יומני השואה
יומני השואה הם יומנים שכתבו יהודים שנרדפו על ידי הנאצים ועוזריהם בתקופת השואה. חלק מהיומנים נכתבו בגטאות וחלקם נכתבו במקומות מחבוא.
בנוסף ליומנים, שנכתבו בזמן השואה, וחלק מכותביהם נספו במהלכה, רבים מניצולי השואה כתבו ספרי זיכרונות בשנים שלאחר תום השואה ומלחמת העולם השנייה, והם חלק מספרות השואה.
יומנים מפורסמים
יומנה של אנה פרנק
ערך מורחב – יומנה של אנה פרנק
יומנה של אנה פרנק (בהולנדית: Het Achterhuis. Dagboekbrieven 14 Juni 1942 – 1 Augustus 1944 - "הבית האחורי רישומי יומן 14 ביוני 1942 - 1 באוגוסט 1944") מבוסס על היומן האישי שכתבה אנה פרנק, שהייתה בת 13 בתחילת כתיבתו, בעת ששהתה עם משפחתה במחבוא, מאימת הצורר הנאצי באגף האחורי הנסתר של בית באמסטרדם שבהולנד בתקופת השואה בין השנים 1942 ל-1944.
היומן של אנה פרנק נחשב ליצירה האישית הפופולרית ביותר בספרות השואה, והוא רב מכר בינלאומי ששומר על מעמדו לאורך שנים רבות. על פי נתוני מוזיאון בית אנה פרנק נמכרו לא פחות מ-33 מיליון עותקים של הספר ב-75 שפות (נכון לשנת 2010). הספר נכלל ברשימות ספרים שונות כאחד הספרים החשובים של המאה העשרים.
יומנו של משה זאב פלינקר
- ערך מורחב – משה זאב פלינקר
יומנו של משה זאב פלינקר נכתב בעברית כשהיו משה ומשפחתו במסתור תחת זהות זרה. את היומן כתב בזמנים בהם היה מתבודד בחדרו. היומן מציג את תגובתו על האירועים והסובב אותו, מהול בכאב עמוק ובהזדהות עם בני עמו ומכיל השתפכויות רגשיות, סיפורים מחוויות היומיום ועד הגיגים בשאלות דתיות ופילוסופיות. בכתיבתו מרבה פלינקר לשלב פסוקים מן התנ"ך וביטויים הלקוחים מהעולם הדתי.
היומן מורכב משלוש מחברות שנמצאו על ידי בנות משפחת פליקר בחזרתן ממחנה ההסגר הנאצי למרתף ביתן שבבריסל-סחארבק רחוב קולונל פיקאר 1.
יומנו של פטר גינז
- ערך מורחב – יומנו של פטר גינז
יומנו של פטר גינז הוא השם בו פורסמו יומניו של גינז שנכתבו בצ'כית בגטו בפראג בין השנים 1941–1942, לפני שגורש לטרזינשטט ואחר כך לאושוויץ.
מקור היומן, כפי שהוא מובא בספר, בשתי מחברות שכתב גינז שהועברו ליד ושם על ידי תושב פראג שנחשף לסיקור אסון מעבורת החלל קולומביה וגילה את המחברות בבית שהיה בבעלותו בפרברי העיר.
נערה בגיטו
- ערך מורחב – נערה בגיטו: יומן מתקופת השואה
נערה בגיטו הוא השם שבו פורסם יומן שנכתב על ידי מרים חַשצֶ'בַאצקי (Chaszczewacki), נערה בת 15, בעת שהותה בגטו רדומסק בשנים 1939–1942.
היומן נחלק לשני חלקים. פרק המבוא נכתב בסוף קיץ 1939, ומסתיים בתיאור פריצת המלחמה וכיבוש רדומסק על ידי הגרמנים, בספטמבר 1939. החלק השני כולל 27 קטעי יומן מתוארכים (כולל היום בשבוע) החל ב-21 אפריל 1941. היומן משלב פרקי נערות וחברות יחד עם תיאור אירועי המלחמה וחיי הגטו.
