קריית משה

קריית משה

קריית משה, במבט ממלון קראון פלזה
מידע
עיר	ירושלים
תאריך ייסוד	1925
על שם	משה מונטיפיורי
אוכלוסייה	9,300 (2,016)
שכונות נוספות בירושלים

קריית משה היא שכונה במערב ירושלים, שהוקמה בשנת 1925 בסיועה של קרן "מזכרת משה מונטיפיורי". השכונה נמצאת בגובה של 820 מטרים מעל פני הים והיא בין השכונות הגבוהות בירושלים, מתגוררים בה כ-9,300 תושבים.

מצפון גובלות בתחומה שכונת גבעת שאול והכניסה לירושלים, מדרום שכונת בית הכרם, ממזרח שדרות הרצל וקריית הממשלה, וממערב אזור התעשייה גבעת שאול.

השכונה תוכננה במקור כשכונת גנים, אך כיום אופי זה השתנה. בשכונה שוכנים מוסדות חינוך רבים, בניהם ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר וישיבת ירושלים לצעירים השוכנים גם הם בשכונה. בעקבות כך מספרם של התושבים הדתיים בשכונה גדול והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, היא נחשבת לשכונה מרכזית לציבור הדתי לאומי ויש אף המחשיבים אותה כמרכזית ביותר, אולם, עדיין יש מספר משפחות של חילונים, מסורתיים וגם חרדים המתגוררים בשכונה, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער.

היסטוריה

הקמת השכונה

הירידה למתחם המלונות בפאתי השכונה

קריית משה הוקמה בין השנים 1925–1927 על ידי אנשים מסורתיים שרצו לגור לצד הוריהם הדתיים בירושלים, בהקמתה סייעה קרן "מזכרת משה מונטיפיורי", קרן צדקה הנושאת את שמו של השר משה מונטיפיורי וסייעה קודם לכן בהקמת השכונות ימין משה, מזכרת משה, אהל משה וזיכרון משה. קריית משה הייתה השכונה האחרונה שנבנתה בסיוע הקרן, ולכן יש שכינוה "מונטיפיורי החדשה". שם השכונה המופיע במפות מיסודה ועד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים הוא "שכונת מונטפיורי"

בשנת 1924 רכש בא-כוחה של הקרן בארץ ישראל, הפרופסור דוד ילין, את אדמת השכונה - 112 וחצי דונם - במחיר של מאה לירות ארץ ישראלית. תקנות השכונה מעידות על האופי המסורתי שביקשו מייסדיה להנהיג:

"מטרות החברה:
א) לייסד שכונה עברית בקרבת ירושלם.
ב) לקנות, או להשיג באפן אחר, קרקעות ולחלק אותן כנגד תשלום בין החברים בשביל בנין בתים.
ג) לסלול, לתקן ולהחזיק כבישים, דרכים, שרות עגלות, מכוניות וחשמליות, מכון הספקת מים, חנויות ומחסנים. ובכלל לעשות את כל הנחוץ להתיישבות מסודרת בשכונה, כגון: להקים ולהחזיק בתי כנסת, בתי חינוך לאומי גנים, אולמים צבוריים וכדומה".

בשנת 1936 הקימו אנשי הפועל המזרחי (ציונות דתית) בסמוך לקריית משה את "שכונת הפועל המזרחי", ששמה הוסב לאחר מכן ל"שכונת מימון", על שם הרב יהודה לייב פישמן מימון, ממנהיגי הציונות הדתית וממייסדי השכונה. כיום נבלעה שכונת מימון בתוך קריית משה וכמעט שאין מבחינים בין השתיים. סיפוחן של שתי השכונות השפיע על אופייה הדתי לאומי של השכונה כיום.

בשנת 1939 התגוררו בקריית משה 79 משפחות, לכל משפחה בית אבן משלה. בשנת 1941 שלחו התושבים מכתב לראש עיריית ירושלים בבקשה להסתפח לעיר ירושלים (כזכור, בתקנות השכונה נכתב: "ליסד שכונה עברית בקרבת ירושלם"), משום שהשכונה הייתה מרוחקת ממרכזה של העיר החדשה. התושבים פירטו במכתב זה את מראה שכונתם ומציינים את ההקפדה על הניקיון וההיגיינה בשכונה. וכך כתבו:

"עם גידול מספר הדיירים בשכונה - שחלק ניכר מהם אינם חברים - באנו לידי מסקנה כי האופי של אגודה הדדית אינו הולם יותר את צרכי השכונה וברור לנו כי מתאים לה יותר אופי של מועצה או סיפוח לעירייה. מכיוון ששכונתנו קרובה ביותר לגבול המערבי הנוכחי של העירייה ואין כל שכונות מפסיקות בינן - הננו סבורים כי יש הגיון ונחיצות בספוחה לעירייה".

