ממילא
ממילא היא שכונה בלב ירושלים, בעמק המקשר בין שער יפו בעיר העתיקה לבין העיר החדשה. השכונה הוקמה בסוף המאה ה-19 כשכונת סוחרים ובעלי מלאכה יהודים וערבים, ושגשגה כחלק מהמרכז המסחרי של העיר. בין השנים 1948–1967 הייתה השכונה בשטח ההפקר בין ישראל וירדן, בתים רבים בה נהרסו ומצבה הידרדר. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להרסה ולבנות את המתחם מחדש בחלוקה לאזורי מגורים, מלונאות, מסחר ומשרדים, באחד ממיזמי הבנייה הגדולים, היקרים והארוכים בתולדות העיר המודרנית.
ממילא ממוקמת במרכז קו התפר בין מזרח ירושלים ומערבה, קרקע שבשנות ה-2000, נחשבת לאחת היקרות במדינת ישראל. מיזם שיקומה ובינויה היה כרוך בהשקעות עתק, ולווה בקונפליקטים משפטיים, עסקיים ודתיים עזים שהביאו לעיכובים רבים בהשלמתו. הוויכוח סביב המתחם שכך מעט מסוף 2006, עת הושגו פשרות בנוגע לבנייה באזור ועם חידוש אינטנסיבי של העבודות במקום. רק בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, הושלמו מרבית אזורי המגורים והמלונאות, ונפתחו לקהל הרחב מתחם הבילוי הקניות ובתי הקפה.
מיקום ותיאור פיזי
שכונת ממילא נמצאת בירושלים, בעמק שהוא המשכו הטבעי של גיא בן הינום, למרגלות העיר העתיקה הממוקמת על רכסי ההרים הסמוכים. גבולותיה של השכונה הם חומת העיר העתיקה במזרח ורחוב המלך דוד במערב, רחוב שלמה המלך וכיכר צה"ל בצפון, ושכונת ימין משה והקונסוליה הצרפתית בדרום. סך כל שטח המתחם הוא כ-120 דונם.
אובייקטים היסטוריים רבים תוחמים את האתר: מגדל דוד, שער יפו, חומת העיר העתיקה, בריכת ממילא ובריכת הסולטן, המתחם הצרפתי עם ההוספיס סן ונסן דה פול ואכסניית נוטר דאם, הר ציון ומשכנות שאננים. בנוסף להם נמצאים בקרבת השכונה מלונות, מוסדות ציבור, משרדים, עורקי תנועה ומוקדי בילוי רבים.
עתיקות באזור ממילא
לפני שהוחל בהקמתו של פרויקט הבנייה הגדול בממילא נערכה במקום חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות. תחילה נערכה חפירה באתר על ידי אהרון מאיר (1989). עיקר החפירה נערכה בין השנים 1992-1989 בהנהלתו של רוני רייך, ובסיועם של אלי שוקרון ויעקב ביליג. נחשפו השרידים הבאים:
תקופת הברזל השנייה
נחשפו כתריסר קברים מתקופת הברזל השנייה, כלומר שהיו בשימוש למן המאה ה-8 לפנה"ס ועד לחורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס. הקברים הן מערות קבורה משפחתיות חצובות בסלע. מפתח קטן הסגור באבן גולל, נכנסו אל חלל רבוע שגודלו כ 3 על 3 מ' בממוצע. משנים או שלושה צדדים מצויות אצטבאות סלע חצובות להנחת הנפטרים. בפינה הימנית הפנימית חצוב בו עמוק לאיסוף עצמות הנפטרים. עצמות הנפטרים נמצאו כולן במצב של פירורים. העפר שסונן ניתן לנציג משרד הדתות לשם קבורה חוזרת. בקברים נמצאו כמויות גדולות של כלי חרס ששימשו כמנחה למתים או לחלופין שימשו את מי שעסקו בקבורה. נמצאו גם מספר מצומצם של ראשי חצים, צלמיות חרס, מעט חרוזים ושלוש חותמות עבריות שנשאו את השמות: חננ (י) (בן) טבשלם; יהוהחן בת פקעת; לטבשלם יהוכל. בשני קברים נמצא המשך שימוש אל תוך התקופה הפרסית, ובאחד מהם אף המשך שימוש עד לתקופה החשמונאית.
