רבי יוסי הגלילי
.JPG) | |
| קברו של רבי יוסי הגלילי | |
| מקום קבורה | דלתון |
|---|---|
| תקופת הפעילות | דור שלישי לתנאים |
| השתייכות | יבנה |
| רבותיו | רבי טרפון |
| בני דורו | רבי טרפון, רבי עקיבא, רבי אלעזר בן עזריה |
.JPG)
רבי יוסי הגלילי היה מחשובי התנאים בדור השלישי (תחילת המאה השנייה), ביבנה. לאחר מותו של רבי אליעזר הגדול נותרו ביבנה ארבעה תלמידי חכמים חשובים, רבי יוסי הגלילי ושלושה מחבריו: רבי עקיבא, רבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון.[1]
תולדות חייו
ידוע כי רבי יוסי הגלילי עבר מהגליל להתגורר ביבנה. לדעת חוקרי המאה ה-19, רובם נוצרים, תושבי הגליל סבלו מדימוי שלילי[2] אך חוקרי ימינו שוללים דעה זו[דרוש מקור]. מכל מקום, הוא השתלב מהר בחברת החכמים שם, והפך לאחד החכמים החשובים ביותר. בניו היו תלמידי חכמים אף הם: רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי, רבי שמואל בן רבי יוסי הגלילי ורבי חנינא בן רבי יוסי הגלילי.
לפי מסורת עממית מתקופת הגאונים,[3] נקבר סמוך למושב דלתון שבגליל, יחד עם רבי אליהו גאון.
לפי התלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ד', היה ממשפחת בני סנאה[4] משבט בנימין שיום קורבן העצים שלהם חל בי' באב.
חכמתו בהלכה
רבי יוסי נחשב לחכם חריף, ומסופר כי עוד ביום הראשון שהגיע ליבנה, מקום מושבם של גדולי התנאים, החל להתווכח עם גדולי חכמיה – רבי עקיבא ורבי טרפון – וניצח אותם בדברי הלכה.[5] רבי יוסי הגלילי הגדיל עד כדי שהצליח לנצח את רבי עקיבא הגדול בהלכה מספר פעמים,[6] ופעם אחת אף שב רבי עקיבא והודה לדעתו של רבי יוסי,[7] עד שרבי ישמעאל המשיל את אורח לימודו של רבי יוסי ל"צפיר העיזים שבא מן המערב", המתואר בידי הנביא דניאל כמי שנגח את האיל – רבי עקיבא, לפי משלו של רבי ישמעאל – וניצחו בדברי תורה.[8]
במספר מקומות מוצאים מחלוקות בינו לרבי עקיבא, וניכר שהם התווכחו רבות בהלכה. בהזדמנות אחת אמר רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא, בתגובה לשיטתו של רבי עקיבא שלמד את התורה לפי העיקרון של ריבוי ומיעוט: ”עקיבא, אפילו אתה מרבה כל היום כולו איני שומע לך.”[9] למרות המחלוקות ביניהם כיבדו רבי עקיבא, ובהזדמנות אחת אנו מוצאים כי אמר על רבי יוסי: ”לא לכל אדם, אלא לך, שאתה יוסי הגלילי.”[10]
הערכה
רבי יוסי הגלילי נודע גם כצדיק וחסיד. כך מסופר כי היה נשוי לאישה רעת מזג (בחלק מהמקורות נאמר שהייתה בת אחותו), ולא יכול היה לגרשה כי לא היה לו די כסף כדי לשלם את כתובתה. לבסוף רבי אלעזר בן עזריה שילם במקומו את הכתובה, ורבי יוסי גירש אותה. אישה זו נישאה לאחר מכן ל"שומר העיר" שהתעוור והפך עני. הוא הכריח את אשתו לעבור בשכונות העיר ולקבץ נדבות, אך היא לא הצליחה לאסוף כלום. לשכונתו של רבי יוסי היא לא נכנסה כי התביישה מגרושה – רבי יוסי, ובעלה הכה אותה בשל כך. כאשר שמע רבי יוסי על כך הוא שיכן את שניהם בבית שהיה שייך לו, ופירנס את שניהם לאורך כל שארית ימיהם, בהתבסס על הפסוק: ”הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם” (ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק ז').[11] בחלק מהמקורות מובא רבי יוסי הגלילי כדוגמה לאדם שלא זכה לאשה שתהיה לו "עזר", אלא באישה שהיא "כנגדו".[12][13]
עוד נאמר על רבי יוסי כי בכוחו להביא להורדת גשמים על ידי תפילה: ”בשעה שישראל באין לידי עבירות ומעשים רעים הגשמים נעצרים, הן מביאין להם זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, הוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים.”[14]
באיגרת ר' שמשון אוסטרופלר מובא כי רבי יוסי היה ניצוץ מנשמת דוד המלך.
