חציצה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חציצה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק ט"ז
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ד' עמוד ב'
שולחן ערוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצ"ח

בהלכה היהודית חציצה היא שכבה היוצרת הפרדה בין שני גופים, במקום בו נדרש חיבור ביניהם, לדוגמה בין גוף האדם למי מקווה בשעת טבילה.

כיום הלכות חציצה נידונים בעיקר לעניין טבילת נידה, שטובלת על מנת להיטהר לבעלה, אמנם יש להן השלכה גם לעניין טבילה לשם עליה להר הבית.

רקע

המושג 'חציצה' משמש במספר נושאים הלכתיים בהם נדרש מגע ישיר בין אדם או כלי למים, כדוגמת: טבילה במקווה, נטילת ידיים, טבילת כלים וקידוש ידיים ורגליים בבית המקדש, או בין יד האדם לחפץ, כגון בנטילת ארבעת המינים, הנחת תפילין וכדומה.

כמו כן, ישנם מעשים מסוימים בעבודות בית המקדש שהצריכה בהן התורה שלא תהיה חציצה, ואם הייתה בהם חציצה בעת העבודה עבודתו פסולה, כגון: שלא יהיה דבר חוצץ בין יד הכהן לכלי שהוא מקבל או זורק בו את הדם[1], וכן בסמיכה[2] ובתנופה[3] שלא יהיה חציצה בין היד לקרבן, כהן המקבל את הדם לא יהיה דבר חוצץ בין רגליו היחפות לרצפת העזרה[4] (ודם לח אינו חוצץ[5]), שלא יהיה חציצה בין בגדי הכהונה לבין הכהן הלובשם[6], שלא יהיה דבר חוצץ בין אימורי הקרבן למערכת העצים[7].

בכל הנושאים האלו, במידה וקיימת חציצה, הפעולה ההלכתית אינה בעלת תוקף, ונדרשת חזרה עליה לאחר הסרת החציצה.

מקור לחציצה בטבילה

בתלמוד בבלי[8] דייקו מהפסוק "ורחץ במים את כל בשרו[9]", שאסור שיהיה דבר חוצץ בין בשרו למים.

מדאורייתא רק חציצה שהיא על רוב גופו של אדם, וגם הוא מקפיד עליה[10] חוצצת, אמנם חכמים הוסיפו שגם אם רק אחד מהתנאים מתקיים מקפיד אפילו על חציצה מועטת או שאינו מקפיד או החציצה היא על רוב גופו של האדם[11] זו חציצה. אם החציצה היא על כל גופו (ולא רק על רוב הגוף), אף על פי שאינו מקפיד עליה להסירה, הרי זה חוצץ מדאורייתא[12].

הטעם שגזרו חכמים על רובו שאינו מקפיד הוא מפני שחששו שאנשים יטעו להתיר גם רובו המקפיד, וכן הטעם שגזרו על מיעוטו המקפיד שמא יקלו גם ברובו המקפיד, אבל אם החציצה היא רק על מיעוט גופו וגם הוא אינו מקפיד עליה לא גזרו חכמים ולכן אין זו חציצה, ואעפ"כ כבר מזמן התלמוד מוכח[13] שלכתחילה נהגו הנשים לרחוץ היטב את כל גופם במים חמים קודם הטבילה כדי להסיר מהן את כל החציצות ואפילו מיעוט שאינו מקפיד.

מהייתור של המילה "את" (ורחץ "את" כל בשרו) הגמרא לומדת שדיני חציצה קיימים גם בשיער ולא רק בגוף עצמו. מן התורה מספיק שתעיין בשערותיה לראות שאין בהן קשרים או לכלוכים שעלולים לחצוץ, אך מפאת חומרת הדברים כדי למנוע תקלות תיקן עזרא שכל אשה תחפוף את שערותיה קודם טבילתה[14].

