מבצע ארנון

מבצע ארנון
	מערכה: הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל
	מלחמה: מלחמת חרבות ברזל
סוג העימות	מבצע צבאי
תאריך	8 ביוני 2024
קרב לפני	מבצע יד זהב
קרב אחרי	חילוץ פרחאן קאדי
מקום	נוסייראת, רצועת עזה
עילה	הטבח בפסטיבל נובה וחטיפת ישראלים לעזה במהלך מתקפת הפתע על ישראל (2023)
תוצאה	שחרור 4 חטופים ישראלים בחיים
הצדדים הלוחמים
ישראל; ימ"מ; ; צה"ל; ; שירות הביטחון הכללי;	חמאס; גדודי עז א-דין אל-קסאם;
מנהיגים
ראש הממשלה בנימין נתניהו יואב גלנט	אסמאעיל הנייה יחיא סנוואר
מפקדים
רונן בר (ראש השב"כ); ; הרצי הלוי (הרמטכ"ל); ; רנ"צ קובי שבתאי (מפכ"ל המשטרה); ; נ' (מפקד היחידה המבצעית של השב"כ); ; תנ"צ ח' (מפקד הימ"מ);	מוחמד דף (מפקד הזרוע הצבאית של חמאס);
כוחות
הכוחות הפושטים:; ימ"מ; ; היחידה המבצעית של שירות הביטחון הכללי; ; כוחות מעטפת וחיפוי:; חיל האוויר הישראלי; יחידה 669; ; ; עוצבת האש; סיירת צנחנים; ; חטיבת הצנחנים; ; חטיבת גבעתי; ; חטיבה 7; ; יחידת הניוד המטכ"לית; ; ; חיל הים הישראלי; שייטת 13; ;	חטיבת מחנות המרכז
אבדות
לוחם ימ"מ נהרג - ארנון זמורה	יותר מ-100 הרוגים, כולל מחבלים ואזרחים (לפי צה"ל); ; 274 הרוגים פלסטינים ו-698 פצועים (לפי חמאס)
	(למפת מערב הנגב רגילה) מ"פ נוסייראת

מבצע ארנון (נקרא במקור מבצע זרעי קיץ) היה מבצע חילוץ של מערכת הביטחון הישראלית שנערך ב-8 ביוני 2024, במהלכו חולצו ארבעה חטופים ישראלים שהוחזקו במחנה הפליטים נוסייראת ברצועת עזה על ידי חמאס. החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו ששחרו במבצע.

ב-11:00 בבוקר פשטו כוחות שב"כ וימ"מ במקביל על שני מבנים במחנה, בגיבוי אש חיפוי של צה"ל, ושחררו את ארבעת החטופים אשר נחטפו במהלך הטבח בפסטיבל נובה. במהלך המבצע התקיימו חילופי אש כבדים בין הכוחות הישראלים לבין מחבלים, במהלכם נפצע אנושות מפקד צוות ולוחם הימ"מ פקד ארנון זְמוֹרָה, שהיה חלק מכוח הפריצה הראשון. זמורה מת מפצעיו בבית החולים,^[4] והועלה לדרגת רב־פקד לאחר פטירתו.

לטענת משרד הבריאות של רצועת עזה, המנוהל על ידי חמאס, המבצע הוביל להרג של 274 פלסטינים ולפציעתם של 698 נוספים.^[2]^[3] דובר צה"ל אמר כי "יותר מ-100 נהרגו – בהם מחבלים ואזרחים שחמאס השתמש בהם כמגן אנושי".^[1]

החטיפה והשהייה בשבי

ערכים מורחבים – הטבח בפסטיבל נובה, החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

הארבעה נחטפו על ידי חמאס לרצועת עזה מפסטיבל "נובה" ב-7 באוקטובר. כבר באותו בוקר פורסם תיעוד החטיפה של נועה ארגמני, אשר הכה גלים בעולם, והפך לסמל המזוהה ביותר עם החטיפה עבור צרכני החדשות הזרים.^[5] במהלך הלחימה, פורסמו סרטונים נוספים שבהם הופיעה ארגמני,^[6]^[7]^[8] וכן קלטת שמע בה הושמע קולה בלבד.^[9]

לאחר שחרורם סיפרו החטופים כי במהלך שהותם בשבי צפו בשידורי טלוויזיה ורדיו ישראליים,^[10] ושאבו תקווה מן ההפגנות למען שחרורם.^[11]^[12]^[13] הם סיפרו כי עברו התעללות רגשית ושטיפת מוח כשהמחבלים הכריחו אותם לקרוא בקוראן וללמוד פסקי הלכה מוסלמיים.^[14] פרופ' איתי פסח שטיפל בארבעת החטופים סיפר כי הם סבלו מהתעללות נפשית ופיזית לאורך זמן ממושך.^[15]

