נווה שאנן (ירושלים)
נוה שאנן היא שכונה בירושלים, הממוקמת בין מוזיאון ישראל לקמפוס גבעת רם (אדמונד ספרא) של האוניברסיטה העברית. שמה של השכונה נלקח מפסוק בחזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו:
חֲזֵה צִיּוֹן, קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ; עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן, אֹהֶל בַּל-יִצְעָן בַּל-יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח, וְכָל-חֲבָלָיו, בַּל-יִנָּתֵקוּ.
— ישעיהו לג כ'
השכונה נוסדה בשנת תרפ"ה (1925). יהודים מקהילה חרדית רכשו אדמה במקום שבו נמצא היום מוזיאון ישראל, אז הייתה זו גבעת טרשים מחוץ לתחום הפיתוח העירוני של ירושלים, עליה בנו בתים צנועים. בהמשך נבנו בתים בעמק, היכן שכיום נמצאת השכונה. במשך שנים הייתה השכונה נידחת שרק שביל עפר כבוש הוביל אליה. במהלך שנות ה-30 היו דמי השכירות בה מהנמוכים ביותר בירושלים[1].
במהלך מלחמת העצמאות שימשה השכונה בסיס ליציאת לוחמי חטיבת הראל בדרכם לקרב סן סימון ולכיבוש שכונת קטמון במסגרת מבצע יבוסי. ההתקפה הראשונה על קטמון נערכה ב-27 באפריל 1947. הכוח התוקף יצא מנווה שאנן רגלית ונע לעבר מנזר סן סימון,אך תעה בדרך והגיע באיחור. כשהגיע הכוח לאזור המנזר נפתחה עליו אש חזקה והכוחות נסוגו.[2] התקפה שנייה על קטמון יצאה בלילה של יום ה 29 באפריל 1947 הכוחות הוסעו לאזור נווה שאנן ומשם צעדו ברגל. קצת לפני ההסתערות התגלה הכוח ונורו עליו מספר יריות. היה זה האות לתחילת ההסתערות. לאחר קרבות ברחובות השכונה פרצו חיילי הפלמ"ח אל תוך המנזר וניהלו קרב שהוביל לכיבוש קטמון.[3]
בשנת תש"ך (1960) הוחלט להקים במקום בתי השכונה במרומי הגבעה את מוזיאון ישראל, ועם בניית המוזיאון נהרסו בתים ששכנו באתר המיועד ונבנו בתים נוספים בעמק. החרדים שגרו בבתים הישנים פונו וקיבלו פיצויים. את הבתים החדשים בעמק איכלסו יהודים יוצאים בולגריה. באותה שנה החלה להיבנות בצמוד לנוה שאנן גם שכונת ניות.
האוניברסיטה העברית, הסמוכה לשכונה, בנתה בסוף שנות השישים שני בתי דירות בשכונה (בנווה שאנן 18 ו-29), ששימשו תקופה קצרה כמעונות סטודנטים, ומאמצע שנות השבעים שמשו כדיור לאנשי סגל בעלי משפחות שהצטרפו לאוניברסיטה. עם השנים נרכשו מרבית הדירות בידי המרצים הגרים בהן. בתחילת שנות השבעים החלה בנייה של קמפוס חדש לבצלאל בשכונה, אבל עם תחילת מלחמת יום הכיפורים נפסקה הבנייה ולא חודשה עוד. בשנות ה-90 הוקמה אכסניית יצחק רבין בכניסה הצפונית לשכונה.
מוזיאון ישראל
ערך מורחב – מוזיאון ישראל
מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. והוא אחד מבין עשרת המוזיאונים הגדולים ביותר בעולם. מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, אמנות ישראלית ואמנות העולם. המוזיאון שוכן וחולק גבעה במערב ירושלים עם שכונת נווה שאנן, בשיפולי גבעת רם.
המוזיאון נפתח במאי בשנת 1965. אבי המוזיאון ומייסדו הוא ראש עיריית ירושלים טדי קולק, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. המוזיאון מכיל מעל ל-500,000 חפצי אמנות, המייצגים את שלל תרבויות העולם, מראשיתו, עד להווה. בשנת 1959 הכריזה הוועדה להקמת מוזיאון לאומי בירושלים על תחרות אדריכלים לתכנון מתחם המוזיאון. בתחרות זו זכתה במקום הראשון הצעתם של האדריכלים אל מנספלד ודורה גד, הצעה שהתאפיינה ביכולת יישום הדרגתית וגמישה לביצוע הפרויקט השאפתני. על תכנון בניין המוזיאון הם זכו בשנת 1966 בפרס ישראל. מבנה המוזיאון על אגפיו מזכיר כפר ים תכוני הבנוי מיחידות קטנות המשתלבות בנוף. במהלך השנים נוספו, שלא על פי התוכניות המקוריות, אגפים נוספים.
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, ירושלים, העיר החדשה, כרך ג' הוצאת אחיעבר ירושלים.
קישורים חיצוניים
- ירושלים: בשכונות החדשות "נוה שאנן" ו"נוה ישראל", דואר היום, 16 באוגוסט 1928
- פסיפס: זכויות האזרח מול זכויות האמנות, הצופה, 4 ביוני 1959
הערות שוליים
24706020נווה שאנן (ירושלים)