י"ג, ט"ז
  26. ^ משנה מגילה ד ח
  27. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, בא יז; מכילתא דרשב״י, בא יג, ט; ספרי, דברים לה
  28. ^ נוסח האיגרת בתירגום אברהם כהנא, באתר ויקיטקסט
  29. ^ הקטע הרלוונטי: ”ועוד נתן לנו אות זכרון בכנפות בגדינו וכן ציוונו לקבוע בשערים ובפתחים את הפרשיות למען נזכור מציאות א-לוהים: ואף ציווה בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד: והוא מראה אל נכון כי כל פעולה צריכה להיעשות בצדק ולזכור את תכונת עצמנו ויותר מכל יראת א-לוהים” - בהערות קנח-קנט בקטע האיגרת המופיע בהערה הקודמת
  30. ^ תרגום א. כהנא עמ' 49
  31. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ד, סעיף 213.
  32. ^ 1Q 13, 4Q a-d, 4Q Phyl I, 8Q 3, XQ Phyl 1-4.
  33. ^ עמנואל טוב, נוסח המקרא בבתי הכנסת הקדומים, מגילות א 185 בעמ' 199.
  34. ^ עמנואל טוב, Scribal practices and approaches reflected in the texts found in the Judean desert, 2004 עמודים 255-257
  35. ^ עמנואל טוב, נוסח המקרא בבתי הכנסת הקדומים, מגילות א 185 בעמ' 199.
  36. ^ חנן אשל, בכל אשם פרס, באתר הארץ, 9 באפריל 2010
  37. ^ יונתן אדלר, בית תפילין ממערת המגילות (מערה 34) שבנחל צאלים, במעבה ההר, כתב עת לארכאולוגיה והיסטוריה של אזור ההר, קובץ שביעי, תשע"ח עמ' 146 הערה 3
  38. ^ יונתן אדלר, בית תפילין ממערת המגילות עמ' 151
  39. ^ יונתן אדלר, בית התפילין ממערת המגילות, עמ' 156.
  40. ^ Adler Y,2016 The Distribution of Tefilin .pp 165-166.
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ז עמוד ב'.
  42. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל' עמוד ב'.
  43. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז עמוד א'.
  44. ^ "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר." (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז עמוד ב')
  45. ^ זהר עמר, תפילינות של בני תימן, קריית אונו: מכון משנת הרמב"ם, התשע"ט, מסת"ב 9789659089130
  46. ^ רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד ח – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  47. ^ שולחן ערוך אורח חיים כח ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  48. ^ בנימין במברגר, תפילין של יד על של ראש (תפידנית), באתר "ישיבה"
  49. ^ תפידנית | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית, באתר www.toraland.org.il
  50. ^ ר' משנה ברורה על אורח חיים כח ז אודות התועלת בכך.
  51. ^ כדברי התלמוד הבבלי: "ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתי' (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש" (תלמוד בבלי, ו, א)
  52. ^ צילום אנדרטת מגילת האש, בו נראה הרב גורן תוקע בשופר ליד הכותל המערבי (לפי תמונתו המפורסמת) ועל ידו התפילין (אתר דה מרקר)
  53. ^ תמונת חיילים במלחמת לבנון השנייה (מעטרת מאמר בנושא סירוב חיילים לשמוע שירת נשים בצבא)(הקישור אינו פעיל, 2.03.2018)
  54. ^ עיין ערך חינוך קטן לתפילין.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32698839תפילין