שטח השיפוט שלה הוא 19,200 דונם ואוכלוסייתה מונה 198,046 תושבים[5]. העיר נוסדה בשנת 1940 כאיחוד של חמש שכונות: גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם. חולון הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15. חולון היא העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל והעיר השלישית בגודלה במחוז תל אביב.
רחוב הסנהדרין וארבע הארצות בשכונת ג'סי כהן: גבעה מלאכותית וסביבתה, שרידי יישוב וחרסים מתקופת הברונזה הקדומה, התיכונה והמאוחרת, מהתקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית והתקופה הביזנטית, וכן כלי צור.
בראשיתה של העיר (1933–1937) לא היה לה שם, והיו שקראו לה בשם מולדת (השכונה השנייה) או "דרומיה" או "דרום תל אביב".
אחרים קראו לשכונות שהוקמו מדרום ליפו בשם: "שכונות הדרום".
בדוח ועדת פיל שפורסם בשנת 1937, ישנה התייחסות להקמת העיר כדוגמה לעיר יהודית שקמה "על שטח עקר ושומם" ולא מיושב[8].
חולון כמועצה מקומית הוקמה לאחר איחוד חמש השכונות שהיו במרחב ב-19 ביוני1940 (שכונת גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם). נראה שקדמה להתיישבות בשכונות הללו התיישבותו ב-1930 של אברהם שפילר, "מוזיקנט" מיפו, שהתיישב בבית ערבי נטוש בלב החולות ומשנוכח שאין איש בסביבתו קם וחזר ליפו.
שכונת גרין (1924)
ראשיתה של חולון בשנת 1924, אז רכש שלמה גרין, סוחר ועמיל מכסיפואי, אדמות על החולות מדרום-מזרח ליפו. לימים נקראה השכונה הראשונה על שם מייסדה, "שכונת גרין". היא ממוקמת סמוך לכניסה הצפונית לעיר, ליד רחוב הלוחמים, ממזרח לרחוב המעפילים. צירה המרכזי הוא רחוב החשמונאים (מצפון לשדרות דב הוז).
גרין הקים את צריף המגורים הראשון והיה לתושב הראשון. בשנת 1931 החל לשווק את הקרקעות שרכש, שמחיריהן היו זולים ממחירי הקרקעות בתל אביב הצעירה. לאחר זמן מה הקים צריף לבית כנסת, נחפרה באר מים ונוספו עוד כמה צריפי מגורים. בשנים הראשונות חי בבדידות, עד לבואם של תושבים חדשים (1932) וכמה משפחות (1933). בשנת 1936, הוקם בשכונה בית הכנסת "אברהם אבינו". הוקם ועד שנטל על עצמו את ארגון השמירה, בסיועם של גפירים מתל אביב. הגישה לשכונה הייתה באמצעות כרכרה רתומה לבהמות, ומאוחר יותר באמצעות אוטובוס (שֶכּוּנה "הציפור הכחולה") שרכש גרין. בשנת 1945 היו בשכונה כ-140 יחידות דיור במבני קבע, והגנו עליהן שומרים ששכר גרין.
שכונת מולדת (1930)
מגדל המים בשכונת מולדתשרידי מבנים הרוסים במולדתהכתובת "אגרובנק" על אבן שפה ברחוב ז'בוטינסקי בחולוןבית הכנסת הגדול בחולוןאנדרטת השואה "ששה מיליון אורות" בחולון
שכונת מולדת היא השכונה הדרומית ביותר, בגבול רצועת החולות, מדרום וממזרח לשכונת קריית שרת. במרכזה היה מגדל המים. אדמותיה נרכשו (1930) על ידי חברת 'המזרח', שבראשה עמד מהנדס בעיריית תל אביב, אלכסנדר (סשה) חיסין, יליד רוסיה 1890. בנם של פניה וחיים חיסין הביל"ויים עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1905 למד הנדסה בננסי שבצרפת. נפטר ב-26 בדצמבר 1946 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. מייסדיה היו שמונה משפחות של יוצאי תימן, שכירי יום ובעלי מלאכה. שמונה המשפחות הקימו צריפי מגורים (1934), בית כנסת ומקוה, שנבנו באקראיות וללא תכנון מוקדם. במקום הוקם ב-1935 בית חרושת לעיבוד עורות ('קונקורדיה'); כמו כן עבדו בני השכונה במפעל עורות בשם 'בלנגה' ובפרדסים באזור. בסוף 1934 גרו בשכונת מולדת כ-100 משפחות.
דרך חלופית לדרך יפו–ירושלים, שכונתה "דרך הביטחון", נסללה בתחילת שנת 1948 מתל אביב אל מושבות הדרום וירושלים ועברה בשכונת מולדת, וכך חוברה השכונה לבסוף ליישובים אחרים. עם הרעת המצב בדרכים הראשיות, הלכה והפכה הדרך לחשובה יותר ויותר.
השכונה הייתה מרוחקת מהיישובים והשכונות היהודיות האחרות, והיישובים הקרובים ביותר אליה היו הכפרים הערביים יאזור ובית דג'אן. במאורעות המרד הערבי הגדול (1936) נפגעה השכונה בידי ערביי יפו וננטשה כמעט לחלוטין. תושביה עברו כולם אל מחסה בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל". בית החרושת המשיך לפעול עוד מספר שנים, תחת שמירה הדוקה של 'גפירים'. עם סגירתו נותרו בשכונה תושבים בודדים.
שכונת אגרובנק (1934)
יעקב מירנבורג[9] ושמעון יעבץ, שני בנקאים יוצאי רוסיה, מראשי בנק "אַגְרוֹבַּנְק (בנק לחקלאות ולבניין לא"י)", חלמו להקים שכונה תעשייתית ורכשו בשנת 1934 כ-3,000 דונם של אדמות חול בלב אזור החולות (מרכז העיר חולון, בין רחוב חנקין, רחוב סוקולוב ומקוה ישראל). מיד החלו בתכנון השכונה, בשיתוף עם החברה ההסתדרותית "שיכון עובדים". בשנת 1934 החלו בהכשרת תשתיות לבנייה ובסלילת כביש, שיחבר את השכונה לכביש תל אביב–ירושלים. ניתן להבחין כי על אבני השפה ברחובות ז'בוטינסקי וקראוזה חקוק השם "אגרובנק", בעברית ובאנגלית.
שלא כמקובל באותם ימים, רק לאחר שסיימו להניח את התשתיות המלאות לשכונה (למשל מגדל המים (שכונת אגרובנק)) הוחל בשיווק המגרשים לבנייה. כדי למשוך אנשים לשכונה החדשה, הוקצה בפאתי השכונה, בסמוך כיכר צמרת, בצומת שדרות קוגל ורחוב סוקולוב, שטח ללא תמורה לשם העברת בית החרושת לטקסטיל "לודז'יה" ממקום משכנו ברחוב נחמני בתל אביב. אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, הקים שם את המפעל החדש, שסיפק מקומות עבודה רבים לתושבי השכונות החדשות ופעל בניהול אחיינו של אריה שנקר, בן ציון שנקר, שלימים הפך ליו"ר ועד השכונה, פעל לאיחוד השכונות למועצה מקומית ולאחר ייסודה היה חבר בה עד מותו. על שמו של בן ציון שנקר נקרא בית הספר היסודי ״שנקר״.
אריה (לייב) שנקר נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בשנת 1959.
בשנת 1935 החל לפעול באופן סדיר קו תחבורה ציבורית של חברת "דרום יהודה" מתל אביב לאזור השכונה, ובכך הקל במידת-מה על הריחוק מהעיר העברית הראשונה.
הקמת המפעל ושיפור התשתיות והתחבורה מתל אביב גרמו לעלייה במחירי הקרקעות באזור; הדבר גרם להאטה בקצב הגידול של השכונה[10], ועודד בעלי משפחות ממעמד הביניים להתיישב בה.
שכונה זו נמצאת בין הרחובות ביאליק וארלוזורוב, ויצמן וההסתדרות. "גן הרצל" חוצה אותה לכל אורכה. הקרן הקיימת לישראל מימנה עבור חברת "שיכון - חברה לשכונות עובדים בע"מ" ההסתדרותית את רכישת האדמה מחברת 'אגרובנק'. בשלב הראשון רכשה "שיכון" כ-3,000 דונם באזור החולות שמדרום לתל אביב. קבוצות מאורגנות של פועלי בניין, פקידי ציבור וחברי משקים מרחבי הארץ הצטרפו ליוזמה. חלקם קיבלו הלוואה והחזירו אותה בימי עבודה. הם היו הבנאים הרצפים ועוד. מכאן גם שמה "קריית עבודה". הסיבה העיקרית להקמת הקריה הייתה הצורך במציאת פתרון למצוקת הדיור של הפועלים העירוניים, חברי ההסתדרות המאורגנים שהתגוררו בתנאים קשים בתל אביב. ואכן, מייסדי השכונה ראו בה מודל לשכונה ברוח עקרונות הסתדרות העובדים.