תקופת הבית השני
באתר נחשפו קברים אחדים מימי הבית השני מהמאה ה-2 לפנה"ס, ובהם קברי פיר שבתחתיתם כוכים, שהוא סוג של קברים שלא נודע כמותם קודם לכן בירושלים.
התקופה הרומית המאוחרת
מהתקופה הרומית נמצאו באזור ממילא שברי רעפים פזורים ולבנים של חרס ועליהם טביעות חותם של הלגיון הרומאי העשירי, שנותר בירושלים כחיל מצב לאחר חורבנה בשנת 70. לא ברור לאילו מבנים שהתקיימו וודאי בסביבה הקרובה, השתייכו פריטים אלה.
התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית הקדומה
מן התקופה הביזנטית נחשפו באתר מבנים רבים, שכולם מצויים כיום מתחת לגשר החדש המקשר את המדרחוב והחניון הגדול עם שער יפו.
מתחת לשער יפו ממש נחשף חלק ניכר מבית מרחץ ציבורי הבנוי על העיקרון שהומצא בידי הרומאים של חימום תת-קרקעי של רצפות. בסמוך ומצפון-מערב למרחץ עוברת אמת מים שקישרה את בריכת ממילא המרוחקת כמה מאות מטרים מן העיר, עם הבריכה שברובע הנוצרי של העיר העתיקה, המכונה בשם האנכרוניסטי 'בריכת חזקיהו'. הן בית המרחץ והן אמת המים השתמרו היטב. בית המרחץ המשיך לשמש גם בתקופה המוסלמית הקדומה.
מתחת לשער יפו מצויים שרידיו של רחוב היוצא לכיוון דרום-מזרח משער עיר כלשהו, שלא נחשף, שהיה מתחת לשער יפו העות'מאני. זוהי ראשיתה של דרך בית לחם הביזנטית. משני צדדיה שרדו יסודות של חנויות.
בכל השטח נחשפו קברי שוחה אחדים מן התקופה הביזנטית. במרחק מה משער יפו (במקום שמצוי כיום שער הכניסה המערבי לאוטובוסים לחניון) נחשפה קפלת תפילה נוצרית קטנה, עם אפסיס קטנה הפונה למזרח, ובו עקבות פרסקו המתאר את סצנת הבשורה. בקיר הצדדי נפער פתח אל מערה ובה נמצאו מושלכות כמויות ניכרות של עצמות אדם. לפני הפתח נמצאו שרידים של כתובת יוונית עשויה ברצפת הפסיפס ובה נאמר: לישועה ולהצלה של מי שהאל יודע את שמותיהם – נוסח הידוע מכנסיות נוצריות אחרות בנות התקופה. צלבים תוארו גם ברצפה וגם על משקוף הפתח למערה. ניפוי ממצא העצמות העלה תליונים אחדים דמויי צלב ומטבעות שהמאוחרת ביותר מביניהן היא מימיו של הקיסר הביזנטי פוקאס (602–610). נתונים אלה ושיקולים נוספים הביאו את החופרים למסקנה שמדובר באחד ממקומות הקבורה אליו נאספו קרבנות הטבח שערכו הפרסים הסאסאנים, במסע האלים שלהם לארץ הקודש בשנת 614.[1] על כשלושים מקומות קבורה שכאלה אליהם אסף תומאס הקברן את קרבנות הטבח ידוע מן המקורות ההיסטוריים (רשימה שנשתמרה בשש גרסאות בערבית ובגאורגית), ומהן עולה שבאזור ברכת ממילא (הוא האזור שמדובר בו כאן) נאספו למעלה מ-20,000 גופות. המערה הזו ודאי היא אחד ממקומות הקבורה, והמקום הראשון בסדרה זו שהתגלה בחפירות.[2][3]
התקופה האיובית
