יצחק ניסנבוים

הרב יצחק ניסנבוים

הרב יצחק ניסנבוים
לידה	כ"ה בתשרי תרכ"ט
פטירה	תש"ג (בגיל 74 בערך)
מקום פעילות	וולוז'ין, וילנה, ורשה, ערים רבות ברוסיה ופולין שבהן פעל למען הציונות
השתייכות	ציונות דתית, המזרחי, רבני פולין
תחומי עיסוק	תנ"ך, תלמוד, הלכה, מחשבה, השקפה
תפקידים נוספים	נשיא המזרחי בפולין
רבותיו	הנצי"ב; הרב חיים הלוי סולובייצ'יק
חיבוריו	"עלי חלדי", "דרשות לכל שבתות השנה והמועדים", "מסורת וחרות", "היהדות הלאומית", "קנייני קדם", "הגות ולב", "הדת והתחיה הלאומית"

מושב המועצה הארצית של המזרחי, ורשה, תרצ"ח (1938).
משמאל לימין: הרב ברונוט, מנחם סוקול, הרב יצחק ניסנבוים, הרב רובינשטיין, הרב זאב גולד, י' אנגלמן, י"ל שצרנסקי, ישראל שפירא

הרב יִצְחָק נִיסְנְבּוֹים (כ"ה בתשרי תרכ"ט, 1868 – תש"ג, 1942/1943) היה דרשן, סופר ומהוגיה הראשונים של הציונות הדתית. שימש, בין השאר, כנשיאה האחרון של תנועת המזרחי בפולין, וערך את ביטאון התנועה, "המזרחי".

ביוגרפיה

נולד בעיירה בוברויסק שבבלארוס לאברהם ליפמן, ולחנה. מרביתם של בני משפחת אביו היו חסידים, אך למרות זאת חינוכו של הרב ניסנבוים היה אצל המתנגדים (לימים העיד שספג משני העולמות). אביו נפטר כשהיה ילד (תרמ"ב), וכעבור שנתיים עבר לישיבה ליטאית. בתקופה זו התוודע לראשונה לספרות ההשכלה העברית ולסופריה: קלמן שולמן, סמולנסקין ולילנבלום. כמו כן אהב ללמוד תנ"ך ולשמוע דרשות של "מגידים". כשהיה בן 15 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד אצל הנצי"ב והרב חיים סולובייצ'יק. בשנת תרמ"ה (1885) עבר לבית מדרש אחר, שם המשיך להתוודע לספרות השכלה עברית (למשל, כתב העת האסיף). ב-1886 עבר לווילנה והחל ללמוד תורה בצורה אוטודידקטית, כך שאת עיקר השכלתו התורנית רכש מלימוד עצמי. בתרמ"ז (1887) הצטרף לחובבי ציון שבמינסק, ושנה לאחר מכן נישא לשינה-לאה. בתקופה זו המשיך להעמיק את ידיעותיו גם בתחום ההשכלה הכללית - הוא עיין בכתבי משה מנדלסון, נחמן קרוכמל, שי"ר ובכתבי עת כגון: כרם חמד, ביכורי העתים, המגיד ועוד.

בשנת תרנ"א (1891) הוקמה בישיבת וולוז'ין אגודת נצח ישראל. אגודה זו, שהייתה חשאית וטקסית, שמה לה למטרה את ישוב ארץ ישראל, כל זאת על טהרת הקודש ועל בסיס התחדשות מוסרית. באותה שנה הקים הרב ניסנבוים את "אגודת שפה ברורה", שפעלה במסגרת "נצח ישראל". בתרנ"ב נסגרה ישיבת וולוז'ין, וכך כתב הרב ניסנבוים:

"כידוע נסגרה "ישיבת וולוז'ין" באמצע חורף תרנ"ב (1892). התלמידים נתפזרו לכל רוח. מהם ששבו לביתם ומהם שנסעו לאכסניות אחרות של תורה, ובאו אז גם רבים מחברי "נצח ישראל" אלי למינסק, וביניהם ח"נ ביאליק ובידם החלטת ה"מרכז" למסור את ההנהלה אלי ולשני אשר איתי בעיר".