לאחר הקמת המדינה

במלחמת העצמאות נחתו מספר פגזים על השכונה.^{[דרוש מקור]} זהות המפגיזים שנויה במחלוקת: יש אומרים שאלו המצרים, ויש טוענים שהיו אלה כוחות ישראלים שהתכוונו להפגיז את דיר יאסין (גבעת שאול של היום), וטעו בטיווח. השכונה סופחה לירושלים לאחר הקמת המדינה. באפריל 1953 חדרו מסתננים לדירה בשכונה (כיום רחוב המאירי 17, המבנה המקורי נהרס מאוחר יותר), ורצחו שניים מדיירי הבית.

החל משנות ה-50 החל צביונה המקורי של השכונה להשתנות. כבר בסוף שנות ה-30, הוקמה שכונת "המקשר", שבה התגוררו חברי קואופרטיב התחבורה הירושלמי. לידה הוקם בתחילת שנות ה-50 "שיכון קריית משה" (ובשמה המלא - מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ), שיכון ראשון לבני ירושלים ובהם זוגות צעירים ומשתכנים לראשונה. בלט בו בלוק מס 4 (היום - הבניין ברח' הרב צבי יהודה 7) אשר כונה בפי כל "בלוק המורים", שבו התגוררו, בין כלל הדיירים, שר החינוך והתרבות, פרופ' בן-ציון דינור, מנהל הגימנסיה העברית רחביה, זבולון תוחמן, המשורר יצחק שלו (ובנו מאיר שלו), וד"ר שלום לוין שנבחר אז למזכיר הסתדרות המורים ולימים שימש כנשיא הסתדרות המורים וכחבר הכנסת. בקצה רחוב שושנה פוליאקוב התגורר הגאוגרף פרופ׳ מנשה הראל, פלמ"חניק וחתן פרס ישראל לחקר ארץ ישראל. ברחוב אליעזר הלוי, סמוך לרחוב קריית משה, התגורר הגאוגרף אברהם ברוור ובהמשך בנו עורך האטלסים משה ברוור. לאט לאט תפסו בנייני מגורים בקריית משה הוותיקה את מקומם של הבתים החד-קומתיים. בשנת 1957 קיבלו כל מספר רחובות בשכונה שמות, הרחוב הראשי בשכונה קיבל את השם רחוב קריית משה, השדרה הניצבת לו את השם "שדרות המאירי" על שם הרב משה המאירי.

בשנת 1964 עברה לשכונה ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר השוכן אף הוא בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה, והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, היא נחשבת לשכונה מרכזית לציבור הדתי לאומי ויש אף המחשיבים אותה כמרכזית ביותר, אולם, עדיין יש בשכונה מספר משפחות של חילונים, מסורתיים וגם חרדים רבים המתגוררים בשכונה, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער.

בשנות ה-2000

בשנת 2008 אירע בשכונה הפיגוע בישיבת מרכז הרב בו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה.

בפברואר 2008 נמכר מגרש של 2.1 דונמים ברחוב דגל ראובן, שהיה עתודת הקרקע האחרונה לבינוי בשכונה, תמורת כ-5.2 מיליון דולר.

בשנת 2011 נחנך הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים העובר בגבולה המזרחי של השכונה. הרכבת הקלה שיפרה את הנגישות לשכונה והביא לעלייה בשווי הנדל"ן, ובניגוד להיותה מנותקת בעבר ממרכזה של העיר החדשה בעת הקמתה. השכונה נחשבת למרכזית, בהיותה ממוקמת על צומת דרכים בכניסה לעיר, ובשל קרבתה לגבעת רם, לבנייני האומה ולתחנה המרכזית.