ב-27 בפברואר 1936 הונחה אבן הפינה לשכונה. בשכונה המתוכננת נסללו כבישים, הונחו תשתיות מים וחשמל, נבנו מוסדות ציבור, בית ספר וצרכניות קואופרטיביות, וניטעו גנים. מתכנן השכונה היה מהנדס עיריית תל אביב יעקב שיפמן (בן סירא), עזר לידו המהנדס יוסף רינגס. כדי להקל על התחבורה אל השכונה וממנה, נסלל כביש המחבר בין השכונה לכביש יפו–ירושלים, על שטח שהקצה לכך מקוה ישראל. הכביש התחבר אל רחוב שנקר וממנו אל רחובות הקריה. תושבי השכונה ראו חשיבות רבה בהשקעה בחינוך ברוח ערכי תנועת העבודה; לאחר שקמה השכונה, הוקמו בה מוסדות חינוך ותרבות כגון בית החינוך לילדי עובדים (בית ספר ביאליק, 1938, הראשון שהוקם בחולון), קונסרבטוריון וספרייה ציבורית. בקריה התקיימו הרצאות של חוקרים בכירים ומנהיגי היישוב, ונערכו בה מדי שנה חגיגות אחד במאי.
השכונה נוהלה על ידי "האגודה השיתופית של קריית עבודה". אגודה זו הייתה גוף עצמאי ובו ועד שנבחר באספה כללית. רוכשי הבתים בשכונה התחייבו לחתום על תקנון מחמיר: בין השאר נאסר על החברים להחזיק בית במקום אחר בארץ, והיה עליהם להיות חברים בחברת העובדים. הקרקעות כולן נרשמו על שם האגודה, ונקבע בתקנותיה כי לכל חבר יוחכר רק מגרש אחד ועליו יוקם רק בית אחד, וכן תקנות מגבילות אחרות, שנועדו לשמור על צביונה הסוציאליסטי של השכונה.
הטיפול בענייני הביטחון בשכונה (נושא שהיה קריטי באותם הימים, לאור הקרבה לכפרים ערבים עוינים), פרנסה, הסברה ותרבות נמסר בידי סניף מפא"י. כמו כן, הוקמו בקריה גם סניפים של מפלגות פועלים אחרות כמו מפ"ם ואחדות העבודה. מועצת הפועלים דאגה לענייני תעסוקה, רווחת הפועלים, ביטחונם הסוציאלי, אך גם לענייני השתלמויות, לימוד עברית, סיורים, פעילויות הסברה, תרבות ואמנות לחברי השכונה.
שכונת עם (1937)
שכונה זו, ממערב לשד' קוגל, הוקמה בקיץ 1937 על ידי חברת "שיכון עממי", ומתיישביה היו יוצאי תימן, פולין, עיראק, רוסיה וגרמניה - מרביתם פועלי בניין, עובדי פרדסים ומיישרי חולות, חלקם עולים חדשים וחלקם תושבי תל אביב שהתגוררו בה בתנאים קשים.
השטח שבו הוקמה השכונה נמצא בין שכונת קריית עבודה ושכונת גרין, והיה חשש כי הערבים ישתלטו עליו, מה שנתפס כאיום על השכונות היהודיות החדשות שהוקמו באזור. לכן בניית השכונה הייתה חפוזה (כדי להימנע מהתערבות הבריטים לטובת הערבים במריבה), בוצעה ללא תכנון מקדים, ונעשה שימוש בחומרים זולים באיכות נמוכה. השכונה יושבה ב-1937 על ידי למעלה מ-140 משפחות, כולן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך: רובן מבני עדות המזרח שבאו מתל אביב, ומיעוטן עולים חדשים מאירופה.
חרף החיפזון בבניית השכונה, הוקם בה במהרה ועד שאמור היה לנהל את ענייניה, ובראש ובראשונה ענייני הביטחון. ועד השכונה החל לפעול בתחומי הביטחון, החינוך, התרבות, תשתיות המים והתברואה, אך בשל מצבם הכלכלי הקשה רוב תושבי השכונה לא שילמו דמי ועד, ולכן מרבית הנושאים הבסיסיים לא טופלו. כיוון שלא היו מים זורמים ואף לא הייתה באר בשכונה, נאלצו התושבים להביא מים מהשכונות הסמוכות, שכונת גרין וקריית עבודה; כמו כן, משום שלא היו בשכונה מבני ציבור רבים ואף לא בית-ספר, נאלצו התושבים לשלוח את ילדיהם ללמוד ב"בתי החינוך לילדי עובדים" של קריית עבודה הסמוכה, שהייתה שונה מאוד ברוחה ובצביונה משכונת עם. הדבר גרם למתיחות בין תושבי שתי השכונות בשנותיהן הראשונות.
האיחוד
קובץ:Holon40s.jpgחולון בשנות ה-40 של המאה ה-20 (כיכר השלושה), הבניין בצד ימין הוא סוקולוב 86א' והבניין לשמאלו הוא חנקין 50. עקב הרחבת הצומת, הכיכר נהרסה בשנת 1965.
במשך השנים הראשונות להקמת השכונות, שהיו סמוכות זו לזו (פרט לשכונת מולדת המבודדת), קיימו התושבים חיים נפרדים, בעיקר בגלל ההבדלים התרבותיים והאידאולוגיים בין האוכלוסיות (למשל, שכונת אגרובנק על אוכלוסייתה הבורגנית לעומת שכונת קריית עבודה על אוכלוסייתה הסוציאליסטית).
עם זאת, הצורך הבסיסי ביותר של השכונות היה הצורך בביטחון. בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול, והשכונות, שהיו מוקפות ביישובים ערביים קטנים, סבלו מאוד מהתקפות חוזרות ונשנות על השכונות ועל הדרכים המובילות אליהן ומהן. תושבים רבים ברחו לתל אביב ולמקוה ישראל הסמוכות, ואנשי ההגנה הגיעו כדי להגן על השכונות והדרכים (בין השאר, נסלל הכביש לשכונת מולדת, שבידודה עד אז הקשה מאוד בהגנה עליה). במהלך המרד הערבי חזרו לשכונות רוב התושבים והוקמה תחנת נוטרים; עם הזמן הצטרפו לפעילות הלוחמתית בעיר גם אנשי האצ"ל.
לחצים חיצוניים הופעלו על ועדי השכונות העצמאיות, הן מצד שלטונות המנדט הבריטי שעודד אותן להתאחד על בסיס קרבה טריטוריאלית, והן מצד "ההגנה" בגלל הצורך להבטיח עליונות יהודית באזור שבין תל אביב ליפו, שתאפשר תנועה חופשית בכביש ירושלים–תל אביב. ואכן, בחסות מושלמחוז לוד, מושל המחוז קרוסבי, החלו במרץ 1940 בחיבורה של חוקה משותפת לחמש השכונות. החוקה כללה לראשונה מיסוי פרוגרסיבי על כלל התושבים, הרחבת מעגל בעלי זכות הבחירה לכל אזרח שהתגורר בשכונות, בין אם הוא בעל בית או דייר, וחידושים נוספים. הדיון הפוליטי הקשה סביב עקרונות החוקה גרם לסערה ציבורית בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל, כי גורמים בימין חששו כי עקרונות אלה ייושמו גם ביישובים אחרים, ואילו רוב גורמי השמאל תמכו בה.
ב-19 ביוני 1940 אוחדו חמש השכונות ונקראו "חולון". השם "חולון" נקבע כבר ב-9 באפריל 1937, על פי הצעתו של ד"ר חיים הררי[11]. מקור השם הוא מספר יהושע (טו, נא), והוא מתאר את אחת הערים שחולקו לנחלות בני ישראל. ככל הנראה, העיר המקראית לא שכנה באזור חולון המודרנית, ושם זה נבחר כדי לתאר את גבעות החול שעליהן נבנו השכונות הראשונות, ולאחר מכן כל העיר. כמו כן, השם התאים לתחושת החלוציות שאפפה את התיישבותם של ראשוני העיר. ניתן להבחין ברוח זו בסמל המועצה החדשה, שהוא סמל העיר חולון עד היום, ובו עץ שקמה גדול וחולות רבים שמהם עולים כמה בתים קטנים באמצע השממה. הכתובת "אף על פי כן ולמרות הכול" מסמלת את הקשיים הרבים שהיו כרוכים בהקמת השכונות הראשונות.
