טריאסטה

טריאסטה
Trieste

מבט על העיר והנמל
מדינה
מחוז
נפה	נפת טריאסטה
ראש העיר	רוברטו דיפיאצה
תאריך ייסוד	177 לפני הספירה
שטח	84 קמ"ר
גובה	2 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ צפיפות	2,470 נפש לקמ"ר (2018)
קואורדינטות	45°38′N 13°48′E
אזור זמן	UTC +1
http://www.comune.trieste.it
(למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון טריאסטה (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון טריאסטה (למפת פריולי-ונציה ג'וליה רגילה)   אודינה פורדנונה גוריציה מונפאלקונה סלובניה אוסטריה ונטו מפרץ טריאסטה טריאסטה (למפת פריולי-ונציה ג'וליה מוגדלת)   אודינה פורדנונה גוריציה מונפאלקונה סלובניה אוסטריה ונטו מפרץ טריאסטה טריאסטה

טריאסטה (באיטלקית: Trieste, בסלובנית: Trst, בגרמנית: Triest) היא עיר נמל בצפון-מזרח איטליה, המשמשת כבירת המחוז האוטונומי פריולי-ונציה ג'וליה מאז 1963, וכבירת נפת טריאסטה. בסוף ינואר 2019 מנתה אוכלוסיית העיר 203,234 תושבים.

לטריאסטה עבר מפואר כעיר נמל וכמרכז מסחרי וכלכלי באזורה, והיא שימשה כנמל העיקרי של אוסטריה משך מאות שנים. במהלך מאתיים השנים האחרונות של השלטון האוסטרי, החזיק הנמל במעמד של אזור סחר חופשי, ובחלק מהזמן אף הוחל מעמד זה על העיר כולה. טריאסטה הייתה ונותרה מוקד חשוב של ענף הביטוח האיטלקי והבינלאומי, והתפתחה בה קהילה יהודית עשירה שלמרות גודלה הצנוע הוציאה מקרבה מספר לא מבוטל של אישים מפורסמים.

כיום, טריאסטה היא עיר שוקקת, ומעמדה כנמל חופשי אושר על ידי האיחוד האירופי. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 היא הפכה למרכז מחקר וחינוך בינלאומי מהשורה הראשונה.

גאוגרפיה

תצלום לוויין של טריאסטה וסביבתה

טריאסטה ממוקמת על מישור קארסו (Carso) הצר, בקצה מפרץ טריאסטה (באיטלקית: Golfo di Trieste, בסלובנית: Tržaški zaliv) שהוא שלוחה של מפרץ ונציה בים האדריאטי. העיר שוכנת בשולי אזור קראס שהעניק את שמו לתופעת הקרסט וסמוך אליה, מצפון, נמצאת המערה התיירותית הגדולה בעולם, גרוטה ג'יגאנטה. הקרקע עשויה בעיקרה מאבן גיר ומטרה רוסה המתאימה לגידול גפנים. היין המקומי, ה"קארסו" (Carso), נמצא תחת פיקוח רשמי (Denominazione di origine controllata) מאז 17 ביולי 1985. היין הלבן, "קארסו מלוואסיה" (Carso Malvasia), מיוצר מענבי מלוואסיה איסטריאנה (Malvasia Istriana), ואילו היין האדום, "קארסו טרנו" (Carso Terrano) - מענבי טרנו.

מבחינה פיזית נמצאת העיר, יחד עם הנפה כולה, על רצועה צרה באורך של 35 ק"מ וברוחב מרבי של כ-7 ק"מ, ששולחת איטליה כאצבע אל תוך סלובניה. סלובניה מקיפה את שטח הנפה מכל צדדיה, למעט מצידה המערבי, שבו היא גובלת בים ולמעט קו התפר בינה לבין איטליה. העיר מוקפת במספר עיירות המהוות חלק מהאזור האורבני שלה, ובהן מוג'ה (Muggia) וסן דורליגו דלה ואלה (San Dorligo della Valle) מדרום, סז'נה (Sežana) שבסלובניה ומונרופינו (Monrupino) מצפון, וזגוניקו (Sgonico) ודואינו-אוריסיניה (Duino-Aurisina) מצפון-מערב. שכונות העיר מקיפות את הנמל בצורת חצי סהר ומטפסות על הגבעות הנמוכות שממזרח לה.

אקלים

מולו אודצ'ה עת נושבות רוחות בורה

טריאסטה נהנית מאקלים סובטרופי גשום עם יותר מ-1,100 מ"מ משקעים בממוצע בשנה. טמפרטורת המקסימום הממוצעת נעה בין 8°C בחורף ל-29°C בקיץ. טמפרטורות המינימום הממוצעות הן 1°C- ו-17°C בהתאמה.

טריאסטה מתאפיינת במשטר רוחות אופייני הכולל את המיסטרל, הבורה והשירוקו. רוחות המיסטרל נושבות בעונת הקיץ מכיוון הים אל העיר ומצננות אותה. בחורף נושבות לעיתים רוחות בורה קרות ויבשות מכיוון צפון-מזרח, העשויות להגיע למשבים במהירות של עד 100 קמ"ש. רוחות השירוקו מגיעות מכיוון מזרח-דרום-מזרח, והן נושאות עמן אוויר לח וחם המלווה בעננות כבדה ובמשקעים.

נתוני הטמפרטורות, המשקעים והרוחות בשדה התעופה הסמוך לעיר הם כדלקמן:

חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורת מקסימום ממוצעת °C	8	10	13	17	22	26	29	28	25	20	13	9
טמפרטורת מינימום ממוצעת °C	-1	1	3	6	11	14	17	16	13	8	4	0
משקעים (מ"מ)	83	77	75	98	93	105	75	103	109	103	111	96
משטר הרוחות	מזרח	מזרח	דרום-דרום-מערב	דרום-דרום-מערב	דרום-דרום-מערב	דרום-דרום-מערב	דרום-דרום-מערב	דרום-דרום-מערב	דרום-דרום-מערב	מזרח	מזרח	מזרח

היסטוריה

טריאסטה ב-1689 - תחריט נחושת מאת ינז ואלווסור

מראה כללי של טריאסטה ונמלה בשנת 1885

מפת טריאסטה בשנת 1888

החצר ועקבות המבנה שבו שכן הכבשן במחנה הריכוז וההשמדה ריזיירה די סן סאבה

הטריטוריה החופשית של טריאסטה וחלוקתה לאזורים A ו-B, לפי אמנת אוזימו

מהעת העתיקה עד שלטון בית הבסבורג

סמל טריאסטה עד 1918

האזור שבו שוכנת טריאסטה היה מיושב על ידי שבט הקרנים באלף ה-3 לפנה"ס. שמם של הקרנים, שבט הודו-אירופי, השתמר בשמו של חבל הקראס. לאחריהם התיישבו באזור ההיסטרים, שבט אילירי שהעניק את שמו לחצי האי איסטריה. לקראת תחילת האלף ה-2 לפנה"ס יושב האזור על ידי הוונטים האדריאטים (ביוונית: Ενετοί, בלטינית: Veneti), שבט איטלי שדיבר ונטית, שפה הודו-אירופית מבודדת.