בנובמבר 2017, ניתן היתר הבנייה לפרויקט פינוי בינוי בשכונה, ב"מתחם המקשר", שממוקם בין שדרות הרצל לבין רחובות קריית משה וחיים פיק. הפרויקט, שקודם על ידי עיריית ירושלים והמנהלת להתחדשות עירונית בחברת מוריה, כולל שני מגדלים בני 25 קומות כל אחד, שבהם 230 יחידות דיור, אשר הוקמו במקום שישה בניינים קיימים שנהרסו. הריסת הבניינים הקיימים החלה ביוני 2018.

תכנון

תוכניתו המקורית של האדריכל ריכרד קאופמן לשכונת קריית משה מאפריל 1924. במרכז התמונה, ממזרח למערב, השדרה המרכזית (שדרות המאירי של היום). המבנה השחור והגדול שבסופה הוא המבנה המרכזי של השכונה, בית הכנסת "אוהל יצחק"

השכונה תוכננה כעיר גנים. תכנונה הופקד בידי האדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן שכונות גנים נוספות כגון תלפיות (1921), בית הכרם (1921), רחביה (1922) ובית וגן (1925). על פי עקרון התכנון הסטנדרטי של עיר גנים, הייתה שדרה מרכזית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ובקצה עמד מבנה ציבור. השדרה היא שדרות המאירי של היום, ומבנה הציבור שבסופה הוא בית הכנסת "אוהל יצחק", בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר.

האדריכלים ילין והקר חברו לריכרד קאופמן בתכנון השדרה המרכזית (שדרות המאירי), ונקבע כי לכל אורכה יינטעו עצי ברוש. ראשיתה של שדרה זו בפינת הרחובות הרב צבי יהודה (לשעבר בן-דור)-העילוי-ימין אבות-המאירי, וסופה בהצטלבות עם רחוב קוסובסקי, שם עומד המבנה הציבורי - בית הכנסת. כיום רציפותה של השדרה נקטעת בהצטלבות עם רחוב קריית משה בשל קיוסקים שנבנו על השדרה.

בית הכנסת תוכנן כמבנה אבן מרובע, שעליו בסיס מתומן וכיפה עגולה, מאפייני סגנון בנייה מזרחי-מסורתי. יחד עם זאת שולבו בתכנון המבנה גם מאפייני הסגנון הבינלאומי שרווח בשנות ה-30: צמדי חלונות ארוכים וצרים. כיום קשה מהתבוננות בחזית הקדמית של המבנה לזהות את התכנון המקורי של הקר וילין, שכן לאורך השנים נוספו בקדמת המבנה חדרי תפילה קטנים ששינו את המראה הקדמי של הבניין כמעט עד לבלי הכר.

ילין והקר אף תכננו את בתי המגורים בשכונה. בתים אלו תוכננו כבתים חד-קומתיים פשוטים ובעלי גגות רעפים, ששיוו לשכונה מראה כפרי. בתים אלה, שהיו בתיהם של מייסדי השכונה וראשוניה, נהרסו ברבות השנים ובמקומם נבנו בתי דירות. כיום (2010) ניתן עדיין למצוא בשכונה בתים מקוריים אחדים שהשתמרו.

מוסדות ובניינים בשכונה

• בית חינוך עיוורים: נוסד בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1902 על ידי אברהם משה לונץ. בשנת 1932 נחנך בניין המוסד, כיום ברחוב הרב צבי יהודה 6 (לשעבר רחוב בן-דור). הבניין תוכנן על ידי האדריכל הבריטי צ'ארלס טגארט באופן שיקל על העיוורים את ההתמצאות בו. באמצע שנות ה-60 התרחב המוסד ונבנו אגפים חדשים מצפון לבניין המקורי, לצד רחוב דגל ראובן של היום. המוסד מכשיר ילדים ונערים עיוורים להשתלבות בחברה ומפתח אצלם יכולות למידה ויצירה. זהו אחד המוסדות הוותיקים ביותר בשכונה.
• מוסד הרב קוק: מוסד הוצאה לאור של ספרות תורנית וציונית-דתית. נוסד בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב פישמן מימון, ושוכן כיום ברחוב הנושא את שמו, במבנה מנדטורי. כיום, מלבד ההוצאה לאור, פועל במקום גם כולל, ספרייה תורנית ובית הכנסת "בית יהודה" על-שם הרב מימון. כמעט מדי שנה מקיים המוסד "כנס תורה שבעל-פה" שבו מרצים הרבנים הראשיים לישראל ודמויות ידועות נוספות מהעולם התורני. המוסד היה מרכזה של שכונת מימון הסמוכה לקריית משה.