ב-8 ביולי 1940[12] כונסה לראשונה המועצה המקומית חולון. הישיבה התקיימה ב"קפה סבוי" בעיר. המועצה הראשונה נבחרה לקדנציה בת 18 חודשים וחבריה היו: ד"ר חיים קוגל (נשיא המועצה), יהודה חובארה, שלמה לבקוביץ, חיים שטיין, בן ציון שנקר, משה לכטמן, שמעון סליטרניק, משה סנטו, אלכסנדר ספיבאקוב, ד"ר יצחק שינין ומרדכי שנקר. בבית הקפה נאספו כמאתיים נוכחים, ביניהם סגן מושל המחוז הבריטי, קצין המחוז י' קופרמן, מייסדי השכונות, נציגי המוסדות, חברות הקרקע ומוזמנים שונים. ביום היווסדה של המועצה, אזור שיפוטה של חולון היה בן 16 אלף דונם.
ד"ר קוגל פתח את הישיבה, שנערכה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בנאום שבו שיבח את הכוחות הבריטים הנלחמים למען החופש והצדק. בדברים נרגשים הזכיר את חללי העם היהודי שנפלו על קידוש הארץ, ואת אלו שנפלו באירופה תחת הכיבוש הנאצי. לאחר מכן נאמו יו"ר קק"ל, מר טויבמן, גולדה מאיר (אז מאירסון) בירכה בשם הוועד הפועל של ההסתדרות, ל' קופמן בשם "שיכון", אליהו קראוזה, מנהל בית הספר מקוה ישראל, שפסל מירנבורג, מראשי "אגרובנק" ואחרים. קוגל סיים את הישיבה בנאום תודה, ובירך את אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, אשר תרם רבות לפיתוח התעשייה בעיר החדשה. הישיבה הסתיימה בשירת התקווה.
המועצה החלה בעבודתה המעשית ב-20 באוגוסט1941 והעבירה לרשותה את כל השירותים מ-1 באוקטובר אותה שנה.
ב-12 באפריל1942 התקיימו הבחירות הראשונות. לתפקיד ראש המועצה נבחר חיים קוגל, והמועצה כללה 11 חברים.
בשנות כהונתה של המועצה המקומית, הוקמו מספר שכונות נוספות כדי לענות על הצורך הגובר בפתרונות דיור, בעיקר עקב העלייה בשנים אלה. השכונות הן: "שכונת אביב", שהוקמה ב-1943; שכונת "בלוקונים", שהוקמה ב-1944; ושכונות רסקו א' ו-ב', במחצית השנייה של שנות ה-40.
למרות התבססות העיר המאוחדת, ענייני הביטחון המשיכו להיות הדאגה העיקרית; בפברואר 1946 אירעה בשכונת אגרובנק התקפת כוחות לח"י: אנשי לח"י התקיפו את חיילי הגדוד האפריקאי הבריטי, שחנה בסמוך לשכונת אגרובנק. בתגובה, חיילי הגדוד התקיפו את האזרחים בשכונת אגרובנק. בהתקפה נהרג בן-ציון שנקר (אחיו של התעשיין אריה שנקר), שמואל פרלמן ואליהו יודאיוב, ורבים נפצעו. "כיכר השלושה" בשכונה נקראת על שמם[13].
בשנת 1948, בפרוץ מלחמת העצמאות, הייתה חולון מבודדת בין הכפרים הערבים, וחשופה לצליפות וירי יומיומי. בחולון הוקם באותה עת כוח של "ההגנה" שניסה לכבוש את הגבעה ואת המבצר שבו התבצרו הצלפים מהכפר הערבי הסמוך תל א-ריש[14]. לבסוף, לאחר קרבות עקובים מדם, שוחררה הגבעה על ידי כוח של חטיבת קרייתי בערב פסח 1948, במסגרת מבצע חמץ, והכפר תל א-ריש נכבש.
לימים ניטע פארק רחב ידיים על גבעה זו וקיבל את השם פארק הפילבוקס; המבצר משמש אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות. למרגלות הגבעה נבנתה שכונת "תל גיבורים" על שם משחררי העיר חולון במלחמה.
לאחר קום המדינה
בתום המלחמה, ובמהלך השנים הבאות, נבנו בחולון שכונות חדשות והיא גדלה בהתמדה, עד שב-1950 קיבלה מעמד של עיר והייתה לעיר ה-16 במדינת ישראל. חיים קוגל מונה לראש העירייה הראשון.
בשנת 1953, לאחר מותו של קוגל, מונה פנחס אילון לראש העיר, וכיהן בתפקיד 34 שנה. בימי כהונתו צמחה העיר והתפתחה ונבנו שכונות חדשות. מספר תושביה הוכפל מספר פעמים והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ באותם הימים. בשנת 1954 נחנכה בעיר נווה-פנחס, שכונה שומרונית. כמו כן התפתח אזור התעשייה בעיר והיה שנים רבות השני בגודלו בישראל, אחרי חיפה.
בשנת 1993 נבחר מוטי ששון לראשות העיר. תחת ניהולו של מוטי ששון עברה חולון שינוי תדמית: היא נפטרה מהדימוי הרווח של עיר נחשלת עם אוכלוסייה ממעמד נמוך, ובאמצעות שיווק עירוני מיתגה את עצמה מחדש כ"עיר הילדים" הישראלית. על מנת לבסס תדמית זו הוקם מוזיאון הילדים חולון והוקמו גני סיפור ברחבי העיר (גני משחקים עם מוטיבים עיצוביים מספרי ילדים). בנוסף לכך הוקמו פארק פרס, המדיטק וקניון חולון. חולון זכתה במשך חמש שנים ברציפות לציון של "חמישה כוכבי יופי" מטעם המועצה לישראל יפה, ובשנת 2000 זכתה בתחרות "דגל היופי". בשנים שלאחר מכן זכתה העיר מספר פעמים נוספות ב"חמישה כוכבי יופי". בשנת 2008 זכתה חולון (יחד עם כרמיאל, ראשון לציון, רמת גן ומועצה מקומית כפר תבור) בתואר "עמית קריה יפה", המוענק על זכייה ב"חמישה כוכבי יופי" במשך 15 שנה ברציפות.
בשנת 2012 נכנסה חולון לראשונה לקו האש של ארגון חמאס במהלך מבצע עמוד ענן. כיפת ברזל יירטה את רוב הרקטות שנורו לכיוון מחוז תל אביב. במהלך אחד היירוטים נפל רסיס אחד על רכב סמוך לבית חולים וולפסון השוכן בצפון העיר. במקום פרצה דלקה ונגרם נזק לרכב. בשנת 2014 בחודשים יולי אוגוסט נכנסה העיר שוב לטווח האש. העיר סבלה ממטחי רקטות וטילים חוזרים ונשנים כל יום. לא היו נפגעים בנפש עקב הצבת כיפת ברזל סמוך לעיר. במאי 2021 במסגרת מבצע שומר החומות נכנסה העיר שוב למעגל האש. רקטות פגעו ישירות באוטובוס ובכלי רכב בעיר, 6 אזרחים נפצעו במצב בינוני, ואחת אנוש (ששרדה לבסוף).
החברה הכלכלית לפיתוח חולון בע"מ – היא חברה-בת של עיריית חולון העוסקת בייזום, תכנון, ניהול, ביצוע ופיקוח על פרויקטים עירוניים. החברה פועלת להשבחת נכסי העירייה ומנהלת את נכסי העירייה המניבים. החברה מקימה מבני ציבור חדשים ומשפצת מבני ציבור קיימים. כל זאת בהתאמה למדיניות הפיתוח העירונית כפי שנקבעה ואושרה על ידי ראש העיר, הנהלת העירייה, מועצת העירייה ודירקטוריון החברה. בשנים האחרונות הקימה החברה את המנהלת להתחדשות עירונית.
החברה לבילוי ולבידור חולון בע"מ – הזרוע ביצועית של עיריית חולון הפועלת לרווחת התושבים ושמה לה ליעד להעלאת איכות החיים בעיר חולון. החברה מפעילה בעיר מספר מרכזים וביניהם מתקני נופש, ספורט, תרבות, בילוי, פנאי, קידום בריאות, אירועים ופסטיבלים ברמה הגבוהה ביותר.