החל מהתקופה האיובית נחשפו פניה החיצוניים של חומת העיר בקטע שמצפון לשער יפו. הממצאים הראו כי זהו קטע מביצור העיר שבנה השליט האיובי אל מלכ מועט'ם עיסא (קרי: מועזם), אחיינו של צלאח א-דין, בשנת 1212. כשבע שנים מאוחר יותר ציווה שליט זה להרוס את ביצורי העיר, שעל הקמתם שקד זמן קצר קודם לכן, מפחד שהצלבנים יכבשו מחדש את העיר ויקשה עליו לסלקם ממנה. מעשה זה הוא יחידאי בתולדות בנייתם של ביצורים.[4]
שימור
כל הקברים שנחפרו נהרסו לשם בניית החניון הגדול. העצמות נמסרו לקבורה למחלקה לענייני קבורה במשרד הדתות. כל המבנים הביזאנטיים אינם נגישים כיום (2010) לציבור, אף שהם שמורים היטב מתחת לגשר ומתחת לכיסויי עפר, והם מחכים ליוזמה מקומית לשימורם והנגשתם לציבור. החומה האיובית שומרה על ידי רשות העתיקות וניתן לראות קטע ארוך ממנה מתחת לשער יפו וממנו צפונה עד לתחנת האוטובוסים המקומית.
היסטוריה
פירוש השם ממילא בערבית הוא "זה שבא מאלוקים" ("מאמִן אללה" مأمن الله או "מא מן אללה" ما من الله). יש הטוענים שמקור השם דווקא בכנסייה שהייתה פעם באזור, על שם הקדוש סנט ממילא.
בשם זה נקרא בית הקברות המוסלמי הממלוכי. במרכז בית הקברות שוכנת בריכת ממילא, אחת משלושת מאגרי המים שבנה המלך הורדוס בירושלים בתקופת בית שני (השם "בריכת ממילא" ניתן לה מאוחר יותר).
תקופת השלטון העות'מאני
בירושלים העות'מאנית, עד סוף המאה ה-19 היה מתחם ממילא שטח פתוח ופנוי לגמרי עם מעט עצי זית ושלוש בריכות מים בתחומו. שבילי הולכי רגל וכרכרות הובילו משער יפו לכיוון מערב ודרום, בנתיבי דרך יפו ודרך חברון של ימינו. בתקופה זו התגברה הבניה הלא מתוכננת מחוץ לשער יפו. אחד הבניינים הראשונים במתחם היה מנזר סן ונסן דה פול.
בשנותיה הראשונות של ממילא נבנתה השכונה בצורה לא מתוכננת ומילאה את העמק בין רחוב יפו ודרך חברון. באותה עת עורק החיים המרכזי בעיר העתיקה היה השוק שצמוד לשער יפו ולמצודה, והחל להתפתח מסחר בעיר החדשה לאורך דרך יפו. שכונת ממילא החדשה הייתה עירוב של עסקים, מלאכה זעירה ומגורים (לרוב בחלקו האחורי של העסק). בעיקר צלחו בממילא עסקים שלא מצאו את מקומם בצפיפות העיר העתיקה, ומפעלים זעירים. מתחם ממילא הפך למרכז מסחר עבור יהודי וערביי ירושלים שמחוץ לחומות. אופיה זה של השכונה המשיך ללוות אותה עד הקמת המדינה ב-1948. במפות מסוימות אף מופיע שמה הרשמי של השכונה כ"מרכז מסחרי".[5] קצה רחוב יפו העובר בשכונת ממילא הפך למבשר הכניסה לעיר העתיקה. במקום אטרקטיבי זה הוקם מלון פאסט, בסמוך לו הוקם בית טאנוס - בית משרדים ומסחר גדול ומודרני, אשר למרבה האירוניה הפך לאחר מכן לסמל ההזנחה וההתפוררות של שכונת ממילא. כאמור, השלטון הטורקי לא עסק בתכנון, ותרומתו היחידה לשכונת ממילא הספונטנית היה מגדל שעון בשער יפו. המגדל הוקם לכבוד מלאות 30 שנה למלכות הסולטאן ב-1907.