בשנת 177 לפנה"ס כבר היה האזור לחלק מהרפובליקה הרומית, ובזמנו של יוליוס קיסר הוענק לעיר, שכונתה טרגסטה (Tergeste), מעמד של קולוניה (כיום נקראת טריאסטה בשם זה רק בלטינית וביוונית - Τεργέστη). יוליוס קיסר הזכיר את שם העיר בחיבורו אודות המלחמות הגאליות (Commentarii de bello Gallico). העיר השתרעה באותה עת על הגבעה שנקראה לימים על שם יוסטוס ה"קדוש" (Colle di San Giusto). טרגסטה התפתחה לנמל חשוב בתקופת אוגוסטוס, שהורה על הקמת הנמל וחומות העיר בשנת 33 לפנה"ס לערך, ושכנה על צירי מסחר שקשרו בין הים האדריאטי מדרום לאלפים היוליאניים מצפון. עם זאת, במשך תקופה זו היא לא הצליחה להתחרות בחשיבותה של אקוויליה (פורלן Acuilee), כ-45 ק"מ צפונית-מערבית לה.

עם נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476, החליפה העיר ידיים ונשלטה על ידי האוסטרוגותים, הלומברדים והביזנטים, עד שב-774 הייתה לחלק מממלכתו של קרל הגדול יחד עם פריולי כולה, והשלטון האזרחי בה הופקד בידיו של בישוף העיר. החל ב-1081 הייתה העיר כפופה לאקוויליה, ולקראת סוף המאה ה-12 הפכה לעיר חופשית. ב-1202 השתלטה הרפובליקה של ונציה על טריאסטה. העיר נאבקה במשך 180 שנה עד שהשתחררה משליטת הוונציאנים. מאבק זה הסתיים בשנת 1382 כאשר העיר מסרה עצמה להגנתו של לאופולד השלישי, דוכס אוסטריה.

תחת בית הבסבורג

טריאסטה נשלטה על ידי בית הבסבורג משנת 1382 עד 1919 כמעט בלא הפסקה, וחסותה של אוסטריה הפכה לשלטון מלא. העיר רכשה מעמד ייחודי ב-1719, כאשר קרל השישי העניק לה ולרייקה מעמד של נמל חופשי, וזה הורחב בידי מריה תרזה והוחל על העיר כולה. בין שתי הערים – רייקה ה"הונגרית" וטריאסטה ה"אוסטרית" – החל מתפתח מאבק על השליטה בסחר בים האדריאטי. בתקופתם של מריה תרזה ויוזף השני התפתחה העיר באופן משמעותי והוקמו בה רבעים על שמם של הקיסרים (Borgo Teresiano ו-Borgo Giuseppino בהתאמה).

נפוליאון בונפרטה כבש את העיר ב-1797 אך היא הושבה לשליטה אוסטרית במסגרת הסכם קמפו פורמיו (Campo Formio) שנחתם ב-17 באוקטובר 1797. ההסכם, שהעביר את השליטה בוונציה לאוסטריה, סימן את קצה של ההגמוניה המסחרית הוונציאנית באזור ואת תחילת פריחתה של טריאסטה כנמל האדריאטי החשוב ביותר. היקף תנועת האוניות השנתית בנמל טריאסטה גדל מ-5,442 בשנת 1802 לפי שניים מאה שנה לאחר מכן, וכמות הסחורה שעברה דרכו צמחה לכ-4.5 מיליון טון בשנה. הסחורות העיקריות שעברו דרך הנמל כללו קפה, סוכר, ופירות טרופיים כמו גם יין, שמן, כותנה, עץ ומכונות.

ב-1805 נכבשה שוב העיר בידי הצרפתים לפרק זמן קצר, ובשנת 1809 כבש אותה נפוליאון בשלישית. הפעם, במסגרת הסכם שנברון מ-14 באוקטובר 1809, הייתה טריאסטה לחלק מהפרובינציות הצרפתיות של איליריה עד 1814. תקופה קצרה זו, שבה נשאה העיר בתואר "העיר החופשית הקיסרית טריאסטה" (Reichsunmittelbare Stadt Triest), הותירה את רישומה בעיר בדמות מספר מבנים קלאסיים כדוגמת בניין האופרה "תיאטרון ורדי" שתכנן מתאוס פרטש (ראו להלן).

במחצית הראשונה של המאה ה-19 נוסדו בעיר חברות ביטוח כמו "אסיקורציוני ג'נראלי" (Assicurazioni Generali) ב-26 בדצמבר 1831 ו"לויד אוסטריה" (Austrian Lloyd Trieste) ב-1833, ומספנות, בהן מספנת "סן מרקו" ב-1839 ומספנת "ג'וזפה טונלוס" ב-1852. עוד נפתחו בעיר סניפי בנקים, וקווי ספנות חיברו אותה ליעדים שונים. בזמן המהפכה באיטליה ב-1848 נשארה העיר נאמנה לאוסטריה, שמרה על התואר Città Fedelissima, והמשיכה להתפתח גם לאחר מכן. ב-1857 נפתחה מספנה נוספת בסנט'אנדראה (Sant'Andrea), ובמוג'ה מדרום לעיר קמה מספנת "המוסד הטכני של טריאסטה" (STT, Stabilimento Tecnico Triestino) שהייתה מסוגלת לבנות ספינות במשקל של עד 20,500 טון. עוד נפתחה בשנה זו מסילת הרכבת הדרום-אוסטרית, שקישרה את העיר לווינה (ראו גם מסילת זמרינג).

ב-1849 הייתה טריאסטה, יחד עם האזור המקיף אותה, ליחידה מדינית נפרדת במסגרת האימפריה, בשם "החוף האדריאטי" (Litorale Adriatico) או "מחוז החוף" (Küstenland). עם זאת, האוכלוסייה האיטלקית בעיר החלה לקדם את שאיפותיה הבדלניות. המחאה הגיעה לשיאה בניסיון התנקשות בקיסר פרנץ יוזף בעת שביקר בעיר ב-1882 לרגל יובל 500 שנות שלטון הבסבורגי במקום. העיר נותרה בחזית המאבק האיטלקי נגד השליטה האוסטרו-הונגרית עד מלחמת העולם הראשונה והייתה לאחת מנקודות התסיסה באימפריה, אך למרות זאת המשיכה בתנופת הפיתוח. הנמל התרחב וגדל, במטרה לתת מענה להיקף המסחר שגדל עם פתיחת תעלת סואץ ב-1869 והוספת יעדי סחר חדשים כמו מצרים, טורקיה וסוריה. התפתחות העיר לא נבלמה גם כשניטל ממנה מעמד האזור החופשי ב-1891 ויוחד לנמל בלבד.

העיר הגיעה לשיא פריחתה בתחילת המאה ה-20, ונודעה כעיר קוסמופוליטית שבה התגורר רוב איטלקי לצד סלובנים ובני עמים אחרים, בעיקר דוברי גרמנית. שפת השלטון הייתה גרמנית ושפות היומיום היו איטלקית וניב ונטי מקומי, שהחליפו את ניב הטרג'סטינו (Tergestino) הפורלני. בדומה לרייקה הסמוכה, הייתה האוכלוסייה מחוץ לעיר סלובנית ברובה. העיר הייתה חלק מ"הריביירה האוסטרית" ופקדו אותה סופרים רבים, בהם איטלו זבבו, אומברטו סאבה וג'יימס ג'ויס.

