ד

ד' (שם האות: דָּלֶת) היא האות הרביעית באלפבית העברי. צורת דֶלֶת דומה לד' בכתב עברי עתיק. צורת האות ד' בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת. בפי יהודי תימן נקראת האות דָּאל.

ד' היא אחת משש האותיות ב ג"ד כ פ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח, אך בימינו בקרב דוברי העברית בישראל אין הבחנה בין הגייתה של ד' דגושה לרפה – שתיהן נהגות כמו האות d במילה האנגלית Dog. במקור נהגתה ד' דגושה כמו d באנגלית, ואילו דֿ רפויה נהגתה כמו th שבמילה האנגלית "Then" (לא כמו ה־TH שבמילה "Thin"), או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית. ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו^[^{דרוש מקור]}.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דט ל נ"ת. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, סותם, קולי ([d] ‏:IPA). ד' רפה ייצגה עיצור שיני, חוכך, קולי ([ð] ‏:IPA).

בגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד'" הוא יום רביעי וכיתה ד' היא הכתה הרביעית בבית הספר. כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת ד'תתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ד' היא כ־2.59% מכלל אותיות האלפבית העברי.

בקבלה מסמלת האות ד' דלייה וקבלה. בדורות האחרונים החל נוהג אצל יהודים דתיים מסוימים, לציין את שם השם על ידי האות ד' ולא האות ה', כיוון שלדעתם באות ה' יש קדושה המצריכה גניזה. הדבר מתבטא הן בכתבי יד והן בספרים מודפסים.

האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:

ד' על ד': שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, ובהשאלה כינוי לשטח קטן ביותר.
בד' אמותיו: בסביבתו הקרובה.

ייצוג האות ד'

האות ד' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים

בקוד ASCII מיוצגת האות ד' בערך E3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D3.

בקוד מורס מיוצגת האות ד' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..- (קו נקודה נקודה).

הוא ייצוגה של האות ד' בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ד' באמצעות המלה "דוד".

באיתות בדגלי סמפור ד' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה כלפי מטה, ודגל שני הפונה כלפי מעלה.

האות ד' בשפות עתיקות


ד' (דִּיגּ) באלפבית הפרוטו-כנעני	ד' (דַּלְתּ) באלפבית הפרוטו-כנעני	ד' באלפבית הפיניקי	ד' באלפבית הארמי