פסח שני
| מועד | |
|---|---|
| תאריך |
י"ד באייר
ה'תשפ"ה |
פסח שני (נקרא גם פסח קטן[1]) חל בי"ד באייר, חודש בדיוק אחרי ערב פסח, ובו ניתנת שוב ההזדמנות להקריב קרבן פסח עבור אנשים שנמנע מהם להקריבו במועדו משום שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש בי"ד בניסן. קרבן פסח הוא אחד משתי מצוות עשה בכל התורה שעבירה עליהן דינה כרת ולכן חשיבותו הגדולה של יום זה.
מקור המצוה
בספר במדבר מתואר מאורע שבו בשנה השנית ליציאת מצרים, באה קבוצת אנשים שהיו טמאים באותו זמן, והתלוננו לפני משה שברצונם להקריב את קרבן הפסח גם הם.
וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
משה פנה לה', אשר ענה לו בציווי חדש - אנשים שהיו טמאים או בדרך רחוקה בזמן הפסח הראשון, יכולים להקריב בחודש הבא - בי"ד באייר:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
באותו מעמד נוספה גם אזהרה, שאנשים שלא היו טמאים או רחוקים באותו זמן ולא עשו את הפסח, ייענשו בידי שמים בכרת.
אכילת פסח שני ודיניו
מלבד מצוות הקרבת קרבן הפסח, ישנה עוד מצוה באכילת קרבן הפסח על מצות ומרורים כבפסח ראשון.
אמנם לעניין שאר דיניו אמרו בתלמוד שאין כל מצוות הפסח חלות עליו - למשל, מותר שישהה חמץ בבית יחד עם קרבן הפסח הזה, דבר האסור ב"פסח ראשון". וכך כותב הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות קרבן פסח, פרק י', הלכה ט"ו) בהתבססו על המשנה[2]:
- "מה בין פסח ראשון לפסח שני? הראשון - אסור בחמץ בבל יראה ובבל ימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבוא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו. אבל פסח שני - חמץ ומצה עמו בבית, ואינו טעון הלל באכילתו, ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו, ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה (מחלוקת תנאים בעניין). ושניהם דוחין את השבת, וטעונין הלל בעשייתם, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, ואין מותירין מהם, ואין שוברין בהם את העצם. ולמה לא ישווה השני לראשון לכל הדברים, מאחר שנאמר "ככל חוקת הפסח ייעשו אותו" (במדבר, ט', י"ב)? לפי שפירש בו מקצת חוקי הפסח, ללמד שאינו שווה לראשון אלא בדברים שנתפרשו בו; והן המצוות שבגופו, והם 'חוקת הפסח' שכלל".
אכילת חמץ עם בשר הקרבן
רש"י בפירושו לתורה כותב שיש איסור של אכילת חמץ עם בשר הקרבן[3]. במנחת חינוך[4] כתב על דברי רש"י "ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה דנראה דאין איסור כלל". במשך חכמה[5] פירש שזהו לאו הבא מכלל עשה "על מצות ומרורים יאכלוהו" ולא על חמץ. בספר אפרקסתא דעניא[6] כתב שרש"י דייק ממה שנאמר (במשנה, וכמו שהעתיק הרמב"ם) "עמו בבית", מכאן שרק בבית הותרה אכילת החמץ ולא עם הקרבן ממש[7]. במדרש תנאים[8] נאמר: "דבר אחר: 'לא תאכל עליו חמץ', עליו אי אתה אוכל חמץ, על פסח שני אתה אוכל חמץ"[9].
מנהגי פסח שני
יום זה מופיע במגילת תענית כ-"יום טוב" גם לכל עם ישראל שאסור להתענות ולהספיד בו. בעקבות זאת נהגו בימינו ברוב הקהילות שלא לומר בו תחנון בתפילה[10][11], אם כי המנהג האשכנזי הקדום היה לומר תחנון[12]. יש שהסבירו שיום החג שאין אומרים בו תחנון הוא יום י"ד עצמו ולא ביום אכילת הקרבן שהוא ט"ו[10].
יש שכתבו לומר תחנון בערב פסח שני, בתפילת מנחה על אף שבדרך כלל אין אומרים תחנון כבר בתפילת מנחה בערב יום טוב או בערב שלפני יום אשר אין אומרים בו תחנון. לפי המסבירים שהיום החגיגי של פסח שני הוא יום י"ד, הוסבר שבהלכה זו שעל פיה יש לומר תחנון בערב שלפני פסח שני, הכוונה ליום י"ג שבו יש לומר תחנון, מכיון שבמקור עיקר עניינו של פסח שני הוא הקרבת הקרבן, וזה, בדומה לקרבן הפסח הרגיל, היה קרב רק אחרי חצות היום של יום י"ד עצמו (אף שנאכל בהמשך הלילה הנחשב כבר ט"ו באייר). לכן אין משמעות מיוחדת לבוקר י"ד, בוקר זה אינו חג, ובוודאי שאין להימנע מאמירת תחנון ביום שלפניו, יום י"ג[10]. מאידך מנהג הספרדים, וכן מובא בשם האר"י[דרוש מקור] שלא לומר גם במנחה שלפניו.