חינוך
קניון חולון
העיר חולון הייתה אחת מהזוכות בפרס החינוך היישובי לשנת ה'תשס"ה. בעיר פועלות תנועות נוער אחדות ובהן שני קנים של הנוער העובד והלומד (קן חולון וקן תל גיבורים), "הבית למדע ועמדה" של הנוער העובד והלומד בשכונת נאות רחל, סניף "המחדשים של הנוער העובד והלומד – האיגוד המקצועי לנוער וצעירים" בקריית שרת, מרכז "הפוך על הפוך", סניף בית היוצרים "הדיונה" של תנועת תרבות (שכונת ח' 300), סניף של תנועת הנוער המכבי הצעיר בקמפוס נוער, שני סניפים של בני עקיבא (סניף ג'סי כהן וסניף חולון), שלושה שבטים של תנועת הצופים (שבט ארנון, שבט עומר ושבט עתיד), שלושה קינים של השומר הצעיר (ג'סי כהן, בן-גוריון וקריית שרת), סניף של ארגון הנוער צמר"ת. בעיר גם פועל מעו"ז (סניף) של תנועת בית"ר, שנקרא על שם רועי קליין, סניף כנפיים של קרמבו בשכונת ג'סי כהן, סניף של הנוער הלאומי בסוקולוב, ו-2 מוקדים של נוער לתת בקמפוס נוער ברחוב הס ובמתנ"ס מנש"ה. תנועת הנוער הייחודית של חולון היא תנועת הנוער חצ"ב (חולונים צעירים בפעולה) והיא פועלת בכמה מתנ"סים שונים בעיר. בעיר מופעלים מרכזי נוער העוסקים בתחומים שונים כגון מוזיקה ומחשבים. המפורסם שבהם הוא בית המדיטק.
בעיר חולון פועל גם מסלול מחוננות בבית הספר היסודי "א. ד גורדון" ועד חטיבת הביניים והתיכון "פנחס איילון".
בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות בעיר חולון קיימים כ-20 מרכזי קש"ת (קשר, שיתוף ותובנה)[17] המיועדים לתלמידים עם לקויות למידה או הפרעת קשב הלומדים בחינוך הרגיל. במרכזים לומדים בקבוצות קטנות אסטרטגיות למידה ועוברים תהליך העצמה במטרה להעלות את תחושת המסוגלות העצמית. זוהי תוכנית ייחודית לעיר בעידודו של ראש העיר מוטי ששון.
נוסף על כך פועלת בעיר מועצת הנוער העירונית של חולון, אשר מטרתה לשפר את איכות חיי הנוער העיר. בנוסף, לילדים בכיתות ה'–ו' קיימת מועצה בשם "פרלמנט הילדים" המייצגת את גילי היסודי.
גני ילדים
כ-9,000 ילדים מלידה ועד גיל 6 כוללת מערכת הגיל הרך בחולון, ובה 185 כיתות גן במסגרת העירונית, וכ-100 כיתות גן במסגרת פרטית, מעונות ומשפחתונים.
החינוך היסודי
מערכת החינוך היסודי בחולון מונה כמעט 15,000 תלמידים: מעל 12,000 ב-26 בתי ספר ממלכתיים, מעל 1,000 ב-2 בתי ספר ממלכתיים-דתיים, מעל 200 ב-2 בתי ספר ממלכתיים-חרדיים ומעל 1,000 ב-5 בתי ספר חרדיים (מוכר שאינו רשמי).
בתי ספר יסודיים בהם:
בית ספר יסודי בן גוריון
ממלכתי: בית הספר ביאליק, שנקר, אריאל שרון, יצחק שמיר, רביבים, מגינים, כצנלסון, אשלים, אמירים, בן-צבי, ישעיהו, הס, עלומים, אשכול, התבור, דינור, שז"ר, בן-גוריון, גורדון, יחד, שרת, ניצנים, ניב וגולדטק.
ממלכתי-דתי: בית הספר ישורון, שער האריות, ודביר.
החינוך העל יסודי
תיכון אורט חולון
מעל 12,000 תלמידים לומדים במערכת החינוך העל יסודי של חולון, ב-14 בתי-ספר ממלכתיים, ממלכתיים דתיים ותלת-שנתיים בהם:
בחולון למעלה מ-4,500 חניכים הפועלים ב-15 סניפי תנועות הנוער, 9 סניפי חצ"ב (תנועת הנוער החולונית) ו-9 מוקדים לארגוני הנוער. התנועות פועלות במבנים עצמאיים לרוב ואילו הארגונים פועלים במרכזי הנוער, אשר במרכזים הקהילתיים ובבתי הספר.
כיום פועלים הארגונים והתנועות בקרב כלל מגזרי האוכלוסייה בישראל וכן בחינוך המיוחד. האוכלוסייה הדתית על כל גווניה מוצאת אף היא מענה הולם לילדים ולנוער.
HIT מכון טכנולוגי חולון – מכון טכנולוגי חולון נוסד ב-1969 והוא מוסד אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), המכון עוסק בתחומי המדעים, הנדסה וטכנולוגיה, ניהול טכנולוגיה, טכנולוגיות למידה ועיצוב ועוסק במחקר עיוני ויישומי, מתוך ראייה רחבה ורב-תחומית של הטכנולוגיה המתקדמת – מהיבטיה המדעיים המקצועיים, הכלכליים והתרבותיים ומקדם קשרים בינלאומיים ענפים עם 135 אוניברסיטאות ומוסדות בחו"ל מ-35 מדינות.
מכללת תלפיות – מוסד ותיק, המכשיר מורות וגננות ברוח החינוך הממלכתי-דתי, בגישה פלורליסטית. בשנת תשנ"ה (1995) הוכרה המכללה כמוסד להשכלה גבוהה הרשאי להעניק תואר ראשון בהוראה. מסלולי לימודים המכשירים מורות וגננות בנושאי התמחות שונים, מאפשרים להן להשתלב בהצלחה במגוון תפקידים במוסדות החינוך בארץ ובתפוצות. במכללה פועלות שתי מדרשות תורניות: "מדרשת אביב" ו"מדרשת בינת", שבנו להן מעמד מיוחד במכללה. בנוסף פועל במכללת "תלפיות" המרכז ללימודי המשך והשתלמויות שהכשיר אלפי מורים במהלך שנות קיומו.
ברחובותיה הראשיים של חולון (כגון סוקולוב) חנויות רבות המשרתות את תושבי העיר. מדרום לעיר נמצא אזור מב"ת (מסחר, בילוי ותעשייה) מערב של ראשון לציון שבו קניונים רבים המשרתים גם את תושבי חולון. בצפון מזרח חולון נמצא אזור תעשייה גדול ובו מפעלים כ"וישי", קבוצת "אורד", מוסכים ובתי מלאכה רבים. באזור התעשייה נמצאים גם בתי כל-בו (סופרמרקטים) גדולים המשרתים את תושבי האזור. בין הרשתות שפתחו סניף באזור זה ניתן למצוא את: "שוק העיר", "חצי חינם", "שופרסל" ועוד. עליהם נוסף מרכז עזריאלי הכולל מגדלי משרדים ורחבת הסעדה לרשות הציבור, וכן אזור בילוי הנושא את השם "לה-פארק", וכולל מסעדות ומסחר בתחום פארק פרס.
החל מאמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 מסתמנת מגמה של התחדשות ומתיחת פנים לאזור התעשייה. השינוי מתבטא בפתיחת מרכזי קניות חדשים, כגון הפרמיום סנטר ברח' המלאכה ומרכז דוד (סיירים סנטר) ברח' המרכבה, הקמת בנייני משרדים חדשים מוכווני היי-טק (מרכז גב-ים, מרכז עזריאלי גורד השחקים אמות, פרויקט b פארק מגדל שער העיר)[20]. התהליך מלווה בפיתוח סביבתי ושיפוץ תשתיות בכלל אזור התעשייה.
קניון חולון, שנפתח בשנת 1998, משרת את כל תושבי האזור, כמו כן ישנם מרכזים מסחריים רבים כמו - מרכז נאות רחל (בשכונת נאות רחל), מרכז סאדאב ומרכז דר-גת (בשכונת קריית בן-גוריון), מרכז קריית שרת (בשכונת קריית שרת) ועוד.
