שמיני עצרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פזר קשב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמיני עצרת
תזכורת למתפללים לומר "משיב הרוח" החל משמיני עצרת, ובמקביל "ותן ברכה" עד ז' בחשוון
תזכורת למתפללים לומר "משיב הרוח" החל משמיני עצרת, ובמקביל "ותן ברכה" עד ז' בחשוון
סיבה ”שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַ-ה'; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה', עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.”
מתקשר עם תפילת הגשם, הושענה רבה (היום האחרון של סֻכּוֹת) ושמחת תורה (חג הנחוג בארץ ישראל באותו יום).
מועד
תאריך

כ"ב בתשרי ה'תשפ"ו

יום שלישי 14 באוקטובר 2025

שמיני עצרת הוא חג מהתורה החל בכ"ב בתשרי, למחרת היום השביעי והאחרון של חג הסוכות. הוא מתקיים אמנם בסמיכות לסוכות, אך נחשב כחג נפרד[1], השייך בעיקרו לימים נוראים[2] ולא לשלוש רגלים. שמיני עצרת הוא יום טוב ומצווה מהתורה לשבות בו ממלאכה, מלבד מלאכת אוכל נפש.

בארץ ישראל חל באותו יום גם חג שמחת תורה, וזהו השם הפופולרי והמוכר יותר ליום זה, אולם אין מדובר באותו החג; שמיני עצרת הוא חג מדאוריתא, ואילו שמחת תורה נקבע רק בימי הגאונים. בארצות חו"ל, שבהן נהוג יום טוב שני של גלויות בחגים דאורייתא, ההבחנה בין החגים ברורה: היום שלאחר חג הסוכות (כ"ב בתשרי) הוא שמיני עצרת, וביום טוב השני שנוסף לו למחרת חוגגים את שמחת תורה.

מקור החג

התורה מציינת את החג מיד לאחר חוקי חג הסוכות:

”וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (ט"ו בתשרי) מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִבְעַת יָמִים.” (במדבר, כ"ט, י"ב)
”בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (כ"ב בתשרי) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם - כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.” (במדבר, כ"ט, ל"ה-ל"ח)

החג מצוין בתורה גם בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ו ופסוק לט.

משמעות החג

המונח "עצרת", פירושו 'אספה', בעיקר לצורך תפילה והקרבת קרבנות. יש המפרשים[3] ש"עצרת" מבטאת התכנסות מן הסוכה אל הבית. ביום ה"עצרת" המלאכה אסורה. גם יום שביעי של פסח נקרא "עצרת" (דברים טז ח), וכן חג השבועות נקרא כך בפי חז"ל. להבדיל משאר החגים, בהם מובלטים הניסים והנפלאות שעשה ה' לעם ישראל, בשמיני עצרת לא חוגגים מאורע מסוים אלא שמחים בה' כמבואר בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא כח, ס"ט).

פתיחת עונת הגשמים

חג הסוכות נקרא גם "חג האסיף": ”וְחַג הָאָסִף בְצֵאת הַשָנָה בְאָסְפְךָ אֶת־מַעֲשֶיךָ מִן־הַשָדֶה” (שמות כג, טז). תקופה זו היא תחילת ימות הגשמים בארץ ישראל, לכן נהוג בשמיני עצרת לומר את תפילת הגשם המציינת את תחילת בקשת הגשמים. כמו כן, ביום זה מתחילים להזכיר את ירידת הגשמים בתפילת עמידה, באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם". בימי בית שני היו מנהגים נוספים הקשורים במים, כגון ניסוך המים, שמחת בית השואבה ואמירת הושענות. יסודם של מנהגים אלו קדום ככל הנראה.

חג לעם ישראל

אחד ההסברים המפורסמים שניתנו למשמעותו של החג מבוסס על דברי חז"ל בגמרא,[4] ולפיו שמיני עצרת מבטא את קשר האהבה המיוחד בין הקדוש ברוך הוא לישראל, בשונה מימי חג הסוכות שיש בהם מאפיינים המבטאים אוניברסליות. לפי חז"ל זהו ההסבר לעובדה שבחג הסוכות מקריבים בבית המקדש שבעים פרים (כנגד שבעים אומות העולם) ובשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל בלבד.

פז"ר קש"ב

פז"ר קש"ב הוא סימן תלמודי (הנזכר במסכת ראש השנה דף ד ע"ב ועוד) המציין שישה דינים שבהם נבדל חג שמיני עצרת מחג הסוכות. דינם אלו מבטאים את היותו של שמיני עצרת "רגל בפני עצמו" (לשון חז"ל), מה שאין כן שביעי של פסח המשמש המשך לחג המצות כולו.

