יצחק שלו
 | |
| יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20 | |
| לידה |
5 ביולי 1918 כ"ה בתמוז תרע"ח טבריה |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1992 (בגיל 74) יב בתמוז תשנ"ב ירושלים |
| לאום | ישראל |
| עיסוק | משורר, סופר ומסאי |
יצחק שלו (5 ביולי 1918, כ"ה בתמוז תרע"ח - 13 ביולי 1992, יב בתמוז תשנ"ב) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי.
תולדות חייו
יצחק שלו נולד בשנת 1918 בטבריה, לצפורה ולמאיר בסלבסקי (שם המשפחה עוברת לשלו ב-1926), ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני"[1] שבו, לפי עדותו, רכש אהבה גדולה לתנ"ך. אחר-כך למד בגימנסיה העברית בירושלים. שלו היה חבר ארגון האצ"ל, אבל עזב אותו ושירת בצבא הבריטי עם היוודע גורל היהודים במלחמת העולם השנייה. אחר כך השתלם בבית המדרש למורים בית הכרם[2]. הוא שימש כמורה בבית הספר לבנים, בגימנסיה העברית בירושלים[3] ובבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית, ואזי בבית המדרש למורים בו למד בעלומיו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמנה עם חברי שורת המתנדבים[4]. בשנת 1955 ערך הגדה ליום העצמאות[5].
היה חבר האקדמיה ללשון העברית וועדת השמות הממשלתית, וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ברשות השידור[6].
נודע באהבתו הגדולה לתנ"ך[7]. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו לקבר רחל לבית לחם ולחברון, וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ. הוא השתתף בחידון התנ"ך הראשון[8] וזכה במקום השני, אחרי עמוס חכם. הוא השתתף שוב בחידון השלישי.
נפטר בירושלים. על מצבתו בהר המנוחות חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים[9].
בנו, הסופר מאיר שלו, אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו "הדבר היה ככה" מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.
עמדותיו
שלו היה מהתומכים בארץ ישראל השלמה ובין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים היה מעלה על נס את הכמיהה אל שטחי יהודה ושומרון, ואף אל הגולן והבשן. לאחר מלחמת ששת הימים היה ממארגני ההפגנה נגד מסירת ארמון הנציב לידי האו"ם[10]. נמנה עם מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה (1967). במאי 1974 היה בין שובתי הרעב נגד כוונות לנסיגה ברמת הגולן[11].
כתיבתו
מגיל צעיר כתב שלו שירים ומוריו, בהם אהרן קציר, עודדו אותו להמשיך לכתוב. בגיל 25 שלח את שירו הראשון לפרסום במאזנים[12] ומאז שיריו התפרסמו בקביעות בעיתונים שונים[13].
ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", פורסם בשנת תשי"ב 1951. יצחק שלו התחבב על קהל קוראי השירה וזכה במספר פרסים ספרותיים. בשנת 1952 זיכה אותו הספר בפרס אוסישקין[14].
בסוף 1954 פורסם שמשרד החינוך הכניס את שיריו לתוכנית הלימודים לכיתות ה'-ח'[15].
בינואר 1955 זכה ספרו "קולות אנוש חמים" בפרס רופין[16]. בשנת 1955 זכה שירו "אנחנו בעוג'ה שלחנו שלהבת" בתחרות של עירית תל אביב לכתיבת המנון לחיל השריון[17].
הוא כתב גם ספרי סיפורת, שהידוע בהם הוא הרומן "פרשת גבריאל תירוש", ופרסם מאמרים בענייני ספרות באכסניות שונות, בהן מוספי ספרות בעיתונות היומית.
בשנת 1974 זכה בפרס רמת גן על הספר "שמלת הריון"[18].
תוכני שירתו
לשלו הייתה זיקה מיוחדת לירושלים ולנופיה וקובץ שירים שלו תחת הכותרת "שירי ירושלים" יצא לאור בתשכ"ח.
נודע באהבתו לארץ ישראל והרבה לטייל בה ברגל. הוא הטיף גם לאחרים לעשות זאת, דבר שבא לידי ביטוי בפעילותו למען מפעלי טיולים רגליים במסגרות בתי הספר. בכלל זאת, התגעגע לשטחי יהודה והשומרון שהיו אז בידי ירדן ושאף לביטוי הגעגועים בספרות העברית. על כך כתב: "ייתכן שהכרח מדיני כופה עלינו, לפי שעה, ששום יהודי לא יצעד דרומה מרמת רחל ומזרחה מהר ציון, אבל זה ששום שיר או סיפור איננו צועד בכיוונים הללו, זאת לא אבין לעולם". ואכן בשירו "ירושלים דהשתא" כתב שלו:
אוֹתָהּ יַד-מַחַץ-עַַם מְשַׁחְרֶרֶת עָרִים,
אוֹתָהּ זְרוֹעַ שִׁלֵּם וְנָקַם
אֵיךְ קָפְאָה אֵין אוֹנִים מוּל חוֹמוֹת הַבִּירָה,
הִנֵה זָעָה - אַךְ שָׁבָה רֵיקָם - -
קָם גוֹאֵל נִצָּנִים, פּודֵה יַד מָרְדְּכַי
אַךְְ לְקֶרֶת אֱלוֹה - לא קָם,
כּּי יָשְׁבוּ נְעָרִִים עַל כֶּלְיָם, חָָרְקוּ שֵׁן,
וִידֵֵיהֶם אֲסוּרות אֶל חֵיקָם...— יצחק שלו, אוחזת ענף שקד, עמ' 30–34
מספריו
שירה
- "אוחזת ענף שקד" (תשי"ב).
