עבודת ה' לשמה
| משנה | משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת בבא בתרא, דף י' עמוד ב' ; מסכת ברכות, דף י"ז ; מסכת סנהדרין, דף ק"ה |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק י' |
עבודת ה' לשמה הוא ביטוי יהודי המבטא את מעלתה של האדם העובד את ה' כדי לקיים את רצונו ולא לשם שום מטרה אחרת. דגש מיוחד הוא על לימוד התורה, בה הביטוי תורה לשמה בא לבטא את החיוב ללמוד תורה שלא כדי להתפאר ולהתייהר אלא כדי לקיים את רצון ה'.
במקורות היהדות
חז"ל הדגישו את מעלתו של העושה לשמה, שזוכה על ידה העשייה לחכמה ויראת השם, וגינו ביותר את העושה שלא לשמה, אלא לשם מטרה צדדית. לפי פרשנות חכמי התוספות מילים חריפות אלו נכתבו על מי שלומד או מקיים מצוות למטרה הפוכה מרצון ה' - להתייהר ולקנטר[1].
" ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם (תהלים קיא). לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא "
— מסכת ברכות יז, א
הדברים מפורשים יותר הרמב"ם בהלכות תשובה:
" אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא; ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא... כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות - הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה - הרי זה עוסק בה לשמה "
— הלכות תשובה פרק י'
גם במשנה [2] מזהירים חז"ל: ”אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס”. למרות זאת, היו שלימדו זכות על העושה שלא לשמה[3]: והסבירו, שאמנם על זה הזהיר התנא שתהא העבודה מאהבה בלבד לפי שזו היא עיקר העבודה, אבל אין הכוונה שהעבודה שעל מנת לקבל פרס היא אסורה. מכיון שמכל מקום עובד ה' הוא. ולכן לא נמנעה התורה השלמה להודיע השכר והעונש. ”אלא שאם יעבוד לתקות שכר או מניעת ההיזק. הנה אינו במעלה כמו העובד מאהבה שאין לו בעבודתו שום פנייה כלל”.
בנוסף בנוגע למצוות צדקה, מחריגים חז"ל את העשייה שלא לשמה[4] וקובעים: ”האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני. כדי שיהיה לי חלק לעולם הבא. הרי זה צדיק גמור”. המגיד ממעזריטש מוכיח מדברי רש"י שם שהכונה רק למי שנותן צדקה תמיד למטרה האמורה, ולא למי שמקיים את המצווה באקראי רק לעיתים קרובות וגם זה שלא לשמה[5].
כמו כן התירו חז"ל ללמוד ולקיים מצוות שלא לשמה מכיון שעל ידי כן האדם עתיד לבוא מתוך קדושת התורה לקיום המצוות ולימוד התורה לשמה:
" לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה "
— מסכת סנהדרין ק"ה
הרמב"ם מפרש את הדברים כערך חינוכי המיועד לאנשים שעדיין לא מבינים את ערך לימוד התורה והמצוות.
" כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה... ומרגילין אותן לעניין זה בנחת, עד שישיגוהו ויידעוהו ויעבדו מאהבה "
— הלכות תשובה פרק י'
הערות שוליים
- ^ תוספות, מסכת תענית, דף ז' עמוד א', ד"ה וכל.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג'.
- ^ תוי"ט שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י' עמוד ב'
- ^ אור תורה סימן קלג: והגם שאמרו רז"ל הנותן סלע לצדקה על מנת שיחיו בניו הרי זה צדיק גמור, זהו אם עושה הצדקה בכל עת בהתמדה, וכמו שפירש רש"י ז"ל שם אם הוא רגיל בכך הוא צדיק גמור, לאפוקי מי שהולך שובב ולפעמים עושה איזה מצוה או לומד תורה, וגם זה הוא כדי שיחיו בניו, [בודאי] אדם כזה צריך תשובה גמורה וחרטה