מוזיאון העיצוב חולון – מוזיאון ראשון מסוגו בישראל המתמקד בעיצוב נפתח בינואר 2010. בניין המוזיאון תוכנן על ידי המעצב והאדריכל רון ארד ומהווה נקודת ציון באדריכלות המקומית.
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית – הוקם במטרה לקדם ולהפיץ את אמנות המדיה והווידאו בישראל ומהווה חוליה מקשרת בין שדה האמנות העכשווית והקהילה. המרכז מחויב לתפיסה דינאמית של עולם האמנות והתרבות העכשווית ולשיקוף ההשפעות הטכנולוגיות על התרבות והאמנות.
מוזיאון הילדים חולון נחנך בשנת 2001, שוכן בפארק פרס בדרום-מזרחה של העיר, ובו ארבעה מסלולי ביקור עיקריים לילדים, וכן שתי תערוכות קבועות למבוגרים יותר: "דיאלוג בחשיכה" – מסלול סיור בחשיכה, בלוויית מדריכים עיוורים או מוגבלי ראייה, "הזמנה לשקט", מסלול בהדרכת חירשים, "דיאלוג עם הזמן" – תערוכה ייחודית במינה העוסקת בנושא הזקנה מנקודת מבט ייחודית שו של הזקנים.
ספריית "מדיטק", חולוןמדיטק – הספרייה המרכזית והתיאטרון לצעירים – הספרייה הציבורית הגדולה והמשוכללת בארץ, כוללת גם את הספרייה למוזיקה, מתחם "שעת סיפור" ייחודי בצורת ביצה ועוד. חלקה השני הוא תיאטרון לצעירים שמעלה הצגות וגם חדר חזרות לאומנים צעירים. המקום נפתח באפריל 2004. בספריית המדיטק נמצאת גם "ספריית החומרים" היחידה בישראל, שמטרתה להראות סוגים שונים של חומרים ואת הנעשה איתם.
מוזיאון הרכב ההיסטורי – מכיל אוסף נדיר של האוטובוסים ההיסטוריים של "אגד", חלקם מלפני קום המדינה. כל האוטובוסים משוחזרים למצבם האותנטי וכשירים לנסיעה. המוזיאון ממוקם בשטח חניון "אגד" חולון בדרום העיר, בקריית בן-גוריון.
המרכז לתיאטרון בובות – המרכז כולל מוזיאון בובות תיאטרון, אולם הצגות ובית ספר לבובונאות. אחת לשנה מתקיים בו הפסטיבל הבינלאומי להצגות וסרטי בובות.
תיאטרון
תיאטרון חולון, התיאטרון העירוני של חולון, מעלה מופעים והצגות ומארגן כל שנה פסטיבלים כגון "פסטיבל אישה", "פסטיבל ימי זמר" ו"פסטיבל מספרי סיפורים". מדי שנה מתקיים "החגיגטרון", שבו תלמידי מגמות התיאטרון מעלים הפקות. כמו כן, אירח התיאטרון את "פסטיבל ישראל" והועלו בו הצגות מחוץ לישראל. מבנה התיאטרון מאכלס גם את "בית יד לבנים". כמו כן, ממוקם בו בית ספר למשחק.
מאז שנת 2014 התיאטרון נמצא בשיפוץ מקיף אשר בסיומו לתיאטרון תיווסף קומה נוספת ורחבתו החיצונית תשופץ.
עם זאת, ברחבי חולון פזורים מספרי תיאטראות קטנים יותר המשמשים בעיקר להצגות ילדים:
במהלך שנות ה-80 וה-90 נסגרו כל בתי הקולנוע בחולון בדומה לתהליך עירוני שאפיין ערים נוספות בישראל, ומבניהם נותרו נטושים עד היום פרט לחלקם התחתון המשמש לרוב כמרכז מסחרי שכונתי. קולנוע "גיל" נהרס, ובמקומו הוקמו מגדלי מגורים יוקרתיים.
כאשר הוקם קניון חולון, בשנת 1998, נפתח בתוכו בית קולנוע של רשת "גלובוס מקס" שכלל שישה אולמות צפייה.
בית הקולנוע כונה "גיל" והיה הקולנוע היחיד בחולון במהלך שנות הפעלתו. עם זאת, גם קולנוע זה היה בסכנת סגירה עקב קשיים כלכליים הנובעים מהתמעטות בכמות הצופים בשנים האחרונות מחד, ומאידך חוסר היכולת להתחרות במתחמי הענק בתצורת מגה-פלקס שנפתחו ברחבי המדינה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. לבסוף, בתחילת חודש ינואר 2009, לאחר כ־11 שנות פעילות בלבד, נסגר בית הקולנוע בעקבות החלטת הנהלת הקניון על פתיחת חנות של המשביר לצרכן בשטחו.
החל מ-23 ביולי2008 פועל בעיר סינמטק, במסגרת מרכז המדיטק בשם "סינמטק חולון". הסינמטק פועל במתכונת הרצה ומקרין כמה סרטים מדי שבוע. השקתו הרשמית הייתה באוקטובר 2008.
בחולון שוכן קונסרבטוריון שטיינברג – מרכז המוזיקה העירוני, בפיקוח משרד החינוך, הפועל גם במסגרות הפורמליות בבתי הספר בתוכנית בתי ספר מנגנים.
הקונסרבטוריון משתתף באירועים קהילתיים והרכביו מייצגים את חולון בארץ ובעולם.
מנהל הקונסרבטוריון החל משנת 2021 הוא המוזיקאי עומר גבאי, גבאי הוא מוזיקאי פעיל ומחנך מוזיקלי הנחשב למנהל קונסרבטוריון מוערך מאוד[21].
אתרים היסטוריים ואתרי הנצחה
המצודה בחוסמסה
בית הרצפלד – ארכיון ומוזיאון לתולדות חולון. נמצא בביתו של אברהם הרצפלד שתרם אותו למטרה זו.
מוזיאון חוסמסה יד ל"הגנה" – מצודה ובראשה מגדל תצפית ששימש את אנשי ההגנה לאימונים ולמסתור נשק. במלחמת העצמאות שימש כנקודת תצפית ואיתות מלחמה נגד הערבים, וכתחנה בדרך הביטחון אשר עברה מתל אביב לירושלים והנגב. במקום נמצא מבנה בסגנון הבינלאומי שכיום משמש כמוזיאון באתר. במוזיאון תערוכת קבע המתארת את אימוני חברי ה"הגנה" בחולות חולון בתקופת המנדט, את בניית חמש שכונות חולון הראשונות (גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם) ואת המאבק במלחמת העצמאות, הקרב על "הפילבוקס" והאירועים שהתרחשו לאורך "דרך הביטחון".
בית יד לבנים – בבניין התיאטרון העירוני של חולון שוכן "בית יד לבנים" להנצחת החללים תושבי העיר חולון ובו לוח אלקטרוני המציג מידע על כל אחד מהחללים.
שרידי שכונת מולדת סמוך מדרום לפארק פרס. במקום מגדל מים, הריסות מבנים ושלטי הסבר אודות השכונה ודרך הביטחון. מעט מזרחה משם, ליד מחלף חולון מזרח, נמצאת עמדת הבטון שהגנה על השכונה.
פארק הנוער, ה"פילבוקס" והמצודה הערבית – פארק ירוק ורחב ידיים המשתרע על גבעה בצפון מערב העיר. אתר היסטורי המסמל את המאבק להישרדותה של העיר בזמן מלחמת העצמאות. המצודה הערבית משמשת בתור אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות שלחמו להגנת העיר מפני הערבים.
אנדרטה לנופלים במערכות ישראל – מאת מיכאל קארה, במרכז העיר, מול בית העירייה.
המיצדית הטורקית – מבנה בן קומה אחת הנמצא מדרום לכביש יפו-ירושלים הישן (כביש 44). המבנה ניצב על גבי גבעת כורכר נישאה. המיצדית נבנתה באמצע המאה ה-19 על ידי השלטון העות'מאני, כחלק מניסיונם לשפר את הביטחון בדרך העולה אל ירושלים. במקור נבנו 17 מיצדיות כאלה, היום נותרו רק שלוש: המצדית בחולון, חורבת חרסיס בשער הגיא (מצפון לתחנת הדלק) ומבנה משטרת מחנה יהודה (לשעבר) הנמצא ברחוב יפו 107 בירושלים. בכל מיצדית כזו ישב משמר טורקי שעסק באבטחת הדרך ובעיקר באבטחת תנועת הצליינים ועולי הרגל.