תקופת המנדט: 1917-1948
בשנת 1917 נכנס גנרל אלנבי בראש צבאו לירושלים דרך שער יפו, והחלה תקופת המנדט הבריטי. הבריטים הביאו עמם גישה שונה מאוד מהגישה הטורקית, עם רגישות רבה לאתרים היסטוריים ולעקרונות תכנון ושימור. שכונת ממילא, המסתירה את החומות ומגמדת את העיר העתיקה הייתה לצנינים בעיניהם, ובמהלך כל תקופת שלטונם ניסו להשליט סדר ולקבוע עקרונות תכנון שיסדירו את שכונת ממילא. עקרונות אלה כללו, בעיקרם, הרחקת הבנייה מהחומות והריסת המבנים שנשענו עליהן, והגבלת בנייה לגובה כדי לשמר זוויות ראייה לאגן העיר העתיקה. ב-1921 נהרס מגדל השעון בשער יפו על ידי הבריטים אשר סברו כי הוא מפגע חזותי.
ב-1928 נוסד בממילא מרכז מסחרי שמאע, ביוזמתו של אליהו יוסף שמאע ובעזרתם של חבריו מקהילת יהדות חלב. המרכז המסחרי היה מרכז מודרני ראשון מסוגו בירושלים, בתכנונו של האדריכל ומתכנן הערים הבריטי קליפורד הולידיי ששימש יועץ אזרחי של ממשלת המנדט לפיתוח העיר ירושלים. הוא כלל 250 חנויות של סוחרים יהודים וערבים מכל התחומים, והיה נדבך חשוב בביסוס המע"ר החדש של ירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. רחוב ממילא היה לרחוב מסחר ראשי, שבו עברו אוטובוסים מכל חלקי העיר.[6]
ב-2 בדצמבר 1947 הסתערו מפגינים ערבים על המרכז המסחרי בשכונת ממילא. המתפרעים בזזו את החנויות, רצחו ופצעו את הסוחרים היהודים, בעוד השוטרים הבריטים מביטים בנעשה בשוויון נפש. לאחר מכן הוצת המרכז המסחרי ונשרפו מספר בתים נוספים בשכונה.
צולם על ידי פרופ' יהודה לפידות
העיר המחולקת: 1967-1948
עם תחילת מלחמת העצמאות ננטשה ממילא מתושביה היהודים והערבים כאחד, והפכה לאזור קרב. בשנת 1949, עם סיום מלחמת העצמאות בהכרזת שביתת הנשק בין ישראל לצבאות מדינות ערב, חולקה ירושלים לשניים, כאשר קטע הגבול שנקרא "הקו העירוני" מקיף את ירושלים המערבית ממזרח, מצפון ומדרום. המע"ר, שהיה בחלקו בעיר העתיקה ובחלקו בעיר החדשה, חולק אף הוא לשניים בקו החומות. שכונות המגורים הצמודות לקו העירוני הידרדרו והלכו, כתוצאה מירי צלפים מזדמן ופגיעות נוספות. בעיקר ניכרה ההדרדרות בשכונות הצמודות לחומות, מוסררה וממילא. מצב זה נמשך במשך 19 שנה עד מלחמת ששת הימים ב-1967 בה כבשה ישראל את כל שטחי הגדה המערבית מירדן, ובכללם את כל שטחי מזרח ירושלים על האוכלוסייה שבהם.