לאחר החילוץ, סיפרה ארגמני כי שהתה זמן מה בשבי עם שני חטופים נוספים, יוסי שרעבי ואיתי סבירסקי. שרעבי נהרג בשבי, ככל הנראה במהלך תקיפה של חיל האוויר,^[16] וסבירסקי נרצח על ידי שוביו כמה ימים לאחר מכן.^[17] לדברי ארגמני, עמדה בסכנת מוות כשטיל פגע בבית בו שהתה. לאורך התקופה הועברה בין ארבע דירות, ולא הוחזקה במנהרות. המקום ממנו חולצה הייתה דירה פרטית של משפחה עשירה.^[18] מעת לעת יצאה ארגמני להתאוורר בחוץ, כשהיא מחופשת לאישה ערבייה בלבוש אסלאמי מסורתי. רק לעיתים רחוקות מאוד זכתה להתקלח.^[14] במהלך השהות בשבי למדה ערבית, והיא מבינה ומדברת היטב את השפה.^[19]

אלמוג מאיר ג'אן שהה במשך כל תקופת השבי עם שלומי ואנדריי והם היו מאוחדים.^[20] מספר שבועות לפני החילוץ, ב-22 במאי, הוסרט על ידי חמאס כשציין את יום הולדתו בשבי, אולם הסרטון לא פורסם.^[20] אנדריי קוזלוב סיפר כי החזיק יומן וכתב במחברתו שורה מדי יום. הוא הוסיף כי למד עברית במהלך השבי בזכות שיחות עם החטופים האחרים.^[14] אנדריי הוחזק כבול במשך חודשיים, תחילה עם ידיים מאחורי הגב, ובהמשך מלפנים. בתקופה זו קיבל אוכל דל, שהסתכם בשישה תמרים ביום או חצי פיתה.^[21] לאחר מכן הם הועברו בין מספר דירות, בהן סבל מהתעללות רגשית, טרור פסיכולוגי והתעללות פיזית.^[22]^[23] הדירה ממנה חולצו הייתה של עבדאללה אל-ג'מאל, עיתונאי עצמאי, ושל אביו הרופא. אל-ג'מאל, אביו ואשתו נהרגו במבצע החילוץ.^[24]

הכנות

עד המבצע, כבש צה"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל את מרבית רצועת עזה, אולם טרם פעל באופן יסודי במחנה נוסייראת. מסדרון נצרים מצפון למחנה הפך, בהכוונת צה"ל, לנתיב התעבורה ראשי כדי לנתק את העיר עזה משאר חלקי הרצועה.

ב-12 במאי ישראל קיבלה מידע מודיעיני שארבעת החטופים מוחזקים במחנה הפליטים נוסיראת. המודיעין הישראלי ניסה לאתר את המיקום המדויק. כוחות היחידה המבצעית של שירות הביטחון הכללי נכנסו מסוערבים למחנה, כאשר התחזו לשתי משפחות שנמלטות מהלחימה ברפיח ומחפשות דירה במקום.^[25] הם הגיעו בשני כלי רכב מלאים רהיטים ישנים, והצליחו לשכור דירה גדולה ברחוב בו הוחזקה ארגמני. צוות המסתערבים כלל גם לוחמות סמויות לבושות עבאיה וחיג'אב.^[25]^[26] הצוות התחלק לשתי קבוצות קטנות, וביקשו לאמת את מיקום החטופים. ב-31 במאי הצליחו לאתר את מיקומם המדויק. התגלה כי הם מוחזקים בשני מבנים נפרדים באותו אזור, כשנועה ארגמני הוחזקה בקומה הראשונה של אחד מהמבנים, והשלושה האחרים בבניין אחר. לאחר האימות המודיעין מיפה את המבנים שבהם החטופים החוזקו.^[27]

בהמשך נבנתה עם הימ"מ תוכנית חילוץ,^[28] 28 לוחמי ימ"מ תרגלו פשיטה על מודלים המדמים את הבתים שבהם הוחזקו החטופים.^[26] אחת המורכבויות הייתה פריצה בשני מוקדים במקביל. החשש היה שהמחבלים באחת הזירות יוציאו להורג את החטופים שבידיהם, אם יבינו את המתרחש בזירה השנייה.^[29] שישה ימים טרם המבצע הפעולה אושרה על ידי קבינט המלחמה. אז צה"ל החל, תוך שמירה על מעטה סודיות ומידור, בפעולות הכנת השטח ודרכי הגישה לכוח המחלץ. מאות לוחמי חטיבת הצנחנים, חטיבה 7 של חיל השריון והצנחנים ביצעו פעולות חישוף בנתיבי הכניסה לנוסייראת, תוך לחימה במחבלי חמאס מגדוד דיר אל-בלח.^[30] בליל 5 ביוני המסתערבים הונחו לעזוב את המחנה, כשארבע לוחמים אחרים נשארו בשטח לתצפת שהחטופים לא מועברים למבנה אחר.^[31]