אנדרטת השואה – שישה מיליון אורות של רחל כספי ברחוב המלאכה פינת שדרות ירושלים.
אנדרטה לילדים שנספו בשואה – מיליון וחצי גולות ביוזמת ציפי קיכלר ברחוב משה שרת.
פארק פרס – הפארק הגדול ביותר בחולון. נקרא על-שם שמעון פרס בעודו בחיים. ממוקם מדרום לשכונת קריית שרת. במרכזו אגם מלאכותי עם מגוון סירות לשיט, מפל ואמפיתיאטרון בו מתקיימים מופעים. בשנת 2015 נחנך בתחום הפארק מרכז בילוי ומסחר הנושא את השם "לה-פארק", ובו מסעדות וחנויות. מוזיאון הילדים חולון, היכל הספורט טוטו חולון ומתחם ההחלקה על הקרח Ice Peaks נמצאים אף הם בתחום הפארק.
הגן היפני – הגן אשר עוצב על ידי האדריכל חיים כהנוביץ מעוצב כגן יפני מסורתי וכולל מוטיבים עיצוביים מהמזרח הרחוק. נמצא בשדרות ירושלים.
גן פסלים מיצירותיו של הפסל הישראלייגאל תומרקין – ממוקם ברחוב ויצמן 61, בסמוך למבנה בו נפתח המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס. הגן הוקם בשנת 1971 ועוצב כשורה של חללים התחומים בקירות בטון, ביניהם פזורים כ-20 מיצירותיו של תומרקין.
הגן הקוריאני – נמצא ברחוב ברקת פינת לבון. זה גן יחיד במינו ובתוכו 13 פסלי טוטם. הגן נחנך ב-2003 כביטוי לקשרי הידידות שנוצרו בין העיר חולון והעיר אנדונג בקוריאה. פסלי העץ המגולפים מאפיינים את המסורת הקוריאנית.
בעיר קיימים 51 גני סיפור הפרושים בכל רחבי העיר. הגנים הוקמו בין השנים 2000–2016. כל גן סיפור מוקדש ומפוסל לפי סיפור ילדים ישראלי, כדוגמת גינת הגמדים, הכינה נחמה, דירה להשכיר, דודי שמחה, המפוזר מכפר אז"ר ושמוליקיפוד. רק שלושה גנים (הנסיך הקטן, העץ הנדיב, המומינים) קשורים ליצירות של כותבים זרים.
ברחוב מוטה גור בקריית פנחס אילון נמצא אשכול ובו שמונה סיפורים.
בחורשת היובל (רחוב משה דיין) נמצא אשכול ובו ארבעה גנים: הנסיך הקטן, הדינוזאור של דודו, המטריה הגדולה של אבא, איתמר פוגש בארנב.
בין הרחובות שנקר והשומרון נמצא אשכול ובו ארבעה גנים: האריה הרעמתן והג'ירפה גם, הזיקית, האוצר של צ'מבלו, "מה לעשות עם חתולה שכזאת?".
היכל טוטו חולון, אולם רב תכליתי המשמש כביתה של הפועל חולון בכדורסל החל משנת 2015.ימית 2000
כדורגל
בעיר פועלות ארבעה קבוצות כדורגל.
כדורסל
קבוצת הפועל חולון בכדורסל נוסדה בשנת 1947 והיא אחת משמונה קבוצות הייסוד של ליגת העל בכדורסל, כשזו הוקמה בראשית שנות ה-50. ברוב שנות פעילותה משחקת הקבוצה בליגה הבכירה, בראשית שנות ה-2000, לאחר שורת משברים כספיים ומקצועיים, ירדה הצלחת הקבוצה משמעותית. בעונות שלאחר מכן הצליחה הקבוצה להשתקם, אך בהיעדר תמיכה מן העירייה לא הייתה יכולה להשתתף בליגה הגבוהה ונשארה בנמוכה הרבה יותר. בשנה שאחר מכן עלתה לליגת העל ושיחקה בה ואף זכתה שנה לאחר מכן באליפות ליגת העל בכדורסל, לראשונה בתולדותיה. עונה לאחר מכן ב-2008–2009 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בגביע המדינה.
ובעונת 2017–2018 היא זכתה שוב בגביע המדינה.
אצטדיון הלוחמים – באצטדיון זה משחקת הפועל צפרירים חולון, מכיל 3,000 מקומות ישיבה.
פארק המים "ימית 2000" – פארק מים מהמשוכללים בארץ, כולל 3 בריכות שונות – אולימפית פתוחה, בריכה מקורה, ובריכת מנויים. עוד ישנן מגוון של 20 מגלשות אקסטרים למבוגרים וילדים.
היכל טוטו חולון – היכל ספורט רב תכליתי בעל קיבולת של 5,500 מושבים, הממוקם בפארק פרס בעיר. משמש כאולמה הביתי של הפועל חולון בכדורסל החל משנת 2015.
היכל הכדורסל אחד במאי הידוע בתור אולם הפחים – אולם הכדורסל המקורה הראשון בארץ, הממוקם ברחוב אחד במאי 38. שימש כאולמה הביתי של הפועל חולון בכדורסל בין השנים 1953–2015.
חולון היא עיר נוחה למדי מבחינת תחבורה ציבורית. כ-22 קווי אוטובוס של חברת אגד, כ-9 קווים של חברת דן וכ-7 קווים של חברת מטרופולין משרתים את העיר ומחברים אותה עם ערי הסביבה. בנוסף, ישנם 4 קווים פנימיים העוברים ברוב השכונות בעיר כאשר שניים מהם מופעלים על ידי אגד והשניים האחרים על ידי מטרופולין.
החל מקיץ 2009 הופעל בעיר קו לילה לתל אביב, כחלק מפרויקט של משרד התחבורה. נכון לשנת 2010, ישנם 2 קווי לילה הפועלים בעיר, ומכסים את רוב שטחה. שני הקווים מופעלים על ידי חברת אגד.
רוב האוטובוסים בחולון, יוצאים משכונת קריית שרת, אשר שם נמצא מסוף קריית שרת. לשם יוצאים ומגיעים 2 אוטובוסים פנימיים למסוף וולפסון, אוטובוסים לתל אביב, אזור, בת ים וראשון לציון.
כמו כן, במסגרת פרויקט הרכבת הקלה המתוכננת בגוש דן, ישרת את העיר הקו הירוק של הרכבת הקלה ויחבר אותה עם תל אביב. בחולון יהיו לקו שתי שלוחות: אחת שתחצה את העיר מצפון לדרום ותסתיים בקניון הזהב בראשון לציון, ושלוחה שנייה שתעבור ברחובות סוקולוב ושד' ירושלים.
כבישים בין-עירוניים
חולון תחומה בין שלושה כבישים בין-עירוניים:
כביש 4 ("גהה") – עובר בגבולה המזרחי של העיר. בקיץ 2010 נפתח חלקו הראשון של מחלף השקמה (מחלף חולון מזרח), המחבר את העיר ישירות לכביש ומהווה כניסה נוחה לעיר ולאזור התעשייה ממזרח. חלקו השני של המחלף, המאפשר כניסה לחולון מכביש 4 מצפון, נפתח בפברואר 2011. יציאה מהמחלף לכביש 4 בכיוון צפון טרם הוקמה, ונמצאת בשלב התכנון.
חלקו הדרומי של כביש מספר 20 (נתיבי איילון) – עובר לאורך הגבול המערבי של העיר. מאז סלילתו מהווה הכביש את עורק התחבורה העיקרי לבאים וליוצאים מחולון. הכביש רצוף מחלפים לכל אורכו, דבר ההופך את התנועה בו לנוחה ומהירה.
כיכר הלוחמים היא מעגל תנועה בצפונה של העיר, המוכר בכינוי "כיכר הדמעות", בשל היותו גורם משמעותי בכישלון תלמידים במבחני נהיגה מעשיים הנערכים באזור. הכיכר היא אחד ממעגלי התנועה העמוסים בארץ.
כיכר סטרומה נמצאת במרכז העיר חולון, בצומת הרחובות דב הוז, סוקולוב, הנרייטה סאלד והאחד במאי. היא תוכננה ונבנתה בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-20, זמן קצר לאחר הקמת המועצה המקומית חולון. הכיכר הוקדשה בזמן הקמתה לזכרם של חללי אסון אוניית המעפילים סטרומה, ובשנת 1968 הוצבה במרכזה אנדרטה לזכר המעפילים שטבעו בים השחור.