תורתו
|
גדול השלום, שאפילו בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום |
פסקת הפרשנות הידועה ביותר בפרשת בן סורר ומורה היא מדברי רבי יוסי הגלילי:
וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל?! אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר (מכלה) נכסי אביו, ומבקש למודו (הבשר והיין שהורגל בהם – רש"י) ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם (שודד) את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ולא ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם.
לפי עיקרון זה, בן סורר ומורה "נידון על שם סופו"; כלומר, התורה מחדשת כי דינו נגזר עכשיו, על סמך פשעים שיבצע בוודאות בעתיד.
כמה פסיקות הלכה נודעות נאמרו בשמו, כך לדוגמה: "העוסק במצווה פטור מן המצווה",[15] או היתר אכילת בשר עוף בחלב.[16] כך גם נודע בשמו עקרון "אפשר לצמצם", לפיו בתפיסת ההלכה אין צורך לעשות שימוש בכלים אבסולוטיים כדי להגיע להכרעה, אלא ניתן לסמוך על החושים האנושיים למרות מוגבלותם הטבעית.[17] פרשנות נוספת שלו עוסקת בפסוק: ”וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב), אודות פסוק זה אמר רבי יוסי: ”אין 'זקן' אלא מי שקנה חכמה”.[18] כן הוא נודע בפסיקה שאין מביאים ביכורים מעבר הירדן, שכן אין היא "ארץ זבת חלב ודבש", ושצער בעלי חיים הוא איסור מדברי חז"ל ולא מהתורה.
קדשים
חלק ניכר מפסיקותיו של רבי יוסי נאמרו בסדר קדשים. המפורסמת שבהם היא הויכוח שהתווכח ביום בואו לבית המדרש עם רבי אליעזר ורבי עקיבא וניצח אותם[19].
מחשבת פיגול בפרים ושעירים הנשרפים
אחת מפסיקותיו קשורה לדין פרים ושעירים הנשרפים המתייחדים בכך שחלק מעבודותיהם נעשים על מזבח הפנימי. בהקשר לכך מסר רבי אלעזר בן שמוע בשמו, שאין מחשבת פיגול מועילה לפסול את הקרבן אלא אם ימולאו שני תנאים במחשבה הפוסלת: 1. שהמחשבה תהא בשעת עבודה על מזבח החיצון; 2. שהמחשבה תהא לבצע חלק עבודה הנעשית על מזבח החיצון שלא בזמנו. אך אם מחשבתו היתה בשעת עבודה על מזבח הפנימי, או שחשב בשעת עבודה על המזבח החיצון לעשות עבודה במזבח הפנימי שלא בזמנה - אין הקרבן מתפגל[20]
פסול נכנס
באופן דומה מקל רבי יוסי בדין פסול נכנס שלפיו דם של קרבן שנכנס להיכל נפסל, ובשונה משאר החכמים שלומדים מהפסוק [21]: ”וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף” "מדמה" - ולא בשרה (בשונה מפסול יוצא שהוא גם בבשר)[22]. סובר רבי יוסי הגלילי שאם רק מקצת דמה נכנס הקרבן כשר, ולדעתו ותיבת "מדמה" היתה סיבה לגעור באהרן הכהן מדוע לא אכל אותה כיון שהקרבן נפסל בכך - [23].