חוסר הבהירות ביחס ליום זה ניכר גם ברשימות החגים שבמגילות ים המלח, שחלקן מזכירות את פסח שני בין החגים וחלקן לא.
בשנים שחל פסח ביום ראשון[13], חלה תענית שני בתרא ביום זה. לפי המנהג הקדום שאומרים תחנון, בוודאי נהגו תענית בה"ב כרגיל. לאחר שהפסיקו לומר תחנון בהרבה קהילות, נוצרו חילוקי מנהגים אם לנהוג בה"ב ביום זה או לדחותו (או לגמרי או לשבוע אחר).
יש נוהגים לאכול מצות ביום זה. בהיות שבליל ט"ו היה נאכל קרבן הפסח השני, יש שכתבו שעדיף לאכול בו את המצות ולא ביום י"ד שבו רק הוקרב הקרבן. כמו כן נהגו שלא לאכול גדי מקולס (צלוי כולו בשלמותו, ללא חלוקה לאברים) בליל ט"ו באייר, כדי שלא ייראה הדבר כהקרבת קרבן פסח מחוץ לבית המקדש.
בחסידויות מסוימות (כגון חסידות נדבורנה וקרעטשניף) נהוג שהאדמו"ר עורך טיש מיוחד לכבוד פסח שני, במהלכו הוא מקיים את סימני ליל הסדר (כולל ארבע כוסות, כרפס, מצה ומרור) והחסידים שרים שירי פסח. אירוע זה מתקיים מדי שנה, במוצאי פסח שני (ליל ט"ו באייר, כלומר בלילה שבו נגמר יום י"ד)[14].
בשנת 2009 החלו מספר ארגונים דתיים העוסקים בקידום סובלנות ופלורליזם חברתי לציין את פסח שני כיום הסובלנות הדתית, וזאת על פי המסר הטמון ביום זה, לשיטתם.
קברי צדיקים
במקורות שונים נזכר פסח שני כמועד עלייה לרגל למירון. כך עולה מן החיבור "אלה המסעות" שמן המאה השלוש עשרה, לפיו היו מתקבצים יהודים ומוסלמים במערת הלל ושמאי בפסח שני. תאריך זה נזכר כמועד עליה לרגל למירון גם בתעודה מגניזת קהיר, "לוח קברות צדיקי ארץ ישראל", שנכתבה במאה הארבע עשרה. ר' משה באסולה מספר על השתתפותו בשיירה של יותר מאלף איש שעלו לקברי הצדיקים במירון בפסח שני בשנת רפ"ב (1522). זהו האזכור האחרון של פסח שני כמועד עלייה לרגל למירון. מאותה תקופה, בהשפעת מקובלי צפת, השתנה מועד העלייה לרגל למירון לל"ג בעומר.
לפי מסורת מאוחרת, יום זה הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס, ויהודים רבים נוהגים לעלות לקברו או לערוך לכבודו הילולא הכוללת לימוד תורה, הדלקת נרות ותרומת כספים ללומדי תורה ולבתי כנסת. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ"ז (1867), אז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את פסוק התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: "אלהא דמאיר עננו".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פסח שני |
 טקסט בוויקיטקסט: פסח שני |
- שוב פעם פסח? על פסח שני בקבלה וחסידות - בבלוג 'דעת' (הקישור אינו פעיל)
- פסח שני, באתר "ישיבה"
- פסח שני, באתר בית חב"ד
- פסח שני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אתר פסח שני - יום הסובלנות הדתית
- הרב ברוך שלום הלוי אשלג, מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, אתר קבלה לעם.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'
- ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ט', משנה ג'
- ^ רש"י לספר במדבר, פרק ט', פסוק י'.
- ^ מצווה שפא
- ^ לבמדבר ט יא.
- ^ חלק ד סימן שפג.
- ^ וראה שם טעם נוסף, שהתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ה עמוד א' חילק בין מצוות שעל גופו, שבהן שווה פסח שני לראשון לבין מצוות שחוץ לגופו, שבהן אינו שווה. ואכילת החמץ עם הקרבן היא מצווה שבגופו, ואילו אכילת החמץ בנפרד היא מצווה שחוץ לגופו.
- ^ לדברים פרק טז.
- ^ אמנם על פי המשך חכמה הכוונה תהיה לאכילה בנפרד מאכילת הקרבן.
- ^ 10.0 10.1 10.2 דיון על מנהגי פסח שני בימינו ומקורותיהם, פורום אוצר החכמה
- ^ הערה בסידורו של בעל התניא, סיום סדר תפילת שחרית לפני "למנצח", על המילה "יענך". ראו הערות שוליים "פסח שני" בחב"דפדיה
- ^ מנהג זה לא מוזכר בשולחן ערוך, ולפי מנהג אשכנז הישן אכן אומרים תחנון, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, עמ' 25 ברשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון.
- ^ כ-11.5% מכלל השנים.
- ^ תיעוד: פסח שני בחצרות קרעטשניף
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות אחרות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| מועדי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
31218404פסח שני