דיני חציצה בטבילה

איש או אישה הטובלים במקווה כדי להיטהר מטומאתם צריכים לטבול את כל גופם בפעם אחת ללא דבר הדבוק לגוף או לשיער המונע מן המים לגעת שם[8]. כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה. באופן זה גם אם הדבר החוצץ מכסה רק חלק קטן מגוף הטובל או שערותיו הרי זה נחשב חציצה[8]. אם הוא ורוב העולם אינם מקפידים על חציצה זו אין זה נחשב לחציצה אלא אם כן חציצה זו מכסה את רוב הגוף[8]. למרות זאת, נהגו הנשים לכתחילה להסיר אף חציצות שאינן מקפידות עליהן ואף שהחציצה מכסה רק חלק מועט מן הגוף או השערות[15].

אף חציצה שאיננה לכלוך או משהו חיצוני הדבוק על גופה נחשבת לחציצה, למשל: אשה שסגרה את כף ידה בחוזק באופן שאין המים יכולים ליכנס לתוך כף ידה וטבלה כך הרי זו כאילו לא טבלה[16]. וכן הכניסה לפיה אפילו קצה של שערה אחת וסגרה את פיה, כיון שאין המים מגיעים לקצה השערה שבתוך פיה הרי זו כאילו לא טבלה[16]. לגבי חציצה בשער, אם נוצר קשר באחת משערותיה וטבלה כך אין המים נכנסין שם וחוצץ[8].

חציצה בבית הסתרים

בית הסתרים (מקומות המוסתרים שבגוף, כגון תוך הפה ותוך האף), אף על פי שאין צריך שיכנסו שם המים[17], צריך שיהיה ראוי לביאת מים[18]. כלומר, שבאופן תאורטי אם היו נכנסים לשם מים, צריך שהמים יגעו בכל מקום בדיוק כשם שצריך שהמים יגיעו לכל מקום בגוף האדם בצד החיצוני הגלוי. ולכן, אם יש חציצה הדבוקה לגוף בתוך בית הסתרים, כגון חציצה בין השיניים[19], (באופן שבדרך כלל מקפיד עליה להסירה), אף על פי שלא צריך שיגיעו המים לשיניים, ואע"פ שבאמת לא נכנסו לשם המים, צריך לחזור ולטבול.

חפיפה

מן התורה האשה מעיינת בשערותיה קודם הטבילה לראות שאין בהן דברים העלולים לחצוץ, ודיה בכך. כדי למנוע תקלות עזרא התקין שתהא אשה חופפת קודם הטבילה, זהו לשון התלמוד הבבלי[14]. ואילו לשון התלמוד הירושלמי[20]: עזרא התקין שתהא אשה חופפת וסורקת קודם הטבילה. ושניהם נפסקו להלכה, כלשון הטור[21]: "לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה חופפת שער ראשה ושתהא סורקת יפה במסרק, שזו היא מתקנת עזרא". מטרת החפיפה והסירוק קודם הטבילה היא כדי שכשתטבול יכנסו המים בכל שערותיה ולא יהיה שום דבר חוצץ המונע ביאת מים אפילו לחלק מועט משערותיה, כגון: שערות שהסתבכו ונקשרו זו בזו, שערות שנדבקו זו לזו מחמת זיעה וכדומה, לכלוך או זיעה וכדומה הדבוק על השערות. שכל אלו באופן שהם מונעים כניסת המים אפילו לקצת משערה אחת הרי זו חציצה.

החפיפה צריכה להיות במים חמים דווקא[22], מפני שהחופפת את השער במים קרים בלבד המים מקשים את שערותיה והן נדבקות ומסתבכות ועלולה להיווצר חציצה.

מלבד חפיפת שער הראש, צריכה לחפוף גם את שאר מקומות קיבוץ שער שבגוף[23] (ושם אינה צריכה לסרוק, אלא מספיק שמפספסתן באצבעותיה[24]), וכן מלבד חפיפת השערות נהגו[13] הנשים לרחוץ גם את כל גופם היטב במים חמים שמא נדבק על בשרה דבר החוצץ, כמו כן מנקים היטב מתחת הציפורניים, ואם הן גדלו קצת גוזרים אותן[25], ומנקים בין השיניים[26] שמא נשאר חתיכות אוכל וכדומה (שאע"פ שאין צריך שיכנסו המים לפה, צריך שיהיה ראוי לביאת מים[27]), ואם יש פצעים על גופה מרככת אותם במים ומנקה אותם[28], הכלל הוא שצריכה לנקות כל גופה היטב שלא יהיה שום דבר חוצץ.