  • פַּיִּס – בבית המקדש היה נהוג להטיל גורל (פיס) בין עשרים וארבע משמרות הכהונה על הקרבת המוספים בכל יום מימי הרגלים (בשאר השנה הקריבו לפי הסדר המפורש בדברי הימים[5]). על קרבנות חג הסוכות נערכה הגרלה אחת על כל השבוע, ואילו בשמיני עצרת נערך הגורל הרגיל.
  • זמן – ברכת הזמן, המוכרת יותר כברכת שהחיינו הנהוגה בחגים. ברכה זו נאמרת רק ביום הראשון של החג, ולמרות זאת היא נהוגה גם בשמיני עצרת.[6]
  • רגל – פירושים רבים מובאים בדברי הראשונים. כך, למשל, רש"י[7] הסביר שהכוונה ב"רגל" היא שאין יושבים בסוכה בשמיני עצרת (בארץ ישראל).[8] פירוש אחר, אף הוא משל רש"י,[9] הוא "שאין שם חג סוכות עליו". וביארו התוספות: "ורוצה לומר דבברכת המזון והתפילה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות".[10] רבינו חננאל והרי"ף פירשו ששמיני עצרת דוחה את האבלות (השלושים). ועוד מספר פירושים נוספים.
  • קרבן – קרבנות שמיני עצרת שונים מקרבנות חג הסוכות. בסוכות מקריבים פרים רבים (בין 13 ל-7), 2 אֵילִים (=הזכר בכבשים) וארבעה עשר כבשים מדי יום, ואילו בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, אַיִל אחד ו-7 כבשים.
  • שיר – בכל ימי חג הסוכות היו הלויים אומרים, בבית המקדש על הדוכן, מזמורי תהילים המדברים "על עסקי מתנות עניים מפני שזמן אספה הוא ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות שישמעו ויפרשו בעין יפה" (רש"י). בשמיני עצרת השיר הוא לא מסדר שירי החג אלא שיר לעצמו: "למנצח על השמינית"[11] (אלא אם כן חל בשבת, שאז נדחה מפניה[12]). ומוסיף רבנו תם: בימי החג לא היו אומרים שיר שלם אלא חציו היום וחציו מחר, ובשמיני עצרת היו אומרים שיר שלם. פירוש מחודש ל'שיר' מביא הרוגאצ'ובי: השיר הוא הלל.
  • ברכה – גם בזה נחלקו הראשונים. על פי רש"י, זו ברכת המלך ומקורה מהתוספתא: "ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך", וברכת המלך הייתה בשמיני עצרת בלבד. רבנו תם מפרש שהכוונה ב'ברכה' היא הזכרת שמיני עצרת בברכת המזון ובברכות התפילה והקידוש.

סוכה בשמיני עצרת

הגמרא דנה בשאלת ישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחו"ל. מצד אחד, לפי התורה יושבים שבעה ימים בסוכות ולא בשמיני עצרת, אך מצד שני, היום השמיני בחו"ל הוא ספק שביעי של סוכות בגלל יום טוב שני של גלויות. מסקנת הגמרא[13] היא: ”והלכתא: מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן”, כלומר חייבים לשבת בסוכה בשמיני עצרת אלא שאין מברכים. בשולחן ערוך[14] נפסק להלכה על פי מסקנת הגמרא, אך למרות זאת יש מקומות שנוהגים שלא לשבת בסוכה בשמיני עצרת או לשבת רק חלק מהיום, וכמה אחרונים מקשים ליישב מנהג זה.

תפילות החג

אומר בתפילה 'ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה' ויש שאין אומרים חג ביום השמיני[15].

יוצרות

במעריב ליל שמיני עצרת, אומרים במנהג אשכנז המערבי "שמיני אותותיו ומעשיו בספר כתובים" מאת יוסף בן נתן חזן, הכולל ביכור בעניין שמחת בית השואבה; במנהג המזרחי אומרים "אעניד לך תפארה והלל" לדניאל בן יעקב. בליל יום טוב שני בחו"ל, אומרים בשני המנהגים "את יום השמיני", החתום יצחק.

בשמיני עצרת אומרים בשני מנהגי אשכנז יוצר "אם כאישון ננצרת", המיוחס לר' אלעזר הקליר, במנהג המזרחי אומרים אופן "אראלים ומלאכים" לאמתי בן שפטיה, ואילו במנהג המערבי לא אומרים אופן, ובשני המנהגים אומרים זולת "אמונים אשר נאספו". ביום טוב שני, אומרים בשני מנהגי אשכנז יוצר "אשרי העם שלו ככה", החתום שמואל, ובמנהג אשכנז המערבי אומרים אחריו יוצר "אשריך ישראל מי כמוך", אופן במנהג אשכנז המערבי "אשריך אם קדוש" למנחם בן אביתר, ובמנהג המזרחי אומרים "אשנבי שחקים" החתום אמיתי יחי, ובשני המנהגים אומרים זולת "אז בקשב עניו" למשה בן שמואל. בקהילות בארץ שאומרות פיוט, בניגוד לשאר ימים טובים שתמיד אומרים את הפיוטים של יום טוב ראשון, נוהגים לומר את היוצרות דווקא של יום שמחת תורה, בשל עיסוקם בקריאת התורה של היום השני, שהיא הנהוגה בשמיני עצרת בארץ ישראל..