  

  הבניין המקורי של בית חינוך עיוורים ברחוב הרב צבי יהודה 6 (לשעבר רחוב בן-דור)

• ישיבת מרכז הרב: "הישיבה המרכזית העולמית" נוסדה על ידי הרב הראשי לארץ-ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת 1924 ובתחילה שכנה בביתו של הרב בשכונת בית דוד. בשנת 1964 נבנה בניין הישיבה ברחוב בן-דור בקריית משה. בסביבות שנת 2000 הוסב שמו של הרחוב לרחוב הרב צבי יהודה, על שם הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב קוק וראש הישיבה במשך שנים רבות.
• ישיבת ירושלים לצעירים: ישיבה תיכונית מיסודה של ישיבת מרכז הרב, הוקמה על ידי הרב יעקב הלוי פילבר, שוכנת בסמוך לישיבת מרכז הרב, ברחוב הרב צבי יהודה.
• בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן: בית יתומות על שם דוד וינגרטן. נוסד בשנת 1902. חיי היום-יום של המוסד תועדו בהרחבה במצלמתו של הצלם צדוק בסן בין השנים 1934-1902, נחשפו ב-2005 בתערוכה "יתומות".
• בית היתומים דיסקין: בית יתומים, שוכן בגבול קריית משה וגבעת שאול. נוסד בשנת 1880 בעיר העתיקה בירושלים בידי הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין, ובראשית המאה ה-20 יצא מן החומות. בשנת 1927 נבנה הבניין ברחוב ריינס של היום. הבניין תוכנן במתכונת אקלקטית וחזיתו סימטרית. במקור תוכננו לשלב בו עיטורי אבן רבים, אך עלות הבנייה אילצה את הצמצום בעיטורים, שהסתכמו בגילופי עצי דקל. המקום משמש מרכז למספר מוסדות חינוך שאינם מיועדים ליתומים בלבד. עיקר הפעילות ליתומים מתבצעת באמצעות 'קרן היתומים'.
• מכון מאיר: ישיבת דתית לאומית המשמשת בית מדרש לחוזרים בתשובה. הוקם בשנת 1974 על ידי הרב דב ביגון, ראש המכון עד היום. המכון ממוקם בשני מבנים בשדרות המאירי המחוברים זה לזה, כשהמבנה החדש מביניהם הוקם בסביבות שנת 2000.
• ישיבת המאירי: ישיבת הסדר אקדמאית השייכת למכללת ליפשיץ. בעבר הבניין שימש כבית המדרש למורים "המזרחי" שנוסד בבניין שהיה קודם לכן ביתו של הרב משה המאירי שעל שמו נקרא הרחוב, בשדרות המאירי 11 של היום. מנהלו הראשון היה אליעזר מאיר ליפשיץ, ולאחר מותו נקראה המכללה על שמו. כיום הקמפוס המרכזי של המכללה הוא ברחוב הלל במרכז העיר.
• בית הכנסת היכל יעקב: בית כנסת נוסח הספרדים שבו כיהן הרב הראשי מרדכי אליהו כרב בית הכנסת, ולשכתו פעלה במקום. בית הכנסת שוכן בין רחוב ריינס לרחוב בן-ציון, הוא נוסד בשנות ה-80 של המאה ה-20, וקרוי על שם הנדיב יעקב ספרא (אביו של אדמונד ספרא). במקום פועל גם כולל "דרכי הוראה לרבנים" בראשות הרב יוסף אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו.
• בית הכנסת אוהל יצחק: בית כנסת נוסח אשכנז שנוסד עם הקמת השכונה כבית הכנסת המרכזי בה (ראו שרטוט תוכנית המקור של השכונה שלעיל). בית הכנסת קרוי על שם יצחק יעקב ילין שהיה בין מייסדי בית הכנסת ושימש בו במשך שנים ארוכות כחזן וגבאי ראשי. במסיבת חנוכת המבנה שנערכה בט"ו בשבט תרצ"א השתתפו אישים חשובים כהרב אברהם יצחק הכהן קוק, דוד ילין ועוד.
• סניף בני עקיבא: בקריית משה פועל סניף של תנועת הנוער בני עקיבא. הסניף הוקם בשנת 1971.
• סניף אריאל גבעת שאול (גב"ש): הסניף הראשון של תנועת הנוער אריאל, ומהסניפים הגדולים בתנועה - מבנה פעילות הבנות ממוקם בפועל בקריית משה.