מבצע השחרור

בבוקר שבת פיקדו על המבצע הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש שב"כ רונן בר בחפ"ק משותף.^[32] לפי דיווחים פלסטיניים, הלוחמים נכנסו למחנה הפליטים על גבי משאיות אזרחיות.^[33] חלק מהכוח היה מסוערב והתחזה לעקורים מרפיח.^[25]

סביב השעה 11:00 בבוקר ניתנה הפקודה "פעל", להתחיל במבצע.^[34] הכוחות פרצו בו זמנית לשני מבנים שבמרחק 200 מטר זה מזה. באחד הוחזקה נועה ארגמני, ובשני הוחזקו אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. הם הוחזקו באזור השוק של מחנה הפליטים נוסייראת, בסביבה אזרחית ששימשה כמגן אנושי. פעולת החילוץ כללה הסחות דעת והונאות. רדיו חמאס דיווח כי חיילים כיתרו בית ספר צפונית למחנה הפליטים, וחמאס טען כי "כוח מיוחד ישראלי הסתנן למרכז שוק נוסייראת".^[35] המחבלים לא ציפו לפעולת חילוץ לאור יום. לאור זאת הוזרמו לסביבה כוחות ישראליים גדולים אשר הגיעו אל החטופים במהירות תוך הפתעה מוחלטת. כל זאת לצד מעטפת אש שהמטיר צה"ל והעסיקה את מחבלי חמאס.^[36]

חילוץ שלושת החטופים על ידי הימ"מ והשב"כ, צילום ממצלמת הקסדה של לוחם ימ"מ.

הפריצה לדירה שבה הוחזקה נועה, בקומה הראשונה,^[33] נעשתה באופן מהיר והיא חולצה תוך שש דקות.^[26] צוות ימ"מ פשט על המבנה, חיסל את המחבלים שהשגיחו עליה, וחילץ אותה במהירות.^[37] כוחות הימ"מ והשב"כ, יחד עם נועה ארגמני, חברו לכוחות צה"ל והעבירו אותה למסוק אשר הטיס אותה ארצה.^[38] לעומת זאת, שלושת החטופים האחרים הוחזקו בקומה השלישית של מבנה אחר,^[33] ומהלך מבצע השחרור שלהם הסתבך. הצוות התפצל כאשר חלק מלוחמיו נכנסו בסולם לחדר בו ישנו החטופים. במקביל, שאר הכוחות עלו לדירה ממדרגות הבניין בכניסה הראשית.^[26] הצוות המחלץ נתקל באש כבדה בתוך המבנה ומחוצה לו, הכוחות הישראלים הופתעו מכמות המחבלים שהמתינו להם. ההנחה היא שהם הגיעו שעות קודם לכן כדי לתגבר את האבטחה על החטופים.^[37] במהלך חילופי אש נהרג לוחם הימ"מ פקד ארנון זמורה.^[39] ב-11:15 התקבלה הקריאה "היהלומים בידינו".^[40]

הכוחות, שנשאו את זמורה על אלונקה, הובילו את החטופים למשאית שחיכתה להם בלב נוסייראת. אולם הפעולה שנעשתה לאור יום, ובלב מחנה פליטים הומה אדם, עוררה מהומה רבתי. חמאס החזיק מאות מחבלים חמושים מסביב,^[41] אשר רדפו אחרי הכוחות המחלצים. הם ירו שני טילי RPG לעבר המשאית,^[37] והסבו נזק לתיבת ההילוכים שהשבית את המשאית.^[42] כמו כן צמיגי המשאית נוקבו באש העזה שירו המחבלים הפלסטינים. המחבלים ניסו לפגוע שוב במשאית באמצעות RPG, אך כטב"מים של צה"ל חיסלו אותם שניות לפני הירי.