יומנה של הלגה דן
- ערך מורחב – הלגה דן
יומנים נוספים
יומנו של יוסף גוזיק
יוסף גוזיק, תושב דוקלה שבפולין, התחבא לאורך המלחמה יחד עם אחיו בביתו של איש מחתרת פולני שהתגורר בכפר הסמוך. גוזיק כתב יומן מפורט, ובו תיאר את חייו ותחושותיו במחבוא. יומנו של יוסף גוזיק נכתב בשפה העברית וגוזיק הרבה לשלב בכתיבתו ביטויים מחז"ל[1].
לאחר סיום המלחמה היגר קוזיק עם יומנו לארצות הברית. לאחר פטירתו בשנת 1964 העביר האפוטרופוס את היומן ליד ושם והחוקרות אסתר פרבשטין ופרופ' חוי דרייפוס ההדירו אותו. היומן יצא לאור בשנת 2019 בשם "אמנם נר רוחני דולק בי: יומנו של תלמיד חכם מדוּקלה" בהוצאת יד ושם ומכללה ירושלים[1].
יומנה של אווה היימן
יומנה של אווה היימן הוא השם בו פורסם יומנה של היימן שנכתב החל מה-13 בפברואר 1944, יום הולדתה ה-13, וכלה ב-30 במאי 1944, שלושה ימים לפני שגורשה למחנה ההשמדה אושוויץ.
במאי 2019, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשע"ט 2019, מיזם להנצחת זכר השואה בשם הסטורי של אווה הציג את סיפורה של היימן באמצעות סדרת סרטונים קצרים בחשבון ברשת החברתית אינסטגרם.
מגילת יסורין - יומן גטו ורשה
מגילת יסורין - יומן גטו ורשה הוא השם בו פורסם יומן שכתב חיים אהרן קפלן, מחנך ופדגוג יהודי מורשה. היומן נכתב בעברית החל מה-1 בספטמבר 1939 וכלה ב-4 באוגוסט 1942, עת גורש למחנה טרבלינקה בו נרצח.
שפת יומני השואה
מרבית יומני השואה נכתבו בשפת האם של כותביהם; יומנה של אנה פרנק נכתב בהולנדית, יומנו של פטר גינז נכתב בצ'כית[2],יומנה של אווה היימן נכתב בהונגרית, יומנה של מרים חַשצֶ'בַאצקי (נערה בגטו) נכתב בפולנית, יומנה של הלן בר נכתב בצרפתית[3]
לצד זאת, ידועים מספר יומנים מפורסמים שנכתבו במלואם בעברית, אף על פי שזו לא הייתה שפת האם של מחבריהם, כגון "יומנו של משה זאב פלינקר" ו"יומנו של יוסף גוזיק".
ביקורת ספרותית על יומנו של יוסף גוזיק התמקדה בשפת היומן השונה משפת האם של המחבר:”...דווקא שם, עברית. עברית טבעית גם כשהיא נזקקת ללעז, מודרנית גם בהיותה שרויה עד צוואר במליצת המקורות. עברית לא כמופע למדנות אלא כמרחב מחיה מילולי ותרבותי. עברית כאילו לא יידיש היא שפת אימו ויומיומו של המחבר, כאילו אין הפולנית שפת סביבתו. עברית עשירה, מרובדת, פיוטית וגם פרקטית. מדובבת דורות ומרחבים, מולדת ושבעים גלויות, בתוך תיבת המחבוא הסתומה שבעין הסערה”[1].
לקריאה נוספת
- עמוס גולדברג, טראומה בגוף ראשון: כתיבת יומנים בתקופת השואה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2013.[4]
קישורים חיצוניים
- היומנים שנכתבו בשואה - מה זה נותן לנו?, באתר ערוץ 7
- ענבל סינגר, "יומני היקר מלחמה": היומנים שילדים כתבו בזמן השואה, באתר "mako", 18 באפריל 2012
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 צור ארליך, "מן היומן, קיץ תש"ג", השילוח גיליון 15, יוני 2019
- ^ "יומנו של פטר גינז" באתר "טקסט
- ^ "יומנה של הלן בר, באתר "טקסט"]
- ^
בעז נוימן, להיות בשואה זה לא-להיות, באתר הארץ, 7 באפריל 2013
26076513יומני השואה