שכונות בעיר
אגרובנק – נבנתה בשנות ה-30, כוללת את מרכז העיר, רחוב סוקולוב, ז'בוטינסקי וכיכר השבעה, הקרויה על שם שבעה נוטרים שנהרגו במלחמת העצמאות. מפעל לודז'יה המפורסם, היה ממוקם בה עד שנות ה-60, עת נהרס, ובמקומו נבנה מרכז מסחרי "צמרת", כיכר עירונית (כיכר צמרת) וקבוצה של בניינים רבי קומות. בשכונה גם מגדל מים מימי יסודה.
קריית עבודה – נבנתה בשנות ה-30, במרכזה נמצא רחוב ויצמן וגן הרצל הוותיק, ששוקם ונבנה מחדש בשנת 1996.
גרין – השכונה הראשונה של חולון, נמצאת ממזרח לרחוב המעפילים. בין הבתים הפרטיים שבה, ניתן למצוא עד היום כמה מבתיהם של מייסדי העיר, ביניהם ביתו של שלמה גרין, שנשמרו כמעט בשלמותם.
שכונת עם – נבנתה בשנות ה-30, ממזרח לשכונת גרין וממערב לשד' קוגל. בשכונה נמצאת "כיכר סטרומה" ובה אנדרטה לנספים באוניה סטרומה, מעשה ידי הפסל אנדריי רבס.
"מחווה לאלירן", פסל של מימי רוזנברג, כיכר קראוזה, חולון.
שיכון "המפדה האזרחי" (מפדה) - נבנה על ידי חברת "המפדה האזרחי" בשנים 51–1950 ובו 500 יח' דיור צמודות קרקע בבתים דו-משפחתיים על שטח של כחצי דונם לכל משפחה. הרב המכריע של תושבי השכונה המקוריים היו עולים חדשים יוצאי פולין והשפה הפולנית הייתה השפה השלטת בשכונה בשנותיה הראשונות. במרכז השכונה נמצא "הגן הכחול" שנקרא כך על שם הצמחייה שנטעה בו ושברובה כללה שיחים ועצים בעלי פרחים כחולים. האגם המלאכותי שהיה קיים בגן בשנותיו הראשונות נסתם ומולא בחול מאוחר יותר. בפתח הגן ברח' טהון נמצא ה"קיוסק" שבו מכרו גזוז בטעמי פטל ולימון ומיני מתיקה שונים. השכונה תחומה ברחובות יהושע טהון מצפון ופרופ' שור מדרום ומצד מערב בשד' ירושלים. רבים מהבתים המקוריים שהורחבו עם השנים, נהרסו מאוחר יותר ובתים חדשים וגדולים בהרבה נבנו במקומם, אבל איסור בנייה גבוהה שימר את האופי המיוחד של השכונה - בתים נמוכים טובלים בירק, וסמטאות רבות לאורך הרחובות הראשיים, בדומה לשכונת נווה ארזים הסמוכה. על פי עדותם של תושבים ותיקי השכונה האזור שנחשב למפדה האזרחי כלל גם את השיכונים בצד המזרחי של רחוב פרופסור שור, עד צומת רחוב הנביאים בצפון, וכל מה שממזרח להם, קרי מתחם הצריפים הגרמנים [כיום "וילות"], ובנוסף השיכונים בצד הצפוני של רחוב הנביאים, עד הקו הדמיוני, דרום-צפון, שגובל במרכז הקהילתי נווה ארזים. ממזרח לגבול זה, כולל השיכונים שסביב רחוב ישעיהו וירמיהו - נחשב לנווה ארזים [פעם - בלוקונים].
שיכון פרוגרסיבים - שכונה של בתים דו - קומתיים בעלי כניסה אחת או שלוש שנבנתה באמצע שנות ה-50 ונקראה כך על שם המפלגה הפרוגרסיבית שביתה היה בשכונה. השכונה נתחמת על ידי שד' ירושלים ממערב, רח' יהושע טהון מדרום ובית הספר החקלאי "מקוה ישראל" מצפון.
רסקו א',ב',ג' – צפונית לרח' ההסתדרות ומשני צידי רחוב גאולים המחלק את השכונה ל-ב', ול-א' ו-ג', מסמלת את ההתפתחות המואצת של העיר, בשנות ה-60. נקראה על-שם חברת רסקו שבנתה את השכונה.
כיכר צמרתתל גיבורים – נבנתה בשנות ה-50 סביב גבעת הפילבוקס, לזכר הלוחמים שנפלו במלחמת העצמאות בקרב לשחרור הגבעה. בהמשך ניטע פארק הפילבוקס שמהווה את הפארק השני בגודלו בעיר ואחד היפים בה. קבוצת צפרירים חולון הוותיקה הוקמה בשכונה ואימוניה התקיימו ב"מגרש הפחים" האהוב שבמרכז השכונה, במשך שנים רבות. במהלך השנים התרכזה בשכונה אוכלוסייה דלת אמצעים. בשנות ה-90 התקיים ניסיון מוצלח לשקמה באמצעות מיזמי מגורים "חולון הירוקה", "חולון הצעירה", ועוד מיזמי נדל"ן נוספים שבמסגרתם נבנו בשכונה מספר רב של בניינים חדשים עם פתרונות דיור משתלמים ולא יקרים. כמו כן, שכונת תל גיבורים מוכרת בזכות משרד הרישוי אשר נמצא מזרחית לפילבוקס. במזרח השכונה, בסמיכות לנתיבי איילון ומשרד הרישוי נמצא ה"קאנטרי קלאב" של חולון. כמו כן, המרכז הרפואי וולפסון נמצא בגבולה המערבי של השכונה עם העיר בת ים. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בתל גיבורים 13,103 נפש.
מולדת / גבעת חולון – מולדת הייתה אחת השכונות הראשונות בחולון, הוקמה בחולות שבדרום מזרח העיר, אך ננטשה בסוף שנות ה-40. במרחק לא רב משרידי "מולדת" ההיסטורית, מדרום לשכונת קריית שרת, הוקמה שכונה מבודדת, המורכבת מקומץ בתים חד-קומתיים, שקיבלה את הכינוי "גבעת חולון". אל השכונה מוביל כביש סלול היוצא מרח' דוד אלעזר. מדרום לשכונה ממוקם בית המטבחיים של העיר, ולצידו עובר כביש אספלט שהתחבר בעבר לשכונת נווה אליהו בראשון לציון, אך עקב הזנחה כוסה בחולות, ואינו בשימוש יותר. עתידם של דיירי שתי השכונות הללו להתפנות[22]על פי הוראות תוכנית ח' 500, לשם יצירת פארק חולות עירוני.
ג'סי כהן – נבנתה בשנות ה-50 כשכונה לשיכון עולים. במשך שנים רבות בגלל אוכלוסיית העולים שבה, רכשה השכונה מעמד של שכונת מצוקה. בסוף שנות ה-90, נבנתה בצידה המזרחי שכונה חדשה בשם "נאות בן-גוריון" שמהווה למעשה את ג'סי כהן החדשה. מקס וג'סיקה כהן היו עסקנים ונדבנים יהודים מארצות הברית, שתרמו למטרות שונות בחולון בתחילת שנותיה של המדינה. על שמם נקראה השכונה שנבנתה על ידי אגף השיכון במשרד העבודה, ונמסרה לטיפולה של חברת עמידר.
נווה-פנחס – שכונה שומרונית, נוסדה ב-1954. שוכנת דרומית מזרחית לקריית שרת, סמוך לנווה ארזים ונאות יהודית.
נאות רחל – נבנתה בשנות ה-60 בגבול המערבי של חולון, כשבמרכזה מרכז מסחרי גדול. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בנאות רחל 17,372 נפש.
קריית שרת – השכונה הדרום-מזרחית בחולון, נבנתה בשנות ה-50. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בקריית שרת 24,930 נפש, ולפיכך היא השכונה הגדולה ביותר בחולון. השכונה נקראת על שם ראש הממשלה השני של ישראל, משה שרת. את השכונה חוצה רחוב קרן היסוד ממזרח למערב. הרחובות המרכזיים בשכונה הם רחוב דוד אלעזר, שמהווה את הגבול עם שכונת פנחס אילון, רחוב אלופי צה"ל ורחוב מפרץ שלמה. האתרים המרכזיים בשכונה הם בית שטיינברג (תיאטרון וספרייה), מרכז פיס קריית שרת, מנש"ה - מרכז הנוער שער האריות, פארק פרס, ימית 2000 - פארק המים הגדול בישראל והמרכז מסחרי קריית שרת. בשכונה יש שלושה בתי ספר יסודיים, ו-3 בתי ספר על - יסודיים של "קמפוס קריית שרת" הכוללים 2 חטיבות ביניים, ותיכון במרכז השכונה. בשכונה נמצא מסוף אוטובוסים גדול אשר אליו מגיעים ויוצאים אוטובוסים לתל אביב, לראשון לציון, לאזור, לבת ים, וכן 2 קווים פנימיים.
