סיום מסכת
סיום הוא אירוע חגיגי הנערך לרוב במניין (לפחות), המציין סיום ספר משמעותי של תלמוד תורה, לרוב סיום מסכת גמרא או סדר משניות אך לעיתים גם ספרים אחרים[1] כגון מסכת משנה או ספר תנ"ך עם מפרשים. סעודה הנערכת במעמד של סיום, נחשבת כסעודת מצוה.
מקורות המנהג
המקור למנהג מובא בתלמוד כהנהגה של אביי, ראש ישיבת פומבדיתא, שכשהיה רואה תלמיד שהשלים לימוד מסכת, היה עורך יום חג לכל חכמי הישיבה ותלמידיה.[2]
מקורות נוספים הם דבריו של רבי יצחק במדרש, המתייחסים למעשיו של שלמה לאחר שנעשה לחכם מכל אדם:
"ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו".[3] אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה".
— קהלת רבה, א, א
וכן טעם שניתן על ידי רבי שלמה לוריא, שלקח את העיקרון הנלמד מחגיגת ט"ו באב, שאחת הסיבות שניתנו לה בגמרא היא השמחה על סיום כריתת העצים לשימוש במזבח העולה[4] והחילו עיקרון זה אף על סיום מסכת, שאף היא שמחה של מצווה.[5]
בספרי ההלכה של הרמב"ם ור' יוסף קארו לא הובא נוהג זה, וכך גם ביהדות תימן לא נהגו לערוך סיומי מסכת, ומיד לאחר סיום המסכת היו מתחילים מסכת אחרת ללא כל טקס[6].
דיני הסיום
הרמ"א פסק כי: "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה"[7], והביא מקורו מדברי הנימוקי יוסף: "ומפני שבאותו היום שהוא מנהג לשמוח בעניין מצוה עד שכשהשלימה, עושין שמחה ומשתה ויום טוב" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ג עמוד ב', בדפי הרי"ף).
יש אומרים שאין אומרים תחנון בבית כנסת שעתיד להתקיים בו סיום באותו היום[8]. אחרים פסקו שאומרים בו תחנון[9].
בש"ך כתב שבכדי לערוך סיום יש לשייר חלק קטן מתוך המסכת, שנלמד במעמד הסיום עצמו.
שו"ת מנחת יצחק[10] מציין שאין צורך ללמוד את המסכת כסדר, אלא אף מסכת שנלמדה שלא כסדר יש לערוך סיום עם גמר הלימוד.
יש פוסקים שהדגישו שיש לשייר חלק מתוך המסכת שאינו קשה מידי, באופן שאחרים השומעים את הסיום יוכלו להבין את הנלמד, ולהשתתף בכך בסיום[11]. הדבר חשוב במיוחד בסיום לעניין תענית בכורות או באכילת בשר בתשעת הימים, כאשר אחרים חייבים להשתתף בסיום על-פי דין.
סיום מסכת משנה ואחד מספרי תנ"ך
כיום נהוג לערוך את מרבית הסיומים על סיום לימוד מסכת מתלמוד בבלי. לסיום נחשב גם סיום מסכת מתלמוד ירושלמי או סדר שלם מששה סדרי משנה שנלמדו בהבנה כראוי[12]. הפוסקים הקילו שגם סיום מסכת אחת של משניות שנלמדה בעיון עם פירוש הברטנורא ותוספות יום טוב, שיש ללומד שמחה בגומרה, יכול להחשב כסיום מסכת[13], וכן סיום של אחד מספרי תנ"ך שנלמד בעיון ובהבנה עם פירוש אחד הראשונים[14]. אמנם התנו הפוסקים, שלימוד מסכת משניות וספר תנ"ך נחשב סיום, רק כאשר הלימוד נמשך זמן מה והגיע לסיום בדרך לימודו, שבאופן זה יש בו שמחה של מצוה, ולא כאשר לומד במהירות כדי לעשות סיום בערב פסח[15], מלבד בשעת הדחק[16].
שלבי הסיום
המעמד נחלק למספר חלקים:
- סיום המסכת – המסיים (או במקרה של קבוצת מסיימים - נציג מטעמם), מקריא את סופה של המסכת, ומסבירהּ במקרה הצורך, על מנת לשתף את כל הנוכחים בסיום לימוד המסכת.
- אמירת טקסט קצר המכונה "הדרן" ואמירת קדיש.
- סעודת מצווה - לחלק זה אין כללים מוגדרים, והסעודה עשויה להיות ארוחת פאר חגיגית בת אלפי משתתפים, או מספר חברים מצומצם עם מעט משקה ומיני מזונות. כאשר מדובר בסעודה חגיגית, נהוג לרוב להתחיל את הסעודה מראש, והמעמד נערך תוך כדי הסעודה.
- דבר תורה – אם המסיים מסוגל לכך, נהוג שהוא אומר דבר תורה בעניינים הנוגעים למסכת. דבר התורה נקרא אף הוא "הדרן", ובספרות התורנית קיימת סוגה של ספרים הנקראים "הדרנים" המקבצים דברי תורה כאלה.
ההדרן
ערך מורחב – הדרן
לאחר סיום המסכת, נאמר טקסט קצר, המכונה בשם "הדרן" על שם תחילתו. הטקסט כולל כעין התחייבות לחזור על החומר הנלמד, סגולות נגד השכחה, דברי שבח והודאה העוסקים בלימוד התורה, וחותם באמירת נוסח מיוחד של קדיש.
