מבצע עוקץ ארסי
| תאריכים | 21 במאי 1994 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הכפר קסר נבא, עמק הבקאע בדרום לבנון | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | מוסטפא דיראני נחטף מביתו בלבנון | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מבצע עוקץ ארסי היה מבצע פשיטה שבוצע על ידי סיירת מטכ"ל ב-21 במאי 1994 בדרום לבנון, ובמהלכו נחטף מוסטפא דיראני מביתו בלבנון[1].
הרקע למבצע
בשנת 1986 נפל הנווט רון ארד בשבי ארגון המחבלים "ההתנגדות המאמינה", הזרוע הצבאית של תנועת אמל בלבנון, שבראשו עמד מוסטפא דיראני. בעקבות כך אספה קהילת המודיעין הישראלית מידע על דיראני, בעידודו וביוזמתו של ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא[2], בשל מעורבותו של דיראני בחטיפת ארד. זאת אף שדיראני הצהיר כי ארד כבר אינו בידיו, משום שבאמ"ן רווחה האמונה כי דיראני יוכל להשלים פערים מודיעיניים על גורלו של ארד ומשום שניתן יהיה להשתמש בו כקלף מיקוח בהסכמי חילופי שבויים עתידיים.
קצין ביחידה 504, יהודה דנגורי, הצליח לגייס עובדת במשק ביתו של דיראני שסיפקה תמונת מודיעין על שגרת יומו של היעד כולל שרטוט ביתו.[3]
סיירת מטכ"ל, בפיקודו של דורון אביטל,[4] החלה להתאמן על חטיפתו של דיראני מביתו בכפר קסרנבא, שבעמק הבקאע בדרום לבנון, המרוחק כשמונים קילומטרים מגבול ישראל. אביטל הבהיר ללוחמיו בעת ההכנות כי עליהם לעשות כל מאמץ שלא להרוג איש במהלך הפעולה כדי לשמר את מוסריותה[5]. הכוח הפושט כלל, פרט לאביטל, גם את מחליפו המיועד כמפקד היחידה, שחר ארגמן[6], וכן את מפקד כוח האבטחה ההיקפי, הרצי הלוי, ומפקד הכוח האמון על ביצוע ההשתלטות על דיראני בביתו, ליאור לוטן, אשר שימש באותה עת כמפקד פלגת הפח"ע ביחידה[7]. בין הלוחמים בכוח הפושט היה עמנואל מורנו. לוחם אחר אשר צוות לכוח אבטחה שחיכה במסוקים היה ניר פורז.
לאחר שנתגבשה תמונת מודיעין מספקת על התנהלותו של דיראני והסביבה בה הוא חי מחד, והכנות היחידה הגיעו לרמת מוכנות מספקת מאידך; המליצו הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק וראש אמ"ן, שגיא, לראש הממשלה ושר הביטחון דאז, יצחק רבין, לאשר את הפעולה[8].
מהלך המבצע
בליל 21 במאי 1994 הוטס כוח היחידה בשני מסוקי יסעור אל תוך עמק הבקעא, אזור הררי בעומק לבנון[9] על הכוח חיפו מטוסי ומסוקי קרב של חיל האוויר. הכוח נע למשימתו באופן רכוב, ובקרבת הכפר עברו לתנועה רגלית. כוח היחידה התגנב לקרבת הבית ובעוד כוח האבטחה בפיקוד הלוי התפרס מסביב לבית, פרץ הכוח בפיקוד לוטן לתוך ביתו של דיראני. בחדר השינה השתלטו הלוחמים, ולוטן בראשם על דיראני ועל אשתו שגילו התנגדות. שאר הכוח השתלט על שומרי ראשו ובני המשפחה הנוספים שבבית. הלוחמים אספו בבית חומרי מודיעין ומסמכים רבים. דיראני נחקר כבר בביתו בניסיון לנצל את הלם החטיפה ולהשיג ממנו מידע חדש אודות ארד. אולם הלה לא חשף בפני חוקריו מידע שכזה. בעוד הכוח נסוג מן הבית זיהה כוח האבטחה החיצוני קבוצת אנשים אשר עמדו במרפסת. בין העומדים במרפסת היה גם אחיו של דיראני אשר ירה באוויר ברובה ציד. צלפי היחידה כיוונו את רוביהם על האיש, אולם בשל הדגש של מפקד היחידה לגבי מוסריות הפעולה והימנעות מהרג מיותר של אזרחים, ומשום שהירי לא סיכן את הכוח, לא פתחו באש[10]. התנועה לעבר כלי הרכב הייתה בציר הררי תלול וקשה לטיפוס, כאשר דיראני קשור לאלונקה. בשל המאמץ הקשה להעפיל לראש ההר, נאלצו לוחמי היחידה להשאיר מאחור ציוד לחימה שהכביד על תנועתם. אחרוני הלוחמים בכוח היו אביטל והלוי שהיו אחראים לחיפוי. במהלך התנועה התברר כי אחד הלוחמים, שחר ארגמן, נפצע בירכו, אולם הוא חבש את פצעו והמשיך בכוחות עצמו לרכב. נקודת החילוץ שונתה במהלך הפעולה בשל חשש כי נחשפה לכוחות המחבלים. הכוח נע רכוב לנקודה החליפית והתפנה באופן מוסק חזרה לישראל[11]. הכוח נחת במנחת בבית הספר הטכני של חיל האוויר. רופא צבאי בדק את דיראני והוא הועבר לחקירה במתקן 1391[12].
