בית חאנון
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | צפון עזה |
| שטח | 12.5 קמ"ר |
| קואורדינטות | 31°32′21″N 34°32′16″E / 31.539167°N 34.537778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   בית חאנון | |
בית חאנוּן (בערבית: بيت حانون) היא העיר הצפונית ביותר ברצועת עזה, המונה כ-35,000 נפש.
שם
משמעות שמה ומקורו עלומים, אולם לפי המסורת המקומית, היא קרויה על שמו של חָנִין מלך עזה (אנ'), שחי במאה ה-8 לפנה"ס והאשורים בהנהגת סרגון השני לחמו בו, כמסופר בכתובותיהם בכתב היתדות[1].
היסטוריה
במרכז העיר עומד מסגד א-נאצר (שפירושו: "מסגד הניצחון"). המסגד הוקם לזכר ניצחון המוסלמים על הצלבנים בקרב בית חאנון שנערך במאה ה-13[2].
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1922, נמנו בבית חאנון 885 תושבים, כולם מוסלמים[3]. בסוף 1922 נמסרה הודעה על התחלת מדידת הקרקעות באזור בית חאנון[4].
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1931 נמנו 849 תושבים, עדיין כולם מוסלמים, ב-194 בתים[5]. שטח הכפר היה כ-12,000 דונם[6]. באותה שנה דווח על מכירת שטח מאדמות הכפר שהיה שייך למשפחת שאואה מעזה, ליהודים[7]. על שטח זה הוקם קיבוץ ניר עם בשנת 1943.
באזור בית חאנון היו פרדסים רבים ותושבי האזור פעלו להביא את בעלי הפרדסים להעסיק בפרדסים את תושבי המקום[8].
ביוני 1936 הוטל על הכפר עונש קיבוצי בגלל שותפות בהתפרעויות של המרד הערבי הגדול[9].
בשנת 1939 חתמה חברת הנפט העיראקית חוזה עם בן משפחת א-שוא על חיפוש נפט באדמות בית חאנון[10].
בשנת 1940 נכלל בית חנון באזורים שנאסר למכור בהם קרקעות ליהודים[11].
בסקר הכפרים של 1945 הוערכה אוכלוסיית בית לאהיה בכ-1,680 מוסלמים. שטח האדמה היה 20,025 דונם, מתוכם 15,868 דונם שטח של ערבים וקרוב ל-2000 דונם היו שייכים לניר עם. השטח הבנוי היה 39 דונם של ערבים, ו-20 דונם של ניר עם[12].
במרץ 1947, בעקבות קטטה בכפר, הוקמה במקום תחנת משטרה[13].
מלחמת העצמאות ואחריה
על פי תוכנית החלוקה יועד הגבול בין המדינה היהודית למדינה הערבית לעבור בין אדמות ניר עם לבין אדמות בית חאנון[14].
במהלך מלחמת העצמאות נכבשה בית חאנון בידי חטיבת יפתח באוקטובר 1948 במהלך יצירת טריז בית חאנון (כחלק ממבצע יואב)[15]. בית חאנון הוחזרה לידי המצרים לאחר הסכמי שביתת הנשק[16]. בעקבות פינוי כוחות צה"ל מבית חנון דווח שתושבי המקום שבו לבתיהם[17]. אולם על פי דווח אחר הכפר נותר מפורז בלא תושביו עד לתחילת 1950 אז חולק האזור המפורז בין ישראל ומצרים[18].
לאחר הסכמי אוסלו
בשל היותה השטח העירוני הצפוני ביותר ברצועת עזה שימשה כבסיס להתקפות רקטות פלסטיניות על ישראל מרצועת עזה בידי ארגוני הטרור הפלסטיניים ובראשם חמאס. בתקופת האינתיפאדה השנייה שוגרו ממנה רקטות קסאם רבות לעבר שדרות.
בנובמבר 2006 נערך בעיר מבצע ענני סתיו, שמטרתו הייתה פגיעה בתשתיות ייצור הרקטות ובמחבלים פלסטינים. במבצע נהרגו בעיר 57 אנשים, מרביתם מחבלים[19]. ב-7 בנובמבר 2006 ירו תותחים של צה"ל לעבר אזורים שמהם נורו רקטות קסאם לאשקלון. הירי פגע בשכונת מגורים בבית חאנון[20], וגרם למותם של 19 אזרחים ולפציעתם של 40.
ב-28 באפריל 2008 נהרגו בבית חאנון אם וארבעה מילדיה מירי טיל ממסוק של צה"ל[21].
במבצע עופרת יצוקה בית חאנון הייתה בין הערים הראשונות שצה"ל נכנס אליהן על מנת לנטרל את ירי הרקטות על ישראל.