בינתיים, לוחמי הימ"מ חילצו את החטופים מהמשאית לעבר מבנה סמוך.^[43] בשלב זה צה"ל השיב אש באמצעות תקיפות עצימות של חיל האוויר^[44] אשר בחסותן כוח קרקעי גדול נכנס לתוך מחנה הפליטים במעורבות כוחות ניוד, שריון, גבעתי, צנחנים ולוחמים משייטת 13. לבסוף, צוות קרב של סיירת צנחנים ולוחמי שייטת 13 חבר לכוחות הימ"מ והשב"כ, העלה את לוחם הימ"מ הפצוע ארנון זמורה,את יתר הלוחמים ואת שלושת החטופים על גבי כלים ממוגנים,^[45] בסיוע יחידת הניוד 5515, סיירת גבעתי וגדוד השריון "שלח".^[46]

בשעה 11:50 הגיעו אחרוני הכוחות הישראליים לקו החוף, והעבירו את החטופים למסוקים של חיל האוויר.^[47]^[48] החטופים נחתו בישראל במצב רפואי תקין, והועברו להמשך בדיקות רפואיות במרכז הרפואי שיבא – תל השומר.^[49] בשעה 13:33 הותר לפרסום כי צה"ל, שב"כ והמשטרה, במאמץ משולב, שחררו את ארבעת החטופים הישראלים.^[49] בערב הובאה נועה ארגמני לבית החולים איכילוב, שם נפגשה עם אמה, אשר נמצאת על ערש דווי.^[50]^[51]^[52] אלמוג מאיר ג'אן נתבשר כי אביו, אשר סבל מבעיות בריאות, נפטר כמה שעות לפני החילוץ.^[53]

לטענת משרד הבריאות של רצועת עזה, המנוהל על ידי חמאס, המבצע הוביל להרג של 274 פלסטינים ולפציעתם של 698 נוספים.^[3]^[2] דובר צה"ל אמר כי "יותר מ-100 נהרגו – בהם מחבלים ואזרחים שחמאס השתמש בהם כמגן אנושי".^[1] בנוסף נגרם הרס רב באזור הפעולה.^[54]

שם המבצע

מבצע החילוץ נקרא במערכת הביטחון "זרעי קיץ". בעקבות מותו במבצע של פקד ארנון זְמוֹרָה, לוחם הימ"מ ומפקד הכוח שחילץ את שלושת החטופים במבנה השני, סוכם על ידי הרמטכ"ל ומפקד הימ"מ כי המבצע ייקרא על שמו "מבצע ארנון".^[55]^[56] ההחלטה אושרה יום לאחר מכן בישיבת הממשלה.^[57] זמורה הועלה לדרגת רב-פקד לאחר מותו.^[58]

תגובות

בישראל התקבלה הידיעה בשמחה גדולה ובדמעות התרגשות באולפני החדשות.^[59] ברחובות פרצו חגיגות ספונטניות,^[60]^[61] כולל בקרב ישראלים שתיירו במדינות אחרות^[62] ובקהילות יהודיות בעולם.^[63] מנהיגי העולם המערבי נתנו את ברכתם. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ונשיא צרפת עמנואל מקרון שיבחו את חילוץ בני הערובה. מדינות נוספות ובהן גרמניה, אוסטריה, הולנד ופולין בירכו על המבצע המוצלח. מנגד, מצרים, איראן^[64]^[65] ונורווגיה^[66] גינו את המבצע. שר החוץ של האיחוד האירופי, ז'וזפ בורל, זעם על הרג האזרחים בעזה במבצע חילוץ החטופים, וכינה אותו "טבח מחריד, מרחץ דמים".^[67]

כלי התקשורת העולמיים חגגו את שובם של החטופים, ובהם העיתונים "הגרדיאן" הבריטי, "לה מונד" הצרפתי, והעיתונים האמריקאים "וול סטריט ג'ורנל", "הוושינגטון פוסט" ו"הניו יורק טיימס". ערוץ הטלוויזיה "CNN" פתח בסיקור נרחב מרגע פרסום החדשות.^[68]

לטענת משרד ההסברה של חמאס, 274 פלסטינים, בהם 64 ילדים ונערים, 57 נשים ו-37 מבוגרים נהרגו במסגרת המבצע.^[69] דובר הזרוע הצבאית אבו עוביידה הכריז כי המבצע גרם למותם של חטופים ישראלים אחרים,^[70] אם כי לטענות אלו לא התקבל אימות.^[71]

לאחר החילוץ נשא דברים יעקב ארגמני, אביה של נועה, בסרטון שהופץ על ידי דובר צה"ל. בדבריו המקוריים הודה בין היתר לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, אך בדובר צה"ל השמיטו את ההתייחסות לביידן.^[72]

ב-11 ביוני האו"ם הביע חשש מפני פשעי מלחמה שייתכן שבוצעו במהלך המבצע.^[73]