דרך פעילותו ב"נצח ישראל" העמיק את מעורבותו בנעשה בפרויקט הציוני. בשנת תרנ"ג (1893) הצטרף ל"מרכז רוחני", שייסד הרב מוהליבר והיה למזכירו של מוהליבר. ("מרכז-רוחני" הייתה סיעה ב"חיבת ציון", שהיוותה בסיס להקמת "המזרחי" בתרס"ב 1902). עם הופעתו של הרצל על הבמה הציבורית-ציונית, שימש הרב ניסנבוים כמקשר בינו ובין חובבי ציון ברוסיה, ופעל בקדחתנות למען הצלחתו של הקונגרס הציוני הראשון. בתקופה זו כתב גם באופן קבוע בהמליץ.

לאחר פטירת בנו ולאחר פטירת הרב מוהליבר בתרנ"ח (1898) החל לעבוד ב"וועד האודיסאי" כמבקר-נוסע. במסגרת עבודה זו היה עליו לנוע ארבעה חודשים בשנה בין ערי רוסיה ופולין ולבקר את פעולת העסקנים הציוניים. עד חורף תרס"ט (1909), אז הפסיק פעילות זו, הספיק לבקר קרוב ל-200 ערים ברוסיה ובפולין. בתרס"א (1901) עבר לגור בוורשה, ועסק גם בה בדרשנות ובהטפה לציונות.

בתרס"ב ייסד הרב ריינס את המזרחי. על אף שהיה ציוני-דתי, תמך ברעיונות התנועה החדשה ואף עזר בגיוס חברים אליה, הרב ניסנבוים לא הצטרף לתנועה. סירובו להיות מזוהה פוליטית נבע מהמחשבה שבכך השפעתו בתוך התנועה הציונית תגדל, וכן כיוון שחשש שהצטרפותו לתנועה החדשה תתפרש כהכרה בהפרדה בין דת ולאומיות. הוא טען כי ציוניותו קודמת למזרחיותו. בפולמוס הציוני על אודות תוכנית אוגנדה, בעוד מרבית נציגי המזרחי הצביעו בעד התוכנית, הרב ניסנבוים התנגד לה בחריפות.

הרב ניסנבוים ביקר בארץ ישראל בתרס"ה (1905), ועמד על האווירה הקשה ששררה בארץ באותם זמנים, בכל מה שנוגע לשאלת הפועל העברי והעסקתו אצל האיכרים בני העלייה הראשונה. כשחזר לוורשה הפסיק את פעילותו בוועד האודיסאי, והמשיך, ביתר שאת, לדרוש למען ארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם הראשונה חל מפנה ביחסו כלפי "המזרחי" והוא החל לפעול במסגרתה. הוא שימש פעיל מטעמה במשרד הארצישראלי.

ערך את עיתון המזרחי שהיה כתב עת עברי שיצא לאור בפולין בין השנים 1918–1924 במתכונת של שבועון, מטעם תנועת המזרחי בפולין.

בתרפ"ג (1923) חלה הרעה חמורה במצב בריאותו למשך מספר שנים - הוא חלה במחלת לב ועיניים והיה תשוש פיזית ונפשית. בתקופה זו המשיך לכתוב ולהביע את משנתו האידאולוגית. בשנת תרצ"ז (1937) התמנה לכהן כנשיא המזרחי בפולין. הוא נשאר בפולין בעת הכיבוש הנאצי, גורש עם בני משפחתו לגטו ורשה, ושם מצא את מותו. בשנה הראשונה למלחמה אמר באחת הישיבות:

זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות. לפנים דרשו אויבינו את הנשמה והיהודי הקריב גופו על קידוש השם. עתה הצורר דורש את הגוף היהודי וחובה על היהודי להגן עליו - לשמור חייו.

