בית חינוך עיוורים
 | |
| בניין הפנימייה המקורי; אדריכל: צ'ארלס טגארט |
בית חינוך עיוורים (בשמו המלא: בית חינוך עיוורים לבני ישראל ירושלים) [1] הוא מוסד ירושלמי להוראה ושיקום של בני נוער ובוגרים הלוקים בעיוורון ובעלי צרכים מיוחדים. המוסד הוקם בשנת ה'תרס"ב - 1902, ומשנת 1932 הוא נמצא ברחוב דגל ראובן אשר בשכונת קריית משה בירושלים.
מטרות
מטרות בית העיוורים, עם הקמתו, היו:
להכניס חיים ואורה בעולם החושך, להביא תקווה וביטחון למתייאשים ולהיות עיניים לעיוור
— פרשת בית חינוך עיוורים, דפוס לונץ, תר"ע, עמ' 4
בית חינוך עיוורים שואף להכשיר עיוורים ולקויי ראייה לחיים עצמאיים ככל הניתן בקהילה. המטרה המרכזית היא יצירת הזדמנויות לאוטונומיה מלאה בתחומים חינוכיים, חברתיים, תוך אישיים ותעסוקתיים, על מנת להביא את העיוור לתפקוד עצמאי מרבי. בית חינוך עיוורים רגיש לצרכים המשתנים של אוכלוסיית העיוורים במציאות המודרנית. מעמדתו המסורתית כ-"מתחזק" עיוורים כל ימי חייהם, הפך למוסד המקנה כלים לימודיים-חברתיים לעיוור לקראת יציאתו מן המוסד ושילובו בקהילה.
ארגון
במוסד שתי חטיבות: החטיבה החינוכית-שיקומית הכוללת בית ספר, פנימייה ומערך טיפולי-שיקומי לילדים ולנוער, והחטיבה לשרותי קהילה, המספקת שירותי טיפול, שיקום ומסגרת חברתית הן למבוגרים והן לתלמידים צעירים המשולבים בחינוך הרגיל. כמו כן כולל המוסד ספרייה המצוידת בספרי ברייל בתחומי לימוד מגוונים, ובספרים מוקלטים - ביניהם ספרים תורניים וספרי קריאה וכן מרכז ספורט ייעודי לעיוורים הכולל בריכת שחיה, אולם ספורט וחדר כושר מפואר.
בתפקיד המנכ"ל משמש מר שבתאי (שאבי) דויטש, מנהלת בית הספר היא גב' מנוחה טרופ.
היסטוריה
בשנים תרנ"ט-תר"ס פגעה מחלת עיניים בילדים רבים והובילה להתעוורותם. בעקבות כך, נוסד בחודש שבט תרס"ב בית החינוך לעיוורים[2]. ראשית המוסד בעיר העתיקה בירושלים. ליד בית הסוחר נחום נתנזון[3] נפגע ילד עיוור שלא היה שייך לשום מסגרת חינוכית או תעסוקתית, דבר שהביא אותו ואת חיים מיכל מיכלין, מנחם וולפינזון, אברהם משה לונץ (העיוור בעצמו) וד"ר גרשון יצחק קרישבסקי לייסד מסגרת חינוכית ותעסוקתית לילדים עיוורים על מנת שיזכו לחינוך ולא ישוטטו ברחובות[4][5].
הנהלת המוסד קיימה בחג החנוכה, חג האורות, נשף גיוס כספים למוסד[6].
לאחר זמן מה עבר בית החינוך לפינת רחוב הנביאים ורחוב מונבז (בשולי מגרש הרוסים), בבית זה ממוקמת כיום (2011) עמותת "משכן הראייה", המטפלת בכבדי ראייה באמצעות ציוד והדרכה אישית.
בשנת 1931 נרכש עבור בית החינוך שטח קרקע גדול בשכונת קריית משה, באזור בשולי העיר שהיה אז שומם.
באוקטובר 1931 הונחה אבן פינה לבניין החדש[7]. כיום בניין בית חינוך עיוורים ניצב במרכז השכונה, סמוך לכניסה הראשית לעיר. מנהל המוסד בשנות ה-30 וה-40 היה אברהם-חיים שאג. בשנות ה-50 וה 60 ניהל את המוסד יעקב אגרא שהקים לאחר מכן בשנת 75 את המוסד קרן אור.
הבניין המרכזי היה בניין הפנימייה, שתוכנן על ידי צ'ארלס טגארט (שתכנן גם את מצודות המשטרה הבריטית הידועות כמצודות טגארט).
תלמידים הגיעו למוסד מכל הארץ. בניין בית הספר הוקם בשנות החמישים.
העובדים במוסד פיתחו בעצמם כלים ושיטות לחינוך, הוראה, שיקום והדרכת ילדים עיוורים ושילובם בקהילה.
-
בית חינוך עיוורים ירושלים 1921, חניכים קולעים סלי נצרים -
בית חינוך עיוורים ירושלים 1921, תזמורת כלי נשיפה
פרויקטים
בתוך בית חינוך עיוורים ישנו פרויקט הנקרא נוער יחד, נוער עיוור ולקווי ראייה הלומדים במסגרות חינוך רגילות.
ראו גם
- מנחם מיכלסון "רואים את הקולות" - ספר המאה של בית חינוך עיוורים, ירושלים, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2018[8].
קישורים חיצוניים
- בית חינוך עיוורים, באתר גיידסטאר ישראל
- אתרוג 32 אב תשס"ו, יולי 2006
סרטון תדמית "בית חינוך עיוורים - מיזם", סרטון באתר יוטיוב- אמילי עמרוסי, רואים למרחקים ארוכים, באתר ישראל היום, 12 ביולי 2018
- דוד טברסקי, "המורות פה קרעו את עצמן", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 26 במאי 2020
- בית חינוך עיוורים בארכיון הקרן הקיימת לישראל
- אתרים נסתרים בי-ם: בית חינוך עיוורים באתר: ׳כל העיר׳.
הערות שוליים
- ^ [1] בית חנוך עיוורים לבני ישראל ירושלים, באתר גיידסטאר.
- ^ בית חינוך עיוורים לבני ישראל, פרשת בית חנוך עוורים, דפוס לונץ
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב נחום נתנזון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 316.
- ^ רחשי לב, השקפה, 28 בפברואר 1902
- ^ בית חנוך עורים לבני ישראל בירושלים, הצופה, 4 באוגוסט 1944
- ^ חנכה, השקפה, 14 בדצמבר 1904
- ^ חגיגת ירית אבן הפנה, דואר היום, 7 באוקטובר 1931
- ^ רואים את הקולות, מנחם מיכלסון, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2018
34056698בית חינוך עיוורים