חציצה בנטילת ידיים

כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידיים[29]. ולכן כל חציצה המונעת ביאת מים במקומה ומקפיד עליה חוצצת אפילו אם היא על מיעוט היד, וכן חציצה על רוב היד חוצצת אפילו אינו מקפיד עליה. אבל במיעוט שאינו מקפיד אין לחוש[30].

לכלוך הנמצא בין הציפורניים לבין הבשר נחשב לחציצה. צבע, סיד או טיט הדבוק ליד נחשב לחציצה, אלא אם כן מדובר באדם שעובד כצבע ורגיל בצבע הדבוק לידו, ולא אכפת לו שישאר שם. כמו כן נשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה, אין אותו צבע חוצץ[31]. מי שעונד טבעת לאצבעו צריך להסירה בזמן הנטילה אפילו אם היא רפויה[32], ואם היא רפויה והוא נטל את ידיו מבלי להסיר אותה - יצא ידי חובה בדיעבד. אם הלכלוך קבוע, ואין דרך להסירו, נוטלים ללא ברכה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד, מסכת עירובין, דף קג, עמוד ב.
  2. ^ ברייתא (מובאת בתלמוד, מסכת יומא, דף לו, עמוד א).
  3. ^ תלמוד, מסכת מנחות, דף צד, עמוד א.
  4. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ב, משנה א.
  5. ^ ברייתא (מובאת בתלמוד, מסכת פסחים, דף סה, עמוד ב).
  6. ^ תלמוד, מסכת זבחים, דף יט, עמוד א.
  7. ^ תלמוד, מסכת זבחים, דף קי, עמוד א.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 מסכת עירובין, דף ד, עמוד ב.
  9. ^ חומש ויקרא, פרק טו, פסוק טז.
  10. ^ רוצה להסירה. כך למשל אישה שיש לה לק על הציפורניים אינה רוצה להסירו, ובאופן תאורטי אדם שהוא צבע אינו מקפיד גם אם רוב גופו מלוכלך בצבע.
  11. ^ או שמקפיד גם אם זה מכסה רק את מיעוט גופו, או שזה מכסה את רובו גם אם הוא לא מקפיד
  12. ^ רב כהנא (הובאו דבריו בתלמוד, מסכת יבמות, דף עח, עמוד ב).
  13. ^ 13.0 13.1 מהמעשה באשתו של ריש גלותא (תלמוד, מסכת נדה, דף סז).
  14. ^ 14.0 14.1 תלמוד, מסכת בבא קמא, דף פב.
  15. ^ רמ"א סימן קצח, סעיף א'. וכמו שביארו בפניני הלכה, על פי דעת ערוך השולחן וסדרי טהרה.
  16. ^ 16.0 16.1 משנה, מסכת מקוואות, פרק ח, משנה ה.
  17. ^ משנה, מסכת מקואות, סוף פרק ח.
  18. ^ מסכת קידושין, דף כה, עמוד א.
  19. ^ כך היה מעשה בשפחה של בית רבי, שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה, והצריכה רבי טבילה אחרת (מסכת קידושין, דף כה, עמוד א).
  20. ^ מסכת מגילה, פרק ד, הלכה א.
  21. ^ יורה דעה, סימן קצט.
  22. ^ תלמוד, מסכת נדה, דף סו, עמוד ב.
  23. ^ כגון שערות בית השחי.
  24. ^ ש"ך, יורה דעה, סימן קצט, ס"ק א.
  25. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף יח וסעיף כ.
  26. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף כד.
  27. ^ תלמוד, מסכת קידושין, דף כה, עמוד א.
  28. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף ט.
  29. ^ ברייתא (מובאת במסכת מגילה, דף קו, עמוד ב). ואף שיש שפירשו ברייתא זו לעניין חולין על טהרת הקודש, מ"מ נקטו הפוסקים (או"ח, סימן קסא, סעיף א) כדעת רוב הראשונים שהברייתא נאמרה על נטילת ידיים לסתם חולין.
  30. ^ שו"ע, או"ח, סימן קסא, סעיף א.
  31. ^ שו"ע, או"ח, סימן קסא, סעיף ב.
  32. ^ או"ח, סימן קסא, סעיף א.



הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0