ממלחמת העולם הראשונה עד לאחר מלחמת העולם השנייה

עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית, סופחה טריאסטה יחד עם איסטריה לאיטליה ב-1920, בהתאם להסכמות ברית לונדון הסודית מ-1915. הרוב האיטלקי בעיר חגג את הסיפוח, על אף שהעיר נותקה מהשטחים שסביב לה והפכה לעיר ספר ללא עורף טריטוריאלי. עוד איבדה העיר את מעמדה כנמל העיקרי של האימפריה והפכה לעיר נמל איטלקית בינונית, אחת מני רבות. הסיפוח לווה בהתנכלות למיעוט הסלובני שמנה כרבע מאוכלוסיית העיר, ושיאה בהצתת בניין המרכז התרבותי הסלובני - "הבית הלאומי" (Narodni dom) - ב-13 ביולי 1920. השלטון הפשיסטי באיטליה המשיך במדיניות של איטליזציה ודיכוי המיעוטים הלאומיים, וב-6 בספטמבר 1930 הוצאו להורג בירייה ארבעה מחברי הארגון האנטי-פשיסטי הסלובני TIGR (ראשי תיבות של טריאסטה, איסטריה, גוריציה ורייקה) שהורשעו על ידי בית הדין המיוחד לביטחון המדינה (Tribunale Speciale per la sicurezza dello Stato). גזר הדין בוצע במחנה בסוביצה (Basovizza, סלובנית Bazovska gmajna) הסמוך לטריאסטה והארבעה היו לסמל להתנגדות הסלובנית לפשיזם.

עם כניעת איטליה במלחמת העולם השנייה, ב-8 בספטמבר 1943, והקמת ממשלת הבובות של הרפובליקה של סאלו, הוקם "האזור המבצעי החוף האדריאטי" (Operationszone Adriatisches Küstenland - OZAK) שכלל את צפון-מזרח איטליה וחלקים מסלובניה ומקרואטיה, וטריאסטה הייתה לבירתו. תחת פיקודו של אודילו גלובוצניק, קצין אס אס, הוקם ב-4 באפריל 1944 מחנה ריכוז בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba, בסלובנית: Rižarna) הסמוכה לטריאסטה. במחנה, ששימש גם כמחנה השמדה, הוקמה משרפה, ונשלחו ממנו להשמדה יהודים, פרטיזנים ומתנגדי השלטון. כ-25,000 איש עברו דרך המחנה וכ-5,000 איש נרצחו בו באמצעות חבטה באלה בבסיס הגולגולת, בירי או בהרעלה באמצעות גז בכלי רכב סגורים שיועדו לכך. בשלהי 1943 הועברו לאזור טריאסטה צוותי מחנות המוות שנסגרו אז בפולין - טרבלינקה סוביבור ובלז'ץ בפיקודו של כריסטיאן וירט, על מנת להילחם בפרטיזנים ולהשמיד את יהודי האזור, וירט נהרג במאי 1944 ממארב של פרטיזנים. עם כיבוש העיר על ידי צבא הפרטיזנים היוגוסלבי של טיטו, פוצצו קציני אס אס את המחנה כדי לטשטש את עקבות מעשי הזוועה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שימש המחנה לשיכון פליטים איטלקים שנמלטו מיוגוסלביה וכיום זהו מוזיאון ואתר לאומי.

ב-30 באפריל 1945 הרימו 3,500 לוחמי המחתרת האנטי-פשיסטית האיטלקית "התנועה לשחרור לאומי" (CLN - Comitato di Liberazione Nazionale) את נס המרד בעיר, והשתלטו על כולה למעט הנמל הישן, בניין בתי המשפט (Palazzo di Giustizia) וטירת יוסטוס ה"קדוש" (Castello di San Giusto), שנותרו בשליטה גרמנית. למחרת, ב-1 במאי 1945, נכנסו היוגוסלבים לעיר, ויום לאחר מכן הגיעה לעיר גם האוגדה השנייה של צבא ניו זילנד. באותו יום נכנעו הגרמנים. היוגוסלבים, שהתכוונו לספח את העיר לארצם, החלו במבצע מאסרים שהופנה גם כנגד חברי ה-CLN, ובמעשי טבח בעיר וברחבי איסטריה כולה, שנודעו כטבח פויבה. השם Foibe, נגזר מפויבה, תצורת בולענים אופיינית לנוף הקרסטי, שאליהם הושלכו גופות הקורבנות. מספר ההרוגים מוערך בין 2,000 ל-15,000. ב-12 ביוני 1945 נסוג הצבא היוגוסלבי מהעיר בלחץ בעלות הברית. תקופת השלטון היוגוסלבי בעיר מכונה "40 הימים של טריאסטה" (i quaranta giorni di Trieste), ועל התנגדותה לכיבוש במשך המלחמה עוטרה העיר ב"עיטור הזהב על גבורה צבאית" (Medaglia d'oro al valor militare), העיטור הצבאי הגבוה ביותר באיטליה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

דגל הטריטוריה החופשית של טריאסטה

למרות נסיגתה מהעיר, לא ויתרה יוגוסלביה על טענתה לשליטה בה. ב-10 בפברואר 1947 נחתם חוזה פריז שבו הוקמה "הטריטוריה החופשית של טריאסטה" (באיטלקית: " Territorio libero di Trieste", בסלובנית: "Svobodno tržaško ozemlje"; בקרואטית: "Slobodni teritorij Trsta") על שטח של 738 קמ"ר. השטח חולק ל"אזור A" בצפון, בשטח של 222.5 קמ"ר, כולל העיר טריאסטה, שהיה בשלטון צבאי של צבאות בריטים ואמריקאים; ול"אזור B" בדרום, בשטח של 515.5 קמ"ר, שנשלט על ידי הצבא היוגוסלבי. הטריטוריה לא תפקדה מעולם כגוף עצמאי לחלוטין, אך באופן רשמי נשמר מעמדה והיא הנפיקה כסף ובולים משלה. הדיווחים באשר לגודל האוכלוסייה ולשיוכה האתני היו סותרים. הממשל האנגלו-אמריקאי בצפון העריך את אוכלוסיית אזור A בכ-310,000 תושבים ב-1949, מהם 239,000 איטלקים ו-63,000 סלובנים, אך האיטלקים טענו כי מספר הסלובנים נמוך בהרבה. ברוח דומה קבע מפקד יוגוסלבי מ-1945, שאמינותו מוטלת בספק, כי באזור B התגוררו 67,461 תושבים, שמתוכם פחות מ-30,000 היו איטלקים. מקורות איטלקיים העריכו את מספר התושבים האיטלקים ב-36,000 עד 55,000 איש.

על אף שהייתה בשליטת יוגוסלביה ולא תחת ברית המועצות, ציין אותה צ'רצ'יל כגבול השלטון הקומוניסטי בנאומו המפורסם בפולטון ב-5 במרץ 1946: "משטטין בים הבלטי ועד טריאסט בים האדריאטי נפל מסך ברזל החוצה את היבשת."