קווי שביתת הנשק עברו דרך מתחם ממילא, כך שכשלושה רבעים מהמתחם (חלקו המערבי) הוחזקו בידי ישראל והיתר (חלקו המזרחי) הוגדר כשטח הפקר שבתחומי השלטון הירדני. מתחם ממילא נפגע קשות בזמן המלחמה, בתים רבים נהרסו בהפגזות והאזור הפך במהירות לאזור גבול טיפוסי: אזור של מבני מגורים מטים ליפול, שאוכלסו במשפחות עולים מרובות ילדים ומעוטות יכולת, וכן מבני מלאכה זעירה ומוסכים. הבניינים הצמודים לחומה נפגעו מדי פעם מירי ומאבנים שנזרקו על ידי הלגיונרים הירדנים שישבו בעמדות על חומות העיר העתיקה. חומות בטון עבות חצצו בין השטח הישראלי והירדני בתוואי רחוב ממילא, רחוב יפו וכיכר צה"ל.
העיר המאוחדת: 1967 ואילך
מצבה של שכונת ממילא בשוך הקרבות ב-1967 מתואר כעיי חורבות. אין ספק שכל השכונה סבלה מהזנחה וממעמד נמוך כיאה לאזור גבול, אך כפי הנראה רק חלקה היה הרוס. קשה במיוחד היה מצבו של "בית טאנוס" אשר המשיכו להתגורר בו דיירים רבים בצפיפות גבוהה ובתת תנאים. לאחר זמן רב הצליחה העירייה לפנות את כל בית טאנוס מיושביו, והכריזה על הבניין כמיועד להריסה. בניין נוסף שעורר הד ציבורי רבים כשהוחלט על הריסתו הוא בית שטרן ברחוב ממילא 18, הבית שאירח, כך מסופר, את בנימין זאב הרצל בביקורו בארץ ב-1898. בעלי הבית הפכו את החדר בו לן הרצל למוזיאון קטן, ואף שהועלו ספקות בנוגע לחשיבותו השולית של האירוע ההיסטורי, התוכניות להריסת המבנה הביאו להתנגדות ממושכת מצד אזרחים רבים ומצד המועצה לשימור אתרים. המאבק הניב תוצאות חלקיות, והוחלט כי בית שטרן יפורק וישוחזר מחדש באתר לאחר הבניה.
לאחר איחוד העיר תחת שלטון ישראל נפרצו חומות הבטון שהפרידו בין מתחם ממילא והעיר העתיקה והוחל בתהליך מהיר של הריסת כל המבנים שלאורך החומה, ובכללם "בית טאנוס" המפורסם. כמו כן נהרס בניין מלון פאסט הנטוש, ועל חורבותיו נבנה מלון פנינת ירושלים (שלא כחלק מפרויקט פיתוח מתחם ממילא).
שיקום ממילא
ערך מורחב – חברת קרתא
בשנות ה-70 התעוררו מחשבות לגבי שיקום ופיתוח של שכונות הגבול ממילא ומוסררה, נוכח העליבות והנחשלות בשכונות אלו. ממילא הוגדרה כאזור שיקום בעדיפות ראשונה. הבניינים שבחלקו המזרחי של המתחם הוגדרו כבניינים לשימור, והשכונה כולה הוגדרה כשטח בתחום הפיקוח של העיר העתיקה אשר לגביו יש להקפיד על גובה הבניה ביחס לעיר העתיקה, ולשמירת מבטים פתוחים. כמו כן נכלל מרבית מתחם ממילא בתוכנית המתאר של העיר העתיקה מ-1972, ובתוכנית הגן הלאומי מסביב לחומות. תוכניות אלה הגדירו את מרבית שטח המתחם כשטח פתוח. התוכניות לשקם את ממילא לבשו עד מהרה אופי אינטנסיבי, ובראשית שנת 1971 הוקמה "חברת קרתא" - חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע"מ, כדי לחדש את האזור על ידי שיקום ופיתוח אזור ממילא והסביבה. לצורך כך הופקעו כ-100 דונם משטח ממילא והועברו לבעלות "קרתא". התכנון הופקד בידי האדריכלים ז'ילבר וייל ומשרדו של משה ספדיה (על הפרויקט הופקדה אירית כוכבי)– "הצוות לתכנון ממילא", שתכננו בהתאם לתוכנית אב של "הצוות לתכנון מרכז ירושלים" של עיריית ירושלים. תוכנית האב אישרה את פינוי והריסת כל המבנים במתחם למעט מנזר סן ונסן דה פול וחדר הרצל, וקבעה הנחיות ומגבלות לתכנון החדש.