קריית בן-גוריון – שכונה גדולה בדרום העיר חולון, הגובלת באזור התעשייה המערבי של ראשון לציון. השכונה הוקמה בתחילת שנות ה-80 ונחשבה לשכונת יוקרה. לפי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון, נכון לשנת 2003, התגוררו בקריית בן-גוריון 18,096 תושבים, והיא אחת השכונות הצפופות באזור המרכז.
נאות יהודית – שכונה קטנה המונה רק שלושה רחובות: מרבד הקסמים, מעלות ואנה פרנק. נבנתה בסוף שנות ה-70 ונמצאת כחוצץ בין קריית שרת לנווה ארזים. בתחום השכונה נמצא גן הקקטוסים המפורסם של חולון שנחשב לאחד מגני הקקטוסים המגוונים בעולם.
נווה ארזים – השכונה מהווה מובלעת בתוך אזור התעשייה, במרכזה עמדה בשנות ה-50 המעברה הגדולה בחולון ומהגדולות בארץ ("הבלוקונים") ובה שכנו עולים חדשים מעיראק, פרס ותימן. בהקמתה מנתה 600 משפחות ובשיאה - 1000[23]. כיום נווה ארזים היא ברוב שטחה שכונת וילות, אך כוללת גם בנייני שיכון ברחוב המרכזי של השכונה - רחוב ירמיהו. שמות הרחובות בשכונה לקוחים משמות אישים בתנ"ך - דוגמת אבשלום, יעל, ישעיהו, דבורה וכו'.
קריית מיכה - מובלעת בשטח העיר בת ים, השייכת לחולון, ובה נמצאת קריית ספורט והאצטדיון הדרומי של העיר. עד לסלילת כביש איילון דרום, השכונה הייתה מחוברת ישירות לחולון דרך רחוב התנאים. השכונה החלה להתפתח בשנות ה-90 של המאה ה-20, וכיום מתגוררים בה כמה מאות תושבים. בשכונה מספר רחובות והראשי שבהם רחוב התנאים, שבמרכזו ניצב גשר להולכי רגל המקשר אותה עם שכונת ג'סי כהן שמעבר לנתיבי איילון. עקב ניתוקה של השכונה משאר חולון, עלו בשנים האחרונות הצעות להעבירה לבת ים, או לסלול דרך שתחבר אותה מחדש עם חולון.
קריית רבין – בנייתה החלה בסוף שנות ה-90, ועדיין לא הסתיימה. ממוקמת מצפון לקריית בן-גוריון וממזרח לשכונת ג'סי כהן.
נווה רמז – השכונה נמצאת בין שכונת קריית רבין לבין קריית פנחס אילון. בחלק המזרחי שלה נמצא בית הספר ע"ש גולדה מאיר ומועדון "בריזה". בחלקה המערבי היא גובלת עם רחוב אהרונוביץ', ובצפון היא גובלת עם רחוב הופיין. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בנווה רמז 7,136 נפש.
קריית פנחס אילון (ח'-300) – שכונה חדשה בחולון, משתרעת על פני שטח גדול - מצפונית לשד' מנחם בגין ומרח' דוד אלעזר מערבה ועד מתחם ביאליק הנמצא דרומית לביטוח לאומי החדש, כמחצית משטח השכונה נבנה עד כה בבנייני מגורים בני 10 קומות ומעלה. במרכזה נמצא קניון חולון והמדיטק, השכונה תחומה במסלול ההליכה ושביל האופנים המכונה "גולדה".
שיכון ותיקים – השכונה נמצאת בין שכונת ג'סי כהן לבין נאות רחל והמרכז. היא כוללת בעיקר בתים פרטיים. בחלקה המערבי היא גובלת עם רחוב אילת ובמזרח עם רחוב אהרונוביץ', בצפון עם רחוב הופיין ובדרום עם רחוב ג'סי כהן. בשכונה נמצא מוזיאון תיאטרון הבובות ובית הספר גורדון.
ח'-501 (מגדלים בשדרה) – רוב השכונה כבר בנויה אך עדיין נמצאת בתהליכי בנייה. היא תחומה בין הרחובות שד' גולדה מאיר, פיכמן, ההסתדרות ודגניה. השכונה כוללת בניינים רבי קומות משני צידיה של שדרה שתשתרע מצפון לדרום. בקצה השכונה, מול קניון חולון, נבנה מרכז מסחרי חדש בשם "נתנאל בשדרה".
ח'-370/4 "קריית רבין מזרח" – השכונה נמצאת בדרום מערב העיר, בין הרחובות ברקת ממערב, משה דיין מדרום, פנחס אילון ממזרח ושדרות בגין מצפון. שטח התוכנית 169 דונם. את השכונה תחצה שדרה אלכסונית שתתחבר לפארק החולות המתוכנן במסגרת תוכנית ח'-500[24].
שכונות בתכנון:
ח'-500 "דרום חולון" – תוכנית מתאר לעתודות הקרקע המשמעותיות האחרונות בדרום העיר. חלקה הצפוני של התוכנית גובל בשכונת קריית אילון (ח-300), בדרום גובלת התוכנית עם ראשון לציון, במערב בבת-ים ובמזרח - בכביש 4[25]. שטח התוכנית כ-4070 דונם. כ-1000 דונם יתפסו השטחים הפתוחים, מתוכם על כ-400 דונם ייבנה "פארק החולות", שבו יישמר השריד האחרון של החולות הנודדים שהעיר בנויה עליהם.
נתוני האוכלוסין מבוססים על המפה "אוכלוסיית חולון שנת 2003 לפי אזורי שירות" מהשנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004.
ערים תאומות
המזרקה בגן ערים תאומות בחולוןגן ערים תאומות בחולון, הממוקם בכיכר הלוחמים. בגן סמליהן של חולון וארבע הערים התאומות שלה, ללא אנשאן, אשר הברית עמה נחתמה לאחר הקמת הגן. מימין לשמאל: מיטה-ברלין, דייטון, חולון, סירן, האן-מונדן
צרפתסירן, צרפת (הכיכר המרכזית בשכונת נאות רחל, כיכר סירן, נקראת על שם העיר התאומה)
^דוח ועדת פיל, פרק ה, סעיף 4: "מנבאים שערים חדשות תצמחנה לאורך שפת החולות, מקום שבנוגע אליו לא יוכל איש לטעון... כי יהודי בא פירושו ערבי יוצא. ובאמת, כבר תוכנה תוכנית עיר שלמה על שטח עקר ושומם קצת דרומית ליפו, רבים מרחובותיה נסולו ורוצפו ומלאכת הבניין החלה". מובא בתוך: אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 321; עמ' 329, הערה 4: "הכוונה לחולון, שנוסדה בשנת 1936"
ישראל
ערך מורחב – סמל העיר חולון
מבט שולט מפארק הנוער והפילבוקס לכיוון צפון-מזרח. במרכז התמונה נראים נתיבי איילון
מגדל המים בשכונת מולדת הנטושה
גן סיפור והילד הזה הוא אני
גן סיפור העץ הנדיב
גן סיפור איתמר מטייל על קירות
גן סיפור חתונה בגינה
גן סיפור "הכינה נחמה"
סירן, צרפת (הכיכר המרכזית בשכונת נאות רחל, כיכר סירן, נקראת על שם העיר התאומה)
מיטה, ברלין, גרמניה (מ־1970).
דייטון, אוהיו, ארצות הברית
אנשאן, הרפובליקה העממית של סין (מ־2000)
אנדונג (אנ'), קוריאה הדרומית (הסכם שיתוף פעולה)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חולון
אתר האינטרנט הרשמי של חולון
סרטון המתאר את ההיסטוריה של חולון, סרטון באתר יוטיוב
שכונת קריית עבודה חוגגת עשור להקמתה, יומני כרמל 1946 (התחלה 5:53)
חולון (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
איזו עיר מובילה בנתוני הגיוס? ואיפה יש הכי הרבה קצינים ולוחמות?, באתר צה"ל, 13 במרץ 2022
.jpg){kind=link}
.jpg)
_-_2.jpg)