— נתן עק, התועים בדרכי המוות, ירושלים תש"ך, עמ' 37

על שמו נקרא הקיבוץ בארות יצחק, רחוב ראשי בבת ים ורחוב בשכונת קריית משה בירושלים.

משנתו

בסוגיית מאבקה של תנועת המזרחי בחילון אחז הרב ניסנבוים בעמדה פרוגרמטית. הוא ערך הבחנה בין התנהגות בזמן חירום להתנהגות בזמן שלום, בנוגע ליחס של היהודי אל הגוי בארץ ישראל. בזמן מלחמה, כמו בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, הצטווה האחרון להכחיד את עממי הארץ. אך בתום הכיבוש גילה עם ישראל סובלנות לנוכחותם של הגויים בארץ ישראל. כך גם בתקופת בית שני, בזמנים של רגיעה לא הוטלו מגבלות על רכישת קרקע בארץ ישראל על ידי גויים, בעוד שבזמן הכיבוש הרומאי נאסר למכור קרקעות ואף להשכיר בתים לגויים. את ההבחנה בין זמן שלום וזמן חירום התיק הרב ניסנבוים לתקופתו, בקביעתו כי זמן בניית הבית הלאומי בארץ ישראל הוא זמן חירום ולכן יש להתחשב בצרכי היישוב. אף על פי כן, אין זה אומר שהתחשבות זו צריכה להיות טוטאלית. הרב ניסנבוים מצביע על כך שבתקופת בית שני, גם בזמני חירום, בתקופות כלכליות קשות, חז"ל לא ביטלו את התרומות והמעשרות אף על פי שהיה חשש שחיוב זה יבריח יהודים מהארץ. באותו אופן, אף על פי שבניית הבית הלאומי הוא זמן חירום, המחייב עבודה עברית, אין להתיר חילול שבת. בנוגע לפולמוס החלוקה סבר הרב ניסנבוים, בניגוד לרבים מרבני הציונות הדתית, כי נושא זה הוא פוליטי ואין לו משמעות הלכתית.

דת ולאומיות

הרב ניסנבוים הירבה לעסוק בקשר שבין דת ולאומיות. בספרו "מסורת וחרות" ניסח את השקפת עולמו כך: "הדת מעמידה במרכז העולם את האלוהות, הלאומיות מעמידה במרכז את הלאום, והיהדות ההיסטורית, המעמידה במרכז עולמה את האלוהות והלאום כאחת, אומרת: 'בראשית ברא אלוהים' - בשביל ישראל שנקראת ראשית, דתית-לאומית היא מראשית יצירתה. הדת והלאומיות כתואמות נולדו בקרב העם העברי ויחד הן גדלות ומתפתחות".

תפיסתו של הרב ניסנבוים את הלאומיות היהודית ניצבה כתפיסת ביניים בין עמדותיהם של אישים כדוגמת הרב ריינס וזאב יעבץ מחד ובין הרב קוק וחוגו מאידך. בעוד הראשונים סברו כי ניתן להגדיר את הלאומיות היהודית במונחים לאומיים מודרניים, הרי שהאחרונים השתמשו במערכת מונחים פנים יהודיים ואיזוטרית (סמלים קבליים, נוכחות אלוקית נסתרת בתהליך המשיחי ובאומה היהודית). עמדתו של הרב ניסנבוים (כמו גם זו של הרב סולובייצ'יק) הייתה עמדת ביניים. הרב ניסנבוים סבר כי ההתגלות האלוקית ייחודית לעם ישראל בלבד, ובכך ישנו הבדל אונטולוגי ודתי בין ישראל לבין אומות העולם. אך, בניגוד לרב קוק, לא הפליג מעבר לכך מבחינה מיסטית, כך שהרטוריקה בה השתמש הייתה ארצית, גם אם רומנטית. עד למלחמת ששת הימים נטתה הציונות הדתית יותר לכיוון הדגם של הרב ריינס והדגם של הרב ניסנבוים. כך נעשה שימוש רב בביטויים כגון "רוח האומה" ו"נשמת האומה" (בניגוד ל"כנסת ישראל", שהוא ביטוי מיסטי-קבליסטי). לאחר ששת הימים החלה להוביל הטרמינולוגיה ההגותית של הרב קוק.