ראש העיר טדי קולק נתן לפרויקט את מלוא הגיבוי והכריע פוליטית את רוב המתנגדים לו בעירייה. תוכנית חלופית שהוכנה על ידי האדריכל דוד קרויאנקר ביוזמת סגן ראש העיר ומחזיק תיק התכנון והבנייה, מירון בנבנישתי, שהציע לפתח את ממילא תוך שימור חזיתות הבתים הקיימים, נגנזה מיידית על ידי קולק בלא שעלתה לדיון. חברת קרתא פינתה מהשכונה כ-700 משפחות, מוסדות ובתי עסק והעבירה אותם לשכונות אחרות בעיר כדוגמת בקעה או נווה יעקב. בעלי המלאכה והמוסכים הועברו לאזור תעשייה בתלפיות, ובסך הכול השקיעה המדינה בפינוי כ-60 מיליון דולר. פינוי הדיירים והריסת המבנים הישנים הושלמו בשנת 1988 והמכרז לביצוע הפרויקט נסגר בשנת 1989. בכך בא קיצה של שכונת ממילא, ועם סיום הפינוי הפכה השכונה הוותיקה ל"מתחם" ממילא המצפה לבנייתו מחדש.
תושבי ממילא המפונים, כמו גם תושביה המפונים של שכונת ימין משה, היו יהודים מזרחים. סילוקם של תושבי השכונה (כמו גם משכונות אחרות) היה אחד הגורמים לפעולות המחאה של הפנתרים השחורים. נטען כי מצבם המוחלש, מבחינה כלכלית ופוליטית, סייע בידי קולק לבצע את תוכניתו, וכי הפינוי הרע את מצבם ומנע מהם ליהנות מעליית ערך הנדל"ן באזורים הקרובים לעיר העתיקה ול"קו התפר" שבין ירושלים המערבית למזרחית.
בניית המתחם החדש
המתחם חולק לארבעה אזורי תכנון: שדרות ממילא, הכולל מדרחוב מסחרי וחניון גדול, שדרה ופארק בעמק, אזור מגורים בשיפולים הדרומיים של המתחם, ואזור מלונות לאורך רחוב המלך דוד. חברת לאדברוק שזכתה במכרז בנתה את אזור המגורים כשכונה סגורה בשם "כפר דוד" שמרבית יחידות הדיור בו נמכרו לתושבי חוץ. לאחר מספר שנים נבנה גם מלון "הילטון ירושלים" (לימים "מלון מצודת דוד") בעורף שכונת המגורים. חברת קרתא בנתה סמוך לשער יפו חניון גדול.
ויכוחים רבים שנתגלעו בין חברת לאדברוק וחברת קרתא ואלו הביאו ליציאתה של חברת לאדברוק מההסכם. את הזכויות להמשך הבנייה קנתה חברת "אלרוב" של היזם אלפרד אקירוב, אך התנגדויות רבות כנגד הפרויקט עיכבו את המשך הוצאתו לפועל. דוגמה לכך היא התנגדותם של רבנים להקמת מרכז מסחרי עם בתי קולנוע כה קרוב לחומות העיר העתיקה, ומחלוקת על פעולת המתחם המסחרי בשבת. לאחר התדיינויות משפטיות ארוכות שנים והקפאת המשך העבודות, נקבע בבוררות בתחילת 2005 כי על עיריית ירושלים וחברת קרתא לפצות את היזם, שבעקבות כך הודיע על חידוש העבודות.
