השקה (הלכה)
בהלכות מקווה, ההשקה משמשת כאחת מהדרכים להכשיר מים שנשאבו ומונחים בבור הטבילה, על ידי השקתם וחיבורם לבור אחר בצד בור הטבילה, שבו קיימים ארבעים סאה של מי גשמים שלא נשאבו בכלי, הנחשבים למקווה כשר.
בור השקה
במקוואות רבים ישנו בור השקה שבו יש חור בקוטר של שתי אצבעות, המחבר את המים שבבור הטבילה לבור אחר שבו ישנם ארבעים סאה של מי גשמים (ישנן שיטות שונות בחישוב הכמות של ארבעים סאה, הנעות בין כ - 350 ליטר ל - כ 900 ליטר. ישנם הנוהגים לעשות את הבור בתכולה של 1000 ליטר). בחלק מהמקוואות ההשקה אינה אלא הידור, שכן המים שבבור הטבילה אינם פסולים בכל אופן גם ללא ההשקה, מכיוון שעברו אחד מההכשרים המכשירים מים שאובים לטבילה, כמו זריעה או המשכה, והיא נועדה כדי להכשיר את המקווה לפי דעות אחרות, שסבורות שההכשרים הללו אינם מספיקים. לעומת זאת, יש מקוואות (בודדים) שבהם ההשקה היא המכשיר הבלעדי של המקווה. בכל אופן, יש להיזהר כאשר ממלאים את בור הטבילה, שהמים יגיעו עד למים שבבור ההשקה. פעמים רבות, במקוואות העומדים ללא פיקוח רבני, מתגלה שהבלנית לא בקיאה דיה בהלכות המקווה, ולא מילאה את המים עד הבור, דבר הגורם לבעיות הלכתיות חמורות. בעיה זו תקפה גם בימינו[1], ובשנים האחרונות אף התגלו בעיות רבות בתחום זה.
מהות ההשקה
ההשקה מבוססת על שני יסודות הלכתיים:
האחד הוא הכלל ”עירוב מקוואות כשפופרת הנוד”[2], כלומר שני מקוואות שחוברו זה לזה על ידי נקב שגודלו כשפופרת שבה מילאו בעבר נוד של מים, וגודלו עיגול שבו נכנסות שתי אצבעות בכל צד, נחשבים שני הבורות כמקווה אחד, והאחד מכשיר ומטהר את השני.
השני הוא דין השקה, המוזכר בתלמוד בנוגע להשקת מים טמאים למקווה, ולטהרם בכך. ההשקה מוסברת בתלמוד[3] בסברת ה"זריעה", שהרי זה כאילו המים זרועים ומחוברים לקרקע ולמי הגשמים שמחוברים לקרקע ולא נשאבו מעולם, ובכך מתבטלת טומאתם. מקובל כי במעשה ההשקה ניתן גם לסדר את בעיית המים שאובים, ודינם חוזר להיות כמי גשמים[4].
לעומת זאת, יש החולקים וסבורים שגם לאחר ההשקה לא ניתן לבטל את פסול השאובים לגמרי, והכשרה של בור המים השאובים היא רק מכיוון שהוא מחובר לבור אחר של מי גשמים, כדוגמת הכלל "כל המחובר לטהור טהור"[5], אך בור המים השאובים אינו כשר באופן עצמאי. החילוק בין שתי הדעות הוא, האם יש להותיר את חור ההשקה המחבר את שני המקוואות כשהוא פתוח במשך כל זמן הטבילה, או שדי רק בטבילה אחת המשיקה את שני המקוואות.
ברוב המקוואות נהוג לצאת ידי חובת כל הדעות ולהשאיר את נקב ההשקה כשהוא פתוח במשך זמן הטבילה. אך ישנה בעיה אחרת, ייתכן שקיים חשש במקווה כזה של "נתן סאה ונטל סאה" לשיטת הראב"ד שסבור שאם המים הפסולים מתערבים עם המים הכשרים, עד שרוב שיעור המים הכשרים (עשרים ואחת סאה) אינו קיים מכיוון שהתערב עם המים הפסולים והורק מהמקווה, המקווה פסול. בחסידות צאנז קלויזנבורג נהוג, מסיבה זו, לעשות שני מקוואות: באחד נקב ההשקה סגור במשך זמן הטבילה, הוא נפתח רק לרגע קצר כדי להכשיר את מי המקווה ונסגר מיד כדי שמימיו לא יתערבו עם מימי המקווה, ואילו הבור השני - חור ההשקה שלו פתוח כל זמן הטבילה, כדי לצאת ידי חובת דעה זו.
קישורים חיצוניים
- בור השקה באתר "מקווה נט"
הערות שוליים
- ^ הרב ירמיה כ"ץ מקווה מים חלק ג' "ההשקה".
- ^ ראו גם משנה, מסכת מקואות, פרק ו', משנה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ד עמוד ב'
- ^ וכן כתב הרא"ש בהלכות מקוואות סימן א'
- ^ שערי מקוואות (הרב יששכר חזן), בניין מקוואות סימן א' עמ' קס"ג בשם "יש חולקין" ומפרשים זאת בדעת הראב"ד, וכן בשם הדברי חיים על הלכות מקוואות בס"ק כ'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.