בֵּיירוּת (בערבית: بيروت; בצרפתית: Beyrouth; בסורית: ܒܝܪܘܬ) היא בירתלבנון והגדולה שבעריה. מספר תושבי העיר רבתי, כולל הפרברים, עומד על כשני מיליון נפש ושטחה כ-20 קמ"ר, ובצירוף הפרברים – כ-67 קמ"ר.[דרוש מקור]
שמה של העיר הוא גלגול של השם הפיניקי הקדום בְּאֵרוֹת, ממנה הגיעה לבאר העברי. זה היה שמה של העיר הכנענית העתיקה שנבנתה במקום שבו נמצאת ביירות. ביירות שימשה בירת התרבות הערבית לשנת 1999 ובין היתר הוכרזה על ידיי תאגידשווייצרי כאחת משבע הערים המופלאות של העולם ב-2014.
העיר נוסדה על ידי הפיניקים. מועד ייסודה אינו ברור, אך יש עדויות ברשימות תחותמס השלישי, כי "בְּאֵרוֹת", היא ביירות, הייתה קיימת כבר בשנת 1500 לפני הספירה. כמו כן מופיע שמו של שליט "בארות" במכתבי אל עמרנה. באותה העת נודעה העיר כמרכז מסחר ובו נמל.
במאה השלישית לספירה שכן בעיר בית ספר מפורסם וחשוב ללימודי משפטים. בבית הספר לימדו המלומדים אנטוליוס ודורותיאוס אשר השתתפו בכתיבת החלק השלישי של קוד יוסטיניאנוס. רעידת אדמה שאירעה בעיר בשנת 529 הביאה לסגירת בית הספר והעברתו לצידון. בשנת 551 אירעה בעיר רעידת אדמה אשר גרמה לירידתה של העיר מגדולתה.
ימי הביניים
בשנת 625 כבשו הערבים את העיר. במאי 1100 נכבשה העיר על ידי הצלבנים. העיר הייתה רוזנות ("סניורה") עצמאית במסגרת ממלכת ירושלים הצלבנית עד לשנת 1291. העיר אמנם נפלה לאחר מצור שהוטל עליה על ידי צלאח א-דין בשנת 1187 אך שבה ונכבשה על ידי הצלבנים בשנת 1196. בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה עיר מסחר עם אירופה אך לא השתוותה בחשיבותה לעכו, יפו, צור, צידון וטריפולי. בשנת 1291 נכבשה העיר על ידי הממלוכים. במאה ה-14 חזרה הנוכחות הנוצרית לביירות שכן התחדש המסחר בין סוריה לקפריסין. קפריסין הייתה באותה העת ממלכה נוצרית. בביירות התמקמו סוחרים שהיו אזרחים של ממלכת קפריסין, וניתנו להם זכויות שונות אשר הבטיחו את רכושם וחופש הדת שלהם. בשנת 1517 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית. מאותה העת ואילך שלטו בעיר לפרקים אמיריםדרוזים. בשלוש מאות השנים הראשונות לשלטונה של האימפריה העות'מאנית על ביירות ירדה העיר ממעמדה ואילו כוחן של טריפולי וצידון עלה.
במלחמת האזרחים הלבנונית השנייה, בין השנים 1975–1992, נחלקה העיר לאזורים שונים אשר בכל אחד מהם שלטה מיליציה שונה, בעיקר לפי המאפיין האתני של תושבי אותה שכונה. כך למשל באזורים הנוצריים שלטו הכוחות הלבנוניים ואילו בשכונות השיעיות בדרום העיר שלטו הארגונים השיעייםאמל ולאחר מכן בלט גם כוחו של ארגון החזבאללה.
מלחמת האזרחים פגעה קשות בתשתית הפיזית והכלכלית של העיר. מלונות הפאר שהיו בעיר נהרסו ונזנחו, ורובעי המסחר והבילוי של ביירות בימי טרום-המלחמה נהרסו גם הם.
במבצע "שלום הגליל" בחודש יוני 1982 הגיע צה"ל לביירות, כיתר אותה והפגיז את מערב העיר (הרבעים המוסלמיים). טבח סברה ושתילה עורר סערה ציבורית גדולה וביקורת חריפה. בלחץ ארצות הברית יצא צה"ל מביירות ב-27 בספטמבר 1982.
לאחר המלחמה החל פרויקט שיקום נרחב של מרכז העיר ביירות, במימון סעודי ובהנהגתו של הפוליטיקאי הלבנוני רפיק אל-חרירי, שגם כיהן בתקופות מסוימות כראש ממשלת לבנון. תעשיית המלונאות בביירות השתקמה ובעיר הוקמו מלונות מפוארים, במיוחד באזור הצפון-מערבי של העיר. ביירות חזרה להיות יעד תיירותי מועדף על רבים מעשירי מדינות הנפט במפרץ הפרסי ואף על תיירים ממערב אירופה.