תוצאות המבצע
אף כי המבצע הצליח הן מבצעית והן בהרתעה שהשיג נגד הנהגת ארגוני המחבלים בלבנון, לא חשף דיראני בחקירתו מידע חדש בנוגע לרון ארד. הוא הוחזק בישראל במעצר מינהלי בלא שאפשרו לו להיפגש עם נציגי הצלב האדום, במטרה ללחוץ על שוביו של רון ארד. אולם בשנת 1998 עתרו דיראני ועבד אל-כרים עובייד (שהיה כלוא בישראל מאז 1989) לבג"ץ בדרישה לאפשר להם להיפגש עם נציגי הצלב האדום. באוגוסט 2001 התקבלה עתירתם על ידי הרכב של חמישה שופטים בראשות הנשיא אהרן ברק[13]. משנת 2002 הוחזק דיראני בישראל בהתאם לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, שנחקק באותה שנה. דיראני שוחרר ב־2004 במסגרת עסקת חילופי השבויים עם החזבאללה, בה שוחררו אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים שנחטפו בהר דב בשנת 2000. באפריל 2004 כינס דיראני מסיבת עיתונאים והודיע כי ארגון "ההתנגדות המאמינה" מתמזג עם חזבאללה. בעקבות המיזוג מונה דיראני כ"אחראי מדיני" בחזבאללה.
לקריאה נוספת
- אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998. עמודים 13-17.
- רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים", הוצאת כנרת, 2009, עמודים 380-386.
- דורון אביטל, "לוגיקה בפעולה", זמורה ביתן, 2012.
קישורים חיצוניים
- אמיר אורן, איזה אביב, איפה הנעורים, באתר הארץ, 14 ביוני 2007
- עפר שלח, דורון אביטל: אני לא מאמין באשמה, באתר nrg, 9 ביוני 2008
- דורון אביטל, בלי חישובים מיותרים, באתר ישראל היום, 1 ביולי 2010
- עמיר רפפורט, שחזור מיוחד: כך נחטף מוסטפא דיראני מביתו בלבנון, באתר "ישראל דיפנס", 14 באוקטובר 2011
שוש מולא, הקרב האחרון של סמל א', באתר "ידיעות אחרונות", 21 במאי 2019
הערות שוליים
- ^ ליאור לוטן, היחידות המובחרות של צה"ל, מתוך אתר הירחון "ישראל דיפנס", 29.09.2011.
- ^ גל פרל, "אם האנשים אינם מאחורינו, אנחנו ניכשל", הבלוג על הכוונת, 7 בדצמבר 2012.
- ^ יוסי מלמן, הכירו את סא"ל במיל' יהודה דנגורי, איש למשימות מיוחדות, באתר הארץ, 20 באפריל 2010
- ^ עפר שלח, דורון אביטל: אני לא מאמין באשמה, באתר nrg מעריב, 9 ביוני 2008.
- ^ אמיר אורן, איזה אביב, איפה הנעורים, באתר הארץ, 14 ביוני 2007.
- ^ עמרי אסנהיים, רקע אדום, באתר nrg, 15 באפריל 2005.
- ^ אביחי בקר, "נחטף ישראלי מה עושים?", הארץ, 09.02.2001.
- ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998. עמודים 13-17.
- ^ גל פרל פינקל, אי של מצוינות: מבצעי סיירת מטכ"ל שנשכחו, בעיתון מקור ראשון, 11 בספטמבר 2020.
- ^ גל פרל, "מי שרוצה לנצח בקרב מול סיכון, כדאי לו שיסתכן וייקח סיכון", הבלוג על הכוונת, 20 בנובמבר 2018.
- ^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל, 21.05.1994.
- ^ רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 380-386.
- ^ ענת רואה וסוכנויות הידיעות, בג"ץ: להתיר ביקורי הצלב האדום אצל דיראני ועובייד, באתר ynet, 23 באוגוסט 2001
38287783מבצע עוקץ ארסי