טבילה בזמנה מצווה

טבילה בזמנה מצווה הוא דין מהלכות טבילה השנוי במחלוקת תנאים, לפיו על טמא שהגיע זמן טבילתו לטבול לטהרתו באותו יום. הדין משליך על כמה הלכות נוספות הקשורות בטבילה. להלכה נפסק שטבילה בזמנה אינה מצווה.

המקור

בתלמוד קיימת מחלוקת תנאים, האם מצוה על הטמא החייב בטבילה לטבול מיד בהגיע זמן הטבילה ("טבילה בזמנה מצוה"), או שהוא רשאי לטבול לאחר מכן ("אין טבילה בזמנה מצוה").

בתלמוד בבלי במסכת נידה הובאה המחלוקת לענין טבילת נידה. לפי הדעה הסוברת שטבילה בזמנה מצוה, אשה שכלו ימי נידתה או זיבתה צריכה לטבול ביום הראוי לכך ולא לאחר את טהרתה. באשה "טועה" ששכחה עת לידתה, ומתוך כך אינה יודעת באיזה יום הוא זמן טהרתה, נאמר בברייתא בשם בית שמאי ובית הלל שצריכה לטבול מספק בכל יום ויום שמא היום הוא זמן טבילתה. לעומתם סובר רבי יוסי בר יהודה ש"דיה לטבילה באחרונה", כי טבילה בזמנה אינה מצווה.

במסכת יומא נחלקו התנאים אם בעל קרי מותר לטבול ביום הכיפורים שלא לצורך תפילה בטהרה, והמחלוקת הוסברה כתלויה בשאלה אם יש מצווה בטבילה בזמנה או שניתן לדחותה.

הגמרא במסכת שבת תולה בשאלה זו את מחלוקת התנאים בנוגע לטבילת אדם ששם ה' כתוב על בשרו, האם צריך לחזר אחרי כיסוי או שדי שיכסנו בידו כדי שלא לעמוד ערום בפני השם:

הרי שהיה שם כתוב על בשרו, הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת.
נזדמנה לו טבילה של מצוה, כורך עליו גמי וטובל. רבי יוסי אומר יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף. וקיימא לן דבטבילה בזמנה מצוה קא מיפלגי, דתנא קמא סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה, ורבי יוסי סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א עמוד א'

רבי יוסי סובר שמצווה לטבול ולהטהר בהגיע הזמן הראוי, ולכן מקל באדם זה שיכול לטבול כדרכו ואינו צריך להמתין עד שימצא כיסוי לעטוף בו את מקום השם, כי אין לדחות מסיבה זו את זמן הטבילה שהיא מצווה.

המקור בתורה

מקור הדין שטבילה בזמנה מצוה, לסוברים כן, נלמד מן התורה. רש"י מבאר שהדבר נלמד מהפסוק בפרשת טמא מת: ”וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב”. ייתור המילים "ביום השביעי" בא ללמד על הטבילה שהיא ביום השביעי, דהיינו שביום שהתחייב בה יטבול. מאידך במקום אחר מבאר רש"י שהדין נלמד מהפסוק האמור בבעל קרי: ”וְהיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה”, שמשמעותו שמיד עם פנות הערב יטבול, ולא ידחה את הטבילה, ויש שכתבו שאין זו סתירה אלא שני הלימודים נצרכים.

להלכה

רבינו חננאל פוסק להלכה כדעת בית שמאי ובית הלל שטבילה בזמנה מצוה, ולכן אין להשהות את הטבילה לאחר שבעה נקיים, וישנם פוסקים שכתבו שכן משמע מדברי התלמוד ירושלמי האומר ש"אסור לאשה לשהות בטומאתה". אולם רבינו תם פסק להלכה שטבילה בזמנה לאו מצוה, והוכיח מהמנהג כיום לאחר שפשטה חומרא דרבי זירא שכל נידה ממתינה לספור שבעה נקיים וטובלת רק לאחריהם, שלהלכה נוקטים כשיטת רבי יוסי ברבי יהודה שטבילה בזמנה אינה מצוה. להלכה למעשה כתבו הפוסקים שטבילה בזמנה אינה מצוה, אולם אשה שבעלה בעיר צריכה להזדרז לטבול בזמנה, משום מצוות עונה ופריה ורביה.