ב-1954 נחתם בלונדון הסכם הבנות שהעניק את הניהול האזרחי הזמני באזור A לאיטליה, ובאזור B - ליוגוסלביה, וטריאסטה שבה לאיטליה ב-26 באוקטובר 1954. המחלוקת בין הצדדים הגיעה לכלל סיומה המלא באמנת אוזימו מ-10 בנובמבר 1975, שהנציחה את המצב הקיים והעניקה לשתי המדינות ריבונות מלאה בשטח שניהלו.

עם כניסתה של סלובניה לאיחוד האירופי בשנת 2004, ואימוצה את אמנת שנגן בסוף 2007, נחלצה העיר מבידודה הגאוגרפי והכלכלי אשר נבע ממיקומה. הגבול בין סלובניה ואיטליה, המקיף את העיר כמעט מכל עבריה, חדל למעשה להתקיים, דבר המאפשר תנועה קלה וחלקה של בני-אדם ושל סחורות בין טריאסטה לסלובניה.

אוכלוסייה

שלט דו לשוני בטריאסטה באיטלקית ובסלובנית: "המשרד ליחסים עם המיעוט הסלובני"

אוכלוסיית טריאסטה גדלה במאה ה-19 באופן ניכר, בשל חשיבות העיר באימפריה האוסטרו-הונגרית. במחצית השנייה של המאה ה-20 חלה ירידה גדולה במספר תושבי העיר בשל בידודה הכלכלי ובשל הגירה אל הפרוורים. מגמה זו נמשכת גם בתחילת המאה ה-21.

לעיר נודע אופי קוסמופוליטי בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1910 דיברו רק מחצית מתושבי העיר איטלקית כשפתם הראשונה, וכשליש דיברו סלובנית וקרואטית. מאז אמצע המאה ה-20 רובם המכריע של תושבי העיר היו איטלקים, אך התגוררו בה עדיין מיעוטים סלובנים וקרואטים, וכן קבוצות קטנות של אוסטרים ויוונים. בתחילת המאה ה-21 נוצרו בעיר גם קהילות של אלבנים וסינים. בשנת 2006 התגוררו בטריאסטה 12,731 זרים, ואלה היוו 8.3% מכלל האוכלוסייה.

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז שנת 1700:

טריאסטינו וטרג'סטינו

טריאסטינו (Triestino) וטרג'סטינו (Tergestino) הם שני ניבים שונים שאינם קשורים זה לזה ואשר התפתחו בטריאסטה ובסביבתה. הטרג'סטינו הוא ניב של פורלן ועל כן משתייך לענף הרטו-רומאני של משפחת השפות הרומאניות בעוד שהטריאסטינו הוא ניב של ונטית השייכת, כמו איטלקית, לענף האיטלו-רומאני.

רוב אוכלוסיית האזור דיברה בניב הטרג'סטינו עד סוף המאה ה-17. בתחילת המאה ה-18, עם עליית חשיבות העיר והגידול באוכלוסייתה, בעיקר בדרך של הגירה אליה, החלה נסיגה מהירה במעמדו של הטרג'סטינו, שפינה את מקומו לטריאסטינו. ניב זה התפשט מזרחה מוונטו אל פריולי-ונציה ג'וליה, והביא להכחדת הניב המקורי של האזור, אף כי משפחות האצולה בטריאסטה המשיכו לדבר טרג'סטינו עד אמצע המאה ה-18.

כיום דוברים טריאסטינו (Triestin בניב עצמו) 200,000 עד 300,000 איש. הניב הושפע על ידי הטרג'סטינו, ואימץ מילים ממוצא גרמני, סלובני ואפילו יווני.

כלכלה ותחבורה

בנין הבורסה של טריאסטה

בנין הנהלת חברת הביטוח ג'נראלי בטריאסטה

כלכלה

טריאסטה משמשת כמרכז כלכלי ותעשייתי בצפון-מזרח איטליה. בעיר פעלה בורסה לניירות ערך המשמשת היום כמשכנה של לשכת המסחר העירונית, והעיר היא מרכזן של חברות הביטוח אסיקורציוני ג'נראלי (Assicurazioni Generali) ולויד אדריאטיקו (Lloyd Adriatico). התעשייה בעיר כוללת מפעלי מתכת, מספנות ותעשיית מזון כמו קפה "אילי" (Illy) ו"פסטה זרה" (Pasta Zara), ומדרום לעיר ממוקמים גני התערוכה (Fiera Trieste). בנמל עצמו נמצאים אסמי פולי הקפה הגדולים בעולם ופועלת בו בורסה מיוחדת לפולי קפה ירוקים. בעיר שוכנות רוב חברות הקפה הגדולות באיטליה.

הנמל

נמל טריאסטה הוא אחד הנמלים הגדולים באיטליה ובצפון הים האדריאטי. בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית נודעה לנמל חשיבות ראשונה במעלה, אך במאה ה-20 הלך ואיבד ממעמדו בשל מיקום העיר בקצה הצפון מזרחי של המדינה ובשל תחרות הולכת וגוברת מצד נמלים אחרים באזור, כמו מסטרה ליד ונציה, קופר בסלובניה ורייקה בקרואטיה. לנמל חשיבות רבה לתנועת סחורה אל מדינות אירופה המרכזית כמו צ'כיה, סלובקיה, אוסטריה ודרום גרמניה.

הנמל הוא עמוד תווך בכלכלת העיר. רציפיו משתרעים על שטח של 2.3 קמ"ר לאורך 12.13 ק"מ ומשרתות אותו מסילות רכבת באורך של 70 ק"מ. בנמל שטח אחסנה בגודל של 925,000 מ"ר, רובו מקורה, וכן מכלי דלק בנפח של 145,000 ממ"ק. עומקו המרבי של הנמל הוא 18 מטר, והוא מחולק לחמישה "אזורים חופשיים". שלושה אזורים - הנמל הישן (Porto Vecchio) מהמאה ה-19, הנמל החדש (Porto Nuovo) מהמאה ה-20 ומסוף העץ - מטפלים בתעבורת סחורות. שני האזורים האחרים - אזור השמנים ותעלת זאולה (Canale di Zaule) - מיועדים לתעשייה. דרך הנמל עברה בשנת 2013 סחורה בהיקף שווה ערך ל-458,497 מכולות, וכ-41.296 מיליון טון דלק המוזרם בצינור דרך האלפים לאוסטריה, צ'כיה וגרמניה. עוד שונעו דרך הנמל 271,519 משאיות. בנמל פועל גם מסוף נוסעים המשרת מעבורות וספינות שיט, ובשנת 2013 הגיעה תנועת הנוסעים ל-147,718 איש.