רחובות השכונה

• קריית משה: רחובה הראשי של השכונה, נקרא על-שמה כדי לשמר את השם. שמו הקודם של הרחוב היה הרב אוסטרובסקי (המאירי), שלאחר מכן נקראה על-שמו השדרה הסמוכה, שדרות המאירי.
• גת: אחד הרחובות היפים והשקטים של השכונה, בנייני השכונה הם שיכונים שנשארו עוד מהשנים הראשונות של השכונה. קרוי על שם החוקר בן ציון גת (1959-1909).
• שדרות המאירי: השדרה שתוכננה במקור כחלק משכונת הגנים. נקראת על-שם הרב משה המאירי (אוסטרובסקי) 1947-1886, ממנהיגי תנועת המזרחי בארץ ישראל, מורה ועסקן ציבורי. כיום זוהי שדרה להולכי רגל, כאשר משני צדיה נטועים עצי ברוש ולאורכה ממוקמים ספסלי ישיבה. ברחוב זה שוכנים מכון מאיר וישיבת המאירי (מכללת ליפשיץ).

  

  שדרות המאירי בקריית משה

• העילוי: כינויו של הרב שלמה פוליצ'ק (1928-1877), שהיה ראש ישיבה בניו יורק. ברחוב זה שוכן בית היתומות וינגרטן.
• שושנה (פוליאקוב): על שם הנדבנית שושנה פוליאקוב, שייסדה קרן חסד וסיוע למוסדות דת בירושלים. נפטרה בשנת 1927. בתחילת הרחוב עומד אחד מבתי האבן המקוריים של השכונה. לפני סיפוחה של קריית משה לירושלים נקרא הרחוב רחוב השרון.
• קוסובסקי: על-שם הרב חיים יהושע קסובסקי (1960-1873), חוקר ספרות התלמוד ומחבר הקונקורדנציה לספרות חז"ל. ממייסדי קריית משה. ברחוב זה, שמתחיל בסוף השדרה המרכזית (שדרות המאירי), נמצא בית הכנסת המרכזי של השכונה, "אוהל יצחק".
• סירקיס: על-שם דניאל סירקיס (1965-1881), ממייסדי התנועה הציונית-דתית בפולין, חבר המועצה הדתית של מדינת ישראל וחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל.
• קורות העתים - רחוב קטן על שם ספרו של ר' מנחם מנדל מקאמיניץ.
• דגל ראובן: נקרא על-שם ספרו של הרב ראובן כץ (1963-1880). היה רבה הראשי של פתח תקווה וחבר הרבנות הראשית לישראל. ברחוב זה נמצאים בנייני "בית חינוך עיוורים".
• מימון: על-שם הרב יהודה לייב פישמן מימון 1962-1875), מראשי הציונות הדתית, מנהיג תנועת המזרחי, שר הדתות הראשון ומחותמי מגילת העצמאות. רחוב מרכזי בשכונת מימון שכיום נבלעה בתוך קריית משה. ברחוב שוכן מוסד הרב קוק, אותו ייסד הרב מימון בשנת 1936 ובראשו עמד עד מותו. שמו הקודם של הרחוב הוא שרי המאה, על-שם סדרת ספרים שכתב הרב מימון.
• ריינס: קרוי על-שם יצחק יעקב ריינס (1915-1839), מייסד המזרחי בשנת 1902, סופר וראש ישיבה. היה ציר בקונגרסים הציוניים ומראשוני הרבנים שחברו לבנימין זאב הרצל, שהיה ידיד טוב של הרב ריינס.
• בן-ציון: על-שם שמואל שמעון בן-ציון (1954-1894), מבוני ירושלים. ברחוב זה ממוקמים "בתי בן-ציון", בתי הדירות שבנה והשכיר לדיירים. בשנת 1954 נרצח על ידי אחד מדיירי הבניין, ככל הנראה על רקע סכסוך כספי.
• ניסנבוים: על-שם הרב יצחק ניסנבוים (1942-1868), חובב ציון, מראשי הסתדרות המזרחי. שמו הקודם של הרחוב היה הרב ריינס.