המאה ה-21
בשנת 2006, כחלק ממלחמת לבנון השנייה, הפציץ חיל האוויר הישראלי מבנים בדרום ביירות (בעיקר ברובע הדאחייה) אשר תפקדו כמעוזים ומשרדים של ארגון החזבאללה. המלחמה העצימה את המשבר הפוליטי שהחל להיווצר בלבנון עוד קודם לכן, וביירות כבירת לבנון הפכה מוקד להפגנות ולאלימות. המלחמה והמשבר הפוליטי הסבו נזק קשה לתיירות בעיר ולתשתית הכלכלית שלה. בקיץ 2007, שנה לאחר המלחמה, לא נרשמו במלונות העיר אלא תיירים מועטים, כמעט כולם לבנונים העובדים מחוץ למדינה. כמו כן נסגרו משרדים של חברות בינלאומיות שהעדיפו להעביר את משרדיהן למרכזים אחרים במזרח התיכון.
ב-4 באוגוסט 2020 אירע בנמל ביירות שבדרום העיר פיצוץ אדיר שגרם למותם של כ-150 בני אדם ואלפי פצועים. כתוצאה מהפיצוץ בנמל ביירות הנמל וסביבתו הקרובה נחרבו, והנזק לרכוש בכל רחבי הבירה הלבנונית נאמד ב-10–15 מיליארד דולרים אמריקניים.
ב-30 ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל - צה"ל תקף לראשונה מאז 2006 ברובע הדאחייה בביירות, פיצוצים עזים אירעו ולאחר מכן התברר שצה"ל התנקש בפואד שוכר - רמטכ"ל חזבאללה בפועל, בתקיפה חוסל גם יועץ של משמרות המהפכה האיראנים, נהרגו מספר אזרחים ויותר מ־80 נפצעו, קודם לתקיפה מדינות רבות ביקשו מאזרחיהן לעזוב את לבנון מיידית והכוננות הייתה בשיאה לאחר שישראל איימה בתגובה קשה לאחר טבח הילדים במג'דל שמס 3 ימים קודם לכן.
גאוגרפיה
מאפיינים טבעיים
כיכר נג'מה
ביירות היא עיר חוף השוכנת על חצי אי באמצעה של רצועת החוף של לבנון. הים התיכון תוחם את העיר מצפונה וממערבה, וגבולה המזרחי של העיר הוא נהר ביירות (אנ') שממזרח לו נישא רכס הר הלבנון. לעיר אין גבול דרומי טבעי והיא נתחמת מדרום על ידי הפרבר הדרומי הצמוד אליה.
מבחינה טופוגרפית העיר בנויה על שתי גבעות: אל-אשרפייה ואל-מציטבה. חופיה של העיר הם מגוונים ויש בהם סלעים, חול וצוקים.
שטחה של ביירות הוא 18 קמ"ר. יחד עם פרבריה, שטחה המטרופוליני של העיר הוא 67 קמ"ר.
חלוקה מנהלית
העיר ביירות מחולקת ל-13 רבעים[דרושה הבהרה] המחולקים לכ-50 שכונות.[דרוש מקור] פרט לרבעים אלה, לביירות יש פרברים רבים הצמודים לה ממזרח ומדרום אשר נחשבים במקרים רבים כחלק מהעיר, אף על פי שמנהלית הם אינם שייכים לעיר ביירות או למחוז ביירות (שמורכב מהעיר בלבד). על כן, הגדרת תחומי העיר נזילה ותלויה בנקודת מבט. בנוסף, מטרופולין ביירות כוללת גם ארבעה מחנות פליטים פלסטיניים.
רבעי ביירות
אל-אשרפייה – רובע מגורים ומסחר במזרח העיר המאופיין ברחובות צרים ומגדלי יוקרה
אל-באשורה – רובע במרכז העיר
אל-מדַוַר – רובע בצפון-מזרח העיר
אל-מזרעה – רובע גדול בדרום העיר
אל-מצֵיטְבה – רובע גדול בדרום-מערב העיר
אל-מרפא (הנמל) – רובע בצפון העיר הכולל את מתחם נמל ביירות
א-סייפי – רובע מגורים יוקרתי במזרח העיר: ברובע ישנן גלריות וחנויות אומנים ובשל כך נקרא גם לעיתים "רובע האומנויות"
מרכז העיר – המרכז השלטוני של העיר: ממוקם בצפון העיר, דרומית לנמל; במרכז ממוקמים מוסדות השלטון הלבנוניים והעירוניים
ראס ביירות – רובע גדול במערב העיר: זהו רובע תיירותי ומסחרי מאוד, אשר כולל חופי רחצה, טיילות וחנויות רבות, במיוחד ברחוב חמרא.