הנמל זכה למעמד של נמל חופשי בשנת 1719 ובתקופתה של הקיסרית מריה תרזה הורחב האזור החופשי לעיר כולה. מעמד זה צומצם ב-1891, ורק הנמל שהופרד מהעיר בחיץ פיזי שמר על מעמדו כאזור חופשי. במאה ה-20 אישרו שוב האיחוד האירופי וממשלת איטליה את מעמדו של נמל טריאסטה כנמל חופשי, ועל כן רוב שטחו של הנמל שוכן מחוץ לשטח השיפוט של האיחוד האירופי. סחורה המגיעה לנמל מתחומי האיחוד האירופי בדרך היבשה נחשבת לסחורה מיובאת, וסחורה המגיעה בדרך זו ממקומות אחרים נחשבת לסחורה זרה במעבר. סחורה המגיעה מחוץ לאיטליה בדרך הים, זכאית למעבר חופשי בדרך ליעדה.

תחבורה יבשתית

חשיבותו של נמל טריאסטה הביאה לחיבור העיר לרשת הרכבות של האימפריה האוסטרו-הונגרית כבר ב-1857. קו הרכבת של דרום אוסטריה חיבר את תחנת הרכבת המרכזית של טריאסטה אל וינה, דרך מעבר זמרינג ליד גראץ, ובשל הצורך להתגבר על הפרש גובה של 300 מטר בין הגבעות שמסביב לעיר לבין מרכזה, נסלל מעקף בן 32 ק"מ מצפון לעיר. עם פתיחת מסילת הרכבת הטראנס-אלפינית בשנת 1906, נפתח קו רכבת נוסף וקצר יותר מתחנת הרכבת "קאמפו מארציו" (Campo Marzio). תחנה זו משמשת כיום כמוזיאון לרכבות. רכבות נוסעים יוצאות מהעיר בעיקר לוונציה או למסטרה, שממנה ניתן להמשיך ליתר חלקי איטליה.

העיר שוכנת בקצה המזרחי של הכביש המהיר A4 (המכונה על שם ונציה La Serenissima). כביש מהיר זה מוביל מהעיר לאורך 517 ק"מ עד לטורינו והוא ציר התנועה העיקרי לאורך עמק הפו. הכביש הארצי SS14 משמש ככביש טבעת לעיר ממזרחה, והיא מחוברת במספר עורקי תנועה אל סלובניה ואל הכבישים המהירים A1 ו-A3 במדינה זו, המשמשים כציר עוקף לעיר.

בתוך העיר פועל שירות אוטובוסים סדיר וקו חשמלית ייחודי (Tranvia di Opicina) המחבר את כיכר אוברדן (Piazza Oberdan) במרכז העיר אל העיירה וילה אופיצ'ינה (Villa Opicina, בסלובנית: Opčine) הסמוכה לה מצפון. קו זה, שהחל לפעול ב-1902, הוא מהאחרונים בעולם המשלבים חשמלית רגילה עם עקרון פעולה של רכבל. לאורך המעלה התלול שבו מטפסת החשמלית, היא נדחפת ונבלמת על ידי שני טרקטורים המקושרים זה לזה באמצעות כבל ופועלים באופן מתואם.

תחבורה אווירית

שדה התעופה "רונקי דיי לג'יונארי" (Ronchi dei Legionari) נמצא סמוך למונפאלקונה (Monfalcone) במרחק של 34 ק"מ מטריאסטה. השדה, שבו מסלול אחד באורך של 3,000 מטר בכיוון 09/27, נפתח לתנועה אווירית מסחרית בסוף 1961, והוא משרת את טריאסטה, את צפון מזרח איטליה ואת מערב סלובניה. בשנת 2012 עברו בשדה 882,146 נוסעים.

• 
  הנמל הישן
• 
  אוטובוסים במרכז טריאסטה
• 
  תחנת הרכבת בטריאסטה

חינוך ומחקר

הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת טריאסטה

הנהלת המצפה האסטרונומי של טריאסטה

המרכז הבינלאומי לפיזיקה תאורטית

בטריאסטה פועלים מספר מוסדות חינוך ומחקר לאומיים ובינלאומיים, המשתפים פעולה ביניהם ועם ארגונים בינלאומיים ומוסדות מחקר אחרים ברחבי העולם. המקבץ הגדול של מוסדות מחקר וחינוך מתקדם מכונה "רשת טריאסטה" (Sistema Trieste), ובעיר ממספר החוקרים הגבוה ביותר באירופה, שעמד ב-2005 על 3.71% מכלל האוכלוסייה:

• אוניברסיטת טריאסטה (Università degli Studi di Trieste, UNITS) נוסדה ב-8 באוגוסט 1924 כאשר צו מלכותי הכריז על "בית הספר הגבוה למסחר" (Scuola Superiore di commercio) שנוסד ב-1877 כאוניברסיטה. בשנת 2006 למדו באוניברסיטה כ-23,000 תלמידים במסגרת 12 פקולטות וסגל ההוראה מנה כאלף איש. הקמפוס המרכזי של האוניברסיטה שוכן בסמוך לכיכר אירופה (Piazzale Europa).
• אלטרה (ELETTRA) - סינכרוטרון הממוקם בבסוביצה מזרחית לעיר. המתקן פתוח לחוקרים מכל העולם וכן פועל בו לייזר האלקטרונים החופשיים של האיחוד האירופי (European Storage Ring FEL Project, EUFELE).
• המצפה האסטרונומי של טריאסטה (Osservatorio Astronomico di Trieste) נוסד ב-1753 על ידי הקיסרית מריה תרזה והוא כפוף כיום למכון הלאומי האיטלקי לאסטרופיזיקה (Istituto Nazionale di Astrofisica, INAF). המכון חוקר בין היתר את השמש, את מערכת השמש ואת הגלקסיות, וכן עוסק באסטרונומיה חוץ גלקטית ובקוסמולוגיה.
• המרכז הבינלאומי להנדסה גנטית ולביוטכנולוגיה (International Centre for Genetic Engineering and Biotechnology, ICGEB) שממזרח לעיר נוסד בחסות האומות המאוחדות וב-3 בפברואר 1994 היה למוסד מחקר עצמאי במסגרת האומות המאוחדות. מטרתו היא קידום המחקר והכשרת מומחים בתחום ההנדסה הגנטית והביוטכנולוגיה לתועלת מדינות העולם השלישי. למוסד מרכז נוסף בדלהי שבהודו. במוסד חברות 71 מדינות, רובן מדינות העולם השלישי, ול-55 מהן חברות מלאה. המוסד, המשתרע על שטח של 6,500 מ"ר, ממומן על ידי ממשלות איטליה והודו, ועל ידי המדינות האחרות החברות בו.
• המרכז הבינלאומי לפיזיקה תאורטית על שם עבדוס סלאם (International Centre for Theoretical Physics, ICTP) מופעל בשיתוף על ידי ממשלת איטליה, על ידי אונסק"ו ועל ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ומטרתו עידוד לימודים מתקדמים ומחקר בתחום עיסוקו, בייחוד במדינות מתפתחות. אף על פי שמו של המרכז, הוא עוסק בכל ענפי הפיזיקה ויישומה. המרכז נוסד בשנת 1964 בידי הפיזיקאי הפקיסטני עבדוס סלאם שזכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1979. הוא נמצא בפארק מירמרה, כ-10 ק"מ צפונית למרכז העיר. מטרות המרכז הן לתרום לפיתוח הלימודים והמחקר בתחומי הפיזיקה והמתמטיקה, בייחוד במדינות מתפתחות, להקל את הקשר בין מדענים מכל רחבי העולם ולספק מקום ואמצעים למחקר. בכל שנה מגיעים כ-5,000 מדענים למרכז, ועד היום עסקו כ-100,000 איש בלימודים ובמחקר במסגרתו, כמחציתם ממדינות מתפתחות. הספרייה במרכז מכילה את האוסף הבודד הגדול באירופה של ספרי פיזיקה ומתמטיקה.
• בית הספר הבינלאומי ללימודים מתקדמים (Scuola Internazionale Superiore di Studi Avanzati, SISSA) נוסד ב-1978 בפארק מירמרה מצפון לעיר, ועוסק בקידום לימודים מתקדמים בתחומי הביופיזיקה, המתמטיקה, מדעי העצב וענפים נוספים בפיזיקה. ב-1986 נחנכה במרכז המעבדה הבין-תחומית לחקר מדעי הטבע והאדם (Interdisciplinary Laboratory for Natural and Human Sciences), העוסקת במציאת הקשרים בין תחומים מדעיים ומחקרם. בכל שנה מתקבלים רק 40 בעלי תואר דוקטור ללימודים במרכז ועד היום הכשיר למעלה מ-500 תלמידים.

