חנן אשל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנן אשל
לידה 25 ביולי 1958
פטירה 8 באפריל 2010 (בגיל 51)
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
תרומות עיקריות
חקר כת ים המלח ומגילות ים המלח

חנן אשל (25 ביולי 1958 - 8 באפריל 2010), היה היסטוריון וארכאולוג בעל שם עולמי בתחום כת ים המלח, המגילות הגנוזות, מצדה ומרד בר כוכבא. אשל שימש כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בר-אילן ובין השנים 2004-2002 כיהן כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל והמכון לארכאולוגיה.

תולדות חייו

אשל נולד ברחובות לשולמית, בת למשפחת ריבלין הירושלמית, ופרופ' יעקב אשל, נכדו של אברהם-חיים שאג ולימים מראשי המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון באריאל והמרכז למחקר ופיתוח בתחום החקלאות.

למד בישיבה התיכונית אור עציון, ואת שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל, בגרעין מושב קשת שברמת הגולן, שם גם הכיר את אשתו אסתר אשל. לאחר השירות הצבאי היו השניים ממייסדי ההתנחלות עפרה שבהרי בנימין.

חנן אשל נפטר מסרטן בירושלים בכ"ד בניסן תש"ע בגיל 52[1].

פעילות אקדמית וארכאולוגית

תחילת עיסוקו של אשל בלימודי ארץ ישראל הייתה כשהדריך בבית ספר שדה עפרה שם הדריך עד 1988. בשנת 1982 פנה ללימודי ארכאולוגיה של תקופת בית ראשון ותולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודת המוסמך שלו באוניברסיטה העברית עסקה בהקמתם המשוערת של המקדשים לאלוקי ישראל בבית אל ובשומרון לאחר חורבן בית ראשון.

ב-1986 ניהל חפירה ארכאולוגית, ששינתה את המיקוד המדעי אותו בחר: החפירה התקיימה במערות כתף יריחו, ובמהלכה התגלו במערת אביאור תעודות ומכתבים משלהי התקופה הפרסית ומימי בר כוכבא. התגלית המפתיעה לימדה כי הידוע על ימי בר כוכבא אינו מספק תמונה שלמה, וכי יש עוד מה למצוא ולחקור. בעקבות כך החליט להתמחות בתקופת בית שני, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו על השומרונים בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית.

במחקרים שפרסם טען שירושלים כלל לא נשלטה בידי מורדי בר כוכבא בעת המרד.[2]

בראשית שנות האלפיים ניהל כמה חפירות בקומראן ובמערות אחרות במדבר יהודה, אליהן נמלטו פליטים יהודים בסוף מרד בר כוכבא. בספרו "מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא" טבע את המונח מערות מפלט, שנועד להבדיל ממערכות המסתור של בר כוכבא, שבשפלת יהודה.

אשל היה מרצה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 2004-2002 כיהן כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, סמוך למותו קודם לדרגת פרופסור מן המניין.

פרשת מגילת ויקרא

ב-2005 סיפר תלמידו של אשל, כי הוצגה בפניו מגילה, שכללה קטע מספר ויקרא מימי בר כוכבא. המגילה נמצאה כמה חודשים קודם לכן על ידי בדואים בנחל ערוגות, במערה בה נמצאו גם חרסים ואריגים מתקופת המרד. אשל פעל לרכישתה של המגילה במחיר 3,000 דולר, הנמוך בהרבה משוויה האמיתי, במימון אוניברסיטת בר-אילן. כשהדבר נודע, טענה רשות העתיקות כי אשל עבר על חוק העתיקות, כאשר לא דיווח על רכישת המגילה בתוך שבועיים. כן נטען כי סייע בידי שודדי עתיקות, ושיקר כאשר פרסם מאמר על המגילה בו טען שהמגילה אינה נמצאת ברשותו, בעוד שלמעשה כבר החזיק בה. אשל בתגובה טען כי לולא קנה את המגילה היא הייתה אובדת, ולבסוף העביר את המגילה לרשות העתיקות ללא תמורה. למרות זאת איימה הרשות להגיש תלונה במשטרה, אך הפרשה הסתיימה ללא כתב אישום.[3]

פרסומים

בנוסף פרסם כמאתיים מאמרים בכתבי עת וקבצים שונים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דליה מזורי, נפטר הארכאולוג פרופ' חנן אשל, 9/4/2010, אתר nrg
  2. ^ מאמרו של חנן אשל, הערות 9 ו-11 שם באסופת מאמרי התבוננות מחודשת על המרד.
  3. ^ דנה איזנברג, חשד: ארכאולוג קנה מגילת "ויקרא" מגנבי עתיקות, 01/11/2005, אתר נענע10


ראשי המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן
צבי וינברג • אברהם שבות • משה גרסיאל • שמעון שטרן • יהודה פליקס • זאב ספראי • איוון פרידמן • ישראל פינקלשטיין • יהושע שוורץ • יוסף דרורי • שמעון דר • חנן אשל • זהר עמר • אהרן מאיר • מרגלית שילה • אברהם פאוסט • איל רגב • בועז זיסו • לילך רוזנברג-פרידמן • קובי כהן-הטב


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חנן_אשל&oldid=2107130"