פרברי ביירות
בורג' חמוד – פרבר תעשייתי וצפוף צפונית-מזרחית לביירות, בעל אוכלוסייה ארמנית גדולה
סִן אל-פיל – פרבר עסקים ומגורים מזרחית לביירות
פֻרן א-שֻבאכּ – פרבר דרומית-מזרחית לביירות
א-שיאח – פרבר מגורים ועסקים דרומית-מזרחית לביירות
הפרבר הדרומי (אלצ'אחיה אלג'נוביה, או בהגייה הנפוצה: דאחייה) – פרבר שיעי גדול, הנמצא דרומית לביירות ובסמיכות לשדה התעופה; נמצאים בו מרכזיחזבאללה בביירות וכן מחנות פליטים פלסטיניים ובחלקיו המזרחיים מתגוררת גם אוכלוסייה נוצרית
אוכלוסיית המטרופולין מתגוררת ברבעים ופרברים המתאפיינים במוצא האתני-דתי של תושביהם. זאת, כתוצאה ממלחמת האזרחים השנייה שבה כל עדה התרכזה בשטחים שבשליטתה. הנוצרים גרים במזרח ביירות ובפרברים המזרחיים, האוכלוסייה המוסלמית הסונית מתרכזת במערב העיר והאוכלוסייה המוסלמית השיעית גרה בדרומה של העיר, במיוחד בפרבר הדרומי.
נוצרים רבים בביירות הם מהמעמד הכלכלי הגבוה, ושכונות בעלות אופי נוצרי בולטות ביוקרתן וכן במיעוט נשים עם רעלות. מספר משפחות נוצריות עשירות שלטו בעבר על חיי העיר: משפחת פיאד, פרנייני, בוסטרוס, סורסוק, טראד, תוויני ואראמאן. משפחות אלו, בנות העדה היוונית-אורתודוקסית, היו האליטה של ביירות במשך מאות שנים.
מוסלמים שיעים
השיעים בביירות, אשר במקור התגוררו דרך קבע בדרום לבנון ובבקאע, החלו להגר לאזור ביירות עם פרוץ מלחמת האזרחים השנייה בלבנון וכניסת כוחות צה"ל במבצע שלום הגליל. אוכלוסייה זו התיישבה בשכונות עוני ומחנות פליטים פלסטיניים דרומית לביירות, שם תנאי חייהם הקשים חשפו אותם להשפעת אש"ף. קצב הריבוי הטבעי הגבוה של השיעים גרם להרחבה משמעותית השכונות בהם התיישבו השיעים, אשר לימים הפכו לפרבר הדרומי של ביירות.
העוני והצניעות מאפיינים את השכונות השיעיות בפרבר הדרומי. הגברים לבושים בבגדים פשוטים ורובם מגדלים זקן, ואילו הנשים עוטות רעלות שחורות המכסות את גופן.
בית הכנסת המרכזי בעיר היה "מגן אברהם" בשכונת ואדי אבו ג'מיל, שנבנה בשנת 1925 ונקרא על שמו של אברהם ששון, אביו של תורם הכסף עבור בית הכנסת. בית הכנסת כלל מקהלה של נערים ונהג להזמין את ראשי הקהילות בלבנון בפסח וסוכות. בשנות ה-40 של המאה ה-20 שימש בית הכנסת מרכז לפעילות ציונית כאשר עזר לעולים בלתי חוקיים להגיע לישראל. בית כנסת נוסף בוואדי אבו ג'מיל היה 'קהל ראובן עדי'. באזור אחר בביירות, ברחוב דמשק אשר שכן על הגבול בין מזרח למערב ביירות שכן בית הקברות של הקהילה היהודית. בגלל מיקומו בגבול בין השכונות המוסלמיות לנוצריות של ביירות בימי מלחמת האזרחים הלבנונית השנייה הפך בית הקברות לזירת קרבות בין הצדדים השונים במלחמה.
במהלך מבצע שלום הגליל הנציח הצלםמיכה בר-עם במצלמתו את מוסדות הקהילה היהודית בביירות ואחרוני היהודים בה. באותה העת היה סלים ג'מוס ראש הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בעיר.