מדינות היוזמה המרכז-אירופית

• היוזמה המרכז-אירופית (Central European Initiative, CEI) היא ארגון בינלאומי לשיתוף פעולה פוליטי, כלכלי ומדעי במרכז אירופה שהוקם בשנים 1991–1992. בהתאם להצעת ממשלת איטליה פועלת המזכירות הקבועה של הארגון מטריאסטה. כיום חברות בארגון 18 מדינות - איטליה, אוסטריה, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה, פולין, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, מקדוניה, מונטנגרו, סרביה, סלובניה, אלבניה, בלארוס, בולגריה, מולדובה, רומניה ואוקראינה.
• האקדמיה למדעים של העולם המתפתח (Academy of Sciences for the Developing World או בראשי תיבות של שמה עד 2004, TWAS - האקדמיה למדעי העולם השלישי Third World Academy of Sciences), נוסדה ב-1983 ועוסקת בפיתוח בר קיימא של הלימודים והמחקר בארצות אסיה, אפריקה, דרום אמריקה ואמריקה הלטינית, הידועות במושג האנגלי "The South" ("הדרום"). כמו המרכז הבינלאומי לפיזיקה תאורטית על שם עבדוס סלאם (ראו לעיל) נוסדה גם האקדמיה בהנחיית עבדוס סלאם והיא שוכנת בשטחו של המרכז במירמרה. מאז 1991 מופקד ארגון אונסק"ו על נושאי המנהלה והתקצוב של האקדמיה.
• למוסד הלאומי לפיזיקה גרעינית (L'Istituto Nazionale di Fisica Nucleare (INFN) מעבדה בטריאסטה העוסקת במחקר בתחומי הפיזיקה כמו פיזיקה גרעינית, פיזיקת חלקיקים ועוד.

תרבות, תקשורת וספורט

תרבות

התיאטרון הלירי ג'וזפה ורדי

טריאסטה היא מרכז תרבותי חשוב, כמתחייב מההיסטוריה העשירה שלה ומהיותה בירתו של מחוז פריולי-ונציה ג'וליה והעיר הגדולה בו.

המוסד התרבותי הידוע בעיר הוא התיאטרון הלירי ג'וזפה ורדי (Teatro Lirico Giuseppe Verdi) שמשמש דווקא כבית האופרה של העיר. המבנה נחנך ב-21 באפריל 1801 וכונה תחילה "התיאטרון החדש" (Teatro Nuovo). הוא שופץ ב-1881 וב-1889 ונקרא על שם ג'וזפה ורדי מיד עם מותו ב-1901. בשנות התשעים של המאה ה-20 שופץ המבנה שוב ומאז שנחנך מחדש ב-1997 יש בו כ-1,300 מקומות ישיבה.

בעיר פועלים מספר מוזיאונים ציבוריים, ביניהם מוזאו רבולטלה (Museo Revoltella) המציג אמנות מודרנית, המוזיאון העירוני להיסטוריה ולאמנות (Civico Museo di Storia ed Arte) שבו מוצגים פרהיסטוריים ומהעת העתיקה, הגלריה הלאומית לאמנות עתיקה (Galleria Nazionale d'Arte Antica), הגנים והטירה במירמרה (ראו להלן) והבזיליקה הנוצרית העתיקה (Basilica paleocristiana) שבה פסיפסים מהמאה ה-4 עד המאה ה-6. מוזיאון זבבו (Museo Sveviano) בספרייה העירונית מוקדש לעבודתו של המשורר איטלו זבבו, ומחנה הריכוז וההשמדה ריזיירה די סן סאבה משמש גם הוא מאז 1975 כמוזיאון עירוני.

עם המוזיאונים הפרטיים נמנים "ארכיון הסלובנים באיטליה" (Archivio degli sloveni in Italia) הכולל אוסף של מסמכים וחפצים הקשורים לתרבות הסלובנית במדינה, הגן הבוטני הקרסטי (Il Giardino Botanico Carsiana) שנוסד ב-1964 ומתמקד בצמחייה הייחודית לאזור, הבית הקרסטי (Casa Carsica) שהוא בית כפרי אופייני לחבל הקראס ומוזיאון יהדות טריאסטה על שם קארלו וּורה ווגנר (Museo della Comunità Ebraica di Trieste Carlo e Vera Wagner).

בעיר נערכת מאז שנת 2002 תחרות בינלאומית לתמיכה במצוינות (ITS, International Talent Support) שמטרתה איתור כישרונות בתחום האופנה.

תקשורת

בטריאסטה יוצאים לאור מספר עיתונים, ובהם היומונים "איל פיקולו" (Il Piccolo) שנוסד ב-29 בדצמבר 1881 ותפוצתו היא כ-40,000 עותקים, ופרימורסקי דנבניק (Primorski dnevnik) המתפרסם בסלובנית מאז 13 במאי 1945. בין רשתות הרדיו בעיר: רדיו טריאסטה (Radio Trieste) ורדיו פראגולה (Radio Fragola - "רדיו תות") המוגדר כתחנת רדיו קהילתית לא מסחרית. בנוסף מפעיל איגוד השידור האיטלקי (RAI Radiotelevisione Italiana) תחנת רדיו מקומית לאוכלוסייה דוברת הסלובנית (Radio Trst).

אירועי הברקולנה ב-2006

ספורט

ענף הספורט הפופולרי ביותר באיטליה הוא הכדורגל. קבוצת הכדורגל המקומית "אוניונה ספורטיבה טריאסטינה" (Unione Sportiva Triestina) נוסדה ב-1918 ובשנת 2007 שיחקה הקבוצה בליגה ב' האיטלקית (Serie B). ב-1994 נסגרה הקבוצה בשל קשיים כספיים אך הוקמה מחדש. אצטדיון הבית של הקבוצה הוא אצטדיון נראו רוקו (Stadio Nereo Rocco) בטריאסטה המכונה בחיבה "Il Rocco". האצטדיון נחנך ב-18 באוקטובר 1992 והוא יכול להכיל עד 32,454 צופים. מתקן ספורט נוסף שנחנך בעיר ב-1999 הוא אולם "פאלאטריאסטה" (Palatrieste) שכשמו מעיד עליו הוא משמש למשחקי כדורסל. האולם יכול להכיל 7,200 צופים.