• הרב צבי יהודה: על-שם הרב צבי יהודה קוק (1982-1891), ראש ישיבת מרכז הרב השוכנת ברחוב זה. ערך חלק מכתבי אביו, הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במשך שנים היה הרחוב קרוי רחוב בן-דור, על-שם יצחק בן-דור, עיתונאי שנפל במלחמת העצמאות, ובשנת 2001 שונה לשמו הנוכחי. השם החדש נקלט בצורה חלקית ועדיין ניתן לראות מפות ושלטים הנושאים את השם הוותיק. ברחוב זה התגורר בילדותו הסופר מאיר שלו, ובספרו "בביתו במדבר" הוא מתאר את הווי ילדותו בשכונה.
• ימין אבות המשכו של רחוב הרב צבי יהודה. נקרא על שם ספרו של הרב בצלאל יהושע קנטרוביץ' (1885-1825), מראשי ישיבת עץ חיים.
• אליעזר הלוי: קרוי על שם דוקטור אליעזר הלוי (1809-1889)שהיה מלומד יהודי בריטי ממוצא גרמני אשר שימש כעוזרו ומזכירו של משה מונטיפיורי במשך כחמישים שנה.
• שפרה - רחוב קטן על שמה של אחת המיילדות העבריות במצרים.
• הברון הירש: אחד הרחובות השקטים של השכונה קרוי על שם הברון מוריס דה הירש היה איל הון ונדבן יהודי-גרמני שחי בצרפת, באנגליה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית. סייע באמצעות חברת יק"א שהקים, בארגון ובכספים להגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה לאמריקה (ובעיקר לארגנטינה) בשלהי המאה ה-19.
• הרב עמיאל על שם רבה של תל אביב, משה אביגדור עמיאל.
• פיק: רחוב קטן קרוי על שם פרופסור חיים הרמן פיק (1879- 1952) היה פרופסור למדעי המזרח, חוקר לשונות שמיות ואשורולוג, ממנהיגי תנועת המזרחי בגרמניה ובארץ, ראש מחלקת העלייה של ההסתדרות הציונית, חבר הוועדה המדינית של הסוכנות היהודית המורחבת, ממקימי ופעיל באגודת "עזריאל" לעזרה לרבנים פליטי השואה.
• רב צעיר: רחוב קטן בקצה הדרום-מערבי של השכונה, הקרוי על שמו של הרב חיים טשרנוביץ, שזה היה כינויו הספרותי.
• בזל: רחוב קטן בקמה הדרום-מערבי של השכונה, הקרוי על שם העיר השווייצרית בזל, בה התקיים הקונגרס הציוני העולמי הראשון.
• פרבשטיין: רחוב ראשי המקיף את השכונה מצידה הדרום-מערבי, הקרוי על שם הרב יהושע השל פרבשטין, מנהיג תנועת המזרחי ונשיא קרן היסוד בפולין שבין שתי מלחמות העולם.
• נורוק - על שם הרב מרדכי נורוק, רב ומנהיג ציוני לטבי וחבר הכנסת.
• בית שערים - על שם העיר הגלילית הקדומה, מושבו של רבי יהודה הנשיא.

ראו גם

• המקשר

לקריאה נוספת

• דוד קרויאנקר, אדריכלות המדינה שבדרך בראי יצירתם של הקר-ילין, כתר הוצאה לאור, 2006, (הספר בקטלוג ULI)
• תמר הירדני, רחוב שושנה בקרית משה, ירושלים, סגולה, 102, דצמבר 2018
• שבתי זכריה, ירושלים של מעלה - שכונות ירושלים וסיפוריהן, אריאל, 2005.
• יוחאי רודיק ונאווה כהן ברוזובסקי (עורכים), קריית משה: תולדות שכונת קריית משה ובית הכנסת אהל יצחק בירושלים, ירושלים: מוסד הרב קוק, 2008 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קריית משה בוויקישיתוף

• שכונת קריית משה באתר "עיריית ירושלים".
• תמונות של שכונת קריית משה בפורטל "תמונות ירושלים".

• 
  'שדרות בן דור' והוחלף ב'רחוב הרב צבי יהודה'
• 
  מגדל המים בשכונה
• 
  קריית משה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32090603קריית משה