- "קולות אנוש חמים" (תשי"ד).
- "קול ענות" (תשט"ו).
- "אלוקי הנושק לוחמים" (תשי"ז).
- "נער שב מן הצבא" (תש"ל).
- "שמלת הריון" (תשל"ב).
- "שיכרון זהֹב", הוצאת לוין-אפשטין מודן, (תשל"ה).
- "מעשן את מקטרת רעי" (תשל"ו).
- "שירי ירושלים" (תשכ"ח).
- "השיר אל הזמן העובר", עריכה: מאיר שלו, רפאלה שיר, צור שלו. הוצאת עם עובד, 2009.
סיפורת
- "פרשת גבריאל תירוש" (תשכ"ה).
- "דם ורוח" (תש"ל).
- "תחת התות" (תשל"א).
- "ילד היה בירושלים" (תשל"ד). (ספר ילדים שהרקע שלו התבגרותו בארץ בתקופת המנדט).
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יצחק שלו, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יצחק שלו, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יצחק שלו, ביקורת או רוח רעה?, דבר, 22 במרץ 1957, המשך - עימות של שלו עם המבקר ברוך קורצווייל
- יצחק שלו באתר האקדמיה ללשון העברית
על יצירתו:
- ש"י פנואלי, שירי יצחק שלו, דבר, 15 באפריל 1952
- נתן גורן, משורר בהיר עיניים, דבר, 13 ביוני 1952
- נתן גורן, שירתו של יצחק שלו, דבר, 6 במאי 1955
- א. ברוידס, מיטב השיר אמתו, דבר, 22 באוקטובר 1954
- מ. משב, שירי ירושלים של יצחק שלו, מעריב, 6 בדצמבר 1968
- יוסי שריד, קוראים לי המשורר הירושלמי, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2009
מכּתביו:
- ססגונים חוצותינו, מלאים, דבר, 30 בדצמבר 1949
- שלדים אפורים מוחלדים, דבר, 17 במרץ 1950
- קינה על עלומיך, דבר, 16 ביולי 1954
- תחת התות (שיר), דבר, 25 בספטמבר 1957, המשך
- פרהיסטוריה פרטית, מעריב, 21 בדצמבר 1962
- שירי בית ישן, מעריב, 8 באפריל 1963
- ירושלים של סתו, מעריב, 4 באוקטובר 1963
- גֵב, מעריב, 12 ביולי 1963
- לא נוותר על גבולות הייעוד!, מעריב, 16 באוגוסט 1963
- מי בגד במי?, מעריב, 10 בינואר 1964
- משמעותם של שמות החגים, לשוננו לעם, כרך כו חוברות ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ עם תערוכת ביה"ס תחכימוני בירושלים, חרות, 4 בינואר 1952
- ^ הכרה אקדמית למיכללת ילין, מעריב, 17 ביולי 1979
- ^ יצחק שלו, זמנים, 4 בדצמבר 1953
- ^ הסוכנות הפסיקה התמיכה לשורת המתנדבים, הבוקר, 24 בינואר 1956
פרופ' לייבוביץ מסביר עזיבתו את "השורה", דבר, 10 ביולי 1956 - ^ "מקראי חג" הגדת יום העצמאות, חרות, 20 באפריל 1955
- ^ המשורר יצחק שליו: מליאת רשות השידור חסרה לא רק שיניים אלא גם חניכיים, דבר, 27 ביולי 1976
- ^ מה נתן לי התנ"ך ביצירתי, מעריב, 14 בספטמבר 1958
- ^ סופרי דבר, ויבינו במקרא, דבר, 1 באוגוסט 1958.
- ^ הקבר של יצחק שלו בהר המנוחות, באתר BillionGraves
- ^ הפגנה נגד מסירת הארמון, על המשמר, 13 ביולי 1967
- ^ פרופסורים ואנשי רוח שובתים רעב, מעריב, 7 במאי 1974
- ^ אברהם חיים אלחנני, עם בעל הסימפוניה הירושלמית, דבר, 28 בינואר 1955
נראה שהכוונה לשיר "ואלה ריחות שאוהב" שהתפרסם בגיליון ה' (ק"ט), תש"ה, עם ציון של תאריך כתיבה כ-7 בינואר 1945 - ^ אבא אריכא, עין הקורא - יצחק שלו, המשקיף, 26 באפריל 1946
- ^ שיר האדמה החסרה, מעריב, 2 באוקטובר 1952
- ^ שינויים מרחיקי לכת בתכנית הלימודים של בתיה"ס היסודיים, זמנים, 30 בדצמבר 1954
- ^ חולקו פרסי רופין לספרות ולמדע, דבר, 19 בינואר 1955.
- ^ י. שלו זכה בתחרות ל"שיר השריון", הבוקר, 14 ביולי 1955
טכס הענקת הפרסים לזוכים בתחרות, חרות, 16 בדצמבר 1955
שיר השריון - ^ וילנאי ושלו תחני פרס ר"ג, דבר, 5 במאי 1974