מאז 1969 נערכת בכל יום ראשון השני בחודש אוקטובר, ה"ברקולנה" (Barcolana), תחרות שיט סירות מפרש אל מול חופי העיר. באירוע הראשון השתתפו 51 סירות בלבד ואילו בשנת 2006 הגיע מספר הסירות באירוע לכאלפיים.

בטריאסטה מתקיימת מדי שנה ריצת מרתון תחרותית המכונה "מרתון אירופה" (Maratona d’Europa). בשנת 2008 יתקיים מקצה המרתון בפעם התשיעית, חצי המרתון בפעם ה-13 ומקצה אופני יד בפעם הראשונה. בנוסף יערך מקצה ריצה עממית למרחק של 7 ק"מ בפעם ה-15.

קבוצת כדוריד של העיר זכתה בתחרויות הליגה האיטלקית בכדוריד 17 פעמים.

העיר ואתריה

כיכר איחוד איטליה (Piazza dell’Unità d’Italia)

כיכר איחוד איטליה היא כיכר בצורת מלבן המהווה את מרכז העיר. הכיכר גובלת מצידה המערבי בחוף הים ומוקפת משלושת עבריה האחרים במבנים נאו קלאסיים, ביניהם העירייה (Palazzo del Municipio) מ-1875, בנין לויד (Palazzo del Lloyd Triestino) מ-1883 ו"ארמון המושל" (Palazzo del Governo) מ-1904. במרכז הכיכר מזרקה שנבנתה ב-1750 ובה ייצוג לארבע היבשות הידועות אז, ועמוד משנת 1728 שעליו פסל קרל השישי.

• 
  כיכר איחוד איטליה
• 
  ארמון המושל
• 
  דגלי איטליה וטריאסטה בכיכר

גבעת יוסטוס ה"קדוש" (Colle di San Giusto)

גבעת יוסטוס ה"קדוש" היא חלקה העתיק ביותר של העיר ועליה שכן הפורום הרומי. מגבעה זו התפתחה העיר מערבה ו"העיר העתיקה" (Città Vecchia) שוכנת למרגלותיה. לרגלי הגבעה שוכן התיאטרון הרומי מהמחצית השנייה של המאה ה-1. התיאטרון צופה אל הים בכיוון צפון-מערב, ונבנה תוך ניצול חלקי של המדרון הטבעי של הגבעה. רוב התיאטרון נבנה מאבן אם כי חלק מהשורות העליונות והבמה היו עשויות ככל הנראה מעץ. הפסלים שעיטרו את התיאטרון ונחשפו בשנות ה-30 של המאה ה-20 שמורים במוזיאון העירוני בעיר. כתובות מתקופת טראיאנוס מזכירות אדם בשם פטרוניוס מודסטוס (Petronius Modestus), שהיה קשור באופן הדוק לפיתוח המבנה.

סמוך לתיאטרון נמצאת קתדרלת יוסטוס ה"קדוש", הקדוש הפטרון של העיר. הכנסייה הוקמה במאה ה-5 ובמאה ה-14 חוברה אל כנסיית מריה ה"קדושה" על ידי בניית האולם המרכזי של הכנסייה הנוכחית, שחיבר בין שני המבנים הקיימים. הכנסייה המאוחדת נקראת מאז קתדרלת יוסטוס ה"קדוש". סמוך לכנסייה נמצאת טירת יוסטוס ה"קדוש" שנבנתה בין 1470 ל-1630, וקשת ריקארדו (Arco di Riccardo) משנת 33 לפנה"ס שהיא השריד היחיד מהחומה הרומית.

• 
  קתדרלת סן יוסטוס ושרידי הפורום הרומי
• 
  התיאטרון הרומי
• 
  טירת סן יוסטוס
• 
  קשת ריקארדו

בורגו טרזיאנו (Borgo Teresiano)

רובע בורגו טרזיאנו, הידוע גם בכינוי "העיר החדשה", נבנה במאה ה-18 על אדמה שיובשה, ונקרא על שם הקיסרית מריה תרזה. במרכז הרובע "התעלה הגדולה" (Canale Grande), מעגן עם מוצא לים שנבנה כדי לאפשר לסירות להגיע אל מרכז העיר ולפרוק שם את סחורתן. מעל התעלה שני גשרים. בקצה התעלה ניצבת כנסיית "סן אנטוניו נואובו" (San Antonio Nuovo), ובצידה הדרומי - הכנסייה האורתודוקסית הסרבית "סן ספירידיונה" (San Spiridione). ברובע זה ניצב גם בית הכנסת של טריאסטה, שנבנה בין 1908 ל-1912 ונסגר ב-1942 מכוח חוקי הגזע שחוקקו באיטליה. המבנה וכיפתו נתמכים על ידי ארבעה עמודי שיש והוא נחשב לאחד מבתי הכנסת החשובים באירופה.

• 
  "התעלה הגדולה" וכנסיית סן אנטוניו נואובו בסופה
• 
  הכנסייה הסרבית "סן ספירידיונה"
• 
  התעלה הגדולה בלילה

החופים (Le rive)

לאורך חופי מרכז העיר מדרום לנמל הישן, נמתחת טיילת שבמרכזה מזח אודאצ'ה (Mole Audace) הנשלח כאצבע אל מימי מפרץ טריאסטה.

• 
  מזח אודאצ'ה
• 
  מבט ממזח אודאצ'ה לכיוון העיר (לילה)
• 
  חופי טריאסטה - מראה מצפון

מירמרה (Miramare)

טירת מירמרה (Castello di Miramare) שמשמעות שמה הוא "נוף-ים", נבנתה על החוף מצפון לטריאסטה בין השנים 1856 ו-1860. הטירה נבנתה עבור מקסימיליאן הראשון ממקסיקו ואשתו, שרלוט מבלגיה. הטירה נמצאת על צוק במרכזו של גן גדול בשטח של 220 דונם ובו עצים ממספר זנים טרופיים. כיום משמשת הטירה כמוזיאון. סמוך לטירה שוכנים המרכז הבינלאומי לפיזיקה תאורטית על שם עבדוס סלאם, האקדמיה למדעים של העולם המתפתח ובית הספר הבינלאומי ללימודים מתקדמים (ראו לעיל).

• 
  מבט על הטירה
• 
  פסל מקסימיליאן הראשון ממקסיקו, בגן הטירה
• 
  מבט מהטירה לעבר טריאסטה
• 
  המרינה הסמוכה לטירה

יהדות טריאסטה

ערך מורחב – יהדות טריאסטה

בית הכנסת בטריאסטה 2007

שלט זיכרון לקיסרית מריה תרזה בטריאסטה; השלט כתוב בשפות השונות של קהילות טריאסטה, ביניהן עברית, איטלקית, סלובנית, קרואטית, סרבית וגרמנית.