מלון מצודת דוד, אחד משני בתי המלון שתוכננו במתחם, הושלם כבר ב-1998. פרויקט המגורים "כפר דוד" מאוכלס, אך בשל העובדה שמרבית דירותיו בבעלות תושבי חוץ שלרוב אינם מתגוררים בהן הוא נראה לרבים כ"עיר רפאים". החלק המסחרי של המתחם היה תקוע בשלבי בנייה במשך שנים רבות, ללא התקדמות, ורק בשנת 2006 נתחדשו העבודות בו ובמלון ממילא שתוכנן לצידו. באותו זמן החלו גם העבודות לשחזור של בית שטרן, שפורק בתחילת העבודות לפני שנים רבות, וחלקיו נשמרו.
עם חידוש העבודות במתחם החל הפרויקט להתקדם בקצב מהיר. ב-28 במאי 2007 נפתח חלק מקניון ממילא בחלקה המזרחי של "שדרת אלרוב" (רחוב ממילא ההיסטורי, ששוחזר כמדרחוב), בעיקר באזור שבין שער יפו לבין "מבנה קלארק". החזיתות החיצוניות של בית שטרן שוחזרו לחלוטין, והבניין נחכר על ידי רשת סטימצקי. במהלך שנת 2008 נפתח, בהדרגה, חלקה המערבי של השדרה כהמשך הקניון, ובמחצית 2009 נפתח מלון ממילא. הפרויקט הושלם סופית רק בשנת 2010.
-
אזור ממילא ומלון מצודת דוד בלילה -
מתחם בית טאנוס ליד פארק טדי
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, ממילא, גאות, שפל והתחדשות, הוצאת כתר, 2009.
- רוני רייך ואלי שוקרון, הרובע שממערב לחומות העיר ירושלים ומחוצה לה בתקופה הביזנטית, מחקרי יהודה ושומרון, דברי הכנס העשירי, תש"ס, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, י' אשל (עורך), קדומים-אריאל, תשס"א, עמ' 147-152, XX-XXI.
- רוני רייך ואלי שוקרון, "ירושלים, ממילא 1991-1993", חדשות ארכאולוגיות 101-102, עמ' 80-83.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- דוד קרויאנקר, בשנה הבאה, בממילא הבנויה, באתר הארץ, 22 במרץ 2006
- אסתר זנדברג, איך כל זה קרה, באתר הארץ, 30 במאי 2007
- אסתר זנדברג, עכבר העיר אונליין, כיצד הסתבכה ירושלים עם פרויקט ממילא, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2009
אסתר זנדברג, מה עולל שגעון הגדלות לשכונת ממילא, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
| רחוב יפו, ירושלים | ||||||||
| ||||||||
| אתרים לאורך רחוב יפו | ||||||||
| (1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן-יהודה | (6) נחלת שבעה (7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד (A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל | ||||||||
הערות שוליים
- ^ Y. Naggar, C. Taitz and R.Reich, What Can we Make of these Fragments? Excavation at ‘Mamilla’ Cave, Byzantine Period, Jerusalem, International Journal of Osteoarchaeology 9 (1999), pp. 29-38.
- ^ רוני רייך, בית הקברות באזור ממילא בירושלים, קדמוניות 103–104 (תשנ"ד), עמ' 103–109
- ^ R. Reich, The Ancient Burial Ground in the Mamilla Neighbourhood, Jerusalem, in: Ancient Jerusalem Revealed, (ed. H.Geva), Jerusalem, 1994, pp. 223-225.
- ^ R. Reich and E. Shukron, Excavations in the Mamilla Area – The Medieval Fortifications, Atiqot 54 (2006), pp. 125-152
- ^ מפה: מרכז מסחרי אנטיוכיה, באתר אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית, 1926
- ^ תיאור באתר genealogyindexer
25285352ממילא