השלכות

• המנהג בימינו שאשה שאינה נשואה או אשה שבעלה אינו בעיר, אינה טובלת טבילת נידה. וכן נהגו לאסור לאשה שאין בעלה בעיר לטבול בשבת, משום שטבילה בזמנה אינה מצווה וניתנת להדחות.
• הבה"ג והרמב"ם פסקו שמותר לטמאים לטבול בהגיע זמנם ביום כיפור ובתשעה באב, ואין בכך משום איסור רחיצה מפני שאין זו רחיצה של תענוג, אולם דעת התוספות שלהלכה אסור לטבול, משום שטבילה בזמנה אינה מצוה, וכן מפני שאין עוסקים בזמן הזה בטהרות, ומשכך ניתן לדחות את הטהרה. טבילת עזרא שאינה חובה בימינו אסורה לכל הדעות.
• נידה שהגיע זמן טבילתה ביום כיפור, תשעה באב או בימי אבלות דוחה את טבילתה, משום שבימינו שסופרת שבעה נקיים אין זו טבילה בזמנה, וקיום עונה אסור בימים אלה.
• מי ששם ה' כתוב על בשרו, לפי הסוברים שטבילה בזמנה מצווה די לכסותו ביד, ויש הסוברים שמותר לטבול אף בלי כיסוי, מפני שמצוות טבילה דוחה את האיסור של עמידה ערום לפני שם ה', אך להלכה שטבילה בזמנה אינה מצוה אין לטבול עד שיכסנו.
• בשבעת הימים לפני יום כיפור, שהיה הכהן הגדול פורש מביתו ללשכת פלהדרין כהכנה לעבודת יום הכיפורים, היו מזים עליו מי חטאת לטהרו מספק טומאת מת. יש הסוברים שיש להזות עליו בכל יום, שמא יום זה הוא השלישי או השביעי לטומאתו, כי טבילה בזמנה מצוה, והזאה הוקשה לטבילה, אך להלכה מזים רק ביום השלישי והשביעי לפרישה, כי אף אם טבילה בזמנה מצוה, ההזאה הקודמת לטבילה ניתנת לדחות.
• הפרדס רימונים פוסק כי בימינו צריכה האישה 'שתהיה דעתה על הימים שהיא רוצה לחשבם לספירת ז' נקיים, ותיתן מחשבתה עליהם שהימים הללו יהיו לה לספירתה, וכל שלא עשתה כן לא עלו לה הימים לספירת ז' נקיים'. מה שאין כן לשיטות ש'טבילה בזמנה מצווה', שלדעתם כל שטובלת בזמנה 'אפילו לא הייתה בדעתה שיהיו הימים הללו לנקיים, ממילא נחשבו ימים הללו לנקיים מפאת שהן קבועים ועומדים מדין ודת תורתנו הקדושה'.

תוספת טהרה

השפת אמת מחדש שלפי הדעה שטבילה בזמנה מצוה, יש הידור בעצם הטהרה בטבילה בזמנה, והיא עדיפה על פני טבילה שאינה בזמנה. אך מנגד רוב האחרונים סבורים שאין עדיפות בטבילה בזמנה על פני שלא בזמנה מבחינת מעלת הטהרה.

ראו גם

• טבילה (יהדות)
• ימי נידה וימי זיבה
• חומרא דרבי זירא

קישורים חיצוניים

• הערך "טבילה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• ערך טבילה באתר אספקלריא - קובץ אנציקלופדי למחשבת היהדות

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.