בנוסח איטליה, אומרים בשמיני עצרת רשות לנשמת צמאה נפשי לאברהם אבן עזרא, ויוצר "אם כאישון ננצרת", המיוחס לר' אלעזר הקליר. ביום טוב שני, חוזרים על צמאה נפשי כדאתמול, ואומרים יוצר "אמרת רנן אערוכה". בירושלים, אומרים יוצר "אם כאישון ננצרת".

בניגוד לשאר ימים טובים, לא נהוג בקהילות האשכנזים לומר קרובה בחזרת הש"ץ של שחרית.[16] במוסף של שמיני עצרת, אומרים תפילת גשם.

בשמיני עצרת, נוהגים לפי מנהג אשכנז המזרחי לומר יזכור, ולפי מנהג המערבי, אומרים מתנת יד. בשמחת תורה, עושים הקפות בסוף התפילה בליל שמחת תורה, וכן בבקר לפני קריאת התורה. בחו"ל, ברוב הקהילות לא עושים הקפות בכלל, ואילו בהרבה קהילות נוסח ספרד, עושים הקפות בערב אבל לא בבקר.

יש גם מבחר פיוטים הנאמרים במשך ואחרי ההקפות לשמחת תורה, וכן יש רשויות מיוחדות לחתן התורה וחתן בראשית. יש לציין את פיוט "אשריך הר העברים" לר' אברהם אבן עזרא, הנדפס בנוסח אשכנז המזרחי מיד אחרי ברכת ההפטרה בשמחת תורה, קודם שמתחילים את ההפטרה.[17]

קריאת התורה

ביום טוב ראשון בחו"ל, קוראים "כל הבכור" או "עשר תעשר"[18] ומפטירים בברכת שלמה.[19] ביום טוב שני, שהוא שמחת תורה, וכן ביום טוב היחיד בארץ ישראל, קוראים פרשת וזאת הברכה, ומפטירים בתחילת ספר יהושע.[20]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח עמוד א'.
  2. ^ ישראל קנוהל, השבת והמועדות בתורת כהונה ובחוקי אסכולת הקדושה (עמוד 130), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ז' (ה'תשמ"ג). כנה ורמן, לגלות נסתרות: פרשנות והלכה במגילות קומראן, עמוד 278. יואל בן נון, זכור ושמור, עמוד 249 ועמוד 271.
  3. ^ תרגום המיוחס ליונתן במדבר כ"ט ל"ה
  4. ^ מסכת סוכה, דף נ"ה עמוד ב'.
  5. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ד.
  6. ^ מסכת סוכה, דף מ"ז א וב.
  7. ^ מסכת סוכה, דף מ"ח עמוד א'.
  8. ^ הערוך לנר (שם) הוסיף גם את מצוות לולב וניסוך המים שאינם נוהגים בשמיני עצרת.
  9. ^ מסכת ראש השנה, דף ד' עמוד ב'.
  10. ^ הובא במאירי בראש השנה בשם "יש אומרים", והאבודרהם תפילות של סוכות, בשם "יש מפרשים".
  11. ^ מסכת סופרים פי"ט.
  12. ^ כך הוכיח בשו"ת פנים-מאירות ח"א סימן ס"ג.
  13. ^ סוכה מז ע"א.
  14. ^ אורח חיים תרסח:א.
  15. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ח, סעיף א', ואם טעה ואמר 'את יום חג הסוכות הזה' יש דעות בין האחרונים אם צריך לחזור משנה ברורה, סימן תרס"ח, סעיף קטן ב'
  16. ^ במנהג אשכנז הקדום, שנשמר בעת החדשה רק בקהילת וורמייזא עד לזמן האחרון, אמרו "אחות אשר לך כספת" לר' אלעזר הקליר.
  17. ^ מחזור גולדשמידט, עמ' 467. הפיוט נמצא בכתבי יד אחרי ההפטרה, ולא ברור למה נדפס באמצע ההפטרה, ויכול להיות שנדפס כך בטעות.
  18. ^ יש חילוקי מנהגים איפה להתחילה ביום חול, אבל בשבת כולם מתחילים ב"עשר תעשר" מפני שאין מספיק פסוקים לחלק את "כל הבכור" לז' עליות (חוץ מאיטלקים שמתחילים בשבת "כי ימכר לך אחיך העברי"). ראו: דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, עמ' כג בהקדמה.
  19. ^ ברוב הקהילות ספר מלכים א', פרק ח', פסוקים נ"ד-ס"ו, אצל האיטלקים פרק ח', פסוק נ"ד עד פרק ט', פסוק א', ובנוסח רומניא בפרק ח', פסוק נ"ד עד פרק ט', פסוק ה'.
  20. ^ הגמרא (מסכת מגילה, דף ל"א עמוד א') קובעת: "יו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, בסדר רב עמרם גאון (דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א) מובא ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ", המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים, והיום נוהגים כולם להפטיר ביהושע. במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיעה הפטרת "ויעמד שלמה", ואם כן ברור שעדיין היו שנהגו כן במאה ה-16.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34196195שמיני עצרת