תרבות
תרבותה של לבנון בכלל, וביירות בפרט, הושפעה רבות משלטון הצרפתי במדינה בתחילת המאה ה-20. רבים כינו את ביירות שלפני מלחמת האזרחים השנייה וחלקם גם לאחריה בתואר "פריז של המזרח התיכון". כיום עדיין ניתן לראות את ההשפעה הצרפתית בעיר, במיוחד בקרב האוכלוסייה הנוצרית.
מוזיאונים
המוזיאון הגדול ביותר בביירות הוא המוזיאון הלאומי של ביירות. המוזיאון נמצא בדרום מזרחה של העיר על הכביש הראשי לדמשק. במוזיאון אוספים שכוללים 100,000 פריטים, אך כיום מוצגים מעל ל-1,300 פריטים בתערוכות השונות, רובם מהתקופה הפרה-היסטורית ועד לימי הביניים.
עיתונות
מכיוון שאוכלוסייתה של לבנון מפולגת, הן מבחינה עדתית והן מבחינה פוליטית, יש בלבנון מספר רב של עיתונים ותחנות תקשורת השייכים לכל אחד מהזרמים הפוליטיים והעדות. בניגוד למדינות רבות בעולם הערבי, שבהן התקשורת מגויסת לטובת תעמולת השלטון או לפחות נוקטת זהירות בביקורת על הממשל, בלבנון כל אמצעי תקשורת נאמן לזרם שלו הוא משתייך וניתן לראות מגוון של דעות בעיתונות.
מרכזיהם של רוב אמצעי התקשורת הלבנוניים נמצאים בביירות, החל מעיתון אל-מוסתקבל ותחנת הטלוויזיה Future TV השייכים למשפחת אל-חרירי ועד לתחנת אל-מנאר השייכת לחזבאללה ומרכזה נמצא בפרבר הדרומי של ביירות.
ספרות
ביירות ידועה במספר הרב של הוצאות הספרים שבה. ספרים רבים הנכתבים במדינות ערביות שונות מודפסים בלבנון ומופצים לרחבי העולם הערבי.
אתרים מפורסמים
הפסל בכיכר החללים בביירותצוק היונים
להלן רשימה של אתרים מפורסמים בביירות:
כיכר השהידים (ساحة الشهداء) – הכיכר הראשית במרכז העיר של ביירות אשר קרויה על שמם של הלאומנים הלבנונים והסורים שהוצאו להורג בידי הפאשא הטורקי ב-6 במאי1916. בכיכר מוצב פסל לזכר החללים.
צוק היונים (صخرة الروشة) – צמד סלעים הניצבים בים התיכון אל מול חופה של ביירות ושכונת א-רושה. צוק טבעי זה הוא אתר תיירות מפורסם בביירות.
יער ביירות (حرش بيروت) – פארק עירוני בצורת משולש הפונה מזרחה אשר ממוקם בדרום העיר ובו עצי אורן רבים. על חלק משטחו נבנה ב-1921מסלול מרוצי סוסים.
התחבורה בתוך העיר כוללת מספר קווי אוטובוס ומוניות, שבדרך-כלל פועלות כמוניות שירות אך ניתן גם להזמין נסיעות מיוחדות. העיר סובלת מפקקי תנועה קשים בשעות העומס.
תוכניות לשיחזור קווי הרכבת בעיר, כולל פתיחת קו הרכבת בין ביירות לדמשק, לא יצאו אל הפועל לעת עתה.
הנמל ממוקם בצפונה של העיר וקרויים על שמו רבעים ושכונות. לבנון שואפת להפוך את נמל ביירות לנמל העיקרי באזור להעברת סחורות לסוריה, ירדן, עיראק, ומדינות המפרץ. הנמל נפגע קשות בפיצוץ בנמל ביירות שאירע באוגוסט 2020.
לבנון
דובאי, איחוד האמירויות הערביות
לוס אנג'לס, ארצות הברית
אתונה, יוון
מוסקבה, רוסיה
איסטנבול, טורקיה
בגדאד, עיראק
עמאן, ירדן
כווית סיטי, כווית
מקסיקו סיטי, מקסיקו
קוויבק סיטי, קנדה
סאו פאולו, ברזיל
טריפולי, לוב
תוניס, תוניסיה
ירבאן, ארמניה
טריאסטה, איטליה (מ־1956)
אתר האינטרנט הרשמי של ביירות
פרנצ'סקה בורי, טבח דומם, באתר "ידיעות אחרונות", 13 ביוני 2019
קובי פרג', ביירות בשנות ה-1940, אוסף תצלומים, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2021
בירות (לבנון), דף שער בספרייה הלאומית
.jpg){kind=link}
ערים ומושבות פיניקיות