כתביו

• מסורת וחרות - דרשות ונאומים העוסקים בדת ולאומיות. בכותרת המשנה נכתב: "הגיונות ורחשי-לב על היהדות הדתית-הלאומית והשתלשלותה, גאולת ישראל ובנין ארצו, מנהיגי המדינה העברית וסדרי חייה והכשרת העם העברי לתעודתו" בראש הספר מבוא בשם "חזון ומדרש". יצא לאור בוורשה תרצ"ט.
• היהדות הלאומית: דרושים ונאומים... על מהותה של היהדות ההיסטורית, התפתחותה וערכה לקיום עמנו ותחיתו, הוצאת "הלאום", ורשה תר"פ.
• הגות לב - דרשות. יצא לאור לראשונה בווילנה תרע"א, ובמהדורה שנייה בוורשה תר"פ.
• קנייני קדם (חלק ראשון ו-חלק שני) - בכותרת המשנה: "שבעים ושתים דרשות לשבתות ומועדים, מבוססות על מדרשים והזוהר". יצא לאור לראשונה בורשה תרצ"א בשני כרכים (בראשון בראשית ושמות ובשני ויקרא-דברים). בירושלים תשל"ד יצאה לאור מהדורה שנייה בכרך אחד, ובירושלים תשל"ח (1977) הודפסה מהדורה זו עם תוספות בהוצאה לאור משותפת של הוצאת ראובן מס ו"יד הרב ניסנבוים". המובאות מהזוהר תורגמו בידי ישראל שפירא, ובראש הספר "מסולל מסילות: קוים לדמותו של הרב יצחק ניסנבוים".
• אמרי דרוש: מאה וחמשים ושנים אמרים על ענייני יהדות וענייני אומה, ורשה תרפ"ו.
• דרושים וחמר לדרש: ...על אודות הדברים המעסיקים כעת את בני עמנו- יצא לאור לראשונה בווילנה תרס"ג (1902) ובשנייה אחרי תר"ע, ובמהדורה שלישית בוורשה תרפ"ד.
• דרשות לכל שבתות השנה והמועדים, דפוס "הצפירה", ורשה תרפ"ג (מהדורה שנייה - הראשונה בווילנה תרס"ח).
• כתבים נבחרים: מאמרי יסוד בציונות וביהדות (בעריכת אליהו משה גנחובסקי), בהוצאת "האחים לוין-אפשטין ושות'", ירושלים תש"ח.
• עלי חלדי: תרכ"ט-תרפ"ט - אוטוביוגרפיה שיצאה לאור לראשונה בוורשה תרפ"ט, ובדפוס צילום ב"הוצאת ראובן מס", ירושלים תשכ"ט, בהוספת הקדמה, "אחרית דבר", הערות ומפתח.
• הדת והתחיה הלאומית: פרקי היסטוריה על גדולי הרבנים חובבי ציון - תולדות חייהם בקצרה ותמונותיהם של רבנים חשובים שתמכו בציונות. רובם של הפרקים פורסמו בשבועון "המזרחי", אחדים מהם פורסמו בשבועון "הצפירה". הודפס לראשונה בהוצאת הסתדרות המזרחי בפולין, ורשה תר"פ, ובשני דפוסי צילום: על ידי "מועצת ניו יורק רבתי של הסתדרות הציונים הדתיים באמריקה-מזרחי-הפועל המזרחי", תל אביב תשמ"א, ושוב בתל אביב תש"ן.
• רבי שמואל מוהליבר ז"ל - חובר במסגרת סדרת "לנוער - ספרית ארץ-ישראל של הקרן הקימת לישראל" כספר כ"א, יצא לאור בהוצאת "אמנות", תל אביב תר"ץ, יחד עם שני חיבורים נוספים בסדרה: "יסוד גדרה" (י"ט בסדרה) מאת שמחה בן-ציון ו"חברון" (כ' בסדרה) מאת א"י שחראי.
• אגרות הרב ניסנבוים - מכתבים מהשנים תרנ"א-תש"א בעריכת ישראל שפירא ועם הקדמה מאת אליהו משה גנחובסקי. יצא לאור בדפוס "אחוה", ירושלים תשט"ז.