סעודת סיום
מנהג עתיק הוא שלא רק אלו שלמדו את המסכת משתתפים בסעודת המצווה, אלא כל מי שיש לו נגיעה כלשהי ללימוד משתתף בשמחה. רבי משה מינץ מוסר[17] כי בזמנו היה מנהג שבעלי הבתים שבעיירה היו מתקבצים לישיבה עם תחילת לימוד המסכת ובסופה.
באותו מקום, כותב הרב מינץ כי כשמגיעים לקראת סיום המסכת, אין לסיימה, אלא יש לשייר מעט בסוף, כדי שניתן יהיה לקיים את סעודת המצווה כיאות, בזמן הראוי לכך. דברים אלו היוו פתח לדיונים בין האחרונים בדין זה, שכן סיום המסכת היא הצורה הנוחה ביותר להבטיח שסעודת מצווה תתקיים במועד מסוים, כגון המנהג שבכור שאכל בסעודת מצווה פטור מתענית בכורות למשך שאר היום, או מנהג גור לדאוג לכך שיתקיים סיום מסכת בכל יום מימי תשעת הימים ועל ידי כך הותרו באכילת בשר ושתיית יין[18].
סיום מסכת באירועים שונים
- ערך מורחב – ימי בין המצרים#קיום סיומי מסכתות
נהוג ברוב עדות ישראל, שבכורות מתענים בערב פסח תענית בכורות, זכר להצלתם ממכת בכורות. אולם בפועל, נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה של סיום מסכת. לכן, נערכים במקומות רבים סיומים בערב פסח.
בשנים האחרונות התפתח מנהג שנערים מסיימים מסכת בחגיגת בר המצווה שלהם.
פעמים רבות נהוג לעשות סיום מסכת שנלמדה לזכר נפטר באזכרה ב-30 למותו, או לאחר שנה למותו.
חסידי חב"ד נוהגים לעשות סיומי מסכת בימי תשעת הימים[19], לפי הוראת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון לעשות זאת כדי להוסיף בימים האלה בשמחה של מצווה. אך נוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין בסיומים אלו[19]. יש שממשיכים לעשות סיום מסכת מדי יום גם בימים הבאים עד ט"ו באב כהצעת האדמו"ר[20].
ראו גם
לקריאה נוספת
- רבי עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר א, אורח חיים, כו.
- מאיר נזרי, פיוטי הדרן לסיום לימוד מסכת: סוגה חדשה יחסית בשירת הקודש העברית, איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות – כרך ג' לשונות, ספרויות, אמנויות תשס"ה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הדרן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הדרן |
- סיום מסכת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אסופת מאמרים בנושא סיום מסכת, באתר אסיף
- סיום מסכת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמרים לסיום מסכת - פורטל הדף היומי
- טוביה פרשל, ספרות הדרנים, מבוא ורשימה ביבליוגרפית.
- הרב אליעזר מלמד, המנהג לסמוך על סיום מסכת בתענית בכורות, באתר פניני הלכה
- אנציקלופדיה על ההדרנים מאת החכם והסופר הרב אברהם אליעזר ירושלים, אוקטובר 2005, חודש אדר תשס"ו
- מאמרים ורעיונות לסיום מסכת
- 'הדרן' (דבר תורה) לדוגמה
- הדרנים, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ סיום על ספרי נביאים לעניין תענית בכורות?, באתר דין
- ^ "ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא, עבידנא יומא טבא לרבנן". --בבלי שבת, קיח, ב
- ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב'
- ^ ים של שלמה על מסכת בבא קמא, סוף פרק ז'
- ^ הרב יוסף צוברי ויצבור יוסף בר חלק ג' עמוד קע"ב ; הרב יצחק רצאבי שולחן ערוך המקוצר חלק ה' סימן קס"ד הערה מ"ד
- ^ יורה דעה, רמ"ו, כו'
- ^ יביע אומר, חלק ד, סימן יג
- ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק יא, סימן יז, חלק ו
- ^ ח"ב, סימן צג, חלק ד
- ^ בן איש חי, צו א, כה
- ^ שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן צט
- ^ דעת תורה סימן תקנ"א ס"ק י, שו"ת פרי השדה חלק ג סימן צא, שו"ת בנין שלמה סימן נט, כן הוכיח בשו"ת ארץ צבי חלק ב סימן עד מאביי שנהג לעשות סיום אף שבזמנו לא נסדר כל התלמוד
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן יב, על פי דברי הפני יהושע ברכות דף יז עמוד א שרבי יוחנן עשה סיום על השלמת ספר איוב
- ^ רבי שלמה קלוגר שו"ת האלף לך שלמה אורח חיים סימן שפ"ו
- ^ שו"ת תשובות והנהגות חלק א סימן ש
- ^ שו"ת מהר"ם מינץ, קיט
- ^ כרמז לכך מביאים הם את האימרה סיום מסכת אין לעשות, שהם ראשי התיבות סמא"ל שמו הקבלי של השטן שמשמעותן, שרצונו הוא להרבות בעצבות ולא לסיים מסכתות. [דרוש מקור]
- ^ 19.0 19.1 ספר "הלכות ומנהגי חב"ד" של הרב יוסף שמחה גינזבורג, הוצאת צעירי אגודת חב"ד בישראל, נובמבר 2014, כפר חב"ד, עמוד 272, הערה מספר 21. ולכללות אודות מנהג זה: עמודים 272-275
- ^ ספר השיחות תנש"א, חלק ב', עמוד 733, בתרגום לעברית, תורת מנחם - התוועדויות, תשנ"א, עמוד 96