המזבח מקדש את הראוי לו - לא חל על קומץ
בדין המזבח מקדש את הראוי לו, דעתו דומה דומה לזו של רבי עקיבא שלשיטתם הכלל אינו חל כלל על מנחות, כלומר על קמצים שקדשו בכלי. לפי רבי יוסי הגלילי מקור הכלל הוא בפסוק [24] ”כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ”, ומכיון שבפסוק שלאחריו מוזכר כדוגמה "כבשים" הרי שרק קרבן עולה ודומיו (בעלי חיים) נכללים בכלל זה, ולא מנחות. באופן דומה סובר רבי עקיבא גם כן שהכלל אינו חל על מנחות, אך לשיטתו הלימוד הוא גם כן מהפסוק [25] ”הִוא הָעֹלָה”, ובא ללמד גם כן שרק על בעלי חיים חל כלל זה. בכך חלוקים שניהם על שאר התנאים רבי שמעון, רבי יהושע ורבן גמליאל הסבורים שגם על קרבן מנחה חל כלל זה[26].
קדשים קלים ממון בעלים
רבי יוסי הגלילי סובר שקדשים קלים נחשבים ממון הבעלים, למשל לענין אם בעליו של הקרבן קידש בו אשה. יתכן שדין זה נאמר רק מחיים, אבל לאחר שחיטת הקרבן הוא נחשב ממון גבוה. לעומת זאת במקרה של מתנות כהונה, כמו בכור, זכיית הכהנים היא מ"שולחן גבוה" והקרבן אינו נחשב לממון בעלים, להוציא בכור בחוץ לארץ שאינו מיועד להקרבה, ורק בדיעבד אם באו לארץ יקרבו[27].
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "רבי יוסי הגלילי: מלקט יפה ללא גסות הרוח", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 219–227.
בן ציון רוזנפלד, רבי יוסי הגלילי והנהגת חכמים ערב מרד בר כוכבא, סידרא יא (תשנ"ה), 89-111.
קישורים חיצוניים
- משה יהודה בלוי (עורך), "רבי יוסי הגלילי", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, עמודים שמ"ג–שמ"ז, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "רבי יוסי הגלילי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 738–740, באתר היברובוקס
- רבי יוסי הגלילי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תוספתא, מסכת גיטין, פרק ז', הלכה א'; פרק ט', הלכה א'.
- ^ כך לדוגמה בתלמוד הבבלי, מסכת ערובין, דף נ"ג עמוד ב', אמרה ברוריה לרבי יוסי הגלילי: "גלילי שוטה!"
- ^ 'מגילת אביתר' לרבי אביתר הכהן גאון
- ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק ל"ה. ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ל"ח.
- ^ ספרי, פרשת במדבר, קי"ח; תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ז עמוד א'.
- ^ דוגמאות: משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משנה ה'; מסכת מכות, פרק ב', משנה ז'; תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ב עמוד א', ואחרות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ו עמוד א'–עמוד ב'.
- ^ ספר דניאל, פרק ח'; על פי תוספתא, סוף מסכת מקוואות.
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משנה ה'
- ^ תוספתא, סוף מסכת מקוואות.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"א, הלכה ג'. מופיע באופן דומה בויקרא רבה, פרשה ל"ד, פסקה י"ד, בילקוט שמעוני על ספר ישעיהו רמז תצ"ב
- ^ בראשית רבה, פרשה י"ז, פסקה ג', ובילקוט שמעוני על ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח. מדרשים אלו דנים בפסוק המדבר על בריאת האשה: "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית, ב', י"ח).
- ^ מהר"ם שיף גיטין נב שלכך לא קראה אשתי אלא ביתי
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ג עמוד א'; וראו בהרחבה: צמצום (הלכה).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ ראה לעיל בפרק "חכמתו בהלכה"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף מ"ד עמוד ב'.
- ^ ספר ויקרא, פרק ו', פסוק כ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ז', הלכה ז'
- ^ ספר שמות, פרק כ"ט, פסוק ל"ז.
- ^ ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ג עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י"ב עמוד ב'.
30168532רבי יוסי הגלילי