הבית הלבן (חולון)
 | |
| שרידי המתחם בו שכן "הבית הלבן" בשנת 1948 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבנה |
| מיקום | חולון |
| מדינה |
 ישראל |
הבית הלבן הוא כינוי שניתן בתקופת מלחמת העצמאות על ידי לוחמי ארגון ההגנה בחולון למבנה גבוה אשר ניצב במרומי הגבעה של שכונת תל א-ריש הערבית. מן המבנה, שהשקיף על כל שכונות העיר חולון, נורתה אש מקלעים בלתי פוסקת לעבר בתי התושבים. ב-17 בינואר 1948 הצליחו לוחמי ההגנה לפוצץ את המבנה ולפגוע משמעותית באיום של יפו הערבית על חולון.
הקמת עמדות צליפה לעבר בתי העיר חולון
עם פרוץ מלחמת העצמאות עבר קו החזית בין חולון ובין יפו בתווך שבין שכונת גרין היהודית ובין הכפר תל א-ריש הערבי. הערבים הקימו מספר עמדות, אשר נבנו בנקודות ששלטו על בתי העיר היהודית. שתי העמדות העיקריות הוקמו באתר "החירבה" ששכן במזרח תל א-ריש, על גבול שכונת גרין, וב"בית הלבן", בית בן שלוש קומות שניצב במרכז הכפר בנקודה הגבוהה ביותר בתל א-ריש, עליו הוצב מקלע מסוג שפנדאו[1]. בנוסף נורתה אש גם מעמדות ירי מאולתרות, דוגמת צלף ערבי שירה מראש עץ תמר וחוסל בצרור של תת-מקלע 'לואיסגן' בידי משה תם[2].
ב-12 בדצמבר 1947 החלו הלוחמים הערבים להטריד באש את תושבי חולון, ובתגובה התקיפו אנשי ההגנה ב-14 לחודש את העמדות הערביות. חולייה של שבעה אנשי הגנה הצליחה לכבוש ולפוצץ את עמדת "החירבה"[3], אולם המשך ההתקפה אל בין בתי הכפר תל א-ריש נכשלה. עמדת המקלע הערבית שהוצבה על גג "הבית הלבן" המשיכה לגבות קורבנות מתושבי חולון היהודית.
רב-סרן אלכס צ'רנוביץ (צור), מפקד חזית חמש, תיאר את עוצמת הבעיה שהיווה הבית הלבן מנקודת מבטם של מגיני חולון[4]:
הבית הגדול בן שלוש הקומות היה מרכז הצליפות מתל א-ריש ובו שכן גם מטה האוייב. כמה קללות אין אונים שילחנו בבית זה, שגרם לנו אבדות מרובות, אך אי אפשר היה להגיע אליו, כי הוא נמצא מאחורי הקווים.. החלטנו לפוצצו ויהי מה.
ההתקפה של לוחמי ההגנה
היוזמה לביצוע ההתקפה
במחצית חודש דצמבר 1947 הגיע לחולון לוחם בשם יעקב נונברג[5], אשר כונה בשם "יענקלה החבלן"[6]. לאחר שעסק בהנחת מוקשים לאורך גבול העיר חולון, שכנע את מפקדי ההגנה במקום בצורך לצאת אל שטח האויב ולפוצץ את העמדות השולטות על העיר. בעקבות היוזמה שהעלה יצאה ב-24 בדצמבר 1947 המתקפה הראשונה כנגד עמדת "החירבה", והצלחתה שכנעה את מפקדי העיר לצאת למבצע גדול יותר על מנת לפוצץ את "הבית הלבן"[6].
הסיור המקדים
יומיים לפני מועד הפשיטה יצאה מחולון חולייה בת שישה לוחמים לפעולת סיור שנועדה לבדוק את דרכי ההגעה לבית הלבן. החולייה יצאה בשעת החשיכה, והקיפה דרך חולות הדרום את היישוב הערבי על מנת להגיע אליו מכיוון מערב. אחד מחברי החולייה תיאר את הדרך אותה עשו הלוחמים במהלך פעולת הסיור[7]:
...הגענו עד לעמדה הקיצונית הקרובה לבת-ים. ראינו את החולות והלכנו בכיוון לכפר. ההליכה הייתה מהירה וקשה, החול הכביד. משב הרוח רענן אותנו והמשכנו להתקדם. לפתע נורתה יריה אלינו. נצמדנו לקרקע. סבורים היינו: גילו אותו! אך השקט מסביב לא אישר את זאת. המשכנו להתקדם. עברנו בין הבתים הראשונים של הכפר והגענו לפרדס הסמוך לבת ים. בקצה הפרדס הייתה גדר דוקרנית ובאחת מפינותיו עמדה שקמה גבוהה המשקיפה על כל סביבתה.
