גבריאל בן-שמחון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבריאל בן-שמחון

גבריאל בן-שמחון (נולד ב-3 במאי 1938), הוא סופר, מחזאי ופרופסור אמריטוס בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

גבריאל בן-שמחון נולד בעיר צפרו שבמרוקו, הסמוכה לפאס. אבי סבו, הרב רפאל יעקב בן סמחון, שימש דיין בעיר פאס. ספרו "בת רבים" שיצא לאור בג'רבא, תש"ו. כולל תשובות בהלכה, תקנות, ענייני קבלה, ושירי אהבה לארץ ישראל. אביו, דוד ציון בן-שמחון, היה נגר במקצועו שעסק בקבלה וראה בעלייה לישראל אקט משיחי, כתב פרושים רבים לספר הזוהר מבלי שזכה להוציאם לאור. אימו, רינה בן שמחון-עולייל, בוגרת "אליאנס", כתבה ספר בישול בשם "אוכל מרוקאי".

המשפחה עלתה לישראל ב-1947 באוניה "יהודה הלוי", אונית המעפילים הראשונה מצפון אפריקה. האוניה הותקפה ונכבשה על ידי הבריטים בלב הים, נגררה לחיפה ומשם הובלה לקפריסין. בהיותו בן עשר נשלח בן שמחון לארץ במסגרת עלית הנוער, עם אחיו הצעיר עמוס. שהה במוסד הילדים "מוצא" בהרי ירושלים, עד שהוריו עלו לארץ. אביו נלחם במלחמת העצמאות ולאחריה המשפחה התיישבה בחיפה. בצבא שירת בן-שמחון בצנחנים בגדוד 890 תחת פיקודו של רפול כמג"ד ואריק שרון כמח"ט והשתתף במלחמת סיני.

בשנים 1962-1956 למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית. ובשנים אלה פרסם את שיריו הראשונים במוספים לספרות של "דבר", "על המשמר", "מעריב" ובכתבי העת לספרות ואמנות "גזית" בעריכת גבריאל טלפיר ו"קשת" בעריכת אהרן אמיר. בשנת 1965 זכה בפרס קרן "אנה פרנק" על ספר שיריו "ימות שקט וחול" בהוצאת מחברות לספרות. עד 1964 לימד ספרות ומקרא בסמינר הקיבוצים בתל אביב ובין 1964 ל-1967 עסק בכתיבה עיתונאית כחבר מערכת "מעריב". רשמיו ממלחמת ששת הימים הופיעו ב"מעריב" ובספר "לא על החרב לבדו" בעריכת רפאל בשן. ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים, נסע ללימודים לפריז, שם בשנים 1971-1967 השלים באוניברסיטת הסורבון דוקטורט בתיאטרון וקולנוע ובמסגרתו סטאז' בבימוי בטלוויזיה הצרפתית (O.R.T.F). נושא הדוקטורט היה: "הטרגדיה היוונית והקולנוע" בהדרכתו של פרופסור שרל דידאיאן (Charles Dedeyan) .

בשנת 1972 הוזמן על ידי דיקן הפקולטה לאמנויות, פרופסור משה לזר, ללמד תיאטרון וקולנוע והיה ממייסדי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. התחיל ללמד כמרצה וב-1976 מונה למרצה בכיר, ב-1993 מונה לפרופסור חבר, ב-2000 לפרופסור מן המניין. בשנת 2006 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. גבריאל בן-שמחון שימש כראש החוג לקולנוע ותקשורת במכללה למורים דתיים ע"ש רא"מ ליפשיץ בירושלים. הוא לימד קולנוע גם ב"בית צבי" ובמכללה לאפנה "שנקר" ברמת גן, וכן בטכניון ובאוניברסיטת חיפה, היה מרצה אורח בחוג לקולנוע באוניברסיטאות קליפורניה בלוס אנג'לס (1984), USC ‏ (2002), ניו יורק (1984, 2002, 2005) וקורנל (2004-5).

בשנות השבעים יחד עם התסריטאי הבריטי לואיס גריפר הקימו וניהלו במחלקה לדרמה בטלוויזיה הישראלית פרויקט ייחודי לכתיבת דרמות טלוויזיה בנוסח תיאטרון הכורסה של הבי.בי.סי, הזמינו סופרים ישראלים לכתוב לטלוויזיה, סייעו, ערכו וליוו את הכתיבה עד שלבי ההפקה והבימוי.

בן-שמחון עסק בכתיבה פובליציסטית, ובעקבות רצח רבין כתב טור שבועי בעיתון "דבר ראשון" בעריכת רוביק רוזנטל (1995-1994).

ב-1995 הוענק לו התואר "יקיר העיר חולון" מטעם עיריית חולון.

מוחמד אלמדלאווי, פרופסור מאוניברסיטת רבט במרוקו, תרגם כמה מסיפוריו של בן-שמחון לערבית וגם פרסם אותם בכתבי עת במרוקו[1].

גבריאל בן-שמחון נשוי לאילנה, לבית פרייטג, מורה לספרות במקצועה, אב לבת ושני בנים, וסב לארבעה. בתו, רחלי פליישון, היא סופרת ילדים.

מחקר

בן-שמחון עוסק בחקר הקולנוע האיטלקי ובפרט הקולנוע של מיכלאנג'לו אנטוניוני, פדריקו פליני ופייר פאולו פאזוליני. פליני היה מרכז העיסוק והעיון של בן-שמחון, ועליו כתב את מרבית מאמריו וכן את ספרו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33536711גבריאל בן-שמחון