דיר יאסין
 | |
| חלק מבתי הכפר כיום, נראים בצד השמאלי של התמונה | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 2,857[1] דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | פרשת דיר יאסין |
| תאריך נטישה | 9 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | שכונות גבעת שאול, הר נוף ובית החולים כפר שאול בירושלים |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 610[2] (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת ירושלים רגילה)   דיר יאסין | |
דיר יאסין (בערבית: دير ياسين) היה כפר ערבי בהרי ירושלים כ-5 קילומטרים מערבית לירושלים בסמוך לשכונת גבעת שאול. הכפר התפרסם בשל פרשת דיר יאסין - כיבוש הכפר במלחמת העצמאות, שבמהלכו הוחרב חלק ממנו ונהרגו רבים מתושביו.
היסטוריה
הכפר היה ממוקם במרחק של כשלושה קילומטרים מהקסטל וכקילומטר אחד משכונת גבעת שאול, באזור הר נוף של היום, הוא שכן דרומית לכפרים ליפתא וקאלוניה במורדות הר בגובה של כ-800 מטרים. בשנת 1517 מוזכרת לראשונה בכתובים ח'ירבת עין אל תות הנמצאת כמה מאות מטרים מערבית למרכז הכפר. בסוף המאה ה-19 נבנו בתי האבן של הכפר. שני מעיינות מדרום ומצפון סיפקו מים לכפר. כל אוכלוסיית הכפר הייתה מוסלמית. בשנת 1907 החלה להיבנות שכונת גבעת שאול מן הצד המזרחי של הוואדי על קרקעות שנרכשו מתושבי דיר יאסין.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ביצרו העות'מאנים את הכפר, אולם הוא נכבש בידי הצבא הבריטי ב-8 בדצמבר 1917. בזמן פרעות תרפ"ט (1929) ניסו תושבי הכפר שוב ושוב לנתק את הכביש המוליך מירושלים לתל אביב.[3]
עד שנות ה-20 עסקו תושבי הכפר בחקלאות ובגידול צאן, אולם גידולה של ירושלים והבנייה הנרחבת בה הביאו להקמתן של מחצבות אבן בכפר (בשנות ה-40 פעלו 4 מחצבות בכפר). בזכות פריחת המחצבות הוקמו בתים חדשים בכפר וכן נוסדה בשנת 1935 חברת אוטובוסים בשיתוף הכפר ליפתא. בשנת 1943 נפתחו בו שני בתי ספר יסודיים – אחד לבנות ואחד לבנים. באותה עת היו בכפר שני מסגדים, מועדון תרבות, שתי אכסניות וחנויות אחדות. בחקלאות עסקו באותה עת רק כ-15 אחוז מכלל התושבים.
בשנת 1922 מנתה האוכלוסייה 254 תושבים[דרוש מקור]. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 מנה הכפר 428 איש ו-91 בתים נושבים.[4] בשנת 1945 הוערכה האוכלוסייה ב-610 תושבים (לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל).
במלחמת העצמאות
ערך מורחב – פרשת דיר יאסין
ב-20 בינואר 1948, התקיימה פגישה בין נכבדי דיר-יאסין ואנשי גבעת שאול, ונחתם הסכם ליחסי שכנות טובה. ואכן במשך החודשים אחר כך מנעו אנשי הכפר התבססות של לוחמים בכפרם. עם זאת, לקראת אפריל אירעו כמה מקרים של ירי ולחימה בהם נטלו חלק אנשי הכפר.
בבוקר 9 באפריל 1948 הותקף הכפר על ידי כוח משותף של אנשי אצ"ל ולח"י שמנה כ-110 לוחמים. אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לידי קרב, שעל נסיבותיו חלוקות הדעות, ובמהלכו נהרגו כ-100 עד 120 מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים. בקרב נהרגו גם 5 לוחמים יהודים ו-14 נפצעו.
אחרי הקמת מדינת ישראל
בשנת 1949 הוקם בכפר מחנה עולים, ובמקביל אליו שיכנו בכפר גם גרעין מתיישבים שהיה קשור לפועלי אגודת ישראל, מיוצאי פולין, רומניה וסלובקיה, שהקימו בו יישוב יהודי חדש - גבעת שאול ב'.[5]
בשנת 1951 הוקם במבני הכפר, בין השאר בבית הספר, בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול. בשלוחה אשר ממערב לבית החולים נותרו שטחים חקלאיים גדולים וכן בורות מים. על יתרת השטח שהיה שייך לכפר נבנו השכונות גבעת שאול והר נוף.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ זהו השטח הכולל, מתוכו היו 153 דונם בבעלות יהודית ו-3 דונם שטחים ציבוריים
- ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין ריממברד
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק י, עמ' 216.
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697
- ^ תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 101.
30135846דיר יאסין