מפקד הסיור הורה ללוחמים לתפוס מחסה, והוא טיפס לראש העץ על מנת לצפות לעבר הבית הלבן. שניים מן הלוחמים אבטחו את הדרך דרכה הגיעו למקום, ושלושת האחרים שכבו בין השיחים שלמרגלות עץ השקמה. לפתע הופיע במקום פטרול שכלל שלושה לוחמים ערבים, אשר לא הבחין בלוחמים השוכבים בדממה. אחד הלוחמים הערבים עמד למרגלות העץ והטיל את מימיו על הלוחם היהודי ששכב למרגלותיו מבלי שהבחין בו[7].
איש לא נע ולא זע. אולם, אך גמר הערבי את "מלאכתו", נשמעה מעל העץ פקודה תקיפה: "אש!" שלושת הערבים נפלו כקמה לפני קוצר. לשמע היריות פתח עלינו אש חזקה השפנדאו הערבי מהבנין שנועד לפיצוץ. המ.מ. קפץ מהעץ וצעק: "אחרי!" השפנדאו יורק צרורות אש בלתי מכוונות ואנחנו נסוגים אל גוש הבתים.
לוחמי ההגנה הצליחו לסגת ללא כל פגע ולחזור לגבולות העיר חולון עם המידע שצברו במהלך הסיור. מידע זה אפשר להשלים את אחרוני הפרטים שנדרשו לצורך תכנון הפעולה לפיצוץ הבית הלבן[7].
ההתקפה
במוצאי שבת, 17 בינואר 1948, יצאה מחולון "הפלוגה המיוחדת" שהורכבה מיחידה מוגברת של לוחמי חטיבת גבעתי. החיילים עשו דרכם במסלול העוקף שאותר על ידי הסיור המקדים, תוך שהם עוברים בשטחי הפרדסים שהיו נטועים בשולי שכונת תל א-ריש[8]. היחידה כללה שלושה כוחות מסתערים וכוח של חבלנים נושאי חומר נפץ[8].
בשעה 02:45 הגענו אל הבית, והשתלטנו על צדו המערבי. חדרנו דרך המסדרון ובקרב קצר עם חוליה ערבית גברנו עליה. בחצר הורגשה התרוצצות רבה של הערבים ואנו כיסינו אותם באש. בו בזמן חדרו החבלנים אל הבית, הניחו את חומר הנפץ, ואנחנו נסוגנו. ששה פיצוצים אדירים נשמעו והבית התמוטט על צוות המקלע שבו.
"יענקלה החבלן" תיאר את השלב בפעולה בו פוצץ הבית הלבן[9]:
הייתי כבר במרחק כעשרה צעדים לפני המטרה ופתאום הופיע לידי ערבי נושא רובה בידו. הוא ממהר לעמדה שנתקפה באותו זמן על ידי כיתת החיפוי שלנו. הוא מסתכל עלי וחושב אותי לאחד משלהם, כי הופעתי מהעורף, חבוש כפיה... הערבי חוסל. הרמנים תפסו בינתיים את הבית - ואז הגיע תורי לפעול. הסבלים הכניסו את החומר, אני מסדר את הכל ומתכונן להדליקו... אני מדליק ופוקד לסגת. כיתת החיפוי מתחילה שוב בעבודתה - ואנו נסוגים... מאחורי אנו שומעים את קול הנפץ שמרעיד את הסביבה.
רב-סרן אלכס צ'רנוביץ, מפקד חזית חמש, תיאר את רגשותיהם של אנשי ההגנה שהמתינו במפקדה בחולון לתוצאות הפשיטה על הבית הלבן[4]:
ישבנו כולנו בציפייה דרוכה, שקט - וצליפות כרגיל. אולי נתפסו? אולי טעו בדרכם ולא נוסיף לראותם? ופתאום נזדעזע היקום! הסביבה הוארה כולה, רעמים אדירים והבהובי אורות, החלונות נרעדו ונשברו, הברק היכה בעיניים. ושוב, דממה מחרידה וציפייה המורטת את העצבים.