בשנת 2014, עם פרוץ מבצע צוק איתן ברצועת עזה, פשטו כוחות של חטיבת הנח"ל יחד עם כוחות של חיל ההנדסה הקרבית מגדוד 601 ועם כוחות שריון מגדוד 46 על העיירה, נטרלו את איום המנהרות ההתקפיות ואת ירי הטילים לעבר יישובי הדרום וחיסלו חוליות רבות של מחבלי חמאס. בקרבות בעיירה נהרגו שלושה מלוחמי גדוד 931.
באוקטובר 2023, התגוררו בו כ-35,000 תושבים. במתקפת הפתע על ישראל של מחבלי החמאס והג'יהאד האסלאמי, יצאו חלק מהמחבלים למתקפה מבית חאנון, ובמלחמת חרבות ברזל שנפתח בעקבות המתקפה, צה"ל תקף מבנים רבים בבית חאנון מהאוויר. בפתיחת המתקפה הקרקעית של המלחמה, צה"ל נכנס לבית חאנון. רוב תושבי בית חאנון עזבו במהלך ההפצצות מהאוויר, והשאר עזבו בתחילת הכניסה הקרקעית. בבית חאנון נותרו לוחמי חמאס שניהלו קרבות נגד חיילי צה"ל. חיילי צה"ל מצאו בבית חאנון מחילות תת-קרקעיות, נשק, תחמושת ומטענים רבים. במהלך המלחמה הבתים בבית חאנון נהרסו וב-4 בנובמבר 2023 כבר לא היה ניתן לזהות את העיר[22] ולא נותרו בו בתים הראויים למגורים. ב-10 בנובמבר 2023, במהלך טיפול באחת המנהרות בבית חאנון התפוצץ מטען על חיילי צה"ל. ארבעה חיילים נהרגו ונוספים נפצעו[23].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית חאנון |
אתר האינטרנט הרשמי של בית חאנון
הערות שוליים
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
- ^ שלמה שבא, ד"ש ליגאל סוקניק, למרחב, 25 באוגוסט 1967
- ^ J.b barron, Palestine Report and General Abstract of the Census of 1922, 1922, page 9
- ^ מדידת קרקעות מחוז עזה, דואר היום, 4 בדצמבר 1922
- ^ Edward Miles, Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, 1931, page 2
- ^ הועד הפועל הערבי והקרקעות, העם, 5 באפריל 1931
- ^ היהודים קונים קרקעות?, העם, 29 במרץ 1931
מישיבות לשכת הוה"פ הערבי, הארץ, 3 באפריל 1931
הוה"פ הערבי דן בקרקעות, דבר, 3 באפריל 1931 - ^ תסיסה בין פועלים ערבים, דבר, 17 ביוני 1934
סכסוכי עבודה בפרדסים ערביים, דואר היום, 19 ביוני 1934
בישוב הערבי, דבר, 11 בינואר 1940 - ^ ענשים קבוציים, דבר, 18 ביוני 1936
- ^ עמדו לצאת ונעכבו, דבר, 7 בספטמבר 1939
- ^ תקנות העברת קרקע 1940, הארץ, 29 בפברואר 1940
- ^ Village statistics, April, 1945, page 33
- ^ התערב בריב לא לו ונהרג, דבר, 28 במרץ 1947
- ^ הגבולות של המדינות היהודיות והערביות, הצופה, 19 בנובמבר 1947
- ^ נכבשה בית חנון, הארץ, 24 באוקטובר 1948
- ^ הנוסח המלא של הסכם רודוס, מעריב, 24 בפברואר 1949
- ^ הכפריים שבין מגד'ל לעזה חזרו למקומם, יום יום, 12 באפריל 1949
- ^ השינויים בדרום חשיבותם מעטה, על המשמר, 27 בפברואר 1950
- ^ שמעון כהן וחגי הוברמן, מבצע "ענני סתיו" ברצועה הסתיים, 7.11.2006, אתר ערוץ 7
- ^ אבי יששכרוף ועמוס הראל, לפחות 19 פלסטינים נהרגו מהפגזה של צה"ל על בית חאנון, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2006
- ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, אם ו-4 מילדיה הקטנים נהרגו בתקיפת צה"ל בעזה, באתר ynet, 28 באפריל 2008
- ^ טל לב רם, את בית חאנון אי אפשר לזהות יותר | כתב מעריב בדיווח מיוחד מרצועת עזה, באתר מעריב אונליין, 4 בנובמבר 2023
- ^ נחום ברנע, בבית חאנון לא נמצא אף אזרח, חי או מת. זה נראה כמו ברלין 45', באתר ynet, 12 בנובמבר 2023
37511239בית חאנון