מהספרים "דרשות לכל שבתות השנה והמועדים", "הגות לב", "היהדות הלאומית" ו"אמרי דרוש", נערך הספר מועדים: דרשות נבחרות לחגים ולמועדים שהודפס פעמיים בירושלים: בתשכ"ה ובדפוס צילום ב"הוצאת ראובן מס" בתשכ"ז.

חוץ מכתיבת חיבורים שלו ערך את "דרכי המשנה: התוספתא, מכילתא, ספרא וספרי" של הרב זכריה פרנקל, ורשה תרפ"ג, והודפס גם בהוצאת "סיני", תל אביב תשי"ט.

לקריאה נוספת

• נורית יזהר, משנתו הציונית ופעלו הציבורי של הרב יצחק ניסנבוים (עבודה לשם קבלת תואר מוסמך), אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשמ"ד, 1984
• יצחק ניסנבוים, עלי חלדי
• ישראל שפירא, הרב יצחק ניסנבוים, בהוצאת "המדור הדתי במחלקה לענייני הנוער והחלוץ של הנהלת ההסתדרות הציונית" (הודפס ב"דפוס הפועל המזרחי"), ירושלים תשי"א (ספר ח' בסדרת "דמויות בציונות ובתולדות היישוב")
• ישראל שפירא (הקדמה ממשה קרונה), הרב ניסנבוים חייו ופועלו, בהוצאת "הקרן הקיימת לישראל - המחלקה הדתית" (הודפס ב"דפוס דרור"), ירושלים תש"ל (לכבוד מאה שנים להולדתו)
• דב שוורץ. תשס"ג. ייחודו של עם ישראל בהגות הציונית-הדתית. בתוך אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים) מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן. (הספר בקטלוג ULI)
• מסולל מסילות : קוים לדמותו של הרב יצחק ניסנבוים, בתוך: "קניני קדם", ירושלים תשל"ח, עמ' ה'-כ'
• אסף קניאל, יומרה ומעש - המזרחי בפולין בין שתי מלחמות העולם, רמת גן תשע"א

קישורים חיצוניים

• בן-ציון אייזנשטט, הר' יצחק ניסענבוים, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמודים 24–25, באתר HebrewBooks
• כתביו שבקטלוג המאוחד של הספריות בישראל (ישנם ספרים שבהם דברים שלו עם דברי אחרים)
• מתורתו של הרב יצחק ניסנבוים: לשבת זכור ולפורים, לחנוכה, באתר "תורתך לא שכחתי"
• י. יפת, עלי חלדו, הצופה, 12 בפברואר 1943, (חלק שני), הצופה, 12 בפברואר 1943
• י. תירושי, דרך חייו, הצופה, 12 בפברואר 1943
• אליהו משה גנחובסקי, המורה והחוזה, הצופה, 12 בפברואר 1943
• ש. קורא, הספר העשירי, הצופה, 12 בפברואר 1943

כתביו

• הדת והתחיה הלאומית, פרקי היסטוריא קצרים. וורשה, תר"פ/1920, באתר היברובוקס
• הגות לב, דרושים ונאומים. ווילנא, תרע"א/1911, באתר היברובוקס
• יצחק ניסנבוים (1868-1942), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

תקופת חייו של יצחק ניסנבוים על ציר הזמן
ציר הזמן

‏

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36407211יצחק ניסנבוים