זו הייתה הפעם הראשונה בה הוצמד לכל אחד מן הכוחות המסתערים חובש עם תרמיל חובשים ואלונקה מתקפלת. בחולון הוקמו תחנת איסוף פצועים שאוישה בשני רופאים ושתי אחיות, וחדר ניתוח עם ציוד מלא, כולל רופא חירורג. אמבולנס מיוחד הוכן על מנת לפנות פצועים קשה לבית החולים בתל אביב. הפעולה המוצלחת, בה לא נפגע איש מן הלוחמים, סוכמה בדו"ח השירות הרפואי במילים: "היינו 'מחוסרי עבודה', איש לא נפגע והכל עבר בשלום ובהצלחה. אך ההכנות שעשינו היו גדולות"[8].
בעקבות הקרב
פיצוץ 'הבית הלבן' פגע קשות המוראל הכוחות הערבים ביפו. הייתה זו אחת הפעולות הראשונות בהן הצליחו כוחות ההגנה לחדור ללבו של יישוב ערבי צפוף ולפוצץ מבנה גדול ומבוצר על יושביו. בשיחות טלפון פנימיות של תושבים ערבים, שנקלטו על ידי אנשי המודיעין של ההגנה, נאמרו משפטים דוגמת "דיברתי עם אדם שחזר מתל א-ריש, והוא סיפר שהיה שם דבר איום", "בערך 500 יהודים עם נשק אוטומטי התקיפו אמש את תל א-ריש, לאיש מהם לא היה רובה, הם נשאו אך ורק נשק אוטומטי", "המצב היה בכל רע. לא היה שם אפילו רופא ואי אפשר היה להגיש עזרה"[7].
הפעולה המוצלחת לפיצוץ "הבית הלבן" נקראה בשם "פעולת חנן", לזכרו של חנן סרי[10] אשר לחם בחזית תל א-ריש ונהרג בירושלים ב-1 בפברואר 1948[9].
פיצוץ "הבית הלבן" שיתקה את אש הערבים, אולם בתוך זמן קצר הקימו תושבי תל א-ריש, בסיוע חיילי הצבא עיראקי שהוצבו בכפר, עמדה מבוצרת חדשה (הפילבוקס) במרומי התל וחידשו את המתקפה על חולון[11].
האתר כיום
מבנה "הבית הלבן" אינו קיים עוד, ועל המקום בו עמד בנויה כיום הגימנסיה על שם חיים הרצוג[12]. מול הכניסה לבית הספר, על חומת הכורכר שהקיפה בעבר בית באר בתל א-ריש, הותקן ביוזמת ארגון יוצאי ההגנה בחולון שלט הנצחה למבנה "הבית הלבן" וללוחמים שסיכנו את נפשם על פיצוצו ועל הגנת העיר חולון[13]. נוסח הכיתוב על השלט שגוי, והוא מציג בטעות את תאריך הפעולה לחיסול עמדת "החירבה" (מבצע כרמי) במקום את תאריך הפעולה להשמדת הבית הלבן (מבצע חנן).
לקריאה נוספת
- יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, 1951
- רמי אהרון, "הבית הלבן" - בית המפקדה הערבית, בתוך: אתרי ההגנה בחולון, בהוצאת יוצאי ארגון ההגנה בחולון, עמ' 50–52.
- יענקל׳ה חבלן: קובץ לזכרו של קצין החבלה יעקב נונברג, יצא לאור בסיוע חזית 5, צ. ה .ל., 1949
- אריה חורשי, תל גיבורים, "ארצנו" מספר 1, חולון
- אברהם סלע (עורך), עירנו חולון במלחמת השחרור, עיריית חולון המחלקה לחינוך
קישורים חיצוניים
- הבית הלבן שאיננו עוד
- חולון במלחמת העצמאות
- החירבה
- יעקב (יענקלה) נונברג, באתר "יזכור"
הערות שוליים
- ^ אתרי ההגנה בחולון, עמ' 51
- ^ אריה חורשי, תל גיבורים, "ארצנו" מספר 1, חולון, עמ' 2
- ^ החירבה
- ^ 4.0 4.1 אתרי ההגנה בחולון, עמ' 52
- ^ יעקב (יענקלה) נונברג, באתר "יזכור"
- ^ 6.0 6.1 אריה חורשי, תל גיבורים, "ארצנו" מספר 1, חולון, עמ' 4
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, עמ' 297
- ^ 8.0 8.1 8.2 יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, עמ' 296
- ^ 9.0 9.1 אריה חורשי, תל גיבורים, "ארצנו" מספר 1, חולון, עמ' 6
- ^ חנן סרי, באתר "יזכור"
- ^ עירנו חולון במלחמת השחרור, עמ' 4
- ^ הגימנסיה על שם חיים הרצוג
- ^ הבית הלבן שאיננו עוד
31261033הבית הלבן (חולון)