ייתכן שיהודים ישבו בעיר כבר לפני סוף האלף הראשון, אך ידיעות מוסמכות על כך קיימות רק מהמאה ה-13. המסמך העתיק ביותר המזכיר את היהודים הוא הסכם בין הבישוף ג'ובני (Vescovo Giovanni) לבין היהודי דניאל דוד (Daniel David), ולפיו שולם לאחרון סך של 500 מארקה (Marche) כדי שימגר את הגנבים שפעלו באזור הקראס הסלובני הסמוך לעיר. בימי הביניים עסקו יהודי העיר במסחר ובפעילות בנקאית, ואחד מהם אף הוכר כ"בנקאי העיר". עם צירוף טריאסטה לאוסטריה ב-1382 הגיעו אל העיר יהודים מגרמניה. הגטו היהודי הוקם ב-1697 ובמקביל הונהגה נשיאת אות קלון. בתקופה זו מנו היהודים בעיר 60 איש בלבד. היהודים הורשו לשוב ולדור מחוץ לגטו ב-1785 ושלוש שנים לאחר מכן מנתה הקהילה 670 איש.

במאה ה-19 נודעה ליהדות טריאסטה חשיבות בתחום הלימודים ההומאניים, ובין היתר בפילוסופיה, בספרות ובאמנות, ובענפי התעשייה והמסחר. מספר רב של יהודים היו גם הראשונים בפיתוח שירותים בנקאיים, מסחריים ועסקי ביטוח. ליהודים נודע מעמד פוליטי נכבד והם הקימו חברות ביטוח ידועות כמו חברת "ראס" (R.A.S) שנוסדה בעיר בשנת 1824, "אסיקורציוני ג'נרלי" שנוסדה בשנת 1831 וחברת "לויד אדריאטיקו" (Lloyd Adriatico) שייסד ג'וזפה לאצארו מורפורגו, בן למשפחה יהודית מוכרת בצפון איטליה. בעיר הוקם בית דפוס עברי באמצע המאה ה-19 ועיתון יהודי יצא לאור עד 1915. הרב צבי פרץ חיות שימש כרבה של העיר מ-1912 וייסד את העיתון il messaggero Israelitico ("מבשר ישראל"). גם המחנך והפרשן משה יצחק אשכנזי (טדסקי), שכתב ספרים רבים, חי בטריאסטה במאה ה-19.

"שער ציון" היה שמו של נמל טריאסטה בקרב יהודים, ורוב תנועת העלייה מאירופה לארץ ישראל עברה דרכו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בתקופה קודמת, חלק מהעלייה עברה דרך רוסיה, אולם לאחר המהפכה הרוסית חדל נתיב עלייה זה לפעול.

ערב מלחמת העולם השנייה מנו היהודים בעיר כ-5,500 איש, אך מספרם פחת ל-2,300 בשנת 1943 לאחר שהגרמנים החלו לבצע מעצרים בקרב יהודי טריאסטה, הקימו מחנה השמדה חלקי ריזיירה די סן סאבה ומשם שלחו יהודים לאושוויץ. בתום המלחמה מנו יהודי טריאסט כ־1500 נפש. במהלך הכיבוש הנאצי, נאספו היהודים שנותרו בעיר ורוכזו במחנה הריכוז ריזיירה די סן סאבה. מהמחנה, ששימש גם כמחנה השמדה, נשלחו היהודים אל מותם. לפי הערכות נרצחו בשואה לפחות 700 מיהודי טריאסטה.

הקהילה היהודית בטריאסטה, המכונה בפי חבריה "ק"ק טריאסטי", היא החמישית בגודלה באיטליה אחרי רומא, מילאנו, פירנצה וטורינו. בשנת 2007 מנתה הקהילה כ-600 חברים. במרכז טריאסטה ניצב בית הכנסת שנחנך בשנת 1912. בית הכנסת הגדול פתוח כיום בחגים, בהזדמנויות חגיגיות ולביקורים בתשלום. בימי שני וחמישי ובשבתות מתנהלת תפילה במניין בבית כנסת קטן, במבנה הצמוד לבית הכנסת הגדול. הקהילה מפעילה בית אבות, מקווה טהרה וספרייה, ומאפשרת אספקת מזון כשר. רב הקהילה הוא הרב אליעזר שי די מרטינו.

הקהילה מקיימת פעילות אינטנסיבית בהפצת התרבות היהודית בעיר ומפעילה שני מוזיאונים ליהדות.

ערים תאומות

• ביירות, לבנון (מ־1956)
• דואלה, קמרון (מ־1971)
• גראץ, אוסטריה (מ־1973)
• סנטוס, ברזיל (מ־1977)
• סאות'המפטון, הממלכה המאוחדת (מ־2002)
• לה הבר, צרפת

קישורים חיצוניים

• טריאסטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• "טְרִיֶעסְט", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ה, עמוד 35, באתר HebrewBooks

אתרים רשמיים אתר האינטרנט הרשמי של טריאסטה לשכת התיירות של טריאסטה לשכת המסחר של טריאסטה אתר הקהילה היהודית בטריאסטה האתר הרשמי של טירת מירמרה גני התערוכה בטריאסטה פורטלים ואינטרנט טרגסטה נט (באיטלקית) מדריך לטריאסט - (PDF) (באיטלקית) הלן חזן, טריאסט: בין הנמל לארמון, באתר ynet, 9 ביולי 2006 הילי ברוק בלום, טריאסטה: ים, טורטליני והרבה היסטוריה, באתר ynet, 21 ביולי 2018 אריאל בולשטיין, ‏יציאת טריאסטה, באתר ישראל היום, 18 באפריל 2019 דלית קצנלנבוגן, רוחות העבר של טריאסטה, באתר "ידיעות אחרונות", 24 באפריל 2019 חינוך ומחקר אתר Trieste città della scienza (טריאסטה עיר המדע) אתר אוניברסיטת טריאסטה (באיטלקית) אתר אלטרה אתר המצפה האסטרומי של טריאסטה המרכז הבינלאומי להנדסה גנטית וביוטכנולוגיה המרכז הבינלאומי לפיזיקה תאורטית על שם עבדוס סלאם אתר בית הספר הבינלאומי ללימודים מתקדמים אתר האקדמיה למדעים של העולם המתפתח אתר היוזמה המרכז-אירופית אתר המוסד הלאומי לפיזיקה גרעינית בטריאסטה תחבורה נמל טריאסטה אתר חברת האוטובוסים המקומית (באיטלקית) שדה התעופה של טריאסטה

תרבות, תקשורת וספורט אתר התרבות העירוני של טריאסטה תיאטרון ורדי, האופרה של טריאסטה (באיטלקית) אתר מוזאו רבולטלה אתר תיירות ITS השישית (2007) אתר העיתון איל פיקולו אתר העיתון פרימורסקי דנבניק אתר רדיו טריאסטה אתר רדיו פראגולה אתר רדיו Trst אתר הברקולנה אתר קבוצת הכדורגל טריאסטינה אודות אצטדיון נראו רוקו אתר מרתון טריאסטה

{{{3}}}

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

טריאסטה33024562Q546