רבקה ליפשיץ
.jpg) |
רבקה ליפשיץ (15 בספטמבר 1929–1945?) הייתה נערה מתבגרת יהודייה פולנייה, שכתבה יומן אישי בעת שהותה גטו לודז' בשואה בפולין. היא שרדה את הגירוש למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו ובעקבותיה הועברה לגרוס-רוזן ועבודות כפייה במחנה המשנה בכריסטיאנסטאדט . היא שרדה גם את צעדת המוות לברגן בלזן, וזכתה לראות את שחרורה שם באפריל 1945. חולה מכדי לפנותה, היא הועברה לבית חולים בנינדורף, שם נפטרה.[1]
יומנה, מורכב מ -112 עמודים, נכתב בין ה -3 באוקטובר 1943 ל -12 באפריל 1944 בשפה הפולנית. תורגם לאנגלית על ידי מלגורזאטה מרקוף., הוא פורסם לראשונה בארצות הברית בתחילת 2014, כ -70 שנה לאחר שנכתב.[2][3]
ביוגרפיה
רבקה הייתה הבכורה מבין ארבעת ילדיהם של יעקב (יענקל) ליפשיץ ושרה מרים (שרה מרים) לבית זלוור. המשפחה נכלאה בגטו בלודז' לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין. אמה שרה טיפלה בילדים לבדה לאחר שבעלה ואביה של ריבקה נפטר ב -2 ביוני 1941 בעקבות מכות מגרמנים שחטף ברחוב. שרה עצמה נפטרה ב־8 ביולי 1942 ממחלת ריאות ותת תזונה.[3]
רבקה גורשה לאושוויץ באוגוסט 1944, יחד עם אחותה ציפורה ושלוש בנות דודות: אסטוסיה (אסתר), חנוסיה (חנה) ומיניה (מינה).[3] ציפורה אמם, נרצחה בתאי הגזים עם הגעתה. ריבקה נשלחה לעבודה בקומנדו הנשים. לאחר מכן נשלחה עם שלוש בנות דודיה לגרוס-רוזן ונכלאה בכריסטיאנסטאדט בקרישטקוביצה, אחד משבע מחנות המשנה לאסירות מפולין, הונגריה, צרפת, הולנד ובלגיה שעסקו בחפירת ביצורים נגד טנקים.[4] משם היא פונתה שוב בצעדת מוות לברגן-בלזן, שם שוחררה יחד עם אסתר ומינה ב -15 באפריל 1945, כשהיא חולה.[1]
ביולי 1945 הועברה רבקה ליפשיץ ממחנה העקורים ברגן-בלזן, דרך מחנה המעבר בליבק, לבית חולים בנינדורף, גרמניה, חולה אנושה. המסמך האחרון שנמצא על ידי ארכיוני ארולזן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים, עם שמה היה רשומת רישום עקורים מ -10 בספטמבר 1945. לא נמצא אישור על מותה של רבקה, אם כי על פי עדותה של מינה בויאר משנת 1955 (מיניה מיומנה של רבקה), היא נפטרה בבית החולים בגיל 16.[1]
היומן
את היומן מצאה הרופאה זינאידה ברזובסקיה באושוויץ-בירקנאו בתחילת שנת 1945. ברזובסקיה, רופאה הייתה בין רופאה בצבא האדום שהייתה בין משחררי המחנה. רבקה כתבה ביומנה בפולנית, ביידיש ובעברית. היומן תיאר את חייה של רבקה יום אחרי יום – את מחשבותיה, את החלומות ואת רגשותיה. כל אותם שנים שמרה ברזובסקיה. לאחר יותר מ-50 שנה מצאה את היומן נכדתה של ד"ר ברזובסקיה בין חפצים שהיו שייכים לאביה. ביוני 2008, היומן הובא למרכז זיכרון השואה השוכן בסן-פרנסיסקו.
עובדי מרכז השואה זיהו את כותבת היומן בעזרת דף העד שמילאה מינה בויאר בשנת 1995. צוות חוקרים של יד ושם יצר קשר עם המשפחה דרך בתה של מינה. את היומן העניקה נכדתה של ד"ר ברזובסקאיה למשפחה בשנת 2015. כעת הוא מאוחסן במוזיאון יד ושם בירושלים.[5]
הערך האחרון ביומן מכיל את הקטעים הבאים שנכתבו בפולנית ספרותית; הם היו ההרהורים האחרונים של ריבקה על יופיו של עולם הטבע בעת הצער:
וכך כתבה בגטו לודז', ב-12 באפריל 1944:[6]
כמה יפה מזג האוויר היום! [..] עלתה במוחי מחשבה שאנחנו מקופחים מכל מה שיש בגטו הזה, אנחנו רק עבדים; עם כל כוח הרצון שלי אני מנסה להרחיק את המחשבות המטרידות האלה, ולא לקלקל את רגע השמחה הקטן שלי. זה כל כך קשה! כמה זמן, אלוהים? אני חושבת שהאביב האמיתי יגיע רק כשנשתחרר. אה, כמה אני מתגעגעת לאביב היקר והגדול הזה ...
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 JFCS, The Search for Rywka Lipszyc. JFCS Holocaust Center, San Francisco
- ^ Rywka's Diary homepage. JFCS Holocaust Center, San Francisco
- ^ 3.0 3.1 3.2 JFCS, Rywka Lipszyc, biography. JFCS Holocaust Center, San Francisco
- ^ Geoffrey P. Megargee (2009), The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933–1945. Chapter: "Christianstadt." Indiana University Press,
- ^ JFCS, "The Discovery of the Diary", JFCS Holocaust Center, San Francisco
- ^ Page 112 of the Diary in Polish (transcript, with weblinks). (Internet Archive) JFCS